אור ברסלב
יד מלאכי חלק ב כללי שאר הפוסקים

יד מלאכי חלק ב· רבי מלאכי הכהן

כללי שאר הפוסקים

כללי הש"ע ורמ"א

א

כל דין והלכה שנפסקה מן הפוסקי' סתם בדרך כולל ורוצה חכם אחד לחלוק הדין ולפרט דבריהם ומדברי הפוסקי' לא נמצא שום חילוק בזה אמרינן ישתקע הדבר ולא יאמר שו"ת גנת ורדים א"ח כלל ד' סי' י"ד וכ"כ מוהר"ר צבי סי' ה' ובחוות יאיר דף פ"ח א' ומטה יוסף חלק א' בי"ד סי' ד' ע"ש וע' שו"ת פני משה חלק ג' דף קי"ט ב' שכ' דבפסק מפורסם ל"א הכי ע"ש וע' עוד בני חיי א"ה ס"ס נ"א מהטור ודע דכל זה הוא כשהפוסק בא לעשות החילוק מסברא דנפשיה אבל כשיש לו סמך וראיה כבר כ' הב"ח בח"מ סי' קצ"ט סט"ז דמעשי' בכל יום להוציא דין חדש מכח הירוש' או מן התוס' ולא נזכר הדין בשום פוסק או גאון ואין בנו כח לדחות הדין החדש כשיש לו ראיה ברורה עד כאן:

ב

לא אמרינן לא לשתמיט לשום פוסק לכתוב דין זה אלא בדין חדש ומשונה שהיה ראוי וחובה על הראשונים לבאר זה ומדלא חילקו אמרינן דודאי לא ס"ל אבל בדין היוצא בהיקש או מסברא לא אמרי' הכי מהר"ש פרימו בשו"ת כרם שלמה חלק א"ה סי' ל"ג וע"ש ובשו"ת פני משה ח"ג דף קי"ט ב':

ג

אין להוציא שום דין חדש מדברי איזה מפרש או פוסק אם לא שהוא מוכרח בהכרח גמור כי אין מדרך הפוסקים להביא דרך אגב ובלי שום ראיה ודבר זה ראוי להיות נגד המעיין בכל מקום והוא כלל גדול בתורה פקח עיניך והבט מוהר"ר צבי אשכנזי סי' ק"ן:

ד

על הרוב כשכותבים הפוסקים בלשון בין בין או בלשון לא שנא דרכם למנקט היותר פשוט באחרונה פרישה על י"ד סי' כ"ח סי"ג וח"מ סי' פ"ו ס"א ושם סי' פ"ט ס"ח וסי' ר"ה ס"ג וסי' ר"ז ס"ט לדעת הב"י וסי' רמ"א ס"ט וכ"נ בב"ח י"ד סי' שפ"ג ס"ג ובש"ך שם סי' ק"ץ ס"ק נ"ו אך מדברי הב"ח בי"ד ס"ס ה' לא משמע כן ע"ש ודוק וכן בפרישה על י"ד סי' כ"ד בדין הגרמה ס"ז כ' המגיה וז"ל וכבר כ' א"א ז"ל דכל מקום שאמרו בין בין אין שייך לומר זו ואין צריך לומר זו ע"כ וע' שער יוסף על הוריות דף כ"ג א' דפליג עליה ולי המך אפשר דהמגיה לא אמרה אלא על דברי הפוסקים:

ה

יש חילוק בלשון הפוסקים בין אמרם פסול לאמרם אין ראוי דפסול ר"ל אפילו בדיעבד ואינו ראוי פירושו הוא דלכתחלה אינו ראוי אבל בדיעבד שפיר דמי כן נראה מדברי הכנה"ג בח"מ סי' ו' הגהות הטור ד' וכ"כ מוהריק"ש בתשובותיו כ"י סי' כ"ו והרא"ש פ' לולב הגזול סי' י"ד בשם הראב"ד וכ"כ המגן דוד בא"ח סי' ל"ב ס"ק כ"ב דפסול אפילו בדיעבד משמע ויש להביא ראיה מהש"ס דפ' כיצד צולין ע"ז ב' חדא דפסולה דיעבד משמע ע"ש **(*)** ודע שכ' רש"י בריש עירובין ב' א' ד"ה פסולה דשייך למתני' לשון פסלות אע"ג דמהנייא ביה תיקון כל כמה דלא מתקן ליה איקרי פסולה ע"כ וע' ספר תולדות אדם להרשב"א סי' ס"ד:

ו

חילוק בין אמרם אין עושין כך וכך לאסור לעשות כך וכך דאין עושים וכו' ר"ל דוקא היכא דאפשר אבל היכא דלא אפשר שרי ואסור ר"ל בכל גוונא בין אפשר בין לא אפשר כ"כ מוהר"ר אליה הלוי בשו"ת זקן אהרן סי' צ"ט וע' ט"ז י"ד סי' קל"ב ס"ק ז' דאסור משמע אפי' דיעבד וכ"כ עוד הרדב"ז בקובץ ג' דף ע"ח ב' והגהות מרדכי דגיטין דף תרי"ז א' וכנה"ג י"ד סי' צ"ה הגהות הטור אות

*) הג"ה דקאמר הש"ס ועוד וכו' ופירש"י ד"ה ועוד א"נ משמע פסולה וכו' לכתחלה וכו' רי"ף. ט' ונלע"ד ראיה דאמרינן בערכין כ"ט ב' אינו גואל לא קתני אלא אינו מותר לגחול אלמא קסבר איסורא נמי איכא וכו' ע"ש:

ז

לשון מותר בכל מקום הוי אפילו לכתחילה כ"כ הפר"ח בי"ד סי' צ"ו ס"ק ד' ואמת הדבר שכן כתבו התו' בריש כתובות ג' ב' ד"ה ותו וכ"כ הריטב"א שם והרא"ש פ"ק דחולין סי' ד' אך לרש"י ז"ל בפ"ק דכתובות הנזכר כ' הכנה"ג בכללים נפרדים אות י"ב דהוי דוקא בדיעבד ולא לכתחילה אבל הר"ב שער יוסף בהשמטות דף ק"ך א' כ' עליו וז"ל וקשה לענ"ד דמעולם לא נתכוון רש"י ושום אחד מהמפרשים לכך כאשר הרואה יראה ברש"י ובשיטה מקובצת ומ"ש רש"י דל"ג לכתחל' היינו לאפוקי דנהגו לאו דיעבד וק"ל עכ"ד וע' ספר שונה הלכות ח"ב דף ס' ב':

ח

לא זו אף זו אין שייך לומר בפוסקים מוהריב"ל ס"א כלל י"א סי' כ"ט דף פ"ו ד' וכ' עליו הכנה"ג בכללי הפוסקי' אות פ"א דיש להסתפק אם ה"ה זו ואצ"ל זו ולי אני המך בעניותי נראה דאין כאן מקום להסתפק בזה דהא דבר ידוע הוא דזו ואצ"ל זו לא אמרינן בגמ' אלא מתוך דוחק גדול כמ"ש הכריתות בלשון לימודים ש"ג כלל ל' והליכות עולם שער ג' פ"ב אמור מעתה דאם לא זו אף זו הנאמר בגמ' בלתי שום דוחק בפוסקים לא אמרי' ליה מכ"ש זו ואצ"ל זו שאף בגמרא לא אמרינן ליה אלא מתוך דוחק גדול דבפוסקים לא אמרינן ליה כן נלע"ד ואחרי מופלג נדפס ספר שער יוסף וראיתי שבדף ו' ב' השיג להכנה"ג בזה אבל אמת אגיד לך שראיתי להב"י בי"ד סימן קע"ג שכ' דהטור זו ואצ"ל זו קתני וכ"כ עוד שם בסי' ק"ץ סמ"ז אף שכ' או וגם הפרישה בי"ד סי' רמ"ז סי"ב פירש גם הוא דברי הטור בזו ואצ"ל זו ושם סי' ש"ח ס"ד ועיין שם ב"י וכן מצאתי עוד להרא"ם בתוספותיו על הסמ"ג הלכות ע"פ ועי"ט גבי מוליכין ומביאין וכו' וגם רש"ל בביאורו על הסמ"ג בדף ע' ג' פירש דברי הסמ"ג בזו ואצ"ל זו וכן מצאתי תו להכנה"ג גופיה בי"ד ר"ס ג' שפירש לשון הטור בלא זו אף זו משם הפריש' וכ"כ הב"ח בח"מ סי' רנ"ה ס"ב והעולת שבת סס"י שלו והש"ך בי"ד סי' ט"ל ס"ק כ"ב פירשו גם הם בלא זו אף זו דברי הש"ע יע"ש ולפי כל האמור יתבאר לך דלית דחש להך כללא דהריב"ל:

ט

כשאיזה פוסק כותב מיהו מה שאמרו בגמ' וכו' ר"ל דאין ללמוד מלשון הש"ס סתירה גמורה לדבריו רק שיש איזה גמגום ופקפוק על דבריו מלשון הש"ס שיש ליישבו אך כשמתוך דברי התלמוד יש סתירה גמורה לדבריו יאמר אמנם ממ"ש בגמ' וכו' או אבל בגמ' וכו' ברכת אברהם ח"ד סי' ק"ץ:

י

כשאומר הפוסק ומצאתי סעד לדברי מוכח דסעד בעלמא הוא לפי הנראה ולא ראיה לפי האמת ומוכח ג"כ שיש חולקים עליו עיין שם ברכת אברהם חלק ד' סי' ק"ן:

יא

משנה לא זזה ממקומה אמרינן אף בפוסקים ולפיכך אין להקשות על הפוסק דאחר מסקנתו בפ' הרבית ה"ל למחוק ולבטל דעתו דפ' כל שעה דבכמה דברים מצינו בגמ' שהם דברים דחוים דלא כהלכתא ואעפ"כ לא הקפידו למוחקם חוט השני סי' צ"ו דף צ"ז ב' וע' כנה"ג א"ה סי' קי"ט הגהות הטור אות מ"ח שכ' כיוצא בזה על סתירת דברי הש"ע:

יב

סוגיא בדוכתא עדיפא אמרינן גם בפוסקים כן למדתי מדברי הב"י בא"ח סי' ע"א שכ' וז"ל ונראה שמזה הטעם לא הזכיר בפ' מי שמתו ברמזים דין זה שכיון שבמקום שהוא עיקר הדין כ' סברתו לא חיישי' למ"ש בפ' מי שמתו שאינו עיקר מקומו עכ"ד וכ"כ עוד בכ"מ ספ"ז מה' ספר תורה בשם רבינו יהושע מבני בניו של הרמב"ם וכ"כ בעל משאת בנימין סי' י"ב בשם הסמ"ע הביאו הכנה"ג בח"מ סי' ע"ב סוף הגהות הטור דכשדברי הפוסקי' סותרין אלו את אלו אזלינן בתר המקום שהוא מקום הדין יע"ש וכן מצאתי עוד בשו"ת הרדב"ז ח"ב בלשונותיו על הרמב"ם סי' ט' דף ק"י ב' שכ' דכשדברי הרמב"ם סתרי אהדדי אזלינן בתר המקום שהוא עיקר הדין ועליו נסמוך לפסק הלכה ושהוא כלל גדול לכל המקומות יע"ש וע' עוד שם סי' י"ט וכן מצאתי תו בשו"ת מעיל שמואל בלשונותיו על הרמב"ם ריש הלכות ת"ת בשם גדולים ע"ש וכ"כ כנה"ג ביו"ד סי' שכ"א הגהות הטור אות א' וב"ח ח"מ סי' צ"ב סעיף י' ובאו"ח סי' תרנ"א סס"ו ובסי' תרנ"ו:

יג

פוסק שכות' על דברי שום פוסק אחר זה אינו נראה מן הגמ' אין לדון מדברים אלו דלא ס"ל הכי כי שמא הפוסק האחר ממקום אחר זולת הגמרא הבין או קבל כך אלא אם כן יכתוב עליו ולא נהירא או אין לפסול וכיוצא בדברי' אלו הרמ"ע בתשובותיו סי' ק"ו וכן מצאתי להב"ח בא"ח סי' קכ"ז סס"א שכ' על דברי הטור וז"ל ואע"ג שהקשה עליו ואמר ואינו משמע כן בירושלמי וכו' מ"מ לא דחה דבריו וכיוצא בזה כ' ביו"ד סי' צ"ב ס"ו דאין כאן לא השגה ולא מחלוקת במה שכ' הטור על הרמב"ם ואיני מבין את דבריו ע"ש גם הרב"י בח"מ סי' ר"ז כ' דאע"פ שהר"ן כ' ולא נ"ל אין כוונתו לחלוק של עיקר הפס' אלא בטעם בלבד וכל זה קשה לשמוע כי כיון שכותב שמן הגמ' לא מוכח הכי או שאינו מבין דבריו אין לך סותר וחולק על דבריו גדול מזה ואף אם הפוסק האחר הבין כן ממקום אחר זולת הגמ' או קבלו מה לנו להבנתו ולקבלתו כיון דבגמרין מוכח הפך דבריו וכן כשכותב ולא נ"ל משמע שחולק על עיקר הדין וכבר מצאתי בני יעקב דף ק"ה רע"ב דפליג בזה על הרב"י ע"ש וע"ל כלל ס"ב:

יד

דרך הפוסקים הוא דאפילו ברירא להו מילתא מחד טעמא מחזיקים דבריהם בטעמא אחריתי מוהריב"ל חלק ג' סי' י"ב דף י"ג א' ועיין שם סי' ק"א ומהר"י הלוי סי' ט"ז ועיין כנה"ג י"ד סי' מ"א הגהות הב"י אות ס"ז ופרח מטה אהרן חלק א' סי' ס"ז דף קל"ב רע"ג ונתיבות משפט דף ק"מ סע"ג ומשאת משה חלק א"ה סי' מ' דף רכ"א ד' וגנת ורדים או"ח כלל ד' סי' א' כ' דבשל סופרים הלך אחר המקיל וראיתי להב"ח בחשן משפט סי' פ"ד ס"ז וס"ס ק"ח שכ' שדרך בעלי התשובות ובפרט הרא"ש לחזק הפס' שיש לו כבר יסוד קיים בטעמים רבים אע"ג דלאו כולהו אליבא דהלכתא לרווחא דמילתא וכ"כ הכנסת הגדול' בכללי הפוסקים אות ח"ן בשם הרדב"ז חלק א' סי' ע' וכן ראיתי אני המך אליו עוד בחלק ב' כ"י סי' ע"ח:

טו

אין דרך פוסקים פסקי' לפרש שמועות דלאו הלכתא נינהו ב"י בחלק י"ד סי' קע"ה ד"ה ודבר זה אסור:

טז

לא שייך לפוסק לומר יש אומרים אלא בפלוגתא דרבוותא לא בפלוגתא דתנאי ובפלוגתא דאמוראי כ"כ שיירי כנה"ג סי' נ"ג הגהות הב"י אות ו' ובכללי הפוסקים שם כלל ל"ח ועיין עוד ביו"ד סי' מ"ח הגהות הטור אות ו' ושם סי' מ"ט הגהות הב"י אות א' ולפי זה איכא למידק לענ"ד על מ"ש הרמב"ם בפ"ג דשקלים דין ט' יש מי שאומר ויש מי שאומר כיון שהוא מחלוקת אמוראים בירושלמי ולדידי חזי לי הטעם משום דהני תרי אמוראי דפליגי בההו' דינא הם ר' פנחס בר' חנינא ור' אבא מרי דלא קי"ל בהו שום כללא כהי מתרווייהו פסקינן גם לא ברירא לן הי מתרווייהו הוה מארי דתלמודא טפי מחבריה וליכא נמי שום הוכחה בש"ס שם כחד מינייהו ולהכי כיון ששקולים הם לא בריר ליה לאכרועי אהי מינייהו סמכינן כן נלענ"ד:

יז

הא דאמרינן דפוסק שמביא סברא ראשונה בסתם והשניה בלשון יש אומרים דעתו לפסוק כסתם היינו דוקא כשאין הוכחה בדבריו שתופס כסברא שניה אבל אם יש הוכחה בדבריו שתופס כסברא האחרת כגון שאחר שהזכיר סברא שניה בלשון י"א הביא לה לשון סיוע מפוסק אחר וכותב וכן כ' עוד פלוני הרי כאן הכרעה שדעתו לפסוק ולהכריע כסברא שניה שיירי כנה"ג או"ח סי' קפ"ח הגהות הב"י אות י"ז:

חי

היכא שבמקום אחד הביא סברא אחת בסתם והאחרת בשם יש אומרים ובמקום אחר הביא בסתם אותו הי"א עצמו והסתם כתבו בלשון יש אומרי' ספק הוא אהי מנייהו סמכינן ע' שיירי כנה"ג סי' תפ"ה ושם בכללי הפוסקים כלל ח"י ומדברי זרע אברהם חלק ח"מ סי' י' ריש דף ק"ו מוכח דבתרא עדיף דהדר ביה מקמא ע"ש:

יט

תשובת איזה פוסק שנדפסה בתוך ספר התשובות של פוסק אחר ולא חולק עליו אין ללמוד מזה דמדקבעה עם תשובותיו ולא פליג עליה ש"מ דהכי ס"ל דשמא המעתיק מצאה בתוך כתביו והעתיקה שם כנה"ג ח"מ סימן קפ"א הגהות הטור אות ט' וע"ש:

כ

פוסק שכותב וכבר הראתי פנים לדברי פלוני משמע דהראה לו פנים אבל לענין דינא לא ס"ל הכי רדב"ז חלק א' סימן קפ"ו:

כא

פוסק שכותב ולמאן דאמר הכי והכי הוי הדין כך וכך יש מקום לומר שדעתו לפסוק כאותו מאן דאמר דאי אין הלכה כמותו מה צורך לומר ולמ"ד כיון דאין הלכה כן כנסת הגדולה חשן משפט סי' ר"ז הגהות הב"י אות ל"ח:

כב

דרך הפוסקים שהם נמשכים אחר לשון המשנה ותלמוד ואינם מחדשים שם שום דבר ולא שום חששא שאינה נזכרת בתלמוד רק שאם באים לחדש משכלם הם מביאים כל הצדדים שאפשר להאמר בדין ההוא וזהו דבר מורגל אצל הפוסקים כולם חוט השני רסי' ט"ו:

כג

שני פוסקים משני טעמים מצטרפי' מוהרי"ק שורש מ"א והביא ראיה לזה מפ"ב דחולין דף ל"ו בואו ונסמוך על דברי ר"ש וכו' יע"ש וכ"כ בעל חוט השני סי' ט"ז וז"ל הפוסק פסק דין אחרי רבים להטות ראוי לו לפסוק אחרי הרוב אעפ"י שאין מסכימים בטעם הדין מ"מ כיון שהם שוים בדין ראוי לפסוק כן וכמדומני שהוא תשובת מוהרי"ק וכו' ע"כ וראיתי למוהריק"א בתשובותיו סי' ה' מדיני יבום שכ' דהיינו דוקא כשחולקין בסברא אבל היכא שאין הדין יוצא מביניהם אלא כפי גירסותם שנמצאו אז בפניהם וגירסא זה לא נמצאת בפני זה אם כן הוי ספק בגירסא וספיק' דאורייתא לחומרא עכ"ד אך אמנם מצאת לה"ה פ"ז מה' אישות דין י"ב דלא הוו תרי לגבי חד אלא כשהשנים שוים בטעמם אבל אם כל א' חולק עליו מטעם א' לית כאן תרי לגבי חד עיין שם ועיין כסף משנה פ"ה מה' קרבן פסח הלכה ב' ועיין עוד חילוקי סברות בזה בספר גט פשוט סי' קכ"ב ס"ק ח' ובכנסת הגדולה ח"מ סי' כ"ה בכללי הקים לי כלל ל"ה ול"ו ובא"ח כללי הגמרא כלל מ':

כד

הא דשני פוסקים משני טעמים מצטרפין היינו דוקא כדקיימי בחדא שיטה אלא שטעמיהם מחולקים אבל אי לא קיימי בחדא שיטה אעפ"י שטעמיהם שוים אין מצטרפין כנה"ג י"ד סימן ק"ח הגהות הב"י אות ב':

כה

אף בפוסקים כשאומר ר' פלוני אומר הוא לחלוק וכשאומר א"ר פלוני לא בא לחלוק אלא לפרש או להוסיף כ"כ הכנה"ג בכללי הפוסקים אות ע"ד שכן יש ללמוד במקומות הרבים מספר הקצר ושכ"כ הרח"ש ז"ל בתשובות השייכות לא"ה סי' ל"ח ואני בעניי בקשתיו ולא מצאתיו ועיין ב"י א"ח סי' תל"ב ד"ה ובעל העיטור ובסי' קי"ד ד"ה ומ"ש רבינו וכתב א"א ובח"מ סי' קע"א סי"ח ורמ"ח סט"ו וססי' שי"ט ובב"ח ודרישה ופרישה בכמה דוכתי ובכנה"ג י"ד סי' נ"ב הגהות הטור אות ז' וס' בני חיי ח"מ סי' י"ד ולחם משנה פ"ב מה' שכירות סד"ה אין נשבעין ובמהר"י הלוי סי' נ"ג:

כו

לשון משמע שכותבים הפוסקים ר"ל כך נראה מפשט הלשון אבל אין הכרח דיש לפרש הלשון בענין אחר וכ"כ השכנה"ג בכללים נפרדים אות ל"ב בשם ברכת אברהם וכן מצאתי גם אני המך למוהריט"ץ סימן קל"ה ומהרי"ק שרש י' ויד אהרן סי' תר"י ולחם יהודה דף פ"ח ג' וראש יוסף חשן משפט סי' נ"ד ס"ג ומרכבת המשנה דף נ' ג' ועדות ביהוסף ח"א דף צ"ב ג':

כז

פוסק שכותב וכ"נ סברת האחרונים נראה שהדבר בספק אצלו אם האחרונים סוברים כן או לא שאל"כ הו"ל למימר וכן הוא סברת האחרונים שו"ת חוט השני סי' ל"ב:

כח

פוסק שכותב ויש מי שכתב וכו' על אחד מחכמי דורו הוא אומר ולפי' אינו מזכירו בשם כנודע מלשון הר"ן וה"ה ז"ל באמור איזה מהם ויש מי שכתב וכו' שכל אחד אומר על חבירו מוהריק"ש בתשובותיו כ"י סימן קי"ג ועיין פי' עראמה על הרמב"ם ספ"ד מהלכות אישות:

כט

אילו הוה ס"ל לר"פ לא הוה שתיק מיניה לא אמרינן אלא בדבר שמצוי ורגיל והווה אמנם בדבר שחידשו האחרונים והמציאו המצאה מחודשת ליתא להך כללא ועל כיוצא בזה אמרו ראויה היתה פרשת נחלות וכו' שו"ת גנת ורדים חלק א"ה כלל א' סימן כ"ג ועיין כנה"ג חשן משפט סי' רפ"ז הגהות הטור אות ה' וסי' של"ג הגהות הטור אות ט"ז:

ל

לצדדין קתני מצינו בדברי הפוסקים עיין הרז"ה ז"ל בפ' חזקת הבתים דף ק"ף א' שפירש דברי הרי"ף לצדדין וכן תמצא עוד להרב"י בח"מ ס"י קכ"א סט"ו ובכסף משנה פ' י"ב מה' מ"א דין י"ב ובב"ח יורה דעה סי' ל"ו סס"ד ונ"ב ס"ג ובא"ה סי' ע"ז סס"י ובססי' י"ט ובסימן קס"ז ס"ה ובחשן משפט סי' קי"א סח"י ופרישה שם ובסי' קמ"ו סל"ד וקנ"ג ס"ה ובכמה דוכתי אחריני וכן פירש דברי השלחן ערוך לצדדין הר"ב חלקת מחוקק על א"ה סי' ב' ס"ק ג' וש"ך יורה דעה סי' ע"ו ס"ק י"א וט"ז י"ד סי' קמ"ו ס"ק ח' על דברי הרמב"ם:

לא

וי"ו במקום או מצינו גם בדברי הפוסקים כן מצאתי להרב"י באורח חיים שס"א שעל מה שכתב שם הטור אבל אם הוא משופע ואין בו ארבעה טפחים כתב הוא ז"ל שהוא וי"ו במקום או והסכים עמו הרב"ח שם וכ"כ עוד שם ססי' שס"ג וביורה דעה סי' קי"ב ס"ה וכ"כ הש"ך ביורה דעה סי' קע"ז ס"ק נ"א וקע"ד ס"ק י"א וראש יוסף אורח חיים רסי' תקפ"ו וכן מצאתי עוד להפר"ח ביורה דעה סי' פ"ג שפירש דברי הרשב"א שכתב של דג טהור ואני מלחתי' שר"ל וי"ו במקום או ובחדא מנייהו סגי עיין שם ועיין עוד ב"ח חשן משפט סי' קי"ג ס"ד ושם בדרישה ופרישה ובספר הזכרונות דף י"א ובאר שבע דף ע"ז ג' דפוס חדש ובדרישה יורה דעה רסי' רי"ח ובמג"א סי' רפ"ח ס"ק ג':

לב

אין להוציא דין מכח קושיות כי הוא בנין בלי יסוד ואם יש תירוץ לקושיא נתרועע היסוד ונפל הבנין הרא"ש פ' אלו מגלחין והביא דבריו הב"י באורח חיים סימן תקמ"ח וז"ל מהר"ר אבטליון בס' פלגי מים דף ה' ב' שמעתי מפי מורי הגאון מהרשי"ק שהיה אומר רבים מן החכמים והגדולים טועים בחברם פסקים על פי כח החריפות והפלפול ולא כן היא המדה כי הפסקים צריכים להיות נעשים על פי קו היושר וההיקש ללמוד מילתא ממילתא בדברים ישרים ופשוטים ולא בדיוקים ופלפולים בארחות עקלקלות ע"כ וכ"כ מהר"י ווייל סי' קס"ד ע"ש ועיין תוספות עירובין י"ג ב' ד"ה שיודע והרשב"א בתשובה סי' תש"מ ומהר"ם מפאדובה סי' ל' וריב"ש סי' ש"ץ ותומת ישרים סי' ק"ד והרמ"ע ססי' ט"ו ורד"ך בית ח' חדר כ"ב:

לג

כמו דלענין הממון בעינן רוב בעלי כיסין כן בענין איסור והיתר בתר רוב דעות היודעים אזלינן רשד"ם חלק י"ד שי' רכ"ז הובא בכנה"ג חשן משפט סי' קס"ג הגהות הב"י אות רפ"ג והרד"ך בית ג' כתב עוד דבדבר האיסור יש לנו לילך לחומרא אעפ"י שרבו המתירין על האוסרין הובא בכנה"ג י"ד סימן רמ"ב הגהות הבית יוסף אות ח"י ובכללי הפוסקים כלל מ' ועיין חוט השני דף ל"ג ב':

לד

אין משיבין את הארי אחר מותו היינו במקום שאין טעמו ונימוקו מפורש בצדו אבל היכא שהגאון גילה דעתו וכתב בבירור מהו היסוד אשר עליו בנה בנינו לפסוק ההלכה אז הורשינו להשיב על דבריו כי תורה היא באר שבע בתשובותיו סי' ל"ד:

לה

פוסק שכותב ויש לזה שורש בגמ' ר"ל יש קצת סמך לזה לא ראיה גמורה דאל"כ הו"ל למימר ויש ראיה לזה בגמ' כ"מ ח"ג דף ש"ן א':

סליקו כללי שאר הפוסקים

תוכן העניינים

יד מלאכי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה