יד מלאכי חלק ב· רבי מלאכי הכהן
כללי הש"ע ורמ"א
א
כוונת הרב מוהריק"א ורמ"א בחיבור הש"ע היה שלא יפסקו דין מתוכו אלא אותן שלמדו תחלה דברי בעל הטורים עם פי' הב"י וידע מתוכן מקום כל דין עם טעמו מהתלמוד ומגדולי המחברים וכדי שלא יזוזו מזכרונם הדברים חבר ש"ע להיות עומד לפניהם למזכרת משא"כ בזמנינו בהיות בכובד התלאה נמשך מהטובים רעה שרבים חושבים נפשם כאילו הם מדור דעה ורוצים ללמוד התורה על רגל א' ומצפצפים ופוסקים מתוך הש"ע והם מחריבי עמנו הפרו ברית תורת אלהיו וגורמים רעה לנפשם וכו' יע"ש בארוכה הסמ"ע בהקדמתו לח"מ וכ"כ בשו"ת זרע אברהם חלק ח"מ ס"ס ב' ושמש צדקה סי' ל"ג ובשו"ת ב"ח סי' ף' וראשון לציון דף ק"ב ד':
ב
ספר הש"ע חברו רבי' מוהריק"א בסוף ימיו ומפני חולשתו נמצאו בו דברים רבים שלא דקדק בהם שו"ת מוהריק"ש כ"י ס"ס כ' ומצאתי להרב החסיד כמוהר"ר שמואל אבוהב זצוק"ל בתשובותיו סי' רנ"א שכ' וז"ל שמעתי אומרים שהרב מהר"י קארו מסר לתלמידיו כתיב' קיצור ספרו הגדול ב"י הלא הוא ספר הש"ע ויען כי לא אחד היה הרב המסדר שניהם נמצאו מזה קצת השינויים בדעות ובנסחאות וקשה לזווגם ולתקנם יחד בלתי דוחק הרבה המביא להוציא הדברים מידי פשוטן אך מה שראיתי בשו"ת מוהריט"ץ סי' ס"ז שכ' שהרב מוהריק"א לא עשה ס' הש"ע אלא לקטנים וע"ה בעיני יפלא שהרי מצאתי בשו"ת גנת ורדים שכ' בחלק חשן משפט כלל ג' סי' ק"ט בשם מר אביו ז"ל דהאידנא בכל המקומות מנהג אחד הוא דלא נדדי מדברי מרן בשלחנו הטהור אף שהוא נגד הרמב"ם ז"ל וכ"כ הכנסת הגדולה בתשובותיו ס"ס ס' ומרגלא בפומי לומר שהרב מוהריק"א ז"ל יסד ס' הקצר על סדר הרמב"ם בדברים שהרמב"ם מדבר בהם ועל סדר הטורים בדברים שהרמב"ם ז"ל אינו מדבר בהם ובר מן דין הרי מתוך הקדמת מוהריק"א לספר הש"ע מוכח להדיא שכוונת חבור הש"ע היה גם לחכמי' ולמורי הוראות שהרי כ' וז"ל כי כאשר ישאלו לת"ח דבר הלכה לא יגמגם בה אלא יאמר לחכמה אחותי את וכו' עד ומובטח אני בחסד עליון שע"י ספר זה תמלא הארץ דעה את ה' הקטנים עם הגדולים תלמיד עם מבין חכם חרשים ונבון לחש עכ"ל:
ג
כלל זה נקוט בידך כל מקום שהרב מוהריק"א ז"ל פוסק דין בב"י דעתו לפסוק לכל המקומות ושינהגו בכל המקומו' כפי אותו הפסק אבל כשלא פסק בב"י ההלכה אלא בספר הקצר דעתו שלא יחויב אותו פסק אלא בארץ המערב לבד כי הספר ההוא מיוסד כולו על פי הרמב"ם ז"ל דנהיגי בארץ המערב כוותיה שיירי כנה"ג או"ח סי' תצ"ה בהגהות הב"י אות ה' ואחריו נמשך הר"ב הלכה למשה חלק ב' פרק ג' מה' גזילה הלכה י"ב ושם בפי"ז הלכה ה' ביאר דהיינו דוקא כשבב"י סתם הדברים ולא גילה דעתו אבל היכא שבב"י גילה דעתו לפסוק דלא כהרמב"ם היאך יפסוק הוא עצמו להפך בש"ע כל כה"ג לא נמצא מפורש כ"ש דאין כלל זה מוסכם דהא בכמה דוכתי חזינן דפסק בש"ע הפך דעת הרמב"ם עכ"ד וע' כנה"ג או"ח סוף הל' פורים ודוק ובכנה"ג א"ה סי' קי"ט הגהות הטור אות מ"ח מצאתי עוד חידוש אחר דאף בב' פסקי דינים דסתרי זה לזה בש"ע אמרינן דבמקום א' סתם כדעת הרמב"ם לבני א"י ומערב דגרירי אבתריה ומה שפסק במקום אחר כדעת החולקים על הרמב"ם הוא לשאר המקומות שלא קבלו עליהם לדון כדברי הרמב"ם וע"ש:
ד
דרכו של מוהריק"א בספר הקצר להשמיט כמה דינים שהביאם בב"י מפני שלא מצאם בשאר הפוסקים ומ"מ בב"י הביאם כי הוא מאסף לכל המחנות שזה משפט הספר ומעשהו כנה"ג י"ד סי' ל"ה הגהות הב"י אות ע"ד והר"ב ידי אליהו סי' קמ"ו והר"ב זרע אברהם חלק ח"מ סי' י"ג כתבו דכיון דהשמיטו מהלכה נראה שחזר בו מפני שראה חולקים בדבר ע"ש דף קכ"ה ב' וכן מצאתי עוד להר"ב מנחת כהן בס' התערובות חלק א' ספ"י אך שם בח"ג פ"ז כ' דכמה דברים שהביא בב"י השמיט בש"ע אף שהם אליבא דהלכתא ע"ש ובדף קל"ח ב' וע' ספר יד אהרן סי' ש"ב בהגהות הב"י ומשאת משה חלק ג' דף פ"ו ד' ובספר הלכה למשה ח"א דף צ"ט ד' ובח"ב ה' מכירה דף ט"ו א':
ה
לפעמים כ' בש"ע הרבה דינים שלא נמצא להם זכר ורמז בב"י לפי שאחר שחיבר ס' בית יוסף עוד ראה סברא אחרת בספרים וכתבה בש"ע שו"ת גנת ורדים חלק א"ה כלל ד' סי' ל' ושכ"כ מוהריק"ש:
ו
דרכו של הב"י בס' הקצר כך הוא שכותב איזה חילוק על הדין בלשון ויש אומרים אף שהדעה הראשונה שהביא מודה באותו חילוק והטעם שהביאו בלשון ויש אומרים הוא מפני שלא הוזכר אותו חילוק בפי' בדעה הראשונה ש"ך ח"מ סי' מ"ב ס"ק ך' ועיין עוד שם סי' של"ב ס"ק ב' ובי"ד סי' ר"מ ס"ק ו' ושם בט"ז ובס"ס קע"ג וקע"ז ס"ק ל' ורס"ד ס"ק ג' ועיין בני חיי בי"ד סי' של"ד בתוך התשוב' דמייתי שם שכ' דאפשר דמ"ש רמ"א בהגה וי"א הוא משום דאותה סברא לא נמצא כ"א במעט מהפוסקים אע"ג דלא פליג ושכן דרכו בהרבה מקומות וכ"כ פרי תאר סי' ל"ח ס"ק ה' אך הר"ב לשון למודים על הטורים בא"ח דף צ"ז ד' וצ"ח א' כ' דמשמעות לשון וי"א שבא לחלוק ע"ש וכ"כ בפשיטות הר"ב יד אהרן חלק א"ח דף צ"ו ד':
ז
דרך הרב"י בכמה מקומות שאע"פ שבספר בית יוסף תמה על סברת הרמב"ם או הטור אפ"ה בס' הקצר לא סמך על תמיהתו ופסק להלכה כדבריהם סמ"ע סי' קכ"א ס"ק ז"ך וע' פר"ח י"ד סי' ק"ך ס"ק ט"ז וחוט השני דף י"ג ב' ומהרי"ק שרש פ"ז אך הכנה"ג בח"מ סי' קע"ה הגהות הב"י אות ס"ז תמה על מרן בזה וכן בסי' קצ"ז וע' בס' הלכה למשה ח"ב דף קל"ג סע"א:
ח
לפעמים מרן בש"ע מביא דין א' ומטיל בו תנאי או מצריך בו איזה פרט אף שלדעתו בלי אותו תנאי או אותו פרט הדין דין אמת כמו שגילה דעתו במקום אחר מ"מ כתבו באותו פרט לרווחא דמילתא להתיר בפשיטות לכ"ע כן למדתי מהפר"ח י"ד סי' ס"ט ס"ק ע"ה:
ט
יש חילוק בין כשכותב מוהריק"א בש"ע ודברי סברא פלוני' נראין לכשכותב ויש לאסור כסברא פלונית דכשכותב נראין ר"ל נראין דבריהם לאסור מטעמא אחרינא אך כשכות' ויש לאסור כסברא פלונית משמע דאסר מטעמייהו שו"ת דרכי נועם חלק א"ה ס"ס ד':
י
כשכותב מוהריק"א בש"ע דעת איזה פוסק ואח"כ כותב וחלקו עליו נראה שכוונתו לומר דמאחר שחלקו עליו אין הל' כמותו דאל"כ היה לו לומר ויש מי שאומר כדרכו בכל המקומות שמביא ב' הסברות כנה"ג חשן משפט סי' קע"ה הגהות הב"י אות כ"ח אך חוות יאיר ס"ס קי"ט כ' בשם רמ"ע דכשכותב ויש חולקים מיעוטא נינהו ולא ס"ל כוותייהו ע"ש ואמת הדבר דמדברי הסמ"ע ר"ס צ"ו וכן ממ"ש הש"ך בי"ד סי' קמ"ב מוכח בהדיא שדעת מרן הוא דיש לחוש לדעת החולקים וע' גנת ורדים ח"מ כלל א' סי' ב' ושם כלל ג' סי' כ"ט:
יא
דרך מרן לעולם להעתיק בש"ע לשון הפוסק אות באות ואף שיש קושיא או פי' בדברי הפוסק ההוא דנ"מ לענין דינא הוא ז"ל מעתיק דבריו לבד ואחר כך כל אחד יפרש כפי עיונו הר"ב הלכה למשה חלק ב' דף נ"ד סע"ד וצ"ו ד' מה' גזילה ועיין הל' מכירה דף צ"ב ג':
יב
כשפוסק דין בש"ע בלשון יש מי שאומר נראה שהוא הדין שאינו נזכר בשאר פוסקים ואין שום חולק בו סמ"ע בח"מ סי' ט"ז ס"ק ח' וכ"כ הכנה"ג שם סי' ל"ה הגהות הטור אות ז' וכמה דוכתי ועיין שם סי' ת"ך בטור אות ט"ל וכ"כ עוד בס' פרי צדיק דף קט"ז ג' ובס' בני יעקב דף כ"ח א' ופ"ז סע"ג וכ"כ עוד שם דף מ"ח א' וקל"ט ג' גבי וי"א ובפרי תאר על י"ד סי' קי"א ס"ק י"ב ושם בפר"ח סי' קכ"ב ס"ק ט"ו ואפשר שגם דרך רמ"א כן עיין כנה"ג חשן משפט מהדורא בתרא סימן ס"ב הגהות הטור אות ב' וסי' קע"ה שם הגהות הב"י אות ל"ג ודע דלאי מילתא פסיקתא היא לכל המקומות אשר נמצא לשון זה שהרי בחשן משפט סי' ס"ו סכ"ד ובסימן קכ"ו ס"ך כתוב בלשון יש מי שאומר ותמה שם הש"ך למה זה כתבו בלשון יש מי שאומר כיון שהוא דין מוכרח מן הש"ס ומן הפוסקים וכן תמה עוד בי"ד סי' ק"ב ס"ב יע"ש שכתב בזה הלשון לא ידעתי למה כתב המחבר דין זה ביש מי שאומר שהרי הרשב"א והטור סוברים כן ואין חולק עליהם וכו' עד כאן ועיין עוד שם סי' ט"ל ס"ק ז' ופ"ג ס"ק כ"א וקכ"ד ס"ק י' ושכ"ה ס"ק ה' מתוך דבריו אתה למד דלא ס"ל הך כללא מכיון שתמה על מוהריק"א דהיה לו לכתבו סתם כיון שאין חולק בדבר דאם איתא דס"ל שכך היא דרכה של תורה מה זו תמיהא למה כתבו בלשון יש מי שאומר וכן תמצא עוד בי"ד סי' ל"ח שכתב יש מי שאומר בדין שהרשב"א חולק עליו יע"ש בפר"ח וכן במקומות אחרים ימצא המדקדק היטב הפך מזה ומי לנו גדול ממוהריק"א גופיה שבי"ד סי' קי"ב ס"ח כתב בלשון יש מי שאומר בדין א' שהוא עצמו פסק להפך בס"ב לכן הנכון אצלי הוא דכוונת הסמ"ע הוא שברוב המקומות יהיה כן לא שהוא כלל גמור לכל המקומות ואף גם זאת כשהיא סברת יחיד דוקא אבל אם ב' או ג' מהפוסקי' ס"ל הכי לא יתכן לכתבו בשם יש מי שאומר כמ"ש הכנה"ג י"ד סי' מ"ג הגהות הב"י אות ב' והפר"ח ביורה דעה סי' פ"ג ס"ק ח"י ובאורח חיים סימן תרע"ה ס"ב ועיין בני חיי ח"מ סי' ת"ך בהגהות הטור אות ג' אחר זמן מצאתי בגנת ורדים חלק י"ד כלל ג' ס' י"ג דלא ציית כלל להך כללא יע"ש ובמג"א ססי' תקס"ב ועיין עוד ריח שדה דף כ"ו בארוכה וביד אהרן חלק א"ה דף צ"ו ב' ויש לתמוה על הר"ב שער יוסף שבדף ט"ו ד' בתשובותיו תמה על להקת רבנן בתראי דלא ס"ל הך כללא כאילו הוא להלכה למשה מסיני:
יג
כשכותב בש"ע יש אומרים ויש אומרים נקטינן כסברא שניה כן כתב הכנה"ג באורח חיים סי' שי"ח דף מ"ז ג' ובכללי הפוסקים כלל ס"ב וכ"כ הר"ב אליה רבה על אורח חיים רסי' תרי"ב וכן נראה בספר נחפה בכסף דף קפ"ו ב' ע"ש וכן מצאתי בס' בית דוד על אורח חיים סי' פ"ב וקי"ד ובי"ד דף ק"ה ג' ובגנת ורדים חשן משפט כלל ה' סי' י"א והוא מהר"ם בן חביב וברש"ך חלק ד' דף קס"ח א' ושמעתי שיש מי שהביא ראיה לדברי הכנה"ג שבסימן שי"ח ושבכללים מדחזינן למוהריק"א ז"ל באיזה מקומות מס' הקצר דבחד דוכתא כותב י"א וי"א ובדוכתא אחרינא סתם כסברא שניה ולדידי חזי לי דאי משום הא לא איריא ומצינן לאוכוחי שפיר מינה להפך דמדאיצטריך למסתם כוותיה במקום אחר ש"מ דעל הסתם לאו הכי הוי והכי נמי תקשי דבאורח חיים סי' פ"ז ס"ב כתב בספר הקצר יש מתירין ויש אוסרין והלכה כדברי האוסרין ואם דעתו ז"ל לפסוק על הסתם כסברא שניה למה הוצרך לפסוק כדברי האוסרין הלא מסתמא כן הוא וכן בא"ה סי' ס"א סי"ב כתב י"א וי"א ולזה הדעת נוטה אלמא דמסתמא לא פסקינן כי"א בתרא מדאצטריך למימר עליה ולזה הדעת נוטה ותו קשיא לי בזה דשם באורח חיים סימן שכ"ח ס"ד כתב יש שאוסרין ויש מתירין ובשעת הדחק יש לסמוך על המתירין ואם איתא אף בלא שעת הדחק היה לנו לסמוך על המתירין והן אמת דזאת שנית אין קשיא כ"כ דאיכא למימר דלא אמרי' כן רק בסתם לא כשמפרש בהדיא וכדאמרי' בכללי הש"ס האמנם ההיא דסי' פ"ז ודכוותייהו ודאי קשיא ומצאתי להר"ב גנת ורדים בחלק ח"מ כלל א' סי' ב' שכתב דכשכותב בש"ע יש אומרים ויש אומרים לא מכרע מלתא ומאן דעבד כמר עבד ומאן דעבד כמר עבד וכן מצאתי עוד להר"ב עבורת הגרשוני בסי' מ"ה שכ"כ בשם הרמ"ע וכן נראה מדברי הרב"ח אורח חיים סי' ז"ך ס"ב שכת' ומיהו בשלחן ערוך כתב שתי הסברות ולא הכריע על יש אומרים ויש אומרים אך לדידי חזי לי ראיה שדעתו כיש אומרים בתרא דבא"ח ססי' ק"מ כתב יש אומרים ויש אומרים ושם בב"י הכריע כיש אומרים בתרא האמנם מאי דתמיהא לי טובא בזה הוא שמתוך דברי הכנה"ג גופיה באורח חיים סי' תמ"ז ריש הגהות הב"י משמע שסותר את דבריו שבסי' שי"ח הנ"ל שכת' וז"ל ויראה לי שאם הרב היה אומר יש מתירין ויש אוסרין היה מקום לומר שלדעת הרב ז"ל הלכה זו מסופקת היא ולכן כת' יש אוסרין ויש מתירין אבל כיון שהרב ז"ל שנה לנו סברת ההיתר בסתם וכתב אינו חוזר וניעור דעתו לתפוס כן לענין מעשה עכ"ל והסתירה מבוארת דבסי' שי"ח וכן בכללים העלה דבתר לישנא בתרא אזלינן וכאן כת' דהלכה מסופקת היא ולכך כותב ב' הסברות ונראה לפק"ד לומר דמ"ש בסי' תמ"ז לאו אליבא דנפשיה קאמר הכי אלא לפי דברי הפוסק שהביא לעיל מיניה קאי דסבר לא הכריע מיקרי אף בסתם ואחר כך יש אומרים והכי קאמר בשלמא אם היה כות' מוהריק"א בשלחן ערוך יש אוסרין ויש מתירין הוה מקום להפוסק הנ"ל למימר דמספקא ליה פסקא דדינא היכי הוי ולכך מייתי ב' הסברות אבל השתא שסתם כסברת המתיר ודאי שדעתו לפסוק כן לענין מעשה ויתיישב אצלך תירוצי זה אחר שתדקדק היטב במילת היה מקום לומר וכו' שכת' שם בסי' תמ"ז כלומר היה קצת מקום להפוסק הנ"ל לומר כן לא שכן הוא האמת ומלבד זה יש גמגום באותו הלשון מיניה וביה להמדקדק יע"ש כי אין כאן מקום להאריך בזה ואי קשיא הא קשיא שבכנה"ג ח"מ סי' ע"ה הגהות הטור אות פ"ו וכן בסי' ק' וקמ"א וקנ"ד כתב בלשון הזה ורבינו בס' הקצר הביא שתי הסברות ולא הכריע ביניהם שכת' בהם י"א וי"א וזה נראה שסותר לכללין דכתיבנא בשמו שדעתו ז"ל לפסוק כי"א בתר' ובמה שאכתוב לקמן בע"ה בכלל דסתם ואח"כ מחלוקת יתיישב זה ע"ש:
יד
הא די"א וי"א נקטינן כסברא שניה היינו דוקא כשכותב יש מי שאומר ויש מי שאומר אבל כשכות' יש מי שאומר ופלו' אוסר או מתיר אולי רצה לומר בזה דהסברא שניה היא יחידאה, כ"כ הר"ב כנה"ג בשיירי שלו סי' ש"ך הגהות הב"י אות ז':
טו
דעתי הקצרה נוטה שהרב ז"ל חבר ספר שלחן ערוך אחר שחבר בדק הבית ובכמה מקומות ראינו בס' הקצר מתוקן כמ"ש בס' בדק הבית כ"כ הכנה"ג בכללי הגמ' שבשיירי סי' ע"ב וכן מצאתי גם אני להר"ב גנת ורדים אורח חיים כלל ד' ססי' ט' ועיין בכללי שלחן גבוה סי' י"ג:
טז
כשכות' בש"ע סברא ראשונה בלשון י"א והשניה בלשון יש מי שאומר משמע שדעתו לפסוק כי"א קמא שהם רבים ולא כיש מי שאומר שהיא יחידאה שו"ת גנת ורדים חלק א"ח כלל ד' סי' ל' בשם מוהר"ר יעקב והסכים הוא ז"ל לדבריו ואמת הדבר שהר"ב כנה"ג בח"מ סי' כ"ח בכללי הקים לי אות נ"ב נראה שסובר כן אבל מצאתי אליו ז"ל שחזר בו בזה בכללי הפוסקים בשיירי שלו אות כ"ז וכת' שדרך הפוסקים לומר יש מי שאומר אף על שנים יע"ש וכיון שכן לא תציתו להך כללא:
יז
כשכותב בש"ע סברא אחת בסתם והסברא האחרת בלשון יש אומרים דעתו לפסוק כאותה סברא שכת' בסתם כ"כ הכנה"ג בא"ח סי' שי"ח בהגהות הטו' ובכללי הפוסקים כלל ס"ב בשם מהרי"ק ומהר"ש הלוי ומוהרי"ט ואני אוסיף על השמועה שכן מצאתי להרמ"ע בתשובותיו סי' צ"ז ולהש"ך ח"מ סי' ס"ו ס"ק ס"א ובי"ד סי' פ"ד ס"ק י"ב וקע"ז ס"ק ל"ח ולהפר"ח בי"ד סי' נ' ס"ק ד' ובסי' קי"ח ס"ק י"א ובסי' קכ"א ס"ק ט"ו ולבית דוד על הטורים בא"ח דף מ"ה ב' וליד אהרן על א"ח רסי' תרל"א ובבתי כהונה דף קכ"ח ד' ובאליה רבה על א"ח ססי' פ"א ובכמה דוכתי וכ"כ הב"ח בי"ד סי' ק"ץ סי' ל"ד ושם סימן קצ"ח סי' ל"ג ובסי' ר"ך סס"ג ובסוף קונטריס אחרון שם כלל ו' עיין שם בארוכה וזה מוסכם מכל המחברים לא ראיתי חולק על זה וכן מצאתי תו בס' נחפה בכסף דף קפ"ו ב' ובחלקת מחוקק על א"ה סי' א' ס"ק י"א ובסי' כ"א ס"ק כ"ה ועיין עוד בית שמואל שם סי' צ"ג ס"ק ט"ל וברסי' צ"ז ובגנת ורדים חלק א"ח כלל ד' סי' ל' ושם חלק ח"מ כלל א' סימן ב' ובזרע אברהם חלק א"ה ססי' ד' בתשובה להרב זאבי זצ"ל ובכרם שלמה סימן פ"ה ובספ' הלכ' למשה ה' מכירה דף י"ג וכ"ד ד' ול"ח ג' ובכמה דוכתי ובספר כהונת עולם ה' רבית דף ט"ו ג' ועיין בחוט המשולש שבספר התשב"ץ ענין ל"א לבד ראה זה מצאתי לאחד קדוש מדבר בילקוטיו כ"י שכת' וז"ל כתבו האחרונים דהסברא שמבי' הש"ע בסתם תופס להלכה אמנם הר"ב מנחת כהן בספר התערובות ח"א ספ"א והב"ח ח"מ סימן פ"א סל"ד כתבו דלא הכריע מקרי עכ"ד ולעד"ן דלא צדק בזה ואישתמיט מיניה שגם הרב"ח מסכים הולך עם כל אינך רבוותא וכדכתיבנא ומעתה ע"כ לומר שמ"ש הוא ז"ל בח"מ סימן פ"א ובכמה דוכתי אחריני דאשכחנ' בחיבור דלא הכריע מקרי הכוונה היא שלא הכריע בפירוש לפסוק בהדיא כחד מינייהו ומיהו אנן אכללין סמכינן דבסתם ואחר כך י"א אית לן למפסק כסתם והכי איכא למידק מדברי עצמו שבקונטריס אחרון הנזכר שפתח באלה הדברים עוד יש מקום עיון בש"ע במקומות שלא הכריע הרב"י לפסוק כדעת א' מהפוסקים וכו' ומכל מקום הדבר מבואר דמ"ש הרב בתחילה בסתם הוא העיקר לדעת הרב וכו' יעש"ב מבואר שפיר דפי' לא הכריע ר"ל שלא הכריע לפסוק בהדיא כמדובר וכן מצאתי בחפי שה להפריש' בח"מ סי' קפ"ב סי"ד קרוב לדברי אלה בפי' לא הכריע לך נא ראה והיא היא כוונת הר"ב מנחת כהן בספר התערובות במ"ש גם הוא דלא הכריע מיקרי ויש לי הכרח לזה שהרי הר"ב מנחת כהן גופיה במשמרת השבת שער א' ספ"ט כתב וז"ל ומהרי"ק הביא שתי הסברות בסי' ש"ד ולא הכריע אלא שהביא דעת הרשב"א ראשונה ע"כ מוכח מזה כמ"ש דהכוונה היא דלא הכריע להדיא אך ממה שהביא דעת הרשב"א בסתם נראה שדעתו לפסוק כן ועע"ש בפ' י' ומי לנו גדול מהכנסת הגדולה דאיהו מאריה דהאי כללא ואפ"ה מצינו אליו ז"ל בי"ד סי' ט"ז הגהות הב"י אות ה' ובסי' נ"ה הגהות הב"י אות מ"ז דכתב בסתם ואחר כך י"א דהמחבר לא הכריע בס' הקצר וכן תמצא עוד בכנה"ג ח"מ סימן צ"ב וצ"ג וצ"ה וק"ה וק"ז ולדידי לא קשיא ולא מידי ועם מה שכתבתי הכל ניחא ומה גם שהאיר ה' את עיני ואשכחנא מרגניתא דבי"ד סי' ל"ו הגהות הב"י אות ס"ז כתב איהו גופיה וז"ל ומה שבס' הקצר הביא שתי הסברות ולא הכריע וכן הרשד"ם בה' בדיקות סי' ל"ו מסורת הוא בידינו שהסבר' שכותב בסתם היא העיקרית כמ"ש בספר הכללים ע"כ וכלשון הזה כתב עוד שם בסי' י"ט הגהות הב"י אות ו' וכן בסי' קנ"ה הגהות הב"י אות ך' ובסי' קס"ד הגהות הב"י אות ח' ובשכנה"ג א"ח סי' תרמ"ז ובכמה דוכתי אחריני ומצאת כי תדרשנו וכן תמצא עוד להרב חלקת מחוקק הנ"ל דאע"ג דבסימן א' כתב בפשיטות דהסתם הוא פסק גמור לדעת מוהריק"א אפ"ה בסי' קי"ב ס"ק ל' כתב דלא הכריע מיקרי והיינו טעמא כדכתיבנא ואע"ג דהר"ב שלחן גבוה בכלליו סימן ח"י והר"ב הלכה למשה בהלכות מכירה דף ט' ג' תמהו על הכנה"ג דאיך כתב ולא הכריע בסתם ואח"כ י"א לדידי לא קשיא כלל וכדאמרן ועוד עיין שם דף ס"ב ג' נמצא אתה למד דאין מקום כלל לדברי הקדוש הנ"ל וכעת לא שמענו ולא ראינו מאן דפליג אהך כללא איברא דאשכחנא להב"ח א"ח סי' רס"ח ס"ג שכת' ובש"ע כתב תחלה כלשון רבינו ואח"כ כתב ויש אומרים דבמוסף פוסק אפילו באמצע ברכה ונראה דדעתו דנקטינן כדעת יש אומרים שכת' לבסוף חדא דאיכא ספק ברכה לבטלה ועוד שהם רבים וכך פסק ב"י כאן שאמר על סברת הרמב"ם ודעמיה והכי נקטינן ולכאורה יש לתמוה דזה סותר למ"ש איהו גופיה שיש לפסוק כסתם וכדלעיל וכבר נתעורר בזה השכנה"ג שם ותירץ וז"ל ואולי הכא שאני משום דלא הוצרך לכתוב הסברא ראשונה בסתם אלא מפני שכלל כל התפילות ובשאר תפלות חוץ מתפלת מוסף כולי עלמא מודו דאינו חוזר ע"כ ולדידי חזי לי לתרץ דכיון דהטעם דפסקינן כסתם הוא לפי שהיש אומרים הוא כטפל לגבי העיקר וכמ"ש איהו גופיה בקונטריס אחרון היכא דהיש אומרים הם הרבים הדין נותן לפסוק כרבים וכדרמז הוא עצמו בחד טעם דנקט ועוד שהם רבים מלבד השני טעמים אחרים שהזכיר שם באופן דיצא הכלל מבורר ומלובן דהסתם עיקר לדברי הכל ומיהו מצאתי בס' בני יעקב דף רי"ד ג' שכת' דבכמה מקומות מצינו למרן בש"ע שהסברא הדחויה כותבה בסתם והסברא העיקרית בשם יש אומרים ע"ש וכן ראיתי בזרע אברהם י"ד דף ל"ז ב' שאין לסמוך על כלל זה דיש ויש כמה מקומות להפך ואנן כבר כתבינן דכמעט כל גדולי ישראל הסכימו לסמוך עליו ועיין עוד בזה לקמן בכללי שאר הפוסקים:
חי
כלל גדול יש בידינו כשכותב רמ"א בהגה ויש מחמירין מדלא כ' ויש אוסרין מכלל שדעתו נוטה לדעת המתירין שו"ת חוות יאיר סי' קפ"ה וכן מצאתי בהלק"ט חלק א' סי' רצ"ג וע' ש"ך י"ד סי' ט"ל ס"ק ח' וכשכותב ויש אומרין דעתו לומר שחושש לסברת היש אומרין אך כשכות' בסתם להלכה פסוקה סובר כן כנה"ג ח"מ סי' קפ"ד הגהות הטור אות ג' ודרכו של רמ"א כשהוא רואה שלא חש מרן לאיזו סברא הוא מביאה בלשון ויש אומרים אף דלא קאי אדברי מרן שהרי לא נזכר בדבריו ראשון לציון דף ק"ז ג':
יט
דרכו של רמ"א בהגה בכמה מקומו' שכות' איזה דין או איזה פרט על דברי הש"ע בסתם כאילו הרב מוהריק"א מודה לדבריו ואינו כן והא דלא קאמר וי"א הוא משום שבדברי הש"ע אין הכרע כל כך פר"ח י"ד סימן ע"ב ס"ק ו' והש"ך שם סימן ע' ס"ק י"ד וסי' פ"א ס"ק ד' וקכ"א ס"ק ט"ו ולחם יהודה על הרמב"ם דף כ"ב ד' ושער יוסף דף י"ג ג' בתשובותיו וע' מג"א ר"ס קס"ב וסי' תקמ"ה ס"ק ט':
כ
הגם שבמקצת תשובות מהר"מ איסרלש משמע שחבר תשובותיו אחר שחבר ספר המפה שהרי מפרש בתשובות דבריו שבש"ע מ"מ אפשר שזו בתשובותיו כתבם קודם שחבר הגהותיו וכשסותר עצמו מזה לזה פסק ההגהות עיקר שו"ת נחלת שבעה סי' ב' ולי הדיוט הדבר קשה לקבוע הלכה בדרך אפשר היכא דההוכחה הוי להפך:
כא
אין דרך בעל המפה ז"ל להגיה על הרב ז"ל אלא באחד משלשה פנים הפן הראשון כשהרב בספר ב"י לא הכריע בין שתי הסברות אז בעל המפה מגיה על הרב הסברא האחרת ולפעמים מכריע כאחד מן הסברות ולפעמים אינו מכריע הפן השני כשהרב בעל המפה סובר דהלכה כאותה סברא שדחה הרב ז"ל אז מגיה על הרב שי"א בהיפך ועיקר הפן השלישי סברא שלא הוזכרה בב"י כלל הר"ב המפה מגיה בין שהיא הלכה בין שאינה הלכה להודיע לנו הסברא שו"ת כנה"ג ח"ב סי' ג':
סליקו כללי הש"ע ורמ"א