יד מלאכי חלק ב· רבי מלאכי הכהן
כללי רש"י ותוספות והרא"ש
א
רש"י בפירושיו רגיל לפרש יותר קרוב לפשוטו אע"ג דלית הלכתא הכי כי כן דרך הש"ס ג"כ לאתויי הדרשה יותר פשוטה אף ע"ג דאתאמרה לפום סברא דאמורא דלא קי"ל כוותיה באר שבע דף ב' ד' וע"ש עדים נאמנים:
ב
כלל גדול יש בידינו כי רש"י ז"ל מפרש הוא ולא פוסק ויותר יש לסמוך על בעלי הפסק הרדב"ז סי' ק"ט דף מ"א א' ומצאתי להב"י א"ח סי' י' שכתב דאע"ג דהרא"ש אתי כפי' רש"י כיון דרש"י מפרש הוא ולא פסקן הוה ליה הרמב"ם והרא"ש ז"ל חד לגבי חד והל' כרמב"ם ואחריו נמשך הר"ב הלכה למשה בה' גזילה דף ע"ז ב' בה' מכירה דף מ"ה ד' ועיין הלק"ט ח"ב סי' קי"ז שכתב דכלל זה אינו נראה כלל ע"ש וע"ע להלחם חמודות הלכות ציצית אות ס"ה דפליג על הרב"י והביאו השכנה"ג בכללי הפוסקי' אות י"ט ועיין בית דוד על ח"מ סי' ה' כלל ב':
ג
אין להקשות על רש"י ז"ל מהסכמת דברי הגאונים דאיכא לתרוצי גברא אגברא קא רמית ואפשר דלרש"י ז"ל לא נהירא ליה הסכמת דברי הגאונים כנה"ג י"ד סימן קכ"ד הגהות הב"י אות ק"ד:
ד
כשרש"י מפרש בלא תפיסת ל' מהגמ' רגילנ' לשנויי דרצה לתרץ שני' או ג' קושיות בהלכה ולהכי לא היה לו מקום בהלכה לתפוס בו ואני שמעתי מקצת רבנים שהיו רוצים לקצר בלשון (נ"ל מך דצ"ל לקשר לשון זה) עם הלשון שלמעלה ממנו ורוב הפעמים הוא יגיעת בשר ולהג הרבה ועיילי פילא בקופא דמחטא וזה הדרך נ"ל נכון ורוב הפעמים נמצא יושר רבינו בצלאל בש"מ על כתובות פ"ק דף ט"ל ג' ודף ס"ה ב' ופ"ז דף ע' א':
ה
פירוש רש"י שבהרי"ף אף שרובו ככולו לקוח מדברי רש"י שבש"ס וגורע ומוסיף בו לא היה הוא עצמו המחבר אלא כותב אחר הוא שסדרו לא ידעתי מאן הוא כן למדתי ממה שראיתי שם בפ' כל הכלי' גבי אסובי ינוקא בשבתא שכתב וז"ל ואני הכותב מצאתי בערוך וכו' ולפירש"י צ"ל דדי למתקן ואסור ע"כ ולעת כזאת לא מצאתי שום גילוי בזה בדברי המפרשים לבד ראה זה מצאתי בספר הלכה למשה ח"א ה' גניבה פ"ז הלכה ד' ובכמה מקומות דלזמנין המסדר לקח פירש"י מהגמרא וסידרו על דברי הרי"ף ואין ענין לו כלל ועיין בשלחן גבוה דף קמ"ח רע"ד שלא דקדק בזה וזה לשון הר"ב אליה רבא על א"ח ססי' ר"ח גם כמדומה שראיתי באיזה פוסק שכתב דלא נודע מי חיבר רש"י באלפסי אם ראוי לסמוך עליו:
ו
פירוש מסכת מעילה אינו משל רש"י אלא מאחד מאיזה תלמידיו דוק ותשכח כנ"ל ברכת הזבח שם גם פי' מסכת נזיר אינו מרש"י ז"ל כמו שנראה מדברי מרן בכ"מ בה' נזירות שמכנה אותו בשם מפרש מגילת ספר על הסמ"ג דף י"ט א' מהעשין עוד מצאתי להר"ב כהונת עולם בה' נדרים דף ס' ב' שכתב נראה דהמפרש במסכת נדרים אינו רש"י ז"ל ממ"ש מרן ב"י ח"מ סימן קפ"ו עליו דלא חש לקמחיה וכינהו בשם מפרש ולא היה כותב כן על רש"י מאור הגולה ובתוך פ"ב דנדרים כתוב בדפוס דף כ"ב חסר הנה והעתקתיו מפי רבינו גרשון וחזותו מוכיח עליו שאין לשון פי' נדרים כפירוש שאר הגמרות ומצאתי להכנה"ג בח"מ שם שתמה על המשפט צדק שבח"א סי' נ"ז חשב שהמפרש לנדרים הוא רש"י והקשה מדידיה אדידיה ולא הביט לדברי הר"ב ב"י ע"ש:
ז
כבר נודע לרבים שפירוש דברי הימים עם שהמדפיסים יחסוהו לרש"י ז"ל אינו כן ברם אחד מתלמידי תלמידיו עשאו והרבה פעמים מביא דברי רש"י ז"ל גם חולק עליו וגלוי לכל הרואה בו שאיננו מרש"י ז"ל ע"כ אין להקשות ממנו על רש"י דגברא אגברא קא רמית ואין הלכה כתלמיד במקום הרב לחם שמים פירוש משניות דף פ"ט ב' ע"ש שתמה על התי"ט בזה וכ"כ הבית דוד פ"ה דיומא מ"א:
ח
כשפוסק אחד מייחס לבעלי התו' סברא אחת ופוסק אחר מייחס להם להפך נוכל לומר דאולי אחד כיון על ר"ת והאחד דבר על תו' אחרים כנה"ג י"ד סי' נ"ה הגהות הב"י אות מ"ז:
ט
כשתוספות מקשין על רש"י ז"ל מאיזו משנה ערוכה ואות' משנה אכתי לא מתנייא במסכתות הקודמות לזאת המסכתא שכתב רש"י כן למדתי מתוך דברי הריטב"א שהביא ר' בצלאל בש"מ דף ה' ד' שנוכל להליץ בעד רש"י ז"ל שלא כתב כן רק כלפי המס' שעברו דלא ידעינן הך מתני' ועיין תו' דיומ' כ"ו ב' קרוב לענין זה:
י
קבלה בידינו דכל מקום שאומרים התו' בשם הקונטריס הוא על רש"י לא על זולתו שמות בארץ דף כ' ד' **(*)** ועיין פרק קמא דשבועות ח' ב' ד"ה כפרה שכתבו פי' הקונטריס וכו' ובתר הכי כתבו ורש"י לא פריש כן ע"ש **(**)**:
יא
מצינו לפעמים שהתוספות כותבים אין להקשות וכו' מבלי נתינת טעם לדבריהם למה אין להקשות והניחו התירוץ למעיין או תרצוהו הם עצמם במקום אחר בפ"ק דב"מ ז' א' ד"ה ולא עשירי ספק כתבו וז"ל אין להקשות איצטריך קרא למעוטי ספיקא כדפריך במס' חולין ע"כ **(***)** ובחולין כ"ג ב' העלו ארוכה לקושייתם זאת וכן תמצא עוד בפ' כל שעה ל"ו ב' ד"ה אוציא כפי פי' מוהרש"א שם ועיין הליכות אלי כלל צ"ד שהאריך בזה וציין שני מקומות זולת אלו שציינתי ועיין בכללין דבסמוך:
יב
מצינו וא"ת בדברי התוספות שלא כתבו שום תירוץ לקושיא עיין בפרק איזהו נשך ס"א א' ד"ה אלא ובפ"ק דמנחות ט' ב' ד"ה אין מיעוט ושם פ"ב א' ד"ה במילואים וצ"ג ב' ד"ה ידו וע"ע פ' בנות כותי' ל"ח ב' סד"ה אימא דכפי הגהת מוהרש"א שם לא תירצו כלום ותמיהתם קיימת וכן תמצא עוד בפ"ק דבכורות י"ב א'ד"ה מה צבי:
יג
מצינו לכאורה בדברי התו' דקאי *) הגה וכן כתב התשבי שורש קונטרס, רי"ף:
**) הגה לפנינו שם בתוס' איתא ורש"י מפרש וכו' וכתבתי מכבר בחבורי תקוני כלי שרת ואולי צ"ל ור"ש מפרש וכו' והיינו רבינו שמשון וטעו בדפוס והוסיפו יו"ד לבסוף, רי"ף:
***) הגה בחבורי תקוני כלי שרת כתבתי בס"ד דחיבת כדפריך צ"ל כדפרישית והיה כתוב בתוספות כזה כדפרי' והמדפיס טעה במכוון והיה סבור שהוא קצור מן כדפריך אמנם כוונת התוס' כדפרישית במס' חולין ק"ב ד"ה איצטריך, רי"ף:
הכי אף לפי מסקנת דבריהם בפ' כיצד מברכין מ"א ב' ד"ה ויין פוטר כל מיני משקין כתבו וז"ל לכאורה מיירי ביין בלא סעודה ואפ"ה יין פוטר ע"ש שוב מצאתי בס' גנת ורדים א"ח ריש סי' א' שתמה ע"ז ולדידי אין זה מן התימה שהרי מצינו דוגמתו בש"ס דלפעמים קאמר סברוה אף דקאי הכי לפי המסקנא עיין הליכות עולם שער ב' פ"א:
יד
דע שאין דרך התוספות שלנו תוספו' טוך לפסוק הלכה כי אם לפרש שמעתא בדרך שקלא וטריא וכך קבלנו מרבותינו והיכא שכותבים פסק ר"ח באותו פסק יצא לנו תירוץ לסוגית הש"ס שיטה מקובצת לרבינו בצלאל על כתובות פ"ק דף י"ג ד' ופ"ח דף פ"ב ב' וחילוק שבין תוספות שאנץ ובין תוס' טוך ומה הם ומי חברם תמצא בס' קורא הדורות דף ח"י א' ע"ש ומהרי"ק שורש ק"ז כתב דיש להלך אחר תו' טוך דאינהו בתראי טובא מתוס' שאנץ:
טו
המורגל בדברי התוספות ושאר הפוסקים יראה ויבחין שאינו דוחק לפרש דברי המפרש יהיה מי שיהיה דקאי מילת וכן על המובן מדבריו ולא על המוזכר להדיא בדבריו שו"ת זרע אברהם חלק י"ד סי' ח"י ונלע"ד ראיה מדבריו מפ' ר' ישמעאל נ"ו ב' דמתרצינן דוכן דקאמר בברייתא קאי אדיוקא ע"ש:
טז
דע שהגליונות של תוספות הם מלשון ה"ר אליעזר מטוך מחבר התוס' רבינו בצלאל בשיטתו המקובצת על כתובו' פ' אלו נערו' דף ס"ג ג':
יז
שמא התו' דיומא אינם מרבותינו בעלי התוספות שבכל התלמוד וכמדומה משמעתי שהתו' דיומא הם ממהר"ם מרוטנבורק ז"ל יד אהרן על טא"ח סי' שכ"ט בהגהות הטור והר"ב שער יוסף דף ו' ב' כתב זכורני שכ"כ מהרימ"ט בחידושי קדושין גבי כהני שלוחי דידן דף כ"ג מהש"ס ועע"ש דף קט"ו סע"ג וכ"כ בפשיטו' גמור הר"ב לחם שמים על המשניות דף ד' א' ע"ש ועיין ביומא ד"ן א' ד"ה כרובי' שכל דבריו הם מתשובת מהר"ם מרוטנבורק סי' כ"ד וכמ"ש מהרש"א שם וכן תמצא עוד להכנה"ג י"ד סי' קמ"א בהגהו' הב"י אות ס"ד ע"ש:
יח
כשהתוספות כותבי' על רש"י ותימה לפירושו וכו' אנו רגילין לדייק דפשיט' דלפירושו קא מקשו ולמה להו למנקט לפירושו וזהו לחדד התלמידים ר' בצלאל בשיטתו המקובצת על כתובות פ' המדיר דף נ"ה ב' ע"ש:
יט
בכל מקום שאומרים התוספות הוה מצי לשנויי הוה מצי למפרק אנו רגילין לתרץ דבעי למימר אם תקשי עלה דהך שינוייא קושיא הרי שינויא אחריתי דהוה מצי לשנוי דקיימא לשנויי הך שנויא נמי אית עלה קושיא אלימתא טפי דמשום הכי לא משני לה תלמודא אלא כדי לתרוצי קושיא חדא דאיכא עלה דמאי דמשני תלמודא ועל פי דרך זה י"ל כשאומרים התוס' הוה מצי למפרק ולמדתי דרך זה מהרא"ש ז"ל שפי' כן לשון התוס' בפ"ק דשבועות ר' בצלאל בשיטה מקובצת על כתובות פ"ט דף קט"ו ב' ועיין שיירי כנה"ג בכללי הפוסקים כלל י':
ך
מה שמצינו בכמה מקומות שדברי התוס' סותרים זה את זה ממקום למקום הסיבה היא שבמקום אחד הם דברי ר"ת ובמקום השני הם דברי ר"י וריב"א ויתר החולקי' וכן במקום אחד תמצא תימה ועלה בקושיא ובסוגיא השניה תמצא מתורץ והוסיפו ושינו במקומות שונים בגרמא שבעלי התוס' תלמידי ר"ת היו לרוב כי שמוני' בעלי תוספות היו בפרק א' לפני ר"ת וכל א' הגיע להוראה כגון ר' חיים כ"ץ ור"א ממיץ ור' שמעון משנץ וחביריו ותלמידים לרוב בלי מספר אלה הדברים אשר דבר הרב הגדול מוהרש"ל בהקדמתו לים של שלמה על בבא קמא וכ"כ בעל נתיבות משפט דף קכ"ה סע"ב ועיין שו"ת מוהריק"א דף קמ"א ב':
כא
חכמי הצרפתים אינו מוכרח שיהיו רבותינו בעלי התו' דאפשר שהם חכמים אחרים מצרפת שחכמיה וגדוליה רבים היו דינא דחיי ח"א דף מ"א ב' אך הש"ך והט"ז בי"ד רסי' פ"א וכן הר"ב מגילת ספר דף נ"ז ב' מהלאוין והר"ב ריח שדה בדף ל"ה סע"ד כתבו דרבני צרפת הם התו' כנודע:
כב
תוספות דיבמות ושאר מסכתות גדולות הם עיקר נגד תוספות דמגילה ושאר מסכתות קטנות וכן יש קבלה שאותם מן המסכתות גדולות הם תוספו' של ר"א מטוך ים של שלמה על יבמות פ"ד סי' ל"ד וכתב בעל גנת ורדים בא"ח כלל א' סי' מ"ו דכמה תו' נשמטו ממנו ובספרי דקמאי העלום בגליונותיהם וכמה תוספות אחרים נבללו בתוך תוספות שלנו וכו' ופירושי רש"י עשוים קונטריסים ומהדורות ואין חיבורים אלו מסוייגי' כשאר חיבורים עכ"ד ומצאתי **(*)** עוד למוהר"י קורקוס כ"י שהביא חזון נחום על סדר קדשים דף ר"ז א' שכתב וז"ל ואין לתמוה אם רש"י חלוק בפירושיו דידיה אדידיה דמהדורות טובא עבד הוא ז"ל ובכמה דוכתי בתלמודא איכא הכי שחזר בו בפירושו עכ"ד:
כג
אין דרך התוספות לכתוב תירוץ שני בלשון ועוד אלא כשהתירוץ השני לא הוי איפכא מתירוץ ראשון אבל אי הוי איפכא לא שייך לומר ועוד שו"ת גנת ורדים א"ח כלל ג' סי' ג' מהרב יעקב פראגי מהמה זצ"ל ופירש הוא ז"ל שם בסי' ד' דזה הוא כשהתו' מתרצים שני התירוצים בסתמא אך אם הי' ראשון הוא משמא דאחרינא אז שייך לומר בתירוץ הב' לשון ועוד אע"ג דלא אזיל בסגנון תירוצא קמא ותהיה מילת ועוד מושכת לומר שגם תירוץ שני תירצו ההוא דאדכר בתירוצא קמא:
כד
אני מקובל דתירוץ ראשון שעושה התו' פשט הוא העיקר כ"כ הכנה"ג בכללי הפוסקים כלל י"ט בשם משפטי שמואל ומהרי' ק והר"י הלוי ואני המך מצאתי להר"ב חזון נחום על קדשים דף קצ"ט א' שכתב דתירוצא בתרא הוא הנכון יותר יתד הוא שלא תמוט וכ"כ בפשיטות הר"ב מטה אשר דף ק"ג ד':
כה
כל מקום שאנו יכולים להסכים התוספות אהדדי דהוו אינהו אמרי' כ"כ הכנה"ג בכללי הפוסקים כלל ך' בשם משפט צדק ומהר"י חאגיז בס' תחלת חכמה שער ג' כלל ב"ן כתב וז"ל והא דסתרי התוספות דפ' הנשרפין לתו' דפ' כיצד מעברין אין מקפידין בעלי הישיבה בכך דאומרים ב' תוספות הם כשהם בב' מסכתות מיהו היכא דאיכא לתרוצי ולאוקומי עדיף טפי ועוד עיין הקדמת יש"ש על קמא
כו
כלל מקדמונים שבכל מקום שכותבים התו' תימא ואינו מתרץ ואינו כותב בסוף דבריו וצ"ע לפעמים התירוץ ברור כ"כ הכנה"ג בכללי הפוסקים כלל כ"א בשם פליטת בית יהודא ואני מצאתי גם להר"ב בני יעקב דף קס"ז סע"א שכתב כן:
כז
ר"ת והתו' שני כחות נינהו רשד"ם חא"ה סי' קכ"ז ומהרי"ק בשרש נ"ב כתב דכח א' נינהו כ"כ הכנה"ג בכללי הפוסקים כלל כ"ב ובח"מ סי' כ"ה בכללי הקים לי אות נ"ז סיים ועיין במהר"ם מפדואה סי' כ"ה ובמשפטי שמואל סי' קכ"ו:
כח
הרא"ש ז"ל ברוב דבריו נמשך אחר הרי"ף ז"ל אם לא שחולק עליו בפירוש מהרח"ש ח"א ב"ח ח"מ סי' ס"ח דף ק"ב ג' וחוט השני דף מ"ה א' ודינא דחיי ח"ב דף ס"ג סע"ג והרב המגיד בפי"ז מה' שבת הלכה ט"ז כתב שגם ספר העתים מחזר אחר דברי ההלכות בכל מקום וכותב לשונו וכתב מהר"י קורקוס בפ"י מה' תרומות הלכה י' שבפירוש המשניות דרכו לתפוס דרך ר' שמשון ולהוסיף בו ביאור:
*) הגה כל זה עד סוף הסי' הו"ל לגדול המחבר להביא לעיל מסי' א' עד ס"ה דשם עוסק בדרכי רש"י רי"ף
כט
כשדברי הרא"ש על הש"ס סתרי אהדדי וליכא שום הוכחה בדבריו לידע בבירור לאיזה משניהם דעתו נוטה יותר או הי מתרווייהו אמרן באחרונה ראוי לנו לתפוס בסברא שסוברת כהרי"ף ז"ל כנה"ג ח"מ סי' ק"ה בהגה"ט אות י"ט לדעת הטור ועיין מהר"ם מפדואה סי' ט"ל שכתב דסתם דברי הרא"ש הם דברי הרי"ף כי הוא הגמ' שלו וכ"כ לחם יהודה על הרמב"ם דף ג' ד' ועיין ש"ך י"ד סי' קמ"ב ס"ק י"ד דדרך הטור לכתוב וכן יראה מדברי א"א הרא"ש ז"ל וה"ה להרי"ף ובפרט היכא שלשון הרי"ף מכוון כלשון הרא"ש:
ל
כל דברי הרא"ש אינם רק קיצור מדברי התו' עם קצת תו' מקצת פוסקים כגון הרמב"ם והרמ"ה לכן נקוט כללא בידך אם תלמודך בדברי הרא"ש קשים עליך כברזל לך נא ראה בדברי התו' אולי הם ישלימו חסרונך ויחוורו ספיקותיך כי באמת לפעמים קיצר הרא"ש יותר מדאי שו"ת חוות יאיר ריש סי' קנ"ט וכן מצאתי להר"ב משפטי שמואל בסי' קי"ח שכתב דכל דברי הרא"ש הם מיוסדים על הרוב על פי בעלי התו' ז"ל ולפעמים מה שחסר בדברי התו' משלים ומוסיף הרא"ש עיין דרישה ח"מ ריש סי' קס"ה ושם סי' ש"ט פ"ב כתב שבכל מקום שנוכל להשוות לפרש דברי התוס' כדברי הרא"ש מפרשינן לה בשוה כי הרא"ש ביאורו הוסכם לדברי התו' ברוב המקומות ע"כ ועיין ב"ח י"ד סי' רל"ו סס"ב ודרישה י"ד סי' צ"ח סס"ו וגנת ורדים י"ד כלל ו' סי' י"ג והרב החביב בס' דינא דחיי ח"ב דף נ"ו כתב דכל מקום שקושית התו' היא לפי ההלכה מביאה הרא"ש בפסקיו וכשאינו מביאה ש"מ דס"ל דאינה להלכה:
לא
זה דרכו של הרא"ש בכמה מקומות מעתיק לשון הרי"ף ובמקום אחר אינו סובר כן ס' נקודות הכסף להש"ך סי' ט"ו ובח"מ סי' ט"ל ס"ק ב' וכ"כ עוד בס' תקפו כהן רסי' מ"ו ע"ש ובדרישה י"ד סי' קע"ד ס"ו ושם ח"מ סי' ע"ב ס"ד וב"ח י"ד סי' רס"ט ס"ד ובלחם משנה פ"ד מה' אישות ממהדורא בתרא ד"ה אמר להם ובס' קרבן נתנאל בכלליו אות ב' ע"ש שהבי' כל לשון התקפו כהן:
לב
הרא"ש ז"ל דרכו לפרש והרי"ף ז"ל דרכו לסתום בית חדש חלק א"ח סי' שנ"ו ס"ב ובי"ד סי' נ"ד ס"ג וקמ"ב ס"ו ובא"ה סי' קכ"ה ס"ג:
לג
אין דרכו של הרא"ש להביא רק מה שהוא הלכה אבל מה שאינו הלכה אינו מביאו ואף אם פעמים רבות ראינו להרא"ש ז"ל מביא סברות שאינם כהלכה היינו כשמסתפק בדין כותב פלו' פוסק כן ופלו' פוסק כן ואפילו כשאינו מסתפק בדין אלא שפוסק כאחד מן הסברות היינו שמביא סברות שניהם ואח"כ פוסק הרב כחד מינייהו אבל שבתחלה יביא הרב פסק מוסכם בלי מחלוקת ואחר כך יביא סברא אחרת שאינה הלכה ולא יקשה עליו ואדרבא יביא לו סמוכות מדברי התלמוד לא מצינו כן בדברי הרב כנה"ג י"ד סי' קנ"א בהגהות הב"י אות י"א ועיין כנה"ג ח"מ סימן ק"ף הגהות הב"י אות ב' ודינא דחיי שלו ח"א דף צ"ו ד' ונתיבות משפט דף רנ"ב ג':
לד
אין סדר למשנה מזמן התנאים ומכ"ש בפוסקים הבאים אחריהם דאפשר דהרא"ש למד ס' נזיקין תחילה לס' מועד וחזר במסכת פסחים מהוראתו שבפ' הרבית והסכים למה ששנה בילדותו בפסקי התשובה ואע"ג דדוחק לומר דשלש דיעות היה לו בזה הלא מצינו זה בס"פ בהמה המקשה וכו' חוט השני סי' צ"ו דף צ"ז ב' וכ"כ הכנה"ג בכללי הפוסקי' אות פ"ה בשם תשובת מוהריק"א אמנם מצאתי למוהרי"ב בספר שדה יהושע פ' ב' דערלה דף קל"ח ג' שכתב דכשרש"י סותר עצמו ממקום למקום ומסדר לסדר אחרון עיקר דמסתמ' פירש' באחרונ' ע"ש **(*)**:
לה
אפילו לדעת הרא"ש ודעמיה דאם תמצי לומר לאו פשיטותא הוא אי איכא שום הוכחה בסוגיא דהוי פשיטותא כגון עביד ד' בעיי ובתרין קמייתא קאמר את"ל ובתרין בתרייתא לא קאמר את"ל משמע מזה דהתרין קמייתא אשתנו למעליותא למפשטינהו באת"ל בית חדש ח"מ סימן שמ"ו סי"ו וכן נראה שם מדברי הדרישה ומצאתי להלחם משנה בפ"ז מהל' י"ט שכתב דאף לדעת הרמב"ם היכא דהגמרא גלי לן בהפך לא פסיק כאת"ל ע"ש:
לו
אנו נסמכים על דברי הרא"ש יותר מדברי הרמב"ם ז"ל לפי שהרמב"ם כתב כדברי נבואה בלי ראיה ספר יוחסין בשם גדולי קשטיליה ועיין ספר דינא דחיי ח"א דף ע"ט ב' שכתב דכיון שהרא"ש סובר נגד הרמב"ם הכי נקטינן דהוא הרב המלמד דעת חכמה ובינה בספרד ומזה הטעם כתב עוד בח"ב דף ס"ג ג' דהלכה כוותיה לגבי ריא"ז אך רדב"ז בחלק ב' סי' תר"ד כתב דיש לפסוק כהרמב"ם וכן שם סי' מ"ט כתב וכבר נהגו כל ישראל במקום שאין מבורר כדברי הרמב"ם לפסוק כהרא"ש כ"ש חכמי אשכנז משמע דאי מבורר בדברי הרמב"ם אין לפסוק כרא"ש ושם סי' קכ"ו כתב דקי"ל כהרא"ש לגבי הרשב"א דבתרא' הוא ועיין לעיל בכלל רש"י דדעת מרן לפסוק כהרמב"ם נגד הרא"ש ויש לתמוה על הכנה"ג שבספר דינא דחיי הנ"ל כתב הפך דברי מרן:
לז
אעפ"י דהכלל אצלנו בכל מקום שדברי הרא"ש ז"ל מתחלפים מפסקיו לתשובותיו הפסקים עיקר מ"מ היכא שהחזרה היא מתוך דברי תשובה שראה אח"כ דברי התשובה עיקר כנה"ג ח"מ סי' רפ"ג הגהות הב"י אות ב':
לח
היכא דדעת הרא"ש אינו מבור' מסתמא יש לנו ליחס סברתו אל דעת רוב הפוסקים ומה גם כשבנו נאמן ביתו ובקי במילי דאבוהי סתם דבריו כדעת רוב הפוסקים דודאי איהו ידע שדעת אביו כדעת רוב הפוסקים כנה"ג ח"מ סי' תי"ז הגהות הטור אות ו':
לט
דרך הרא"ש לומר טעם שני בוי"ו כגון וקמ"ל ורצונו ועוד קמ"ל וכן כל כיוצא בזה התי"ט בס' פלפלא חריפתא ריש פ' ארבע מיתות דף מ' ב' וכ"כ הב"ח בי"ד ריש סי' קמ"ז וסי' רי"ז סל"א ועיין עוד שם סי' קכ"ה ס"ז שכתב כן על דברי הרשב"א:
מ
כשסותר הרא"ש מפסקיו לתשובותיו דהפסקי' עיקר היינו כשמפרש בהדיא דסותרין אבל כשאינו מפורש אלא דמשמע הכי מדלא חילק לא אמרינן כן ב"ח א"ח סי' צ"ו סעי' ד':
מא
הרא"ש דמסכת ב"ק אינו מעתיק לשון הגמרא וכל פסקי הדינים כדרכו משאר מסכתות כי אם במקום שמחדש שום דבר הוא מציין הגמ' וכותב עליו דרישה ח"מ סי' ת"י סס"ז עיין שם דיש נפקותא בזה וכ"כ הש"ך ח"מ סי' ש"ן שדרך הרא"ש בב"ק לקצר לשון הש"ס והר"ב בני שמואל שנדפס מחדש כתב בדף מ"ב ד' שלשון התוספות דבבא קמא קצרים ביותר:
בם
כך היא דרכו של הרא"ש כשאינו מביא דעת החולקים אפילו רש"י מוכח דס"ל כפירש"י ב"ח י"ד סימן קפ"ט סעיף כ"ז:
גם
אין דרך הרא"ש להכריע בין הפירושים איזה נכון יותר היכא דתרווייהו הלכתא נינהו ב"ח י"ד סי' קע"ז ססכ"ד:
מד
הרא"ש ז"ל לא חלק תשובותיו לא לכללים ולא לפרטים והבאים אחריו עשו כן תשובת הרב יצחק בן זאיית בספר הזכות דף ס' ב' ד' עיין שם שהוכיח
*) הגה אחרון עיקר דמסתמא פירשה באחרונה, כמה וכמה ראיות יש דרש"י לא פירשה על סדר קביעת המסכתא (עמ"ש בס"ד בסמוך בהגה שלפני זאת), רי"ף:
לחכם אחד על שכתב כמ"ש הרא"ש בתשובותיו:
מה
מצינו כמה הגהות אשירי דלא קיימי על הרא"ש אלא על סוגית הגמ' ולפעמים חלוקין עליו כהונת עולם הל' רבית דף ג' א':
מו
כשסותר הרא"ש מפסקיו לתשובותיו עיין בכללי הפוסקים להכנ' הגדולה סי' ס"ט שכתב שהפסקים הם עיקר וכן מצאתי למרן בח"מ סי' קט"ז בשם הר"י בן הרא"ש ועיין כמה חידושים בזה בכנה"ג ח"מ סי' ע"ב הגהות הטור אות ס"ח עד סופו ובשו"ת חוט השני דף ט"ז א' וצ"ז ב' ובכנה"ג י"ד סי' ר"א בהגהות הב"י אות ן' ושם סוף סי' שמ"א ובדינא דחיי ח"ב דף נ"ז א' וזרע אברהם חלק א"ח סי"א:
סליקו כללי רש"י והתוספות והרא"ש