אור ברסלב
יד מלאכי חלק ב כללי הרמב"ם והראב"ד והסמ"ג

יד מלאכי חלק ב· רבי מלאכי הכהן

כללי הרמב"ם והראב"ד והסמ"ג

כללי הגאונים ובח"ג והרי"ף ז"ל

א

כשהרמב"ם סותר עצמו מפי' המשניו' לחיבור היד אין לסמוך אלא על מ"ש בחבור כ"כ הרב"י בי"ד סי' רצ"ד ד"ה ומ"ש שנוהגת וכ' הכנה"ג שם שכ"כ הרדב"ז בח"ב סי' רפ"א (ובמודפס הוא סי' תק"ף) וע' בשדה יהושע דף ק"ח וז"ל הרמ"ע ס"ס קי"ז פי' המשניות דקטנותא נינהו ולא מקשינן ליה מינייהו ע"כ וכן ראיתי למהר"י קורקוס בפי"א מה' תרומות סוף הל' י"א שכ' כי לא דקדק במשנה כל הצורך:

ב

הדבר ידוע שהרמב"ם ושאר מחברי ספרים רובם ככולם אינם אלא מעתיקי הגמ' ולזה דבר שלא בא בגמ' אלא בקו' אגב גררא אין דרכם להעתיקו פר"ח י"ד סי' פ"ג סס"ק ז' וע"ע במים חיים שלו דף ל"ג ד' ובמשנה למלך פח"י מה' מעשה הקרבנות וב"י י"ד סי' קצ"ו וב"ח י"ד סי' מ"ח ס"ח וסי' רי"ז סי"א וכ"כ משפטי שמואל סי' צ"א שהרמב"ם אינו כותב בספרו אלא מה שמבואר בגמ' וכן מצאתי בשו"ת זרע אברהם חי"ד סי' ל"ד דף קכ"ט ד' דמלאכת הרב ז"ל אינה אלא להעתיק הדברים הנאמרים בש"ס לא לדחות פשט דברי הש"ס וע"ע סדר אליהו רבא וזוטא דף מ"ז ג' שכ' דלהכי קרא שמו משנה תורה וכו' ע"ש ומצאתי להכנה"ג בא"ח סי' קנ"ט הגהות הב"י אות י"ט שכ' דזה אינו שהרי בכמה מקומות מביא מה שנא' בגמ' עלי צד הדיוק או ברמז ע"ש:

ג

כל דברי הרמב"ם הם בתכלית הדיוק ויש לדקדק ולפלפל בדבריו כאשר תוכל לדקדק בגמ' עצמה משפטי שמואל סי' ק"ך ושכ"כ המגדל עוז בדוכתי טובא:

ד

דרכו של הרמב"ם ליקח הדרשה היותר פשוטה אע"ג דאתדחיי' בגמ' ולפעמים מביא פסוק שלא נזכר בגמ' כלל מאחר שהוא מבואר יותר הר"ב לח"מ ריש פ"ט מהלכות מאכלות אסורות ובסוף מעשה הקרבנות ופ"ב מה' תמידין ומוספין ובפ"ב מה' חגיגה ד"ה שנאמר ובפי"ג מה' שכירות דף קס"ט ב' ובכמה דוכתי וע"ש פ"א מה' מלכים וכ"כ עוד בשיירי כנה"ג בלשונותיו על הרמב"ם לפי"ב מה' שגגות בשם מהר"י קולון ובאר שבע וכ"כ הפר"ח בי"ד סי' ס"א ס"ק ל"ה ובמים חיים שלו דף כ"ה א' ועיין כ"מ פ"ד מה' ע"ז ד"ה אין עושין עיר הנדחת בספ' ובשו"ת רמ"ע סי' ק"ח דף ק"ט ב' ובגידולי תרומה דף ה' ואף בטעמי' כ' מהר"י קורקוס בפ"ז מהלכות תרומות הלכה ח"י ושם פ"ח הלכה ז' ובפ"י מה' מעשר שני סוף הלכה ז' דאינו מקפיד רק לכתוב הדבר היותר מתקבל כיון דלא נ"מ מידי לענין דינא ועע"ש פ"ג מה' ביכורים הלכה ה' וי' ובפ"א מה' שמיטה ויובל סוף הלכה ה':

ה

אין להוציא דין ממה שהרמב"ם מביא דין א' במקום זה ולא הביאו במקום אחר כגון דין דשייך לענין תרומה וגם למאכלות אסורות אין לנו לומר מדהביאו בדיני תרומה ש"מ דבמאכלות אסורות לא ס"ל הכי כי כבר נודע שאין דרכו של הרמב"ם לחדש דינים רק להעתיק דיני התלמוד כצורתם וכלשונם כאו"א על מקומו וכנו פר"ח י"ד סי' צ"ט ס"ק כ"א דף צ"א א' אבל בטור ושאר פוסקים אמרינן כן עיין ב"י ח"מ סי' ל"ה סס"ז:

ו

מעולם לא ראינו ולא שמענו שהרמב"ם ז"ל סותם דבריו בס' היד וסומך על מ"ש בפי' המשנה זה לא ניתן ליאמר אלא שדרך הרמב"ם ז"ל לפרש דבריו במקום א' בס' היד ובמקום אחד סותם דבריו וסומך על מ"ש במקום אחר יד אהרן חלק א"ה דף כ"ו ד' דלא כהר"ב דבר משה חלק א"ה סי' ג' אמר המך ואף גם זאת לא שייך אלא כשסומך כאן על מ"ש כבר במקום אחר הקודם לזה אבל שנא' שסומך כאן על מה שיבא לפנינו היא סמיכה שאין בה עמידה וכמ"ש הכנה"ג בח"מ סי' קע"ה הגהות הב"י אות ב' גבי הטור וכ"כ נתיבות משפט דף ש"י ג' על הרמב"ם והתי"ט פ"א דערלה משנה ז' ד"ה אמר וספי"א דפרה ועיין שלחן גבוה סי' תר"מ ס"ק ו' הן אמת שראיתי להתי"ט עצמו שבפ"ג דגיטין משנה ד' שינה את טעמו ואמר שהרמב"ם בהלכות גירושין סמך אמ"ש בה' תרומות וכיוצא בזה כתב בספ"ט דקמא וכן מצאתי בשיטה מקובצת על ב"מ דף ו' א' יע"ש וכ"כ מרן בכ"מ פ"ג מהלכות נדרים ד"ה ולענין ובפ"ד מה' תרומות הלכה י' וברפ"ו מה' שמיטה ובכמה וכמה דוכתי הרשומים אצלי נלאתי להזכירם באופן דאין בידי יד כתה להכריע:

ז

דרכו של הרמב"ם הוא שכל דבר הנלמד מג"ש או באחת מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהם קרי להו דברי סופרים אף שהוא מדאורייתא והטעם כיון שאינו מפורש בתורה ולולי שקבלו סופרים פירושו לא היינו מבינים אותו כך משום הכי שייך שפיר לקרותו דברי סופרים כן כתבו ה"ה והכ"מ ריש הלכות אישות וכן מצאתי להרבה מן האחרונים והנה כוונתם מבוארת דאף לדברים הנלמדים בי"ג מדות לפעמים קרי להו דברי סופרים לא שבכל מקום שהוזכר בדברי הרמב"ם ד"ס הוי דבר הנלמד באחת מן המדות שהרי בפ"א מה' חמץ ומצה ופ"ו וז' ובספ"ט מה' טומאת מת ובדוכתי טובא מספרו מצינו דאף לדברים שהם מדרבנן לגמרי קרי להו ד"ס ואף שפשוט הוא ראיתי להעיר על זה לתלמידים אשר כגילי אחרי אשר ראיתי להרב המופלא אליהו אלפאנדרי ז"ל שלא נמנע מלהזהירנו בזה בספרו שנדפס מחדש סדר אליהו רבא וזוטא דף ס"ט א' יע"ש וכן מתבא' להדיא מדברי הרמב"ם ז"ל עצמו בפי"ז דכלים משנה י"ב יע"ש וכן ראיתי להרב המובהק כמוהר"ר חנניה קאזיז ז"ל בספרו קנאת סופרים אשר חבר על ס' המצות להרמב"ם שבשורש ב' הוכיח בטוב טעם ודעת דלהרמב"ם ז"ל תרי משמעיות אית ליה למילת' מד"ס ויובן בו כפי הענין או שיורה על דבר שאינו מפורש להדיא אבל דינו דין תורה או יורה לפעמי' על דבר שהוא מדרבנן לגמרי שאינו דין תורה וכאילו יאמר שהוא מדבריהם ותמה שם הפלא ופלא על בעל לב שמח ודעמיה שלא חילקו בזה ומדי דברי בו זכור אזכרנו עוד שראיתי להכ"מ שם שהוסיף עוד ואמר שאע"פ שאותו הפי' מקובל מסיני כיון שאינו מפורש בתורה ד"ס מיקרי ע"כ והן אמת שמתשובת הרמב"ם עצמו שהביא הרמב"ן בהשגותיו לס' המצות בשורש ב' דף י"ז ד' מוכח כדבריו שבפירוש כתב דאף בדבר שהוא הלכה למשה מסיני ד"ס קרי ליה וכ"כ עוד בהדיא בפירושו על המשניות פי"ז דכלים משנה י"ב מ"מ יש לתמוה שהרי הכ"מ גופיה בפ"ב מה' טומא' מת גבי עצם כשעורה שכתב הרמב"ם שכיון שטומאתו הלכה הרי הוא דין תור' ולא ד"ס כתב הוא ז"ל דאף לפי שיטת הרמב"ם שסובר שכל הנלמד בי"ג מדות נקרא ד"ס זה שהוא הלכה למשה מסיני נקרא ד"ת וזהו הפך מ"ש בריש הלכות אישות שאף דבר המקובל מסיני ד"ס נקרית ותו קשי' לי דהרי מצינו להרמב"ם גופיה בהקדמתו לספר טהרות דלעצם כשעורה קרי ליה מדרבנן יע"ש ומיהו לזה יש לתרץ דלאו דוקא קרי ליה דרבנן אלא כלומר דאינה כתובה בתורה אך איסורו איסור תורה והוי כאילו יאמר מדברי סופרים וכמ"ש לקמן כלל ק"ה בשם מהר"ח קאזיז ז"ל בספר קנאת סופרים הנ"ל אך קמיית' ודאי קשיא וכבר ראיתי להפר"ח י"ד ריש סי' כ"ט שנתעורר בה ולא תירץ כלום וגם בעל ס' צרור החיים בהלכות מקוואות פ"ח דין ה' הניחה בצ"ע ע"ש שהאריך בענין זה ולי בעניי יתורץ זה במה שנחלק בין כשפירוש הדין הכתוב בתורה מקובל מסיני ובין כשעיקר הדין עצמו הל"מ דכשעיקר הדין הוא כתוב בתורה ולולי הפירוש שפירשו בו סופרים אין לו מובן אז אע"פ שאותו הפירוש מקובל מסיני שייך שפיר לקרותו ד"ס כלומר דבר שאילו לא קבלו סופרים פירושו לא היינו מבינים אותו כן אבל בההיא דעצם כשעורה שעיק' דינו הוא הל"מ לא יתיישב בו כלל שם ד"ס כיון שהסופרים לא דברו בו כלום ואם תדקדק היטב בדברי הכ"מ תמצא שחילוק זה אמיתי הוא שהרי כתב בזה הלשון אע"פ שאותו הפירו' מקובל מסיני והוא דבר תורה וממיתין ועונשין עליו מיקרי ד"ס מהטעם שכתבתי עד כאן ומצאת כי תדרשנו שהטעם שכתב לעיל מיניה הוא דקרי להו ד"ס כלומר דבר שאילולי שקבלו סופרים פירושו לא היינו מבינים אותו כך וזה ודאי לא שייך היכא שכל עיקר הדין הוא הל"מ וכמ"ש ואחרי מופלג מצאתי בשו"ת זרע אברהם חלק י"ד סי' י"ז דף ס"ה א' שכתב דכוונת מרן בפ"ב מה' טומאת מת כמ"ש שכיון שהוא הל"מ נקרא דין תורה היינו למיזל בספיקו לחומרא כי היכי דאזלינן בכולהו ספיקי דאורייתא לחומרא ע"ש ובסי' ל"א ואני מאי דנלע"ד כתבתי אלא דאכתי צ"ע על דברי הרמב"ם גופיה שהרי כתבנו לעיל בשמו דאף לדבר שהוא עצמו הל"מ קרי ליה ד"ס ומדבריו בפ"ב מה' טומאת מת שהבאתי נראה להפך שכתב בפירוש שכיון שטומאתו הלכה הרי הוא דין תורה ולא ד"ס וכן קיימו וקבלו הכ"מ שם וגם בזה נלע"ד לתרץ דמאי דכתב הרמב"ם דלהל"מ נמי ד"ס קרי לה לאו למימרא שמפני שיש הפרש בין ד"ס לדין תורה קרי לה הכי שהרי בכל מקום שהוזכר בדברי הרמב"ם ד"ס והוא דבר הנדרשת באחת מי"ג מדות שוין בדיניהם לגמרי לדין תורה כמ"ש שם ריש ה' אישו' אלא היינו טעמא דקרי לה ד"ס לפי שלא בא בפירוש בתורה כמבואר בלשונו בפ' י"ז דכלים שכתב שכל מה שלא נתבאר בלשון התורה נקרא מד"ס ואע"פ שהדברים הל"מ והשתא לפי זה אתי שפיר שלא נקט בלשונו דפ"ב מה' טומאת מת ולפי שטומאתו הלכה הרי הן דברי תורה כלומר שנקראין דברי תורה כמ"ש הכ"מ רק שדינו בדין תורה כמשפט הד"ס כמ"ש הפר"ח בי"ד רסי' כ"ט אלא דאכתי יש להקשות על הרמב"ם ז"ל דמאחר שאין הפרש בין ד"ס להל"מ למה זה כתב ולפי שטומאתו הלכה הרי הוא דין תורה ולא ד"ס כיון דליכא שום נפקות' בזה ואפשר דמ"ש ולא מד"ס אין כוונתו על ד"ס הנאמ' בדבר הנלמד בי"ג מדות דזה אין בו שום הפרש מהל"מ כמדובר רק רצונו דלא הוי מד"ס גמור כלומר מדרבנן וכן מצאתי עוד למוהר"י די ליאון במגילת אסתר דף ט' שכתב בשם הרשב"ץ בס' זוהר הרקיע שחיבר על המצות שכל דבר הנדרש בי"ג מדות דינו כדין תורה ממש ואין הפרש ביניהם רק לענין מנין המצות והסכים הוא ז"ל עמו ועל שניהם כתב הש"ך בח"מ סי' ל"ג ס"ק א' שדבריהם נכונים ומוכרחים יע"ש ושכ"כ הב"י טור א"ח ססי' מ"ב והדרכי משה ואני בעניי בדרכי משה שלפנינו לא מצאתיה וכ"כ עוד ר' בצלאל בסי' י"ט דף ט"ו א' והסכים לדבריו מהרח"ש חא"ה סי' מ"ב דף ק"ץ ג' וכ"כ הר"ם אלשקר סי' ס"ח והרב אליהו אלפאנדרי ז"ל הנ"ל שם כתב עוד כן בשם מוהרי"א ומהרש"ך ומוהר"ם מלמד וכן העלה הרב הגדול מוהר"א יצחקי ז"ל בשו"ת זרע אברהם חלק י"ד סי' ל"א יעש"ב הן אמת דהרב תם בן יחייא בס' תומת ישרים סי' פ"ג כתב דברים אשר לא כן על דברי הרשב"ץ הנזכר וגם הר"ב ס' לב שמח על ספר המצות בשורש ב' תמה הפלא ופלא והרבה להקשות על סברת הרשב"ץ ועל הנמשכים אחריו והביא כמה דינים שנדרשו בי"ג מדות ואפ"ה חילק הרמב"ם עצמו ביניהם לדין תורה יע"ש כי העלה ארוכה בענין זה והאחרון הכביד הלא הוא הרב אליהו אלפאנדרי בס' סדר אליהו רבא וזוטא הנז' לעיל חגר כלי מלחמתו על כל הרבנים הנ"ל בהויות ופלפולים הרבה מאד ואחר שקלא וטריא העלה בדף ע"ג ג' דדוקא דבר הנלמד מג"ש דחשיבא מפי השמועה דינה דין תורה משא"כ בשאר הדרשות של י"ג מדות שאע"פ שמן המקראות הם נדרשים אין דינם דין תורה רק מדרבנן גמור חשיבי רק דהם אסמכום אקרא ע"ש כי העמיק הרחיב בענין זה ולן בעמק' של הלכה זו ואתה תבחר ולא אני כי אין תלמוד כמוני ראוי להכריע והר"ב לב שמח פנה דרך לעצמו להוכיח שגם להל"מ אין לה דין תורה ודין גרמא לו לפרש דברי הרמב"ם שבטומאת מת פירוש דחוק עד מאד כמו שהוא הודה מפי עצמו יע"ש ל"ב ב' ולענ"ד ליתא להאי מילתא שהרי מצינו בעירובין צ"ה א' ובנזיר ל"ו ב' ובנדה ט"ו א' ובסוכה מ"ב ב' דלהל"מ קרי ליה דאורייתא דוק ותשכח ואם כדבריו למאי הלכת' קרי לה דאוריית' אלא ודאי על כרחנו צ"ל דלהל"מ דין תורה יש לה כדעת שאר רבוותא ועיין רש"י ריש כתובות. ג' א' ד"ה שויוה וע"ע רש"י בפסחים מ"ד א' ד"ה וכזית דלקי אהל"מ וע"ע תי"ט בזבחים פי"ג משנה ז' ד"ה ר"א וכ"כ רשד"ם בי"ד סי' קל"א וכן הוכיח בעל צרור החיים בפ"ח מה' מקואות יעש"ב וע"ע ב"ח י"ד סי' רצ"ד סעיף ו' ובט"ז שם ס"ק י"ג וע"ע לחם משנה פ"ד מה' אישות גבי המקדש בפסולי עדות של דבר' סופרים ועדיין צריכים אנו למודעי אם כשכות' הרמב"ם ז"ל באיזה דין שהוא מדבריהם אי הוי מדרבנן ממש בכל דוכתא דקאמר הכי או אם לפעמים קאמר הכי מלת מדבריהם גם על דבר שנדרשת באחת מי"ג מדות והנה גם בזה נתחבטו קמאי דקמן וכמה דיו נשתפך על זה ואם אמרתי להעתיק דבריהם אהיה לטורח בעיני המעיינים אחרי אשר לא אוכל להכריע בין הרים גבנונים לכן אציג לפניך בקיצור נמרץ הדעות אשר מצאתי בזה אחר החיפוש וראשון לציון הנה הוא הכ"מ ריש פ"ב מהל' אבל על מ"ש הרמב"ם ומדבריהם שיתאבל האיש על אשתו כתב ז"ל דלשיטתיה אזיל הרמב"ם שסבר שכל דבר שאינו מפורש בתורה ממש אע"פ שדינו דין תורה מיקרי ד"ס מוכח שפיר מדבריו אלה דאין שום חילוק בין מדבריהם לד"ס וכן נראה עוד מדבריו רפי"ג מה' עדות וכן נראה מתשובת הרשב"ץ שהביא הב"י בא"ח ססי' מ"ב וכ"כ ר' בצלאל בסי' י"ט דף ס"ו א' וכן נראה להדיא במוהרח"ש בעיגונא דאיתתא דף ב' א' וכן כתב להדיא בעל לב שמח בדף ל' ב' ותמה על הרב תם ן' יחייא דפליג על הרשב"ץ בהא והוכיח במישור מכמה לשונות הרמב"ם שאין הפרש כלל בין מדבריהם לד"ס יע"ש אמנם ממ"ש הכנה"ג בלשונות הרמב"ם שם בפ"ב מה' אבל בשם רדב"ז ח"ב נראה בהדיא שדעתו לחלק בין מדבריהם לד"ס דוק ותשכח וכן יש ללמוד מדברי הכ"מ גופיה פ"י מה' נחלות הל' ח' ע"ש וכן הכריח בפלפול עצום הר"ב סדר אליהו רבא וזוטא הנ"ל בדף ס"ח וס"ט ותפס עיקר דעת הרב תם ן' יחייא ע"ש ויתן מעדנים לנפשך וכן תפס עיקר מוהר"ר חנניה קאזיז בס' קנאת סופרים שלו על מצות הרמב"ם בשרש ב' ותמה הפלא ופלא על דברי הכ"מ דה' אבל וה' עדות ופי' הוא ז"ל דברי הרמב"ם דמדרבנן גמור הוא דקאמ' ושכן יש לפרש בכ"מ שכתב מדרבנן או מדבריהם זולתי היכא שיש לתלות שטעו המעתיקים מלשון ערבי ללשון עברי ובחכמתו כי רבה היא תשובה נצחת השיב לכל הלשונות אשר מהם הקשה הלב שמח על הר"ב תומת ישרים וכת' שכל דבריו בזה אינן אלא שגגה ממיעוט ההשגחה זהו מה שראיתי להציג לפניך בתכלית הקיצור ואם חפץ אתה לעמוד על בוריין של דברים לך נא ראה באורך וברוחב של עניינים אלו בס' לב שמח על שרש ב' ובס' אליהו רבא וזוטא הנ"ל כי הוא פעל ועשה בעניינים אלו פלפול עצום ורב וכן הפליא לעשות הר"ב דברי אמת בקונטריס הט' הנק' בשם ד"ס יעש"ב בארוכה וע"ע בשו"ת יד אליהו סי' מ"ט:

ח

אין להקשות מסברת התוס' על הרמב"ם דבכגון דא אמרינן גברא אגברא קא רמית פר"ח י"ד סי' ס"ז ס"ק א' ותמה שם על התי"ט שהקשה בזה על הרמב"ם ז"ל וכן הרמ"ז בפ"ז דערכין וכ"כ הר"ב חוות יאיר רסי' קצ"ב ע"ש:

ט

דרך הרמב"ם ז"ל הפך שיטת הגמ' היכא שספרא או ספרי מוכיחים הפך שיטת הגמרא כן מצאתי להכנה"ג בכללי הפוסקים אות כ"ח בשם חומת ישרים ואני הדיוט לא יכולתי להלום כלל זה שהרי כלל גדול בידינו שכל תוספת' או בריית' שלא הוזכרה בגמ' משבשתא היא דמסתמא כיון שרצו חכמי ישראל לחבר התלמוד חקרו ודרשו בכל הספרים וביררו אותם שהם בני סמכא בדוקא כמו שתמצא להר"ש אלגאזי בספר גופי הלכות כלל תקל"ד ואם זה הוא אף בסתמא דליכא הוכחה להפך בגמ' דילן כ"ש כשמוכח הפך דבריהם משיטת הגמ' ועוד שעמדתי על עיקרן של דברים בתומת ישרים סי' ק"ע וראיתי שעיקר ראייתו בזה הוא ממ"ש הרמב"ם בפ"ה מה' מלוה שהוא מ"ע להשיך לעכו"ם שהניח דרך הגמ' שלנו ובחר לו שיטה הספרי ועל כגון דא לא שייך לומר דרכו של הרמב"ם כיון דאחת היא ופרסמה הכתוב ואף גם זאת כבר תמה עליו הר"י די ליאון במגילת אסתר דף ל"ד ב' למה זה הניח דרך הסלולה בגמ' ותפס שיטת הספרי וסיים שם בדף ל"ה א' ולא ידעתי מה אדבר בו רק כי דעתו רחבה מדעתי ולא יכולתי לבא עד תכונתה ע"כ וכן בדף ע"ח א' כתב בזה הלשון נ"ל כי מאחר שכן נמצא בספרי או בספרא ראוי להביא במנין המצות אם לא נמצא איזה דעת סותר אליו בגמ' שהיא העיקר ע"כ וכמעט כל בעלי הפרשים הדביקוהו להרמב"ם בדין זה שכתב שהוא מ"ע להלוות לעכו"ם נגד גמ' דילן ותדע עוד שאין זה דרכו של הרמב"ם שהרי כתב המגדל עוז בפי"ב דנדרים שחכמי לוניל הקשו להרמב"ם ז"ל איך פסק נגד שיטת הספרי והשיב להם שכיון שלא הוזכרה אותה דרשה לא בגמ' בבלית גם לא בירושלמי ליתא לההיא דרשא ע"כ הא קמן דלא זו היכא דאיכא הוכחה בגמ' נגד הספרי שאינו תופס שיטת הספרי אלא אף בדליכא שום גילוי בגמ' ואע"ג שהוקשה זה להכ"מ שם ובבדק הבית י"ד סי' רל"ד וכתב שדרך הרמב"ם לפסוק כבריית' דספרי אע"פ שלא הוזכרה בשתי הגמרות מ"מ שיפסוק הפך גמ' דילן מפני הספרי זו לא שמענו וכן מצאתי עוד להלחם משנה בפי"א מה' מאכלות אסורו' שכתב דלדעת הרמב"ם דחינן לברייתא דספרי מקמי גמ' דילן עיין שם ובריש פ"ד מה' עבדים גם הבאר שבע בפ' עגלה ערופה דף ס"ד ויש"ש בפ"ד דיבמות סי' נ"א תמהו על הרמב"ם איך שבק גמ' דילן וסמך אספרי יע"ש וע"ע כנה"ג א"ח בלשונותיו על רש"י והרא"ם סוף פרשת כי תצא דזו היא כוונת הראב"ד במה שהשיג על הרמב"ם בפ"א מה' רוצח דיליף דרוצח ניתן להצילו בנפשו מוקצותה את כפה וכתב עליו בזה הלשון א"א בספרי קא דריש לה הכי ע"כ דרצה בזה להקשות על הרמב"ם דאמאי נקט כספרי והניח היקשא דתלמודא כי כאשר יקום וגו' וכן פי' ג"כ דבריו מהר"ם ן' חביב בס' שמות בארץ בתו' יה"כ ד' ח"י סע"ב יע"ש וכן מצאתי להרשב"א ז"ל בחידושי יבמות שלו דף קכ"ח ד' שתמה על הגאונים למה זה סמכו אברייתא בספרי ולא אבריית' דגמרין שהיא עיקר כיון שנשנית בבה"מ יע"ש:

י

למוד הוא הרמב"ם ז"ל לומר אסור אפי' ע"ד שלוקה מן התורה כ"ש במקום שעובר בלאו ואינו לוקה מהרש"ל בביאור הסמ"ג ריש הל' חמץ וכ"כ כנה"ג ח"מ ר"ס שנ"ט והוכיח כן מכמה דוכתי דנקט הרמב"ם לישנא דאסור במילי דלקי עליהו או דעבר בהו בלאו ותמה על הכ"מ דבפ"א מה' גניבה כ' שדייק הרמב"ם לכתוב אסור לגזלו או לעשקו ולא כ' שעובר עליו בל"ת לומר שאין איסור זה מן התורה והליץ בעדו דדוקא כי אמר בפי' אסור לגזול ד"ת או כשמסיים וכל העושה כן עובר בלאו או לוקה אז הוי מן התורה אבל כשאומר אסור לבד אין איסורו מדין תורה יע"ש וע"ע מגילת ספר ריש לאוין ע"ו וע' שיירי כנה"ג בכללי הפוסקים שלו אות זי"ן ובדינא דחייא ח"א דף קפ"ד ג':

יא

אינו צודק לכתוב על שום מחבר ספר פלוני פי' אא"כ הוא מפרש כגון ר"ת ורש"י וכיוצא אבל על הרמב"ם או שאר מחברים לא יצדק לשון זה ויש לחקור אחריו כשנמצא לשון זה כנה"ג י"ד סי' כ"ג אות י"ב מהגהות הטור:

יב

גדולי המחברים הרמב"ם ז"ל כ"כ הר"ב הליכות אלי כלל ר"ו בשם ס' כתיבת יד ישן ואני המך מצאתי עוד כן לר' בצלאל בשיט' מקובצת על כתובות פ' אלו נערות דף ק"ג ד':

יג

ידוע ומפורסם שדרך הרמב"ם בחיבורו לפסוק כאם תמצא לומר וכמ"ש מרן בכ"מ פח"י מה' שבת הלכה כ"ו ובכמה וכמה דוכתי וכ' עוד בפ"ב מה' נזירות דין ח' שזו היא שיטת הגאונים וכ"כ הרא"ש בפ"ק דקידושין סימן ז' שדעת הרמב"ם כדעת הגאונים שכל את"ל הוי כמו פשיטותא וכן מצאתי עוד להר"ב לחם משנה בפ"ג מה' קריאת שמע והוסיף שגם דרך הרי"ף הוא זה ומוהר"ש אלגאזי בספרו גופי הלכות כלל ק"ג כ' שכן נראה דעת רש"י ז"ל אמנם ראיתי להרב הגדול בעל משנה למלך שכתב בח"ג דף י"ג ד' דלא ס"ל לרש"י דאת"ל הוי פשיטותא ועיין מגדל עוז פ"ב מה' נזירות שכתב שדעת התוס' כשיטת הגאונים והדבר פשוט לפני כל יודעי דת ודין דלא אמרו לפסוק כאת"ל אלא באת"ל שבתלמוד אך באת"ל שכותב איזה פוסק בתוך לשונו מפי עצמו להחזיק דבריו פשיטא ופשיטא דלא שייך כלל לומר כן והגם דמרוב פשיטותו לא ניתן ליכתב באתי לידי מדה זו לפי שראיתי להרב"ח בטור א"ה סי' ל"ח ס"ח דשבקיה לישרותיה וכתב לדעת הטור דמדכתב הרא"ש בתוך דבריו ואפי' את"ל וכו' משמע שדעת הרא"ש כן וכשיטת הגאונים הנ"ל ע"כ וליתא דמלבד דלא עלה בדעת שום א' מפוסקים לומר כן אלא על את"ל שבתלמוד אף גם זאת מצד הענין בעצמו אי אפשר לומר כן בדברי הרא"ש כמו שיתברר למעיין שם ועיין ואם ת"ל כיוצא בו בדברי הרא"ש ר"פ ראוהו ב"ד שהוא להחזיק דבריו ע"ש ובר מן דין תרי טעמי רברבי איכא נגד הרב"ח בזה חדא דהרא"ש ז"ל הוא מכת הסוברים דאת"ל שבתלמוד לא הויא פשיטותא כדמוכח בפ' בתרא דב"מ שכתב דמסתבר דכל הני את"ל הלכתא נינהו דטעמא דמסתבר נינהו דמשמע הא בעלמא לא הוי פשיטותא כן כתבתי מדעת עצמי ואחרי מופלג נדפס ס' קרבן נתנאל וראיתי בכלליו כלל ט' דגם הוא יליף לה מהך דהבית והעליה שהבאתי וכן העיד ע"ז הרב"י בח"מ סי' שמ"ו ס"ו וגם לדברי הב"ח שם דוקא התם משום דמוכח הוא דפסק כהגאונים אבל בעלמא לא יע"ש וכ"כ בהדיא הפריש' שם סי' שי"ב ססי"ט וכן מצאתי להב"ח עצמו בי"ד סי' רל"ד סכ"ג שבפי' כתב והרא"ש תופס שיטתו דאת"ל לאו פשיטותא ומאחר שכן איך יעלה על דעת שהטור יפסוק כאת"ל שכ' הרא"ש בתוך דבריו משום דאזיל לשיטת הגאונים אתמהה וזאת שנית דאף בגמ' לא הויא פשיטותא לדעת הגאונים ודעמייהו אלא היכא דקאמר את"ל אבל כשאומר ואפי' את"ל לא הוי פשיטותא וכמו שכתב בפשיטות הר"ב יד אהרן בכללי הגמרא כלל צ"ו ע"ש וברש"י תמורה ב' ב' ד"ה ואפי' את"ל וכאן בדברי הרא"ש כתוב לאמר ואפי' את"ל וכו' באופן שדברי הרב"ח הללו לא שרירין ולא קיימין ושלא בהשגחה נכתבו ועיין תפארת שמואל דף ע' ד' ששגג גם הוא בדעת הרא"ש וכת' מהר"י קורקוס כ"י שהביא חזון נחום דף קצ"ב ב' שדעת הרמב"ם ז"ל כרש"י דתמורה שהבאתי:

יד

אעפ"י שדרכו של הרמב"ם ז"ל לפסוק כאם ת"ל היכא דבדוכתא אחרינא מסיק לאותו את"ל בתיקו אינו חושש לאת"ל כ"מ סוף פ"ה משאר אבות הטומאה וכ"כ עוד בפ"ב מהלכות מטמאי משכב ומושב ע"ש אמנם מצאתי להלחם משנה בפ"ד מה' מעשה הקרבנות גבי אויר שאין סופו לנוח שכתב הפך מזה יע"ש:

טו

עד כאן לא פסקו הגאונים כאת"ל אלא באת"ל שהיה יכול לומר איפכא דמדלא קא' איפכא ודאי דהלכה כאת"ל דבגמ' אבל את"ל דלא מצי תלמודא למימר איפכא לא ב"ח א"ה קונטריס יס אחרון סי' קל"ז ועיין תוס' פ' השולח מ"ג א' ד"ה את"ל:

טז

עד כאן לא פסקו הגאונים כאת"ל אלא כשהאת"ל מפורש בגמ' אבל כל שאינו מפורש אע"פ שבעיא שניה תהיה באת"ל מהראשונה ליכא מאן דפסק כאת"ל כ"כ הב"י בטור א"ה ססי' קכ"ב ובכ"מ ספ"ב מה' מתנות עניים ואע"ג דהב"ח שם כתב דלא ידע מנ"ל הא הר"ב פר"ח שם ובעל קול בן לוי דף כ"א ד' עשו סמוכות לדברי הב"י בטוב טעם ודעת ושכן כתב הר"ן פ"ק דקידושין דף תרכ"ג א' גבי בעיא דבתך וקרקעך בפרוטה ע"ש בארוכה וכן מצאתי להפריש' בח"מ סי' רט"ז ס"ח ע"ש וע"ע בס' גט פשוט שם ס"ק י"ב שכתב דדבר זה הוא מוסכם בפי כל המפרשים בדברי הרמב"ם בדוכתי טובא וכן מצאתי עוד להלחם משנה ספ"ב מה' שאלה ופקדון ובפ"ד מה' אישות מהדורא בתרא ע"ש וכ"כ הר"ב חוות יאיר דף צ"ג א' וכ"כ עוד המשנה למלך פ"ג מה' ביאת המקדש הלכה כ"א ומכתב מאליהו דף ק"פ ג' ואע"ג דמוהר"א יצחקי ז"ל בשו"ת זרע אברהם בחלק י"ד סי' י"ז כתב דאע"ג דלא הוזכר להדיא האת"ל כיון דאין מקום לבעיא שניה אם לא בדרך אם ת"ל הו"ל כאילו נאמר להדיא בש"ס ודאית לן דכוותא טובא בדברי הרמב"ם ע"ש וכן נראה עוד מדברי דמשק אליעזר על חולין דף ת"ל ב' ע"ש מ"מ נראה עיקר שיטת כל אינך רבוותא דרבים וגדולים נינהו וכ"כ נתיבות משפט דף ר"ח ב' לדעת רבי' ירוחם והטור ובס' הלכה למשה ח"א דף נ"ו א' ובס' אור יקרות דף מ"ד ב' ע"ש:

יז

הא דאמרינן דאת"ל שאינו מפורש בגמ' לא הוי פשיטותא לדעת הרמב"ם היינו דוקא כשהבעיין אחד אבל כשהשני הוא בעיין אחר אז אמרי' דמדשאל זה משמע דאידך פשיטא ליה לחם משנה פ"ב מה' גיטין אמנם הרב בפר"ח בה' גיטין סי' קכ"ב הכריח בטוב טעם דליתא להך כללא דכייל לן הלחם משנה ע"ש וכ"כ בעל קול בן לוי דף כ"א ד' ע"ש:

יח

אף לדעת הרמב"ם והגאונים והרי"ף דכל את"ל פשיטותא הוא לכל מילי היינו דוקא כשהבעיין בעי תרי הבעיות באת"ל אבל כשהבעיין בעי תרי הבעיות סתם אע"פ שהגמרא קאמר דבאת"ל קמבעיא ליה כיון דהוא עצמו לא אמרן די שנפסוק בעיא קמייתא כפשיטותא אבל לא הוי פשיטותא גמור כל כך כדי שנפסוק בעיא בתרייתא הבאה מכללה דלא איפשיטא לחומרא אלא דיינינן בעיא קמייתא ספק קצת כדי לפסוק בעיא בתרייתא בספק כיון שבאת מכללה דהדבר דומה לספק ספיקא ומיהו ס"ס גמור לא הוי לענין שנפסוק לקולא בבעיא בתרייתא כ"כ הלחם משנה בפ"ג מה' ק"ש לדעת הרמב"ם ועיין פרי תאר סימן ל' ס"ק א' ד"ה וההיא:

יט

מצינו להרמב"ם ז"ל שדבר שהוא תקנת חכמינו ז"ל קורהו תורה בסוף הל' גירושין שלא הקפידה תורה וכו' והיא תקנת חכמי' הריב"ש ז"ל סי' קנ"ה והביא ראיה ממאי דאיתא בגמ' כל מקום שהאמינה תורה עד א' הלך אחר רוב דעות וכו' וידוע דפסולי עדות אינם נאמנים מן התורה. לכ"ע ואפ"ה קאמר כל מקום שהאמינה תורה כי תקנת חכמים תורה היא אמנם הרב אליהו אלפאנדרי ז"ל בספר אליהו רבא וזוטא דף ע"ז השיבו תשובה נצחת הן בפי' דברי הרמב"ם הן על הראיה שהביא ע"ש בארוכה:

ך

המורה מתוך הרמב"ם ואינו בקי מהיכן הוציא דבריו מהתלמוד טועה להתיר את האסור ולאסור את המותר והוא סבור שהבין את דבריו ואינו כן ריב"ש סי' מ"ד וכן כתב הרא"ש בתשובותיו כלל ל"א סי' ט' ושכן שמע מפי גדולים יע"ש ועיין עוד כסף משנה בהקדמת הרמב"ם לחבורו ובמשפטי שמואל סי' צ"ו וז"ל הרב ראשון לציון דף כ"ד ב' וכבר כתבתי בכמה מקומות דרמב"ם בפסקיו סמך שיפסק הפוסק מספרו באין צורך לראות הש"ס כי ממנו תוצאות תורת האדם וכפ"ז לא יחוש לטעיות הנמשכות מדברי הש"ס אלא למה שיסתפק האדם מדבריו עצמו ושמור לך כלל זה ע"כ ואם קבלה נקבל כי כפי הנראה הנך רבוותא דאייתינא לא ס"ל הכי:

כא

פתיחת הרמב"ם בפי' המשניות לדעתי לא שלטה בה עינו של הרמב"ן ז"ל לפי שבימיו לא היו עדיין מועתקו' מלשון הגרי ללשון הקדש שאילו באו לידו אין ספק אצלי שלא היה לו מקום להסתפק ולתמוה במה שנסתפק והרבה להפליא בדעת הרב ז"ל כן מצאתי בספר קנאת סופרים בריש שורש ב':

כב

לפעמים כותב הרמב"ם ז"ל בספר המצות שלו על איזה דין שהוא מדרבנן ואין הכוונה מדרבנן לגמרי הנא' בעלמא אלא שהוא מקובל אצלם אותו איסור לאסרו דבר תורה ואולי המעתיק מלשון ערבי לעברי העתיק זה הלשון דמדרבנן במקום שהיה לו להעתיק מדברי סופרים והוא לא דק בזה ספר קנאת סופרים שורש ב' ועיין שו"ת דבר שמואל סי' רפ"א שכתב דאפשר ע"י המעתיקים אירע קצת עירבוב או קלקול בענין ומלות ההעתקה בחסיר יתיר או חלוף וכו' ע"ש:

כג

אין להקשות על הרמב"ם בספר המצות אלא במה שהוא מתייחס למנין המצות אבל במתייחס לדעת תלמוד המצות ודיניהם לא דק בהם כל כך כי בספר היד הוא מקום תחנותן ודקדוקן כמו שנראה מתשובת הרב עצמו להר' שמואל ראש ישיבת בבל הלא היא כתובה בתוך תשובותיו הנדפסות וממנה יש תשובה על כל מה שיקשה אל המעיין במה שלא יכוין הרמב"ם באיזה עניינים מ"ש בס' המצות עם חבור היד מלבד מה שאפשר ג"כ מן החזרה ממה שהיה סבור קודם לכן וכמו שמצינו כיוצא בו בתלמוד הדר ביה פלוני מההיא ובמהדורא קמא אמר לן הכי ובמהדורא בתרא אמר לן הכי וכן דרך חכמים ונבונים אשר דעתם ניתוספת עליהם כל זמן שמזקינים קנאת סופרים סוף שורש י"ד:

כד

אע"ג דהרמב"ם סידרא ולישנא דמתני' נקט ליכא למימר דכי היכי דדחקינן בפירושא דמתני' הכי נדחוק בפי' דברי הרמב"ם דבתראה הוא ואם איתא דסבר הכי הו"ל לפרש ולא לסתום דבריו כסתימת המשנה ב"י י"ד ריש סי' ר"א ד"ה ומ"ש ואף אם תטבול וע"ע בדברי הרב המגיד ספ"ב מה' מכירה ומה שפי' בו שם הלחם משנה דנראה הפך מדברי מוהריק"א והוא עצמו בפ"י מה' ס"ת הל' ד' כתב ואין מכאן השגה על רבינו שהוא ז"ל העתיק המימרא ולשונה וכל מה שתפרש במימרא תוכל לפרש בלשונו ע"כ ועיין ב"ח ח"מ סי' ר"ז סי"א וש"ך י"ד ס"ק י"ד וגנת ורדים חלק א"ח כלל ג' סי' ט"ו ובהל' למשה ה' מכירה ד' כ"ה ג' ול"ד א' ומ"ז ג' ונ"א ב' ובכמה מקומות בספרו:

כה

ידוע הוא שהרמב"ם קדם הרבה לריא"ז שהרי ריא"ז היה תלמידו של ר"י מפאריש שהיה אחר הרמב"ם מהר"י קולון שורש צ' ועיין מרדכי פרק כל שעה וספר קורא הדורות דף ך' ב':

כו

אין לנו לדחות דברי הרמב"ם ז"ל בשום מקום אע"פ שיקשה לנו על דבריו ז"ל מתוך שיטת הגמ' המפורסם אצלנו אך ראוי והגון לנו לתלות החסרון במיעוט השגתינו שו"ת רלנ"ח סי' י"ב ורש"ך ח"ב סי' קצ"ז ובני חיי חלק י"ד סי' רפ"א דף ס"ד א':

כז

אחר שראה הרמב"ם דברי רבותיו ולא נראו בעיניו אנו שותים מימיו מהרמב"ם וכוותיה אית לן למעבד ולדון כדבריו שו"ת הרשד"ם ח"מ סי' רמ"ג:

כח

אין לפסוק כהרמב"ם במקום שהתו' חולקי' עליו דרבים נינהו יד אהרן על ח"מ סי' ג' בהגהות הב"י משם מהר"ם מטיוולי וכן כתב הרב בעל חוות יאיר רסי' קצ"ב בשם תשוב' הרא"ש שקבלה בידינו שחכמי צרפת המה בעלי התוספות היו מופלגים וגדולים יותר מהרמב"ם ע"ש:

כט

כמה מהדוחק שיחלוק הרמב"ם ז"ל על רבו הרי"ף ואף על שאר פוסקים, ואף אם מצינו בקצת מקומות שחולק עליו היינו דוקא במקום שהוא ז"ל מפרש שחולק על רבו אבל על הסתם דוחק לומר שחולק על הרי"ף ז"ל ועוד דהיינו דוקא במקום שיש מערכה לקראת מערכה ודעת הרמב"ם ז"ל נוטה לאותם שחולקים על הרי"ף אבל היכא שכולם מודים להרי"ף ז"ל דוחק לומר שחולק עליו כנה"ג ח"מ סי' רפ"ט הגהות הב"י אות ד' ועיין חוט השני דף ט"ז א' וח"י א' ודרישה ח"מ סי' מ"ו ספ"ד:

ל

דרך הרמב"ם שלפעמים מפרש דבר זה תקנה ופעמים משמיט ולא קפיד על זה כמו שבחלק הגזירות פעמים כותב שהדבר משום גזירה גזרו על כך מפני כך ופעמים כותב הדין ואינו מזכיר שהוא משום גזירה וכן דרכו גבי הל"מ שלפעמי' מזכיר שהדבר הל"מ ולפעמים משמיטו ס' ידי אליהו תיקון ל"ח:

לא

דרך הרמב"ם ז"ל דבכל מקו' שיש שני סברות הפכיות בתלמוד ופסק תלמודא כחד מינייהו מטעים בתוך דבריו שלילת אותה הסברא דלא חש לה תלמודא ידי אליהו תיקון נ"ג:

לב

כל מקום שאומר הרמב"ם בחבורו וכן הורו רבותי ז"ל הוא רומז לר' אלפאסי ורב יהוסף הלוי ז"ל וכן תמצא בה' שאלה ופקדון בפ' ה' שכתב וז"ל וכזה הורו רבותי רב יוסף הלוי ורבו עכ"ל וכ"כ במס' אבות בפ' בן זומא ז"ל וכבר הורה כזה רבנא יוסף הלוי לאיש אחד באנדלו"ס וכו' תשב"ץ חלק א' סי' ע"ב וע"ש לעיל מיניה שכתב בבירור שרב יוסף הלוי ן' מאגש רבו של הרמב"ם היה ע"כ וכ"כ בעל בית דוד על ח"מ סי' ה' כלל י"ט ואני עני ואביון אומר שאם קבלה נקבל ואם לדין יש תשובה ואף שבעל שלשלת הקבלה כתב עוד בשם המגדל עוז ובשם המרדכי וכ"כ עוד בעל צמח דוד נראה אחר המחילה הראויה דזה אינו מכמה טעמים וראיות מופתיות וצא ולמד מהוראת הרמב"ם גופיה שכתב בהקדמתו לס' זרעים אלה הדברים וקבצתי כל אשר בא לידי מפרושי אדוני אבי ז"ל וזולתו עד רבינו יוסף הלוי ז"ל וכו' ע"כ וזה הלשון מורה באצבע שהיה ר' יוסף הלוי קדמון ממנו וכמ"ש בעל ס' יוחסין וז"ל המאו' הגדול אשר זרח שמשו לכל ישראל אשר השלים מ' דורות מזמן שמעון הצדיק הרמב"ם ז"ל ור' יוסף הלוי ן' מאגש היה ל"ח דורות ואחריו דור ט"ל והוא ר"מ בנו של ר' יהוסף הלוי ור' מיימון אביו של הרמב"ם והוא למד את בנו ואע"פ שאמרו כל המפרשים כי ר' יוסף הלוי היה רבו של הרמב"ם אולי אמרו שראה מספריו וגם כי ראיתי אני שאמר כפי מה שלמדתי מר' יהוסף הלוי אבל כפי סדר הדורות א"א כי כבר כתבנו למעלה שנפטר ר' יהוסף שנת תתק"א והרמב"ם נולד בשנת תקצ"א ערב פסח יום שבת שעה ושליש אחר חצי היום וא"כ יהיה ר"מ בן י' שנים ע"כ וע"ש שהביא לשון הרמב"ם שהזכרתי עוד מצאתי כתוב בשם ס' תולדות אדם למוהר"ש אלגאזי שהרמב"ם נולד מאתים שנה אחרי מות ר' יוסף הלוי והביא דברי הרמב"ם בפ' המשניות במסכת שבועות פ' ו' משנה ו' וז"ל וכך ראיתי אבא מארי ז"ל משביע אותם פעמים הרבה על זה הלשון כמו שראה לרבו ולרבינו יוסף הלוי ז"ל משביע תמי' עכ"ד הרי לנו הודאה שנייה מפי הרמב"ם עצמו דלאו רבו היה מלבד שכפי סדר הדורות א"א להתקיים ומעתה ע"כ לומר שמה שכתב הרמב"ם בפ"ה דשאלה ופקדון וכזה הורו רבותי רב יוסף הלוי ורבו וכמ"ש באבות רבנא יוסף הלוי דרך כבוד הוא שכתב כן כפי שהיו קדמונים ממנו אך לא מפני שהיו רבותיו ממש וכמ"ש בכללי הגמרא כלל א' שזו היא דרך הש"ס והפוסק לקרוא רבו לכל מי שגדול וקדמון ממנו יע"ש וממקומו הוא מוכר' שהרי כתב וכזה הורו רבותי רב יוסף הלוי ורבו הרי דאף לפי דרכו של הרשב"ץ לרבו של רב יהוסף הלוי כייל ליה נמי בשם רבותיו אע"פ דלאו רביה הוה ואוף הכי לדידן ג"כ אין זה מן התימ' שיקרא לר' יהוסף הלוי רבו הגם שבאמת לא היה רבו ובא ואראך דוגמתו בפ"ה דסוטה תנן אר"י מי יגלה עפר מעיניך ריב"ז והלא ר"ע תלמידך וכו' וידוע הוא שר"ע לאו תלמידיה דריב"ז היה אלא תלמיד ר"א ור"א היה תלמיד ריב"ז ואפ"ה קרי ליה תלמידו לרוב מעלתו כמ"ש שם הרמב"ם בפירושו ותדע עוד דלאו על רבותיו ממש קא מכוין הרמב"ם דהא בפ"ה מה' אישות הלכה ט"ו כתב ושמעתי לרבותי בזה פירושים שאינו ראוי לשומען ועיין ספ"ו מהל' שילוחין ואי על רבותיו המובהקים קאמר אין ספק שהרמב"ם ז"ל לא היה כותב עליהם בלשון קל כזה:

לג

דרכו של הרמב"ם בדוכתי טובא דלא סמיך אשינויא דקמשני לדחות אקושיא אלא קסמיך אפשוטה של משנה וברייתא ומימרא דאמוראי בית חדש א"ה סימן ו' ס"ב:

לד

מניינא למעוטי מאי אין זו שאלה בדברי הרמב"ם כי הוא ז"ל חיבר חבורו כדי שילמדו אותו על פה ולזה הטעם חלק אותו פרקים פרקים הלכות הלכות והמנין מבוא גדול וסימן לזכירה וללמוד הענין על פה שו"ת רדב"ז ח"ב קובץ ג' בלשונותיו על הרמב"ם רסי' קס"ב:

לה

אין זה מדרך הרמב"ם להשמיט הדין המבואר בתלמוד ולכתוב דין אחר במקומו שלא נאמר בפירוש ושממנו נלמוד הדין המבואר בתלמוד נתיבות משפט דף רמ"ט ד' ועיין כנה"ג י"ד סי' ש"ה הגהות הב"י אות ה' ותי"ט פ"ו דנדרים משנה ג' והלכה למשה ח"ב ה' מכירה דף ו' ד' וכ"ג ג' וספר כהונת עולם סוף ה' רבית דף מ"ב ד':

לו

דרכו של הרמב"ם בפי' המשניות דכל היכא דאיכא למטעי ולמשמע מלישנא דמתניתין דיחידאה היא כותב ודברי ר' פלוני אמת או ומאמר ר' פלוני אין חולק עליו וכיוצא מאלו הלשונות ללמדנו שהוא דבר מוסכם וליכא מאן דפליג אף דתני לה בלשון יחידאה וממילא כן הלכה שושנים לדוד שביעית פרק א' משנה ו' ועירובין פ"ג משנה י' ועיין מ"ש בכללי הש"ס אות מ"ם:

לז

דרכו של הרמב"ם שהוא סומך על מה שעתיד לבא לקמן באותו פ' מגילת ספר על הסמ"ג עשין ך':

לח

נמצא להרמב"ם במקצת מקומות שבגמ' תפסו לשון א' לכוונ' אחת והוא תפס אותו לכוונה אחרת ואחד מהם בהלכות איסורי ביאה פ' א' שכתב שלא ניתנה התראה וכו' ע"ש בדברי בעל המגיד מהר"י קורקוס פ"א מה' מעשר שני סוף הלכה י"ז:

לט

דרכו של הרמב"ם לומר מפי השמועה למדו כן כל היכא דהילפות' אינה להדיא וכלומר דמפני דמפי השמועה קבלו כן למדוה מהך דרשא גרועה כדי להוציאו מן הכתוב ס' מלכי בקדש דף ב' ד' ע"ש:

מ

כשכותב הרמב"ם ודבר זה הלכה מפי הקבלה כונתו הרצויה היא שלכל דברי הנביאים קרי להו מפי הקבלה שו"ת זרע אברהם חי"ד סי' ל"א דף קי"ח ג' ונ"ל דבזה ניחא מאי דכתב הרמב"ם בפ"א מה' אישות דין ו' ויש נשים אחרות שהן אסורות מפי הקבלה וכו' משום דבפ"ק דיבמות כ"א א' רב יהודה ורב אושעיא גמרי שניות מכתובים שגם הם קבלה מיקרו עיין בסוטה ל"ז א' ע"ש ורמזו הלחם משנה שם וסרה תמיהת הכ"מ שתמה על רבינו דכיון דמגזירת חכמים הן לא יצדק לומר בהן לשון קבלה ולי הדיוט ניחא בזה ומיהו מדברי הכ"מ פ"ג מהלכות נזירות הלכה י"ב לא משמע הכי ע"ש וכן בסוף פ"ו מהל' ק"ש להל"מ קרי ליה מפי הקבלה ע"ש בכ"מ וכן בפ"י מה' שגגות דין ה' ועיין כ"מ פי"ג מהל' מעילה וע"ע הרמב"ם ספ"ד מה' ממרים ופ"ג מהל' אבל דין ח' ובפ"י מהל' מלכים דין ו' ולחם יהודה שם ועיין חוות יאיר דף ק"ף ב' וריח שדה דף ז"ן ד' בארוכה ומגילת ספר לאוין ק"י:

מא

במחלוקת שבין הרמב"ם והראב"ד קרוב הדבר שאין כאן ספק שיש לנו ודאי לעשות כהראב"ד ז"ל שהוא רב וגדול כ"ש לחומרא כ"כ הכנה"ג בא"ח סי' ק"ס בשם רשד"ם וכתב על זה הוא ז"ל וז"ל אמר המאסף כשהראב"ד מחמיר מודינא לרב ז"ל דודאי יש לנו לעשות כדברי הראב"ד ז"ל אבל כשהראב"ד מקיל והרמב"ם ז"ל מחמיר מי יקל ראשו להקיל נגד הרמב"ם ז"ל בלתי ראיה נכוחה או טעם נכון עכ"ד והרדב"ז ח"ב קובץ ג' סי' רס"ז מלשונות הרמב"ם כתב דהראב"ד אילן גדול הוא ואין צריך סמיכה ובקי בכל התלמוד בבלי וירושלמי ספרא וספרי ותוספתא ובכמה מקומות כתב הרמב"ן עליו שהוא רב גדול ע"ש:

מב

כשהראב"ד כותב בהשגותיו יש מי שאומר כך וכך אין בלשון זה הכרע שיהיה דעתו כן הרב"י בא"ח סי' תקפ"ב אמנם מדברי ריב"ה שם נראה שסובר דדעת הראב"ד כאותו יש מי שאומר ע"ש:

מג

הראב"ד ז"ל בהשגותיו לא כיוון בהם למעט בכבוד הרמב"ם חלילה לרבנן קדישי כוותייהו אלא חשף הראב"ד את זרוע קדשו לחלוק עליו לכח אמיץ בכמה גופי הלכות כי היכי דלא ליסרכו כולי עלמא בתריה ללמוד וללמד בדעות מעל ס' המורה וכיוצא בו שו"ת הרמ"ע ססי' ק"ח וכן מצאתי בספר קורא הדורו' דף י"א ב' דברים כיוצא באלו ומכאן תשובה נגד שלשלת הקבלה שכתב כי הראב"ד לא השיגו כאוהב ומבקש דעתו זולתי כאויב ומספר גנות הרמב"ם דליתא וח"ו להעלות על לב דברים כאלו על אותו צדיק שהעידו עליו שנגלה אליו אליהו כמו שתמצא בס' יוחסין וע"ע בהקדמה שנייה למורי מוהר"י אירגאס בספרו שומר אמונים דף ז"ך א' ואני מצאתי למוהר"ר חנניה קאזיז שכתב עליו בהגה' מכתיבת ידו וז"ל לפי דעתי לא ראה הראב"ד ז"ל ספר המורה ובהלכות יסודי התורה לא נמצא שהשיג על הרמב"ם מאומה ע"כ:

מד

הראב"ד ז"ל לא ראה פי' המשנ' להרמב"ם ס' יקר תפארת פי"ב מה' מעשר ראשון ובפ"ז מה' שמיטה ויובל סיים שבימיו עדיין לא הועתק מלשון הגרי:

מה

גדולי המפרשים או גדולי המנהיגים הוא הראב"ד ז ז"ל כ"כ הר"ב הליכות אלי כלל ר"ו בשם ספר כ"י ישן ואני מצאתי לטי"ד ססי' ק"ל דקרי ליה גדולי המורים עיין שם פרישה:

מו

הסמ"ג דרכו תמיד להלו' בעקבות הרמב"ם וברוב המקומות בספרו אינו אלא כמעתיק מלבד איזה מקומות שבאו במספר שנחלק עליו כנודע מהר"י הלוי כלל ו' סי' נ"ג דף קט"ו א' ורש"ל בתשובה סי' ל"ח:

מז

כל דברי הסמ"ג הם דברי בעל ספר התרומה ובפרט במפתחות שכל דבריו הם אות באות תיבה בתיבה במפתחות ספר התרומה דינא דחיי ח"א דף ב"ן ג':

מח

דרכו של הסמ"ג הוא דכשהוא סובר כדברי הרמב"ם כותבו ככתבו וכלשונו בדרך סתם וכשכותב כת' הרמב"ם משמע דליה לא ס"ל וכאלה רבות עמו בספרו דינא דחיי ח"א דף ע"ד ד' וח"ב דף ז' ד':

מט

כלל גדול אומר אני בדברי הסמ"ג דכשהמצוה יש בה דברים נהוגים ודברים שאינם נהוגים אז מביא הדברים הנהוגים ומניח הדברים שאינם נהוגים כיון דבלאו הדברים שאינם נהוגים היא נמנית למצוה אבל כשהמצוה כולה הם דברים שאינם נהוגים אז מביאן לענין מנין המצות ולפרשה וכל זה אחשוב שהוא אמת דינא דחיי ח"ב דף פ"א ג':

נ

הסמ"ג רוב דבריו מיוסדים על תו' שאנץ אשר מהם ינק בכל מקום והתו' מטוך לא ראה כדמוכח מכמה מקומות בספרו ואפשר שהסמ"ג קשיש יותר מר"א מטוך שסידר תו' שלנו ביאורי מהר"ר יצחק שטיין על הסמ"ג דף ש"ה א' וכ"כ רש"ל בביאור הסמ"ג סוף הלכות שותפין ומצאתי להב"ח א"ח סי' ט"ו ס"ו שכתב דדרך הסמ"ג להורות כדברי ר"י:

נא

הסמ"ג לא ראה ספר המצות להרמב"ם כ"כ הרא"ם בפי' הסמ"ג ה' חמץ ומצה והסכים עמו בעל נחפה בכסף דף קנ"ו ג' ושם קנ"ז א' הוסיף שגם ה"ה לא ראה אותו וחוץ מכבודו אגב ריהטיה לא דק דה"ה הזכיר ס' המצות בפ"א מה' חמץ ומצה הלכה ו' ובריש הלכו' אישות יע"ש והרדב"ז ח"ב קובץ ג' סי' רנ"ז מלשונות הרמב"ם כתב דשמא לא הגיע ליד הראב"ד ובעל מ"ע העתקת ס' המצות כי בלשון קדר חברו:

נב

דרך הסמ"ג לשנות לשון הגמרא לפי הענין כדי שיקל הבנתו וכן דרכו בכמה מקומות כמ"ש בהקדמה ביאור מהרש"ל על הסמ"ג סי' ט' ומ' וע"ש דף כ"ד ד':

סליקו כללי הרמב"ם והראב"ד והסמ"ג

תוכן העניינים

יד מלאכי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה