אור ברסלב
יד מלאכי חלק ב כללי הגאונים ובח"ג והרי"ף ז"ל

יד מלאכי חלק ב· רבי מלאכי הכהן

כללי הגאונים ובח"ג והרי"ף ז"ל

כללי שני התלמודים

א

אין דרכנו לקרוא גאון אלא לאותם שהיו אחר רבנן סבוראי קודם הריא"ף ז"ל ושמעתי אומרים שתנאי הגאון היה לידע ש"ס על פה גמ' ומשניות אבל מה נעשה לדורות אחרונים שכבר נהגו רדב"ז סי' קי"ז ובס' קורא הדורות דף ה' ב' כתב ומ"כ שי"א כי הגאונים נק' כל א' מהם גאון ע"ש שהיה יודע ס' מסכתות כמנין תיבת גאו"ן:

ב

שמושא רבא משמייהו דגאונים איתמר שדבריהם דברי קבלה עלייהו כתיב טובה חכמה עם נחלה כי המה ירשו את מורשיהם של רבנן סבוראי והרבה קנדריסין הגיעו אליהם ממהדורא קמא דרב אשי דאית בהו גלויי מלתא למאי דלא איתבריר בגמ' דילן להדיא שו"ת רמ"ע סי' ק"ז ועיין תו' דפ' הרואה ס' ב' ד"ה אשר קדשנו אמנם הרב הברצלוני גמגם טובא עליו שאין כל דבריו מכוונים על האמת והביא דבריו הרא"ש שם לך נא ראה:

ג

דברי בעל הלכות גדולות דברי קבלה הם וראוי לסמוך עליהם הרא"ש ז"ל בפרק תפלת השחר והתוס' פ' אלו טרפו' מ"ד א' ובכמה דוכתי וכ"כ מוהרי"ק שורש ק"ן וק"ס והוסיף עוד הש"ך בי"ד סי' כ"ה ס"ק ב' דכמה פעמים מצינו שהתוס' וכל הפוסקים חששו לדברי בה"ג אפילו היכא דלא מסתבר טעמיה אפילו להקל מפני שכל דבריו דברי קבלה וכ"ש היכא דהוא מחמי' ומסתבר טעמיה ע"כ ומצאתי למוהרי"ט ז"ל בח"ב ח' י"ד סי' י"א שהוסיף עוד בטעם זה מפני שקבל מהגאוני' ומרבנן סבוראי ומרבנן דסוף הוראה ע"כ ומלתא דפשיטא היא שלא בא לומר שכיון שקבל מרבנן סבוראי ומרבנן דסוף הוראה לא ירים איש את ידו לחלוק עליו דהוי כאילו דבריו כתובים בש"ס דהא כמה וכמה דינים מצינו שחלקו עליו התו' והרשב"א והרא"ש ואף במקום שהוא מחמיר והם מקילים ולא חשו כלל למה שהם עצמם כתבו דדבריו דברי קבלה הם אלא כוונתם שקרוב לשמוע אל דבריו היכא דליכא בהו פירכא מן הש"ס כיון שכל דבריו דברי קבלה אבל היכא דחזינן בהו פרכא מן הש"ס אין ספק דלא משגחינן עילויה כמ"ש המעדני מלך שם בפרק תפלת השחר דף ל"ד א' והביאו הכנה"ג בריש כללי הפוסקים בשכנה"ג וכן כתבו הגהות מיימוניות פי"ד מה"ש בשם סה"ת ע"ש ופ"י מה' אבל וכן מצאתי עוד להרא"ש ז"ל בפ' אחד דיני ממונות שכתב שכל הדברים שאינם מבוארים בש"ס שסידר רב אשי ורבינא אדם יכול לסתור ולבנות אפילו לחלוק על דברי הגאונים ע"כ והובא בטור ח"מ סי' כ"ה ע"ש וברמ"ע סי' ס"א ובאמת לא היה בדעתי לכתוב דבר פשוט כזה אמנם אחר שראיתי להכנה"ג בי"ד דף קי"ד ב' שחכם א' טעה בזה נטיתי ידי לכתבו ע"ש סי' ל"ו ובכנה"ג א"ח סי' קמ"ו:

ד

לא סמכינן על דברי בעל הלכות גדולות בכל הדברים דרב יהודאי גאון בעל ההלכות מאור עינים היה ופעמים שתלמידיו היו כותבים בשמו את אשר לא צוה ולא עלה על לבו כן כתבו הרא"ש והמרדכי ר"פ אלו מגלחין בשם ר"ת וכפי הנראה אישתמיטו דברי הרא"ש אלו מדמש"א על חולין מדטרח בדף קנ"ח ג' למצוא הכרח שא"א לומר שהרא"ש סובר כקבלת הראב"ד שר' שמעון קיירא חבר ס' הלכות ע"ש וראיתי להב"ח י"ד רסי' מ"ז שכתב וז"ל וכך מבואר באשירי שמפרש כך דברי הרי"ף וגם, כתב שגירסת הרי"ף כגירסת הר"ש מקיירא שחבר ה"ג וכו' ע"כ ולכאורה דין גרמא לי תמיהא על הרא"ש דהא בפ' אלו מגלחין כתב בהדיא דר' יהודה גאון הוא שחבר ה"ג כנ"ל אך אחר עמדי על דבריו אלה ראיתי שהרא"ש לא כתב אלא ונראה שהוא גורס כגירסת הר"ש קיירא ותו לא והב"ח הוסיף מדיליה שחיבר ה"ג וליתא דדעת הרא"ש מבואר הפך זה כמדובר ועיין בס' יראים דף מ' ב' בדברי המגיה הקשה רב יהודאי גאון זצ"ל בהלכות גדולות ועע"ש דף קי"ט א' וק"ל א' וכן מצאתי לרש"י ז"ל בפרק כיצד מברכין מ"ב א' ובסוכה ל"ח ב' ולרשב"ם ערבי פסחים ק"ט ב' דרב יהודאי גאון הוא שחבר ס' הלכות גדולות וכן כתבו התוס' בסוכה שם ובב"מ פ"א ב' ובגיטין פ"חב' וכ"כ הסמ"ג בהקדמתו ובריש הלכות עירובין ובאיסורי מאכלות ססי' קל"ז וכן תמצא עוד במגדל עוז רפ"א מה' עירובין וכן מצאתי להר"ן בפ' לולב הגזול דף ש"ס ב' שכתב וכן יסד רב יהודאי גאון ז"ל בה"ג ולהנ"י פ' ז"ב ע"ד ב' שכתב גם הוא וכן פסקו בה"ג של רב יהודאי גאון אך בס' קבלת הראב"ד ובספר יוחסין דף קס"א א' מדפוס קראקא כתוב לאמר שרב שמעון קיירא חבר הלכות גדולות ושר' יהודאי גאון חבר הלכות פסוקות וכן מצאתי להרשב"א בתשובותיו סי' תק"ד שהזכיר הלכות פסוקות של רב יהודאי והלכות גדולות וכן כתבו התוס' עצמם בביצה י"ד א' וכן פסק ר' יהודאי גאון בהלכות פסוקות וכן ביבמות ט"ל א' ובנזיר נ"ט א' הזכירו להלכות גדולות ולהלכות פסוקות דר' יהודאי ע"ש וזה סותר למ"ש אינהו גופייהו בסוכה ובאינך דוכתי שהבאתי לעיל דר' יהודאי הוא בה"ג והוא פלא וכן תמצא עוד בהגמי"י פי"א מה' גירושין שהזכיר הלכות פסוקות דר' יהודאי ומשמע דלדידהו ר"ש מקיירא הוא שחבר ס' הלכות גדולות כדעת הראב"ד וס' יוחסין וכ"כ בהדיא ר' מנחם ן' זרח בהקדמתו לס' צידה לדרך שר"ש קיירא חבר ה"ג וכן נראה בבירור מדברי הרז"ה בסוף ר"ה שעל מ"ש הרי"ף ואשכחנא בהא מלתא בה"ג טעותא כתב הוא ז"ל והרבה מחכמי דורנו הכריעו כדברי ר"ש בע' ההלכות וכן מצאתי תו להרמב"ן במלחמותיו פ' בן סורר ומורה שכתב ולפי דעת רב אחא גאון ור' שמעון בעל הלכות גדולות ז"ל וכו' ע"ש וכ"כ עוד בסוף ח"ב סוף ההשמטות יע"ש ובכמה וכמה דוכתי אחרי' מצאתי להרז"ה והרמב"ן שהזכירוהו בשם ר"ש בעל ההלכות וחפשתי ומצאתי אותן הלשונות בה"ג שלנו ומצאתי עוד בספר המנהיג שבדף כ"א ד' הזכיר הלכות רב יהודאי גאון ובדף כ"ב ב' הזכיר הלכות הר"ש קיירא ע"ש וע"ע ספר פורת יוסף דף צ"ט א' שהלשון שהזכיר שם בשם ר"ש בעל ההלכות הוא בה"ג שלנו דף קכ"ו ג' וגם הרשב"ץ בהקדמת ספרו זוהר הרקיע על האזהרות כתב וראשון מי שמנה אותם אחת לאחת למצוא חשבון היה ר"ש קיירא בעל הלכות ושם בתחילת האזהרות בפיסקא אני הוצאתיך וכו' כתב כי הוא על הגאון ר"ש קיירא בה"ג סמך ובמ"ע קכ"ח כתוב עוד הנה הגאון ז"ל בה"ג ר"ש קיירא הכניס במנין המצות וכו' אתה הראת לדעת דמילתא דנא במחלוקת היא שנויה מראשי וגדולי רבותינו כת קודמין ואין בידינו להכריע. איברא דלכאורה הוה נלע"ד להביא סייעתא למאן דאית ליה דר' יהודאי גאון לא חבר הלכות גדולות ממה שמצאתי כתוב בה"ג בפ"ז מהלכות ברכות דף י' א' אקשו ליה רבנן למר רב יהודאי גאון וכו' וכן בריש ה' אבל שם דף מ"א ד' מצאתי כתוב עוד מר רב יהודאי הכין אמר וכו' וכן בדף פ"ח ד' וק"ו ב' וק"ח ב' וקי"ד ב' יע"ש אבל לפי האמת לדידי חזי לי שאין זה הכרח דכיון דר' יהודאי גאון סגי נהור היה כידוע ותלמידיו הם שסדרו ספרו קרוב לשמוע שהם מדעת עצמם הוסיפו וכתבו איזה הלכות אחרות ששמעו מפי רב יהודאי רבם וכמו שמצינו בתלמידי רבינו הקדוש שהוסיפו וכתבו במשנה דסוף סוטה משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא כמ"ש שם הרע"ב וע"ע בתו' פ' אין מעמידין ל"ו א' ד"ה אשר מ"ש בשם רשב"ם וחכמי דורו קבעו דבר זה במשנה שסדר ר' זקינו וכו' ע"ש ומה גם לפי מ"ש הרא"ש והמרדכי בשם ר"ת שלפעמי' כותבים בשמו את אשר לא צוה ולא עלה על לבו אחר זמן דקדקתי בהקדמת ה"ג לר' יהודה הלוי מרוטנבורק ושם ראיתי שהקשה על הסמ"ג מהלשון הנ"ל דפ"ז מה' ברכות דקאמר אקשו ליה רבנן למר יהודאי גאון וגם בעל קורא הדורות שנדפס מחדש הכריח מלשון זה שלא חברו ר' יהודאי גאון וכן דקדק הרב הגדול בעל שונה הלכו' בהקדמתו לח"ב ע"ש אך בעל צמח דוד דף ל"ח א' תירץ דתרי ר' יהודה הוו ושניהם גאונים ואני הנלע"ד כתבתי לא אאמין כי יסופ' שגאוני עולם כרש"י ורשב"ם ור"ת והרא"ש והסמ"ג לא ידעו ולא הכירו ארחותיו של ה"ג ומאי דכתיב בגויה ואפ"ה כתבו דר' יהודאי גאון הוא בה"ג וע"כ לומר כדכתיבנא. ומדי דברי בו זכור אזכרנו עוד שמצאתי להרב"ח בי"ד רסי' נ"ח שכתב וז"ל ולענין הלכה קי"ל וכו' שכך פסקו הרשב"א והר"ן וכתבו שכן דעת בה"ג וכו' ואע"ג דבה"ג שלנו כתב כלשון הרי"ף כבר נודע דה"ג שלנו הם מהרב יהודאי גאון אבל הרשב"א כתב כך משם בה"ג של הר"ר שמעון מקיירא ז"ל כמ"ש להדיא בת"ה הארוך עכ"ד כנראה מדבריו דלדעת הרשב"א ה"ג שלנו הם מרב יהודאי גאון ושר"ש קיירא חבר ה"ג אחרו' שהרי מצינו לו בתשובותיו סי' תק"ד שרמזתי למעלה כתוב לאמר ואחר הכל הסכמתי לפסק זה מתוך ראיות מוכרחות ורבות ועוד מתלתא וארבעה קראי מה' פסוקות של רב יהודאי ומהלכות גדולות והרב אלפאסי ע"כ הרי בבירור שלדעתו ז"ל רב יהודאי ז"ל הלכות פסוקות הוא שחבר ולא הלכות גדולות כדעת הראב"ד ודעמיה ונמצא לפי זה שסובר הרב ז"ל דה"ג שלנו הם מר' שמעון קיירא וכדכתיבנא לעיל וכבר ראיתי שגם בעיני הכנה"ג שם בהגהות הב"י אות ג' לא נתחוורו דברי הב"ח וכתב עליו בזה הלשון ואין דבריו נכונים כלל שלא נמצא מי שיאמר שה"ג שלנו הם מר' יהודאי גאון ור"ש קיירא חבר ה"ג אחרות אלא המחלוקת הוא שהסמ"ג סובר שה"ג חברם ר' יהודאי גאון ור"ש קיירא לא חבר ה"ג וראב"ד בס' הקבלה סובר דה"ג חברם ר"ש קיירא ור' יהודאי גאון חבר הלכות פסוקות ולכ"ע ה"ג שלנו הם הה"ג שחוברו ולא הלכות פסוקות אלא שהמחלוקת הוא אם חברם ר' יהודאי גאון או ר"ש קיירא וכשמזכירים הפוסקים ה"ג הם הה"ג שלנו ע"כ לענינינו ומדבריו אתה למד שגם ממנו נתעלמה תשובת הרשב"א ז"ל מדלא הזכירה ואף גם זאת בעיני יפלא מ"ש שלא נמצא מי שיאמר שה"ג שלנו הם מר' יהודאי גאון ושר"ש קיירא חבר גם הוא ה"ג אחרו' שהרי בספ' שלשלת הקבלה בדף ל"ו ב' כתב שר' יהודאי גאון שהיה סגי נהור חבר ס' ה"ג כדאיתא במרדכי פרק אלו מגלחין ושר"ש קיירא גם הוא חבר ה"ג ע"ש ועוד יש לי הכרח נכון לומר דתרי בה"ג נינהו דהא הרמב"ן שהזכיר להר"ש קיירא בשם בה"ג כמ"ש למעלה הוא עצמו הזכירו בר"פ כל כתבי ור"פ כל הכלים ובפ' לולב הגזול בשם ר"ש קיירא בעל הלכות ראשונות ואשכחנא להרמב"ן גופיה בפרק כירה שכתב ובעל הלכות ראשונות בעל הלכות גדולות אסרו וכו' הרי דבה"ג לחוד ובעל הלכות ראשונות שהוא עצמו הזכירו בשם בה"ג לחוד ונמצא לפ"ז דלדעתו ז"ל תרי בה"ג נינהו וכן מצאתי אחר זמן להר"ב מגילת ספר דף ע"ד א' מהלאוין ע"ש וכן מוכח עוד מדברי הגהות אשירי בפ"ק דביצה ססי' ס"א דעל מ"ש שם הרא"ש והכי איפסיק' הלכתא בהלכות פסוקות ובהלכות גדולות כתוב שם בהגה וכ"פ ר' יהודאי גאון וה"ג אלמא משמע דתרי ה"ג נינהו וכן מצאתי בתוס' דפ' כל שעה ל' א' ד"ה אמר רבא שאחר שהזכיר בה"ג כתב ובה"ג של אספמיא פסק וכו' וכן ביבמות מ"ח א' ועיין ראש יוסף על ח"מ דף קס"ו א':

ה

כשכותב הרי"ף והלכתא כפלוני ובתר הכי כותב ואיכא מאן דפסק להפך ודאי שדעתו לספקה או לפחות לומר דמאן דבעי למיעבד כאידך דפסק להפך אם הוא לחומרא הרי זה משובח כנה"ג י"ד סי' י' הגהות הב"י אות א' לדעת הר"ן ודמש"א על חולין דף כ"ה א' ועיין ב"ח שם ס"ה ולי הדיוט לא נהירא דכשדעתו לספקה רגיל לכתוב איכא מאן דפסיק הכי ואיכא מאן דפסק הכי מבלי גילוי דעתו אבל כשגילה לנו שדעתו לפסוק כפלוני אין כאן ספק ולא מקום למעבד כאידך דפסק להפך ומ"מ הביאו שכן דרכו להביא פירושי הקדמוני' אף דלא ס"ל הכי וצא ולמד ממ"ש הרי"ף גופיה בפ' המגרש אחר שהאריך בפסקא דדינא דיליה וז"ל וחזינא לגאון דאמר וכו' ואע"ג דהני מילי דגאון סתרי למילי דידן חזינא למכתבינהו משום דמלאכת שמים היא ע"כ ותדע עוד שהאמת אתי דהא אשכחן להרי"ף בפ' הכונס דפסק הלכתא כחזקיה לגבי ר"י משום דרביה הוא וכתב ואיכא מ"ד כיון דלא אשכחן לחזקיה דפליג בהדי ר"י בהדיא הלכתא כר"י ע"כ והנה בזה ודאי לא שייך למימר שדעתו לספקה שהרי בהדיא גילה לנו דעתו בזה בפ' אלו דברים דהלכה כחזקיה נגד ר' יוחנן תלמידו אף שלא נחלק עמו בהדיא מדלא קאמר התם א"ל וכן כתב בהדיא מוהרש"א בגופי הלכות כלל כ"ו ע"ש ועיין זרע אברהם חלק א"ח סי' ח' ריש דף כ"ט דיש ללמוד כמ"ש וע"ע קרבן נתנאל בכלליו סי' ח':

ו

אין לתמוה אם לפעמים לא יחוש הרי"ף לאוקמתא דגמ' ויפרש פירוש אחר בסוגי' מסברא דנפשיה ואף היכא דמוקי' תלמודא מחלוקת אמוראים כתנאי לא יחוש לו הרי"ף ז"ל דלמעט במחלוקת עדיף טפי כן כתב הבאר שבע בדף צ"ה ב' וסיים שם וכדי שלא תתמה וכו' אתן לך דמיון דומה מכל צד בנדון זה גופיה שהרי בירושלמי פ' בתרא דכלאים קאמר וכו' ואפ"ה לא חש הרי"ף ודעמיה להך אוקמתא דירושלמי ע"כ תורף דבריו אמר המאסף לי הדיוט קשה עד מאד בעיני לומר כן דאע"ג דחכמה כחכמת אלהין אשתכחת ביה בהרי"ף ז"ל לא אאמין כי יסופר דאיתא אינש על יבשתא דמצי פליג אמאי דאתמ' בגמ' לפום קושטא ומסקנא דמילתא מטעמא דלמעט במחלוקת עדיף טפי ולא חשו להא ואוקמוה כתנאי ובענין כיוצא בזה שכ' עוד בסימן ד' מתשובותיו שלא חש הרי"ף לאוקמתא דתלמוד' כתב עליו הר"ב לשון לימודים על טור א"ח דף ע"ד א' דהא ודאי ליתא וחלילה להו להרי"ף ודעמיה להמציא אוקמתות מסברא דנפשייהו ע"ש ואע"ג דמצינו להרי"ף ז"ל שהשמיט כמה דינים שהובאו בתלמוד וכמ"ש הרא"ם בתשובותיו ח"א סי' מ"ח שכל מה שנראה לו להרי"ף שנא' בגמ' דלא כהלכתא לא חשש לכותבו היינו דוקא כשלא איפסיקא הלכא בש"ס ויש לו להרי"ף ז"ל איזה הכרח או כלל המנגדו אבל כשבגמרא מוקי לה כתנאי נלע"ד פשוט דלא מצי שום גאון או פוסק למימר איפכא מן הטעם דלמעט במחלוקת עדיף כמדובר ועיין למהר"ם ן' חביב בס' שמות בארץ ביומא דף י"ז ב' דהוקשה לו טובא דלפי פסק הרי"ף צ"ל פי' חדש במשנה מה שלא פי' שום אחד מהאמוראים ושהוא פלא וצ"ע ע"ש וכן מצאתי עוד להתי"ט בריש ספרו פלפלא חריפתא וז"ל ואני תמיהא מאד על כל זה דמנין לו להרי"ף לפרש טעמ' דקרא מלבו ולהוציא דין מכח אותו טעם שהוא דלא כמסקנא דגמרא ע"כ וכיוצא בזה מצינו למוהרי"ק ז"ל שורש קכ"ו שכתב שיש לתפוס על הרמב"ם כשלא יזכיר האוקמתות והחילוקים שנאמרו בגמ' ע"ש האמנם על הראיה אשר הביא מההיא אוקמתא דירושלמי דלא חשו לה הרי"ף ודעמיה אע"ג דקלסה גברא רבה ואמר שדומה מכל צד לעניינינו עליה אני דן כי לדעתי הקצרה אין זווגו עולה יפה דבשלמא בגמר' דילן לא ירים איש את ידו ואת רגלו להרהר אחריה בשום דבר ממנה אחר שנסתם התלמוד משא"כ בתלמוד ירוש' שאין אנו אחראין לכל הדינים הנאמרים בתוכו והרי תמצא לרשד"ם י"ד סי' קצ"ב שכ' דמצינו כמה דינים שפסקו הפוסקים דלא כהירושלמי אע"פ שלא בא בגמ' שלנו מפורש כנגדו ע"כ ואע"ג דלעיל כלל י"ב כתבתי דבמאי דלא הובא בגמרא שלנו ילפינן מהירושלמי רצוני שם דמצינן למילף מהירושלמי ולא נימא דמאחר שלא בא בגמ' דילן ש"מ דפליגא עלה אבל שלא נטה ימין ושמאל מהדינים והאוקמתות אשר באו שמה זו ודאי לא שמענו וגם בההיא דלעיל נראה מתוך דברי הרמב"ן בהשגותיו לס' המצות דף קי"ב ב' שמגמגם בזה יע"ש וגדולה מזו כתב הרמב"ן בספר המלחמות בכתובות דף תקי"ג ב' וכתבתיו לקמן כלל פ"ד הילך לשונו לא סמכו גדולי הגאונים בפסק הלכה על הירושלמי מעולם ובכמה מקומות ימצא זה הבקי בו ע"כ באופן דהעולה מן האמור דאין ראייתו אשר הביא מההיא דירושלמי ראיה לגמרא דילן וגם הכלל בעצמו קשה לשמוע ועל מלתא כדנא תמה הרשב"א ז"ל בחידושיו לשבת דף ד' ב' על הרמב"ם וכתב בזה הלשון ואם בעלי הגמ' לא סמכו ע"ז להקשות ממנה לר' יוחנן איך נסמוך עליה לדחות דברי ר' יוחנן דהלכה כמותו בכל מקום לגבי רב ושמואל וכ"ש לגבי רב יהודה תלמידם ע"כ וע"ש וכן מצאתי עוד למוהריק"א בב"י י"ד סי' של"ד ס"ט שכת' וז"ל ול"נ דכיון דלא פשטוה בגמ' מהנך ברייתות היכי נפשוט אנן וכו' ע"כ והכנה"ג בי"ד סי' קמ"ב הגהות הב"י אות ל"ג כתב על הרמב"ם דמאחר שבירוש' ובגמרתנו לא פירשו כן מה כוחו של הרמב"ם לפרש שלא כפירושם ע"כ וכיוצא בזה תמצא עוד בפר"ח א"ח סי' ק"י ס"ב ובמים חיים שלו דף כ"ז ג' ובשו"ת זרע אברהם חלק י"ד סי' ל"א דף קכ"ה ד' כתב וז"ל אטו רבינו ז"ל אמורא הוא לחדש תירוץ מה שלא נאמר בגמ' מעולם לא שמענו זה כי הוא מעתיק מ"ש בגמ' ולא יטה ימין ושמאל כנודע למורגל בחבורו ע"כ ועע"ש דף קכ"ט ד' ובהר"מ די בוטון רסי' נ"ו וכן מצאתי תו לרש"ל ביש"ש לקמא שבפ' החובל סי' י"ג תמה על הרא"ש דאיך על בעיא שנשארה בתיקו בש"ס כתב ומסתברא וכו' דמי הוא זה שיכול לפשוט מה שנחתם בתלמוד בתיקו והסכים עמו תפארת שמואל שם וכן תמה על הרע"ב התי"ט בזבחים פרק י' משנה ו' יע"ש וצא ולמד עוד ממ"ש הרדב"ז ז"ל בס' יקר תפארת בפ' י"א מה' ביכורים הילך לשונו ועדיין אני אומר שאין כח ביד שום חכם או גאון לפסוק הלכה כנגד מה שפסק התלמוד בהדיא או כנגד מה שפסק א' מן האמוראים אם אין עליו חולק וכ"ש הכא דסתם תלמודא ורב יהודה פסקו הלכה כשמואל עכ"ד:

ז

אע"ג שאין דרך הרי"ף והרא"ש להביא רק דינים הנוהגים בזמן הזה היינו שאין דרכם להביא כל הדין הבלתי נהוג בלחוד אבל אם בכתבם הדין הנהוג כתבו אגב ארחייהו איזה פרט שאינו נהוג אין זה תימה דכיון דמילתא אגב ארחי' היא לא חשו וכתבוהו אע"ג דלא נפקא מינה מידי האידנא כנה"ג י"ד סי' כ"ח וכ"כ בשיירי ריש כללי הפוסקים בשם מעדני מלך ועיין כנה"ג א"ה רסי' ו' ובס' דינא דחיי שלו חלק ב' דף קי"ג א' מוכח דלפעמים מביא הרי"ף דין הבלתי נהוג משום דאיכא למילף מיניה דין או חידוש לדבר הנהוג ע"ש:

ח

כל שלא פירש הרי"ף ז"ל דאותו תיקו לחומרא אע"פ שכ' ולא איפשיטא דעתו לומר דנקטינן לקולא כ"כ הכה"ג א"ח סי' ק"ס בשם רבינו יונה והרא"ש ושה"ג:

ט

אין דרך הרי"ף להעתיק ברייתות דלא הוו כהלכתא אע"פ שיש ללמוד מהן איזה דין אחר מחודש כיון דבמאי דקמיירי הברייתא לית הלכתא כוותה פר"ח א"ח סי' תק"א סס"ג:

י

דבר זה נהוג הוא בהלכות לתפוס ענין שהוא כהלכה אע"פ שאינו בדרך מסקנא שבגמ' והרבה מהם תמצא בהלכותיו וכו' הרמב"ן בס' המלחמות ס"פ הפועלים וחוט השני דף ט"ו סע"ב:

יא

לפעמים אומר הרי"ף ז"ל ת"ר על תוספתא לפי שסוף אותה תוספתא הוזכרה בתלמוד ולפיכך לא חש להזכירה בשם תוספתא ש"מ על ב"מ דף י"א א':

יב

דרך הרי"ף והרא"ש להביא ותניא אידך אף על גב דלא נפקא מינה מידי לענין דינא בין שתי הברייתות התי"ט בס' פלפלא חריפתא דפ' יש נוחלין ד' ל"ד ד':

יג

כשהרי"ף ז"ל כותב וגאון פסק כפ' ולא אמר מסתברא כוותיה אלמא לא מסתבר ליה פסקא דגאון הרא"ש ז"ל בפ' השולח סימן כ"א בשם הראב"ד והביאו מוהר"ש אלגאזי בפ' גופי הלכות כלל קכ"ג וחזר ושנאו בכלל תס"ח אך מצאתי להרשב"א ז"ל בחידושיו לגיטין שם דפליג בזה על הראב"ד וכ' דהרי"ף ז"ל כוותיה דגאון ס"ל מדכ' ליה סתם ולא פליג עליה ע"כ ואחריו נמשך הש"ך בח"מ סי' שפ"ו ס"ק י"ב ע"ש ומן התימה על מוהר"ש אלגאזי שלא הזכירו וע"ש באות האלף כלל כ"ה שעשה עצמו כאילו לא ידע הך כללא דכייל לן בשם הראב"ד והקשה על הרי"ף מיניה וביה והאחד הוא ממ"ש בע"ז בשם גאון ומעיקרא קושיא ליתא לפ"ז הכלל ומה גם דאף לפי דברי הרשב"א דפליג אהך כללא הכל ניחא עם מ"ש הכנה"ג בי"ד סי' קי"ב הגהות הב"י אות ס"ג יעש"ב דאין כאן מקום להאריך בזה ואעיקרא דדינא לולי דמסתפינא לדבר במקום גדולי' הוה אמינא דצדקו בזה דברי הרשב"א מכמה טעמי חדא דעל הרוב אין דרך הרי"ף לכתוב ומסתברא כוותיה אלא כשמביא שתי דעות איכא מאן דפסק הכי ואיכא מאן דפסק הכי כמו שתמצא אליו ז"ל בפ' התקבל גבי אין האשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה וכן בפ' האיש מקדש גבי נתקדשה לדעת אביה ובפ' תולין וכן בכמה דוכתי אחריני וברור הוא למורגל בהלכותיו אך כשכותב סברת הגאון בסתם ולא גילה דעתו להפך מה צורך לומר דהכי מסתברא פשיטא שדעתו כן הוא מדלא פליג עלי' ואדרב' זיל לאידך גיסא דכל עוד דלא קאמר ואנן לא ס"ל הכי ש"מ דהכי ס"ל ותדע שכן הוא דהא בפ' אין עומדין גבי טעה בשלש ראשונו' כ' על דברי גאון ואנן קשיא לן האי מימרא דגאון וכו' וכן שם בפ' אלו דברי' גבי נר ומזון וכו', איכא מרבוותא וכו' והא מילתא ליתא וכו' ועוד בפ' התקבל גבי בעל אומר לפיקדון וכו' מצינו להרי"ף ז"ל שכ' ופסקו רבוותא הלכתא כרב הונא ואנן לא ס"ל הכי אלא הלכתא כרב חסדא וכו' ואשכחן תו הכי בסוף פרק השותפין גבי גוד או איגוד שכ' איכא מאן דמוכח מכאן וכו' ואנן לא ס"ל הכי וכן בפ"ק דתענית חזינן לגאון דקאמר הכי וכו' ואנן מסתברא לן דה"מ וכו' והא קמן דהיכא דלא ס"ל כאותו דעת דמייתי אומרו בפי' ואם כדברי הראב"ד לא היה צריך לאומרו כיון דבסתמא נמי לא מסתבר ליה וכן מצאתי להנ"י סוף פ' השואל דעל פי' שהביא שם הרי"ף משמיה דגאון ולא קאמר עליה ולא מידי כ' בשם הרנב"ר שהוא דעת הרי"ף יע"ש וכ"כ עוד כיוצא בזה בסוף פ' השותפין על מ"ש שם הרי"ף ופסקו רבוותא כרשב"ג משום דמסתבר טעמיה ע"ש ובפ' זה בורר דף רס"ט ב' דכת' ופסק הרב וכו' על כיוצא באלו וע"ע בהר"ן פ' השולח גבי עבד שנשבה ופדאוהו שעל מ"ש שם הרי"ף וחזי' לגאון דקא פסק וכו' כ' הוא ז"ל והרמב"ן ז"ל העמיד דברי הרי"ף וכו' וכן מצאתי להכ"מ פ' ח' מה' עבדים הלכה ט"ו שכ' וז"ל ונראה ממ"ש הרשב"א והר"ן בשם הרמב"ן שהם סבורים שהרי"ף סובר כדברי הגאון דהל' כרבנן וכו' עד וכך הם דברי רבינו ע"כ וע"ע הגהות אשירי פ"ב דחולין סי' ח' שכ' כך פירשו ה"ג ואלפס ורבינו חננאל בדין שכ' שם הרי"ף איכא מ"ד ולא כת' עליה ולא מידי ע"ש נמצאת אתה למד דהר"ן והנ"י והרמב"ן והרמב"ם והגהות אשירי אית להו כשיטת הרשב"א דהיכא דמביא הרי"ף דברי גאון ולא פליג עליה מסתמא כן הוא דעתו וכדברי הרי"ף חשבינן להו ותו דאף בדעת הראב"ד גופיה לא מצינן למיקם עליה שפיר דהא באותו הדין עצמו דעבד שנשבה ופדאוהו דעלה אמרה הראב"ד למילתיה אשכחן שכ' איהו גופיה הפך זה בהשגותיו על הרמב"ם שהרי בפ"ז מה' חובל ומזיק וכן בפח"י מה' מלוה ולוה כת' שהרי"ף פסק כרבנן והיינו משום דלא הוה ליה גירסת הרי"ף שלפנינו דבהדיא פסק כרשב"ג ויליף לה ממאי דכ' הרי"ף לעיל מיניה וחזינן לגאון דקא פסק הלכתא כרבנן וכמ"ש הש"ך בסי' שפ"ו ס"ק י"ב ע"ש ודוק וכיון שכן לא שבקינן דעת הרשב"א ודעימיה דברירא לן מקמי דעת הראב"ד דאיכא לאסתפוקי אהי מינייהו סמכינן גם להרא"ש ז"ל מצאתי לו הפך זה בפרק לולב וערבה שכ' הרמב"ם פסק כר' אמי וראבי' פסק כר' חסדא וכן מסתברא דר' חסדא דאמר משמיה דר' יצחק קבלה מיניה מדלא פריש גמ' דפליג עליה והוה ליה ר' אמי חד לגבי תרי ע"כ הרי דאף באמוראי אית ליה להרא"ש ז"ל דהאומר דבר בשם אומרו מסתמא הכי ס"ל כל עוד דלא פריש בגמ' דפליג עליה וכ"כ רש"י בחגיגה י"ט ב' דמדקא' ר' יהודה מאיר היה אומר ולא סיים ואני חולק עליו לומר כך וכך ש"מ דר' יהודה כר"מ ס"ל ועיין בכללי התלמוד שלי אות הויו שהארכתי בזה וכתבתי שאפשר שגם הרמב"ם אית ליה הכי יע"ש וע"ע שארית יוסף נתיב השמועה דף ל"ד ב' שכ' וז"ל פי' מורי הבדל אחר שכשאומר אר"פ אר"פ שוים הם באותה סברא אבל כשאומר משום לא ס"ל וכו' ואי לאו דמסתפינא אמינא דהתם משום קושיא הוא דקא' הכי הא בכל מקום סתם שניהם שוים עכ"ד וכן נלע"ד להוכיח עוד מן הש"ס דפ' המניח כ"ט ב' אמרינן תסתיים דר"א הוא דאמר חיי' דאר"א משום ר' ישמעאל וכו' תסתיים ע"כ מבואר שפיר דמסתמא כל האומר דבר בשם אחר הכי ס"ל אם לא שחולק עליו בפי' ועיין כ"מ פ"ג מהלכות מ"א שעל מ"ש שם הרמב"ם הלכה י"ד הורו מקצת הגאונים וכו' כ' הוא ז"ל משמע שכך היא דעת רבינו שאל"כ הוה ליה להביא דברי החולקים עליהם ע"כ ועיין ב"ח ח"מ סי' קס"ג וסי' צ"ג ס"ה וסי' רצ"ז ס"ו ובי"ד סי' ט"ל סל"א ובנתיבות משפט דף פ"ה א' ובכנה"ג א"ח סי' מ"ד הגה"ט אות י"ז ודון מינה ואוקי באתרין דכפי הנלע"ד הדין עם הרשב"א דכל עוד דהרי"ף לא פי' ואנן לא ס"ל הכי דברי הגאון הן הן דבריו וכן יש להוכיח עוד מהא דאיתא בפ"ק דסוטה ד' ב' א"ר יוחנן משום רשב"י וכו' ור' יוחנן דידיה אמר וכו' וכן מצינו תו בפ' האיש מקדש מ"ב א' ובתרא ו' ב' וב"מ ט"ל א' א"ר יוחנן אמר שמואל וכו' ור' נחמן דידיה אמר אלמא דכל עוד דלא קאמר ש"ס דפליג עליה מסתמא כיון דאמרה משמיה כוותיה ס"ל ועוד עיין בפ' טרף בקלפי מ"ג ב' דא"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק וכו' ואני אומר וכו' וכן בב"מ מ"א ב' ובע"ז י"ז א' ובפרש"י פ"ב דחגיגה י"ט ב':

יד

נראה שבכל מקום שכ' הרי"ף והגאון אמר או וכ"כ הגאון היינו ר' האיי גאון וכן נראה מדברי הגהות מיימוניות בפ"ה מה' ברכות שכ' שם וכו' וכן פי' רב אלפס בשם הגאון דהוא רב האיי ע"כ וכ"כ ר' יונה בפ' שלשה שאכלו על מ"ש הרי"ף דקטן אפילו בן ז' ובן ט' כשהוא יודע למי מברכין מזמנין עליו והכי חזינא לגאון כ' שם רבינו יונה ז"ל וכן פסק ר' האיי גאון ז"ל ועי' קורא הדורות דף ה' א' וספר לב שמח דף מ"ט ב':

טו

כשמביא הרי"ף פלוגתא דרבוותא איכא מ"ד וכו' ואיכא מ"ד וכו' ומסיים והאי סברא דר' האיי גאון משמע דס"ל להרי"ף כר' האיי מדהזכיר מי הוא בעל הסברא ההיא ולא הזכיר בעל הסברא האחרת דרישה ח"מ סי' ט"ל ס"ח לדעת הנימוקי יוסף בפ' זה בורר:

טז

כל היכא דחזינן שמביא האלפסי שאר מילי מהך דינא דאיתמר בלא פלוגת' והשמיט אינך מילי ש"מ דסבר דלאו הלכתא היא מהרא"י בכתביו סי' רל"ט:

יז

כל תשובה שנכתבה בשם הרי"ף ז"ל אין לנו להסתפק אי חתים עלה או לא דאלת"ה לא הנחת מקום לסמוך על שום תשובה מתשובות הגאונים דהא לא חתים שמייהו עלה אלא כך הם עיקרן של דברים כל תשובה שאינה חולק' בהדיא על התלמוד נסמוך עלה אע"ג דלא חתים שמיה עלה וכל תשובה שהיא חולקת על התלמוד או על אחד מהכללים המסורים בידינו לא סמכינן עלה הרדב"ז חלק ב' סימן תקנ"ט והרמב"ן במלחמותיו פרק הישן כ' דאין לסמוך על התשובות הנמצאות בשם הרי"ף אלא א"כ הוחזקו:

יח

דרכו של הרי"ף ז"ל בכמה מקומות לתקן לשון המשנה ולקצר בדבר שהוא מסכים אל האמת רדב"ז ח"ב סי' תקפ"ד:

יט

מסורת היא בידינו דאין לך שום מפרש שיאמר כלומר או פי' אלא כשאפשר לפרש פי' אחר ובא לשלול אותו או שהקשה לו שום קושיא ואומר כלומר או פירוש לתרץ הקו' ההוא כ"ש הרי"ף שדרכו להעתיק לשון התלמוד שאינו אומר כלומר או פירוש אלא כשהדברים סתומים או שאפשר לפרש פירוש אחר ואותו הפי' אינו מתיישב שיירי כנה"ג א"ח סי' תקמ"ג:

ך

הרי"ף בעל השערים הוא בן בנו של רב אלפס שו"ת מהר"ם מרוטנבורג סי' קצ"ה ושם בסי' רי"ט כ' וז"ל שוב קבלנו שאותו שיסד השערים היה שמו ר' יצחק בר ראובן ורבינו האלפסי שעשה החיבור היה שמו ר' יצחק בר יעקב והיה אבי אביו של בעל השערים וכ"כ בהגמי"י בתשובות דשייכי לס' משפטים סי' מ"א ונ"ה ע"ש ובכן אין כאן קושיא ממ"ש בב"י ח"מ סי' קע"ו ס"ח שהרי"ף סותר את דבריו ממ"ש בשערים למ"ש בהלכות כיון שהרי"ף לחוד ובעל השערים לחוד כן מצאתי בס' קורא הדורות דף ז' א' וע' מגילת ספר דף נ"ז א' ונ"ט א' מהעשין וכ"כ נתיבות משפט דף רצ"ט ג' וכ"כ בעל צמח דוד דף ט"ל ב' ובשלטי הגבורים דמרדכי פרק הכותב דף תקמ"ג בשם הנמ"י וע"ש במרדכי כי פעם ושתים נתעלם זה ממנו וע"ע ראש יוסף סי' ע"ב סי"ד שהוא ז"ל והמרדכי לא כיונו בזה אל האמת ועיין כנה"ג שם בח"מ סי' קע"ו הגהות הב"י אות ג"ן ובס' עיטור סופרים דף קל"ב ג' דגם מינייהו אישתמיט כל זה והוא פלא:

כא

דרך ר' אלפאסי ז"ל הוא להביא אוקמתא שנאמרה בגמ' לדברי הכל לישב לכל לשון המשנה ואח"כ מביא דברי האמוראים שהל' כמותם ואף כאן לא הזכיר דברי רב יאודה לפי שהם הלכה אלא שהביא האוקמתא שאמרו בתלמוד גם לדבריו והביא דברי ר' יוחנן לקבעם הלכה כן ראיתי להריטב"א בחידושיו לע"ז שנדפסו בס' אוריין תליתאי דף י"א ג':

סליקו כללי הגאונים ובה"ג והרי"ף ז"ל.

תוכן העניינים

יד מלאכי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה