יד מלאכי חלק א· רבי מלאכי הכהן
כללי התיו · תרסא
תנא קמא וחכמים דפליגי לימדנו הרא"ש ז"ל בפ' הפועלים סי' י"א דהל' כחכמים וז"ל שם והל' כחכמים ולא כסתמא דרישא דאשכחן כמה סתמי דיחידאי אינון כדאמרינן סתם מתניתין ר"מ אבל לשון חכמים כולל רבים ע"כ ולכאורה איכא למידק על דברי הרא"ש אלה דמה טעם הוא זה דקאמר דאשכחן כמה סתמי דיחידאי אינון והלא אף בלשון חכמים מצינו כמה זמני דקאמר מאן חכמים ר' פלוני עיין במציעא ס' ב' ובסנהדרין ס"ו א' ובשבועות ל"ו א' ובע"ז ז' ב' אך אחר קצת ההתבוננות שפיר מיתרצא דסתם מתניתין שאני דאף דלא קאמר הש"ס מאן ת"ק פלוני מסתמא יחידאי נינהו מהכלל המסור בידינו דסתם מתניתין ר"מ היא משא"כ כדקאמר וחכ"א דכל עוד דלא מפרש תלמודא מאן חכמים ר' פלוני כולל רבים ולהכי נקט הרא"ש במילתיה כדאמרינן סתם מתני' ר"מ ולא נקט כדאשכחן בגמרא דקאמר מאן ת"ק ר"פ ואי קשיא על הרא"ש הא קשיא דבס"פ כל הכלים קכ"ו ב' מוכח בהדיא דסתמא עדיף מלשון חכמים דהכי איתא התם דרש ר"י נפחא אפתחא דריש גלותא הלכה כר"א (דבעינן קשור ותלוי) מתיב רב עמרם ומדבריהם למדנו שפוקקין ומודדין וקושרין בשבת א"ל אביי מאי דעתיך משום דקתני סתמא נגר הנגרר נמי סתמא היא (וסתם לן כר"א דאסר) ואפ"ה מעשה רב ע"כ שמעינן שפיר דדוקא משום דאית לן סתמא דומדבריהם למדנו דאתיא כרבנן ומשום טעמא דמעשה רב הוא דמסקינן כרבנן הא לאו הכי הוה עבדינן עיקר מסתמא דנגר הנגרר דאתיא כר"א טפי מחכמים שהוזכרו שם במשנה הפך דברי הרא"ש ואף גם זאת כבר עלה בדעתי לתרץ ולמימר דעד כאן לא קאמר הרא"ש דחכמים עדיפי מת"ק אלא היכא דתרווייהו מוזכרים בחדא מתני' גופא דאית לן סברא למימר דכיון שהזכיר סברת חכמים באחרונה ש"מ דלאקבועי הל' כוותייהו הוא דעבד רבי מאחר דרובא דסתמי יחידאי אינון אבל היכא דפליגי יחיד וחכמים במתניתין ולבתר הכי סתם ר' כיחיד במשנה אחריתי וכההיא דנגר הנגרר אז אמרי' דהדר ביה ר' ממאי שהזכיר אותה סברא בלשון חכמים ולמסתם כיחיד הוא דבעי וכדאמרינן בריש שבועות ד' א' ר' גופיה היכי סתם לן הכא הכי והכא הכי אלא מעיקרא סבר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו וסתמה והדר סבר אין לוקין עליו וסתמה ומשנה לא זזה ממקומה ואוף הכי נמי דכוותה אך אמנם מצאתי בירושלמי ספ"ב דתענית ובפ' החולץ דקאמר ר' יוסי בר בון בשם ר' אחא הדא דאת אמרת ביחיד אצל יחיד אבל ביחיד אצל חכמים לא בהא הלכה כסתם ע"כ ועיין הגר"ש בימות עולם שער ג' סי' י"א ומוהרי"ב בס' שדה יהושע על הירושלמי ובחידושי יבמות להרשב"א דף ק"ח א' ע"ש הרי מבואר דתירוצא דידן אין סופו להתקיים דהא במתניתין דפקק החלון פליגי רבנן עליה דר"א דהוא יחיד וסתמא דנגר הנגרר דאתיא כר"א לית הלכתא כוותיה כמבואר בירושלמי דבהא לית הלכתא כסתם וכיון שכן הדרא קושיא שהקשינו על הרא"ש לדוכתה אם לא שנאמר דלהרא"ש ז"ל הך דירושלמי לאו בר סמכא הוא דכיון דבגמרא דילן הוזכר בכמה דוכתי זה הכלל דמחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם ולא לישתמיט בשום דוכתא לפלוג בין יחיד ויחיד ליחיד אצל רבים ש"מ דבכולהו גווני הלכה כסתם והראיה לזה נמי איכא דהרא"ש לא ס"ל הכי מדכתב בפי"א דנדרים סי' ג' וו' דקי"ל סתם במתניתין ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם אע"ג דיחיד אצל רבים הוא ע"ש וכמ"ש הרב"י בבדק הבית שלו ח"מ סי' מ"ו דכל שלא חילקו הכי בגמרא דילן משמע דל"ס להו הכי וכ"כ הרב"ח בא"ח סי' קכ"ד ס"ו לדעת רש"י והתוס' יע"ש ומה גם דסוגיא דס"פ כל הכלים דאייתינא מוכחא הפך הירושלמי דהא חשיב לסתמא גמורה ההיא דנגר הגם דבמתניתין דפקק החלון הוי יחיד אצל רבים וע"ע תוספות דפ' כל גגות צ"ב רע"א ובפ' כל שעה כ"ז ב' ד"ה אין ברם איכא לעיונא בההיא שמעתתא דס"פ כל הכלים במאי דקא מהדר אביי לרב עמרם מאי דעתיך משום דקתני סתמא נגר הנגרר נמי סתמא היא דמשמע דשקולים הם ואף לפום מסקנא דמעשה רב משמע דבלאו הכי לא הוה פסיק כרבנן והלא סתמא דומדבריהם למדנו אתיא כרבנן דרבים נינהו וסתמא דנגר הנגרר אתיא כר"א שהוא יחיד וכללא הוא דסתמא דרבים עדיף וכדאיתא בפ' אחד דיני ממונות ל"ד ב' ובפ' בא סימן נ' א' וכ"כ הכ"מ בפ"ח מה' נזירות הלכה ה' דבתרי סתמי דחד כר"א וחד כחכמים נקטינן כסתמא דאתי כחכמים ודלא כהתי"ט שכתב עליו בפ"ו דנזיר משנה ט' דמה לי סתמא כחכמים ומה לי סתמא כר"א דליתא ואישתמיט מיניה דהתוס' בפרק מרובה ע' א' ד"ה כסתם כתבו כדברי הכ"מ ונלע"ד לתרץ דנהי דסתמא דומדבריהם למדנו הוי סתמא דרבים אך עם כל זה סתם דנגר הנגרר נמי יש לו עדיפות אחר שנשנית בסוף עירובין וקי"ל נמי דסתמא בתרא עדיף כדמוכח בהדיא בריש שבועות שהבאתי למעלה וכדפירש"י שם והמשכיל יבין שאחרונה עיקר שחזר בו מן הראשונה ומכאן יליף הגר"ש בס' כריתות לשון לימודים ש"ב סי' ט"ז דהלכה כסתם בתרא ע"ש וע"ע בתוס' שם ד"ה והדר ובריש ביצה ב' ב' ד"ה גבי ובחולין דף מ"ג א' ד"ה והא וע"ע שו"ת הראנ"ח ח"ב שהאריך בזה ודלא כבעל שושנים לדוד שכתב בפ"ג דעירובין מ"ב דלא כתבו התוס' דסתמא בתרא עדיף אלא כההיא דמי שהחשיך דהוי בסוף המסכתא דליתא ודברים טפלים הם וש"ס דשבועות הויא תיובתיה ומה גם דאיהו גופיה כתב בפ"ק דנזיר משנה ה' דסתמא בתרא עדיף אף שאינו בסוף המסכתא ע"ש והשתא שפיר קאמר אביי לר' עמרם מאי דעתיך דמותבת לר' יצחק נפחא דפסק כר"א מסתם דומדבריהם למדנו משום דהוי סתמא נגר הנגרר נמי אית ליה עדיפות אחר שהיא סתמא בתרא ולהכי אי לאו טעמא דמעשה רב הוה עבדינן עיקר מסתמא דנגר הנגרר כיון שנשנית באחרונה או לפחות מיהא שוין הן כיון שיש בהני תרי סתמי עדיפות לכל חד וחד. אלא דאכתי לא מייתבא דעתי בדעתיה דהרא"ש ז"ל משום דאשכחנא ליה בפ' מקום שנהגו סי' ח' שכתב ואע"ג דר"מ ור' יהודה הלכה כר"י יראה דהלכה כר"מ בהא דסתם משנה דריש פרקין עדיף מדברי חכמים ע"כ וכפי הנראה זה סותר למ"ש איהו גופיה בפ' הפועלים הנ"ל דחכמים עדיף מסתם וכבר עלה בדעתי לתרץ דבמחלוקת ת"ק וחכמים הוא דאית ליה להרא"ש דחכמים עדיפי מת"ק אך בסתם גמור סובר דסתם עדיף וכן מצאתי להר"ב ראשון לציון דף כ"ח ב' שכתב מדעת עצמו ומסתברא דחכמים עדיפי למפסק כוותייהו טפי מת"ק וסתם משנה עדיפא מחכמים וכן ראיתי עוד להר"ב מגן אברהם בא"ח סי' קפ"ח ס"ק ה' שנתעורר בזה וכתב וז"ל ול"נ דכל מקום שמחלוקת החכמים בצדו קי"ל כחכמים אבל בפ' מ"ש אין המחלוקת שנויה בצדו רק אחר כמה משניות לכן מקרי סתם גמור ועדיף מחכמים ובנדה מייתי הרא"ש ראיה לרוחא דמילתא כנ"ל עכ"ד אך אין דעתי נוחה בזה מדתלי טעמא הרא"ש בפ' הפועלים משום דאשכחן בכמה סתמי דיחידאי אינון כדאמרינן סתם מתני' ר"מ וזה שייך אף בסתם גמור וצא ולמד עוד כן ממ"ש הנ"י ר"פ מצות חליצה הילך לשונו אבל משום דסתם לן תנא כוותיה במתני' לא פסקינן הלכתא דהרבה סתמות נינהו דלית הלכתא הכי כדתנן וכו' ע"ש ואיכא למידק על דברי המג"א שכ' דבפ' מ"ש חשיב סתם גמור לפי שהמחלוקת נשנה אחר כמה משניות דמהיכא תיתי לחלק בין קרוב לרחוק והלא כל שהמחלוקת הוא אחר הסתם אזלינן בתר המחלוקת בין שיהיה קרוב או רחוק ולמה יחלש כח החכמים משום שהוזכרו אחר כמה משניות הלא לעולם אית לן למיזל בתר בתרא ואדרבא ממה שכתבו התוס' בפ' יש נוחלין קכ"ב ב' למדנו דגרע טפי כשאין המחלוקת בסמוך דאיכא למימר דהדר ביה ר' מן הסתם ממה שסתם ע"ש וע"ע שו"ת הראנ"ח ח"ב סי' ע"ד שכתב עוד כן לדעת הרמב"ן הרי דכל כמה דמרחקא סברת חכמים טפי אית לן למימר דהדר ביה ר' מן הסתם ודעתיה לפסוק כחכמים הפך דבריו ז"ל והמתחוור אצלי בזה הוא דסבר הרא"ש ז"ל דדוקא היכא שהוזכרו בלשון חכמים וליכא הוכחה בש"ס דאותם חכמים הוו סברת יחיד כאותה דפרק הפועלים אז חכמים עדיפי מת"ק דמסתמא רבים הם אבל היכי דגלי לן תלמודא דהנהו חכמים דברי יחיד הם וכההיא דפ' מקום שנהגו דמפרש תלמודא בדף נ"ה א' שאותם חכמים הם ר' יהודה כמבואר שם בברייתא לא אלים כ"כ מה שהוזכרו בלשון חכמים למדחי סתם גמור מקמייהו ובזה ניחא ואתי שפיר שכתב הרא"ש בס"פ כל היד וז"ל אע"ג דת"ק סבר דדם ירוק תולין עליו נראה דהלכה כחכמים דמטהרין כי היכי דהלכה כב"ה דמטהרין במימי תלתן ובמימי בשר צלי ולא כת"ק דאמר תולין ה"ה בדם ירוק אין הלכה כת"ק ע"כ דקשה אמאי הוצרך לאהדורי אטעמי לפסוק כחכמים והלא כבר כתב בפ' הפועלים דחכמים עדיפי מת"ק אך במה שכתבתי מתישב היטב דהתם נמי מפרש תלמודא בדף י"ט ב' דהנהו חכמים דמטהרין היינו ר' יוסי וכדפירשו בהדיא הר"ן בפ"ב דשבועות והתי"ט שם ומש"ה הוצרך הרא"ש ז"ל לאהדורי אטעמא אחרינא ולא נקט טעמא משום דמתניי' בלשון חכמים דאי משום הא לא הוה מכרעא מילתא למפסק הל' הכי כיון דמבואר בגמרא דיחידאה הוא ומעתה אני תמה על המעדני מלך דבסוף פ' ב' דנדה כתב דהרא"ש הוצרך להביא ראיה דהלכה כחכמים משום דכתב הרא"ש סוף פרק מקום שנהגו דתנא קמא עדיף מחכמים דליתא ואישתמיטו מיניה דברי הרא"ש בפרק הפועלים שהבאתי בראשית מאמר דחכמים עדיפי מתנא קמא והן הן דברי עיקר הביאן מוהריק"א בכלליו ועיין יבין שמועה דף קי"ג א' והזכירן עוד רבינו בצלאל בתשובותיו סי' א' דף ה' ב' עיין שם ומכאן אתה דן דאין מקום כלל למ"ש המג"א בסי' קפ"ח דאפשר דבכ"מ סמיך אטעם אחר שכתב שם ושבנדה מייתי הרא"ש ראיה לרוחא דמילתא דהא נמי ליתא והחילוק שכתבתי נלע"ד שהוא אמיתי ונכון גם מ"ש מוהרש"א בס' גופי הלכות סוף כלל כ"ט בשם הרא"ש בפ' הפועלים במשנת אוכל ופועל קישות דחכמים אומרים הוא יחיד אגב ריהטיה לא דק דאדרבא כתב שם בהדיא דשם חכמים כולל רבים משא"כ בת"ק המובא בראשית מאמר ודעת הרמב"ם בזה לא יכולתי להולמו יען אשכחנא ליה ברפ"ב מה' כלאים דפסק כחכמים נגד ת"ק והטעם כתב שם מרן בכ"מ משום דתנא להו תנא בלשון רבים וכן נראה עוד בפ"ח מה' י"ט ו הלכה ה' ובפי"ב מהלכות שכירות הלכה י"א ע"ש ודרשת וחקרת ואילו בפ"ו מה' מקואות הלכה י"א לפי גירסת הכ"מ דלא גריס דר"מ ודברי ת"ק הם כתב וז"ל ואע"ג דמסיים במתני' וחכמים אומרים וכו' לא חש רבינו לדבריהם משום דסבירא ליה דהלכה כת"ק ע"כ וכן בפ"ט מה' מלוה ולוה סוף הלכה א' פסק כת"ק נגד חכמים והסתירה מבוארת וצריכה רבא והיותר תימה הוא דבפירושו על המשנה בפ"ו דנדרים משנה ח' וכן בפ"ו דמסכת מקואות משנה י' סיים בה הרמב"ם והלכה כחכמים דמסכים הולך עם ההיא דכלאים ודי"ט לפסוק כחכמים נגד ת"ק ולמה זה בחבורו חזר בו ולא חש לדברי חכמים במקום ת"ק והדבר צריך תלמוד גדול: