יד מלאכי חלק א· רבי מלאכי הכהן
כללי השין · תרטז
שמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן כ"כ הכריתות בימות עולם ש"ג והליכות לא עולם ש"ה רפ"ב וכ"כ התוס' ז"ל בפ' מי שהוציאוהו מ"ט ב' ד"ה וקטן ובפ' הדר ס"ו א' ד"ה יפה כתבו עוד כן בשם ר"ח וכן בפ' חלון ע"ט ב' ד"ה ומזכ' בשם ר"ח וכ"כ הר"ן פ"ב דתענית ובפ' לולב הגזול אך אמנם שום חד מינייהו לא גילה לנו איה מקום כבודו של זה הכלל ולדידי חזי לי דמקור מקומו הוא בפ' מי שהוציאוהו מ"ז ב' דהכי איתא התם א"ל רבינא לרבא מאי דעתיך דאמר רב יהודה אמר שמואל חפצי הנכרי אין קונין שביתה והא שמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן וכו' ע"ש והביאוהו הרי"ף והרא"ש שם ובכמה דוכתי וכן ראיתי שפסק הרמב"ם בפ"ה מה' י"ש הל' י' כר' יוחנן מכח האי כללא דלשם וכדברי הרב המגיד ע"ש וכן מצאתי להתו' ז"ל בפ"ג דבכורות כ"א ב' ד"ה ר"י שכתבו ובביצה ד' אמר רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ובפ' מי שהוציאוהו אמרי' שמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן וכ"כ עוד הרא"ש בפ"ה דע"ז סי' כ"ט ע"ש אכן מצאתי להרא"ש גופיה בפרק הגוזל קמא סי' כ"ב שכתב וז"ל מ"ש רב אלפס דהלכה כשמואל תמוה בעיני דבכולי גמ' קי"ל דשמואל ור"י הלכה כר"י כדאיתא בריש מסכת י"ט ע"כ והנה בהשקפה ראשונה לא יכולתי להלום דבריו אלה דמה זו תמיה על הרי"ף מכח האי כללא והלא מדברי הרי"ף שכתב והלכה כשמואל וליתא לדר' יוחנן בהא זה מורה באצבע דדוקא בהא הוא שפוסק כשמואל נגד ר"י אבל בכולי תלמודא אית ליה דהלכה כר' יוחנן לגבי שמואל וכמו שגילה דעתו בהדיא בפ' מי שהוציאוהו ובדוכתי אחריני ודרך הרי"ף בהלכותיו כך הוא כדאשכחן ליה בס"פ
*) הג"ה רב נחמן כצ"ל כי כן איתא בגמרא ובכ"מ והרא"ש. רי"ף:
אלמנה לכ"ג דבמילתא דאיסורא כתב והלכתא בהא כשמואל דקים ליה כאבא שאול וכן בר"פ מי שמת גבי אדמון כתב בהא לית הלכתא כוותיה דסוגיא דשמעתא כת"ק סלקא אך אחר קצת התבוננות ראיתי דמ"ש הרי"ף וליתא לדר"י בהא אין כוונתו על עיקר כללא דשמואל ור"י כי היכי דנידוק מיניה הא בשאר דוכתי הלכה כר"י לגבי שמואל אלא רצונו בזה דהגם דלעיל מיניה פסק כר' יוחנן דשליח שעשאו בעדים הוי שליח עכ"ז בהא דדיוקני דגרע ליתא לדר' יוחנן דסבר דגם בזאת אם עדים חתומים עליו משלחין משום דהכא לא מסהדי סהדי אלא שזהו דיוקנו אבל השליחות גופא לא מסהדי כמבואר בכללות דברי הפוסקים. ברם אכתי איכא למידק דמאי מייתי ממסכת י"ט לכללא דשמואל ור' יוחנן והא התם דף ד' לא איירינן אלא בכללא דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן והנה גם לזאת נוכל להשיב דנסחת רב ור' יוחנן היא עיקר דבהכי קא מיירי התם וכוונתו בזה הוא דכיון דקי"ל כר"י לגבי רב כדאיתא בריש מס' י"ט מכ"ש אתיא דהלכה כר"י לגבי שמואל דליתיה לגבי רב באיסורי והכי נמי אנו מוכרחין לומר לדעתו בפ"ג דבכורות סי' ג' במה שנתן טעם לדעת בה"ג שפסק כר"י נגד שמואל מכח ההיא דביצה ע"ש ולימוד זה דרשתיהו פגשתיהו להגאון הר"א ממי"ץ בס' יראים הלכה ל"ז שכתב וז"ל וקי"ל עד נזיפה דאמרינן בביצה פ"ק רב ור"י הלכה כר"י כ"ש לגבי שמואל דהלכה כר"י דקי"ל רב ושמואל הלכה כרב באיסורי ע"כ וכ"כ עוד בסי' קל"ט ובססי' רי"ב לך נא ראה וכן ראיתי להתוס' ז"ל בפ' הגוזל קמא ק"ד ב' ד"ה ור"י שכתבו ואע"ג דשמואל קאי כרבה קי"ל דרב ור"י הלכה כר' יוחנן וה"ה דלגבי שמואל הלכה כר"י וגם הרב לחם משנה יליף לה מק"ו זה מדעת עצמו בריש הלכות פסולי המוקדשין יע"ש ואפשר שלזה כיון הר"ב חוות יאיר בכלליו דבסי' צ"ד במ"ש בקוצר מילין שמואל ור"י הלכה כר' יוחנן בביצה שם דף ד' ואני המך בעניותי לא ידענא למה להו להני רבוואתא לבקש חשבונות רבים להאי כללא כיון דתלמוד ערוך הוא בידינו בפ' מי שהוציאוהו מ"ז ב' ומה ראו על ככה התוס' והרא"ש לשנות את טעמם ממקום למקום ותו קשיא לי בזה דלפי דבריהם ז"ל דילפי לה מכללא דרב ור' יוחנן משמע דליכא לאוכוחי דהלכה כר' יוחנן לגבי שמואל אלא באיסורי דוקא אבל בדיני לא וזה אינו דהא הרי"ף בפ"ק דב"מ גבי המוצא שטר הקנאה בשוק דף ס"ו ב' כתב בהדיא וליתא להא דשמואל דהא איתותב לעיל בהאי פירקא ועוד דר' יוחנן פליג עליה וקי"ל דשמואל ור' יוחנן הלכה כר"י וצא ולמד עוד כן מדברי הרא"ש גופיה בפ' הזהב סי' כ"ב שכתב וז"ל והלכה כר' יוחנן נגד שמואל בכל מקום וכ"ש לגבי ר"ן תלמידו ואע"ג דקי"ל הלכתא כשמואל בדיני כלל זה לא נאמר אלא כנגד רב דהלכתא כרב באיסורי וכשמואל בדיני אבל לא כנגד ר' יוחנן ע"כ לעניינינו וכדבריו אלה תמצא עוד בהגהות מרדכי פ' המפקיד ע"ש וכן ראיתי להרי"ף והרא"ש ס"פ הפועלים שפסקו כר"י נגד שמואל גבי מתנה ש"ח להיות כשואל וע"ע בהרא"ש פ' שנים אוחזים סי' מ"ד וכ"כ בפשיטות הר"ב כנה"ג בכללי הגמרא כלל מ"ב וע"ע הר"ב בית שמואל על א"ה סי' קמ"ו סס"ק א' וכל זה צריך תלמוד גם הלום ראיתי מה שייחס הרא"ש להרי"ף ז"ל דסבר מדשקיל וטרי תלמודא ושמואל היכא משדר אלמא הלכה כשמואל והקשה עליו מההיא דאמרינן פ"ק דחולין י"א ב' ר"מ דחייש למיעוטא היכא אכיל בשרא ומאידך דאיתא בפ' גיד הנשה צ"ה ב' אלא רב היכי אכיל בשרא דמשום דאנו לא קי"ל כרב קאמר ורב היכי אכיל בשרא ואף גם זאת לא זכיתי להולמה דמאי מקשה להרי"ף מהך דפ' גיד הנשה דקאמר ורב היכי אכיל בשרא עד דמסיק דמשום דלא קי"ל כרב קאמר הכי והלא בהדיא פסק הרי"ף שם כרב וכתב הר"ן עלה אע"ג דאמרינן ורב היכי אכיל בשרא לאו למימרא דאנן לא סבירא לן כוותיה אלא הכי קאמר ולרב היכי אכלינן בשרא ואשכחן כהאי לישנא בפ' אלו טריפות וכו' ע"ש ולי המך צ"ע ומצאתי בחפיש"ה למהרש"ל בים של שלמה על ב"ק פ' הגוזל קמ"א סי' מ' ולהר"ב גידולי תרומה דף צ"ד ע"א שהליצו בעד הרי"ף ז"ל בטוב טעם ודעת הלא בספרתם לכו חזו והוא פלא שלא הרגיש שום חד מינייהו בזה: