יד מלאכי חלק א· רבי מלאכי הכהן
כללי הריש · תקף
רבי מאיר ור"ש. אע"ג דבגמ' דילן בפ' מי שהוציאוהו דף מ"ו ב' היא בעי' דלא איפשיטא וכתבו בעלי הכללים דהלכה כדברי המחמיר בשל תורה מ"מ מצאתי בירושלמי דשביעית פ"ח דף ל"ח ב' וכן בפ"ג דתרומות דף ס"ב א' דנקטו בפשיטות דר"מ ור"ש הלכה כר"ש יע"ש ולפי הכלל המסור בידינו ממרן ז"ל בכ"מ פ"ח מה' תרומות הלכה ט"ו ובכמה רבוואתא דבעיא דלא איפשיטא בגמרין ואיפשיטא בירושלמי הוי פשיטותא הבאתי דבריהם באות הבי"ת ע"ש נראה לפק"ד דאף בזה אית לן למפסק כר"ש וכפשיטותא דירושלמי אכן תמיה לי טובא על מהר"ם לובלין שבתשובותיו סי' קל"ב כ' בפשיטות דר"מ ור"ש הלכה כר"מ והא לא מצינו כן לא בגמ' דילן ולא בירושלמי ולא עליו בלבד תלונתי אלא גם על הכנה"ג שבכללי התלמוד שבשיירי כנה"ג כלל ד' העתיק דברי מהר"ם מלובלין הנ"ל בסתם כאילו הם הל"מ ולא שת לבו גם לזאת שהוא הפך שתי הגמרות וצ"ע שוב מצאתי להכנה"ג גופיה בא"ח סי' י"ז בהגהות הב"י אות כ"ג שאחר שהביא דברי מהר"ם מלובלין כ' וז"ל אמר המאסף ביאור דבריו דאע"ג דבפ' בכל מערבין איבעיא לן ר"מ ור"ש מאי וקאי בתיקו כבר כתבו ס' כריתות וס' הליכות עולם דהלכה כדברי המחמיר בשניהם והכא ר"מ מחמיר הוא עכ"ל ולי המך אף גם זאת אינו מעלה ארוכה אלא לאותו דין פרטי אך עדיין קשה דלא היה לו למוהר"ם מלובלין לכתוב בפשיטות דר"מ ור"ש הלכה כר"מ דמשמע שהוא כלל גדול לכל המקומות דהא ליתא כמדובר אחר זמן שכתבתי כן מצאתי במבוא הש"ס לר"ש הנגיד שכ' דר"מ ור"ש הלכה כר"ש וכ"כ עוד בפשיטות הראב"ד פכ"ד מה' טומאת מת והרל"ם בפי"ב מה' שחיטה לדעת הרמב"ם וע"ע עוד שם פ"י:
מה' מעשה הקרבנות ובס' יראים דף י"ד ע"א ולדידי חזי לי דהירושלמי שהבאתי היא שעמדה להם לכתוב כן בפשיטות וששתי כעל כל הון שכונתי לדעת גדולים. ומצאתי עוד למוהר"י חאגיז שבהקדמתו לפירוש המשניות כ' דאפשר דגמ' דידן נמי הכי סברה ממאי דאמרו בפ"ק דעירובין מפני מה לא קבעו הלכה כר"מ מפני שלא עמדו חביריו על סוף דעתו וכו' והך טעמא שייכא נמי אף כנגד ר"ש והא דסלק' בתיקו אשכחן כמה בעיות דסלקן בתיקו ומיפשטן במקום אחר וקרוב לזה כ' חוות יאיר ס"ס צ"ד ולא נהירא דהא קי"ל הלכה כר"מ בגזירותיו ואשכחן נמי דרובא דסתמי דמתניתין ר"מ נינהו ואם כדבריהם לא הוה לן לפסוק כר"מ בשום מילתא מכח מה שאמרו בפ"ק דעירובין מפני מה לא קבעו וכו' ובסתמא הוה להו למנקט אין הל' כר"מ משום דשמותי הוא אלא ודאי האמת הוא דדוקא לגבי ר' יהודה ורבי יוסי הוא דאין הלכה כר"מ אבל לגבי תנאי אחריני אפשר שיהיה הל' כמותו ואפשר שלא יהיה ולגבי ר"ש איבעיא לן וסלקא בתיקו ולא מיפשט' כלל מההיא דפ"ק דעירובין לפק"ד דהתם הכונה היא דכיון דגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של ר"מ כמותו מפני מה לא קבעו שיהיה הלכה כמותו בכל מקום נגד כל בני דורו וא"כ לא נוליד מזה שאין הלכה כמותו נגד שום אחד מהתנאים כאשר הולידו הרבנים הנ"ל אלא דבשאר תנאים חוץ מר' יהודה ור' יוסי לפעמים יהיה הלכה כמותו ולפעמים לא וכדחזינן דבכמה דינים פסקינן כר"מ ועוד דאם איתא דבעינן מפשט מההיא דמפני מה לא קבעו וכו' לא הוה שתיק מיניה תלמודא כיון דכבר ידע לה להאי מילתא שנאמרה בפ"ק דההיא מסכתא גופה וצא ולמד ממ"ש הר"ן בפ' השולח דף תקע"ו ב' ולי נראה דבעיין מהתם לא מפשט וכו' ואם איתא דהוה מפשט מההיא ברייתא הוה להו בגמ' לאתויי הכא ע"כ וכן מצאתי להריטב"א ז"ל בחידושי בתרא כ"י דאף דאיהו גופיה כ' באותה מסכתא דמצינו בכמה דוכתי דלא מפשטא בעיא בדוכתה ומפשטא בדוכתא אחרינא מ"מ בפ' מי שמת כ' וז"ל ואחרי' תירצו דאע"ג דהכא לא איפשיטא מהתם תפשוט דעמד אינו חוזר וגם זה דוחק דתיהוי בהאי מכילתא גופה ולא פשטינן מיניה בעיין ע"כ וכ"ש הכא שהפשיטות נשנה פ"ק דעירובין דהוה מייתי לה תלמודא אם איתא דמפשטא בהכי ואפשר שהתוס' דע"ז ס"ח א' ד"ה תיקו מודו נמי דהיכא דהפשיטותא נשנה קודם הבעיא אם איתא דהויא פשיטות' הוה ליה לתלמודא להביאה וכן נראה דעת ה"ע דמההיא דפ"ק לא איפשיטא בעיין דפ' מי שהוציאוהו שהרי בריש שער ה' הביא ההיא דפ"ק דעירובין ואמר והטעם שאין הלכה כר"מ אמרו בפ"ק דעירובין גלוי וידוע וכו' ושם באותו פ' באותו מקום הביא הבעיא דמי שהוציאוהו דסלק' בתיקו וכו' הילכך הלכה כדברי המחמיר בשניהם ע"כ אלמא דלדידיה נמי ל"ס למפשט בעיין מהתם וראיתי עוד לבעל חוות יאיר שם שכ' ומדברי הרא"ש קרוב לספ"ב דע"ז נראה ג"כ דגרס הלכה כר"ש ע"כ ולדידי זה א"א דגירסא זו לא ראינו ולא שמענו ותמהני איך יצא זה מלפניו דהא הרא"ש גופיה בפ' מי שהוציאוהו הביא הבעיא וסיים בה תיקו יע"ש הן אמת דדברי הרא"ש דע"ז תמוהים שכ' שם בפ"ב סי' ל"ד דר"ש פליג אדר"מ והלכתא כוותיה כדאמר בעירובין פ' מי שהוציאוהו והוא פלא דנמצא שסותר דברי עצמו והנלע"ד בזה דכוונתו הרצויה היא דהלכתא כר"ש משום דמיקל ושרי נותן טעם לפגם וכדאמרינן בעירובין פי' דסלקא הבעיא בתיקו וקי"ל דבשל סופרים הלך אחר המיקל וכמ"ש מוהריק"א והיבין שמועה ע"ש ולא ידעתי איך התי"ט בס' פלפלא חריפתא שם הניח דבר זה בתימה. איברא שמצאתי למרן בכ"מ פ' כ"ד מה' טומאת מת ורפ"ב מה' טומאת צרעת וכן בפ"ב מה' שאר אבות הטומאות הלכה ה' בשם הר"י קורקוס ובפ"ב מה' טומאת אוכלים הלכה ו' שכ' דבעיא דפ' מי שהוציאוהו לא נפשטה ונקט כדברי המחמיר ומדלא הזכיר פשיטות הירושלמי במקומות הנז' גם לא בכלליו עלה בדעתי לומר דאישתמיט מיניה דמר אך אחר החיפוש מצאתי אליו ז"ל בפ"ה מה' שמיטה ויובל הלכה ד' שכ' ז"ל ואע"ג דבירושלמי משמע דהלכה כר"ש דשרי לא סמך עליו רבינו משום דירושלמי לטעמיה שסובר דר"מ ור"ש הלכה כר"ש אבל גמ' דידן בפ' מי שהוציאוהו מסיק לה בתיקו ע"כ ומאחר שכן אני בעניי לא ידענא אמאי שבקיה לשיטתיה דפ"ה דתרומות דפשיטותא דירושלמי הויא פשיטותא ובפרט דאיהו גופיה בפ"ב מה' מתנות עניים שבק כללא דיחיד ורבים דאלים טובא כידוע משום דבירושלמי מפרש מלתיה דר"ש הבאתי דבריו באות הבי"ת וכ"ש הכא דבש"ס דילן הדבר בספק ובירוש' פשיטא ליה דהוה ליה לאסוקי כפשיטותא דירושלמי וכעת הדבר צריך תלמוד גדול: