אור ברסלב
יד מלאכי חלק א כללי הריש › תקסח

יד מלאכי חלק א· רבי מלאכי הכהן

כללי הריש · תקסח

תקסז

רבי יוחנן ור"ל. דאמרינן בפ' החולץ ל"ו א' דהלכתא כרבי יוחנן בר מתלת אע"ג דבאיזה דין אחר בר מהני תלת תניא כוותיה דר"ל מ"מ הלכה כרבי יוחנן לגביה דר"ל כן כתבו התו' בפ"ק דע"ז ו' ב' ד"ה תניא כוותיה דר"ל וכן נראה מדברי המרדכי ס"פ השולח שכת' וז"ל ובכי האי גוונא איכא בפ' הזהב דאמר רבא גבי משיכה מפורשת התורה קרא ומתניתא מסייע ליה לר"ל ואע"ג דרבא פסיק כר' יוחנן בר מתלת ע"כ הרי דלרבא מאריה דהאי כללא בהנהו תלת הלכה כר"ל לא זולת אף דתניא כוותיה והרא"ש ז"ל שם בע"ז ובפ' החולץ כת' דהכי מסתבר וכ"כ עוד שם הר"ן בשם סה"ת והטעם לזה דרשתיהו פגשתיהו בהר"ן פ' כל שעה דף ל"ה ב' שכת' דהא בהנהו דמני דהלכה כר"ל תניא כוותיה דר"ל ואפ"ה מני להו אלמא דבכולהו אחרנייתא נקטינן כר' יוחנן אף כדאיתותב ומצאתי עוד בשיטת ב"ק לתלמידי ר' פרץ כתיבת יד דפ"ד וה' כת' דמדפסק רבא בפרק החולץ כרשב"ל בתלת הא בכולהו הלכה כרבי יוחנן וכן כת' בשמם ר' בצלאל בש"מ על ב"ק פ"ד אך אמנם הר"ן ז"ל בההיא דע"ז כת' והרי"ף והרמב"ם לא ס"ל הך כללא דר"י בעל התו' מדפסקו בהא כר"ל מטעמא דתניא כוותיה וכותייהו פסק מוהריק"א בשלחנו הטהור בי"ד סי' קמ"ח והב"ח שם וכ"כ על זה בס' מקראי קדש קט"ז ע"ש ובכ"מ פ"ה מה' יסודי התורה דין ה' וזו היא דעת ההלכות משמיה דכהן צדק שהזכיר הרי"ף בפ' כל שעה גבי הרתיח ולבסוף הדביק וכמ"ש הר"ן שם ע"ש בדף רל"ח ב' וכן מצאתי עוד להלחם משנה בפ"ב מה' חגיגה ובריש פי"ט מה' סנהדרין שכת' דהרמב"ם ז"ל פסק כר"ל לגבי ר' יוחנן משום דתניא כוותיה דר"ל יע"ש והסכים הפר"ח במים חיים שלו שם לדבריו. אבל מדי דברי בהאי כללא לא אוכל להתעלם ממאי דאשכחנא להרי"ף ז"ל בפ' כל שעה גבי הרתיח ולבסוף הדביק שפסק כר' יוחנן נגד ר"ל אף דסוגיא דגמרא כר"ל אתיא מטעמא דמדמני הנהו תלת בפרק החולץ משמע דבכולהו אחרנייתא נקטינן כר' יוחנן וכמ"ש שם הר"ן והרמב"ן במלחמותיו וכ"כ הרשב"ץ בח"ג דף י"א ג' ונמצא א"כ דפסקי הרי"ף והר"ן דע"ז ודפסחים סתרי אהדדי ולעת כזאת לא ראיתי מי שנתעורר בזה ולי המך צ"ע ואשוב אתפלא על הלחם משנה שכת' בפ"ט דע"ז דאע"ג דתניא כוותיה דר"ל דאפי' באידיה' אם נשא ונתן מותר מ"מ הרמב"ם פסק כר' יוחנן דנשא ונתן אסור ביום אידם משום ההיא דהחולץ דקחשיב תלת דהלכתא כר"ל ולא חשיב האי וכמ"ש שם התוס' ע"כ ובאמת שהדברים תמוהים דמלבד שכל זה סותר למ"ש היא עצמו לדעת הרמב"ם בפ"ב דחגיגה ובפי"ט דסנהדרין אף גם זאת אין מקום לדבריו כלל דהא אף לר"ל אם נשא ונתן ביום אידם אסור דע"כ לא נחלקו אלא אם נשא ונתן בג' ימים שלפני אידם כמבואר היטב שם בגמ' דקא איתיביה רבי יוחנן לר"ל לפני אידיהן של עכו"ם נשא ונתן אסורים מאי לאו לפני אידיהן ופריק ר"ל לא אידיהן דוקא הא קמן בבירור דר"ל מודה דביום אידם עצמו נשא ונתן אסור דבהא לא פליגי וכ"כ שם הרי"ף והרא"ש דלכ"ע ביום אידם נשא ונתן אסור וכן הוא בהדיא שם בכ"מ וברור הוא כשמש מתוך דברי הש"ס שהבאתי והשתא נמצינו למדין שפיר דמה שפסק הרמב"ם ז"ל דאם עבר ונשא בג' הימים מותר בהנאה הוא כר"ל ומה שפסק דהנושא ונותן ביום חגם אסור בהנאה הוא ככ"ע דהא בהא אפילו ר"ל מודה כאמור ומאחר שכן אמור מעתה שדברי הלח"מ הנז' לא שרירין ולא קיימין וכבר הושג מהפר"ח בלשונותיו על הרמב"ם וכת' בקיצור לשונו שדברי הלח"מ הם טעות ולא הזכיר טעמא מאי ולדידי טעמא הוי כדכתיבנא וקושטא קאי דאחרי מופלג שכתבתי כן הגיעו לידי שו"ת מהר"ם די בוטון בנו וראיתי בדף ק"מ א' שנשאל על זה והשיב דט"ס וחסרון לשון יש בדבריו ואולי נשמטה שיטה אחת בהעתק או בדפוס ע"ש. שוב זכיתי לשיטת יבמות מהריטב"א כ"י וראיתי שכת' בפ' החולץ וז"ל הלכתא כוותיה דר"ל בהני תלת וכבר פירשתי במסכת מכות דאיכא אחריני דהלכתא כר"ל משום דסוגיא כוותיה ולא נאמרו הכללות אלא על הרוב ומן הסתם ולפיכך אמרו שאין למדין מהם אפי' במקום שנאמר בהם חוץ וכ"ת ולמה הוצרך לפסוק הלכה כר"ל בהא דשמעתין כיון דתניא כוותיה י"ל דלא נקטה אלא משום אידך תרתי פירשתי במקומם בס"ד בבבא בתרא עכ"ד וכ"כ עוד בחידושי ע"ז שלו דף כ' א' ולמדתי קרוב לדברים אלו מתוך דברי הר"ב משנה למלך פח"י מה' מעשה הקרבנות דהיכא דאמוראי אחריני קיימי כוותיה דר"ל או היכא דסוגיא אחריתי אתיא מרווחת טפי כר"ל פסקינן כוותיה ולא משגחינן במאי דלא חשיב לה תלמודא דהחולץ בהנהו תלת דיש לנו כיוצא בזה דהלכתא כר"ל אף דלא מנו אות' בפ' החולץ עכת"ד וע"ש הן אמת דכפי הנראה לפק"ד בזה חלוק המשנה למלך מהריטב"א דלדידיה היכי דאמוראי אחריני קיימי כר"ל פסקינן נמי כוותיה ואילו הריטב"א לא קאמר דפסקי' כר"ל אלא היכא דסוגיא כוותיה או דתניא כוותיה אבל אי אמוראי אחריני קיימי כר"ל נראה דלדידיה משום הא לא פסקי' כר"ל מדלא הזכירו כן כתבתי מדעת עצמי ושוב האיר ה' את עיני ומצאתי להריטב"א גופיה שכת' כן בבירור שם בפ' החולץ על מאי דאיתא שם דף מ' ב' בגמ' הבא על צרת חלוצה וכו' וז"ל ולענין פסק אע"ג דשמואל כר"ל הל' כר' יוחנן דהא דאמרי' ר"ל ור' יוחנן הל' כר' יוחנן כללא דוקא הוא אע"ג דאיכא אמוראי דקיימי כוותי' וכן כללא דאביי כדמוכח בכמה דוכתי וכפירוש רב אלפס ז"ל ולא כדברי הראב"ד ז"ל שפוסק כר"ל משום דשמואל קאי כוותיה ע"כ ושמח לבי גם אני שכוונתי אל האמת וכ"כ הרמב"ן בחידושי יבמות שם ומן התימה על מוהר"ש אלגאזי שבספרו יבין שמועה כלל רנ"א לא הזכיר אלא התו' דע"ז בלחוד ולא שת לבו לכל הני אשלי רברבי דאייתינא ומצאתי למוהר"י קורקוס בפ"ה מה' מעשר שני הלכה ה' שכת' דכשיש מחלוקת אמוראים אחרים בההיא פלוגתא דר' יוחנן ור"ל אף דאסיקו לדר' יוחנן בקשיא לא רצו לתלות אותה בר"ל לחוד ע"ש ובס' הזכות דף כ' א' ועוד ראיתי לר' ישעיה הזקן בספר המכריע כ"י סי' ט"ו שכת' וז"ל ר' יוחנן ור"ל הלכה כר' יוחנן ה"מ כי ליכא אחרינא ה בהדייהו אבל היכא דאיכא אחרינא בהדייהו לא ובפרט אי רב אשי דהוא בתרא קם ליה כנ"ל:

תוכן העניינים

יד מלאכי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה