יד מלאכי חלק א· רבי מלאכי הכהן
כללי הקוף · תקנא
קנסא מקנסא. בקנסות דאורייתא ילפינן זו מזו כן נראה בהדיא בפ"ק דמכות ד' א' דעלה דתנינן שם מעידין אנו באיש פלוני שחייב לחבירו מאתים זוז ונמצאו זוממין לוקין ומשלמין וכו' דברי ר"מ וחכ"א כל המשלם אינו לוקה אמרי' בגמרא בשלמא לרבנן כדי רשעתו כתיב משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות אלא ר"מ מאי טעמא אמר עולא גמר ממוציא שם רע לוקה ומשלם מה למוציא שם רע שכן קנס סבר לה כר"ע עדים זוממים קנסא הוא ע"כ הרי מבואר דילפי' קנסא מקנסא מדניחא ליה להש"ס במאי דמשני דסבר כר"ע דעדים זוממין קנסא הוא פי' ושפיר מצי למילף ממוציא שם רע כיון דתרווייהו קנסא נינהו הן אמת דלכאורה יש מקום לבעל דין לחלוק ולומר דכל זה הוא אליבא דר"מ דלית הלכתא כוותיה אבל לרבנן דכוותייהו פסקינן אין הכי נמי דלא ילפינן קנסא מקנסא אמנם אחרי התבוננות בדברי התוס' שם ד"ה סבר לה כר"ע דאמר עדים זוממין קנסא הוא יתבאר לנו דגם אליבא דרבנן ילפי' קנסא מקנסא שכתבו וז"ל סבר לה כר"ע דאמר עדים זוממין קנסא הוא פי' ולהכי יליף ממוציא שם רע ורבנן סברי ממונא הוא ולהכי לא ילפי' ליה ממוציא שם רע וכו' ע"כ לענינינו אמור מעתה דע"כ לא פליגי רבנן עליה דר"מ אלא משום דסבירא להו דעדים זוממין ממונא הוא וממונא מקנסא לא ילפי' כמבואר בכמה דוכתי בגמרא אבל אי הוה סבירא להו דהוו קנס שפיר הוו ילפי מהדדי וכמו שמתבאר יותר באר היטב בדברי התוספות עצמם שם וזה פשוט באופן דנמצינו למדין דלכ"ע יתחדש לנו שפיר זה הכלל דקנסא מקנסא ילפינן שלא ראיתיו עד הנה לשום א' מבעלי הכללים ומעתה אחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת צ"ע לכאורה בדברי הרמב"ן ז"ל בהשגותיו לס' המצות בדף ל"ו סע"ב שעל מה שכתב הרמב"ם שלא תצא כצאת העבדים אינה אזהרה רק שלילה כדי שלא יעלה על דעתינו לומר אם עבד כנעני יוצא בראשי איברים כ"ש אמה העבריה האריך הוא ז"ל להוכיח שלא יעלה כן במחשבה לדון אמה העבריה מן עבד כנעני לפי שיציאת עבד כנעני בראשי איברים קנס הוא ואין למדין מן הקנסות כידוע מכמה דוכתי בגמרא דקאמר ממונא מקנסא לא ילפי' וכו' יע"ש והנה בכאן גברא קחזינן ותיובתא לא קחזינן כי מי לא ידע בכל אלה דממונא מקנסא לא ילפי' דזה ודאי בא מפורש בכמה דוכתי אבל במה דאנן קיימין שהוא לדון וללמוד קנס לאמה העבריה מקנס האמור בעבד כנעני הוה ליה קנסא מקנסא ובדין היה עולה בדעתינו דנליף זה מזה כמבואר בההיא דמכות שהבאתי דילפי' קנסא מקנס' וכבר ראיתי למוהר"י די ליאון שם במגילת אסתר שהטריח עצמו להוכיח מההיא דמכות דקנסא מקנסא ילפי' כאלו נסתרה דרכו מהרמב"ן ז"ל הבקי בחדרי התלמוד ועמל הוא בעיני שהרי הרמב"ן עצמו הביא הך סוגיא דמכות וז"ל ואמרו בגמרא דמכות מה למוציא שם רע שכן קנס והיא פירכא שלא נלמוד ממנו דין שאין קנס בו וכ"ש שלא נאמר כיון שקנסה תורה במקום פלוני שהקנוס במקום אחר ע"כ הרי דלא נעלם ממנו ז"ל דקנסא מקנסא ילפי' ומאחר שכן תקשי ביתר שאת וביתר עז להרמב"ן קושייתן דלעיל והנה אחר התבוננות היטב הדק בדברי מהר"י די ליאון אף שקצר במקום שאמרו להאריך אפשר לומר שרצונו להוכיח מתוך סוגיא דמכות דהא דילפי' קנסא מקנסא היינו כששתי הקנסות כתובות בפי' דרך כלל ובאנו ללמוד מזו לזו איזה חידוש או פרט שיש בא' משתי המקומות וליתיה באחרת כי ההיא דעדים זוממין דאית בהו קנס או מלקות או תשלומין אי איכא תרי סהדי דמזמי להו ובעינן למילף מקנס' אחריתי דהיינו ממוציא שם רע דכי היכי דמוציא שם רע לקי ומשלם אף עדים זוממין קנסינן להו בתרתי במלקות ובתשלומין ובזה גם הרמב"ן מודה דילפי' קנסא מקנסא מאחר שהוא מוכרח מן הש"ס אלא דבנדון זה של אמה העבריה שאין בה קנס כלל ובאנו ללמוד עיקר דין הקנס מעבד כנעני ס"ל ז"ל דכגון דא ודאי לא ילפי' והכי דייקי דברי הרמב"ן במ"ס וכ"ש שלא נאמר כיון שקנסה תורה במקום פלוני כ"ש שתקנוס במקום אחר ע"כ דבא לומר בצחות לשונו שאין לנו לתת קנס במקום שלא קנסה תורה מחמת שום ילפותא אמנם מהר"י די ליאון ז"ל ס"ל דגם באמה העבריה איכא קנס וא"כ היה עולה בדעת שפיר ללמוד מעבד כנעני אי לאו קרא דלא תצא כצאת העבדים כיון דהוי דומיא דההיא דמכות וכל זה דקדקתי ממה שסיים בלשונו מהר"י די ליאון באלה הדברים ומעתה היינו יכולים ללמוד אמה העבריה מעבד כנעני אי לאו קרא דלא תצא שגם אמה ועבד עברי שיצאו בשש או ביובל או בסימנים או במיתת האדון לפי דעתי קנס הוא על אשר קנה בני ישראל לו לעבדים וכו' ע"כ הא קמן מבואר כוונתו הרצויה דדוקא כשהקנס מפורש בשתי המקומות דומיא דעדים זוממין ומוציא שם רע הוא דמצי למילף איזה פרט או חידוש זה מזה אך לא כשהקנס כתוב בנושא א' ובאנו ללמוד עיקר דין הקנס בנושא אחר שאין בו קנס כלל וכדכתיבנא כן נלע"ד אמיתות כוונת דבריו אף כי לא פירש כל הצורך וכן מצאתיו יותר מפורש בס' לב שמח דף ע"ד יע"ש אמנם הרב המובהק כמוהר"ר חנניה קאזיז זצ"ל בס' קנאת סופרים הבין דברי מוהר"י די ליאון כפשטן וכתב עליו דאין זו תשובה כלל לטענת הרמב"ן דההיא דמכות שאני דתרווייהו קנסות נינהו דאז שפיר מצי יליף איזה דין או פרט חד מחבריה אבל אם באחד מהם לא נתברר שהוא קנס ומכח ילפותא נרצה לחדש בו קנס ודאי לא ילפי' כמו שדקדק הרמב"ן בלשונו במ"ש שלא נאמר הואיל וקנסה תורה בענין זה וכו' ע"כ ופנה לו דרך אחרת להליץ בעד הרמב"ם אין בו מן הצורך לענייננו ואני בעניי הנלפק"ד כתבתי אלא שמ"ש מהר"י די ליאון להליץ בעד הרמב"ם שגם דין האמה העבריה ועבד עברי שיצאו בשש או ביובל וכו' הוא מטעם קנס לא ידעתי מנין לו וגם הרא"ה ז"ל בס' החינוך לא בחר בזה הטעם ונתן טעם לשבח שהוא כדי שנהיה רחמנים וגומלי חסדים עם אחינו בית ישראל לכן הנראה יותר נכון הוא כמו שכתב בעל לב שמה בעד הרמב"ם ז"ל דדוקא כשהנושאים חלוקים הוא דאמרינן שלא ללמוד קנס מנושא לנושא אבל כאן היה נראה דשתי המקומות בענין א' ונושא א' שהרי כולם עבדים אלא שזה כנעני וזה עברי והוי כאילו הא' נכלל באחר ואין זה מקרי לימוד ולא חידוש ממקום למקום לכך הוצרכה שלילת לא תצא כצאת העבדים ע"כ היוצא מן הכלל דקנסא מקנסא ילפי' אליבא דכ"ע היכא ששתי הקנסות מפורשות אלא שחדא מינייהו בעיא למילף מחברתה איזה פרט או חידוש ובשאין הקנס מפורש רק בא' מן הנושאין ובאנו ללמוד עיקר דין הקנס לנושא האחר אם הנושאים חלוקים זה מזה אליבא דכ"ע לא ילפינן אך כשהנושאים שוים בענין כגון עבד ועבד וכיוצא בזה חלוקים הרמב"ם והרמב"ן דלהרמב"ם ז"ל אפשר לומר דילפינן משום דלא מיקרי לימוד ממקום למקום כיון דעניינים שוים הם ולהרמב"ן בכל גוונא לא ילפינן:
סליקו כללי הקוף בס"ד