אור ברסלב
יד מלאכי חלק א כללי הקוף › תקמט

יד מלאכי חלק א· רבי מלאכי הכהן

כללי הקוף · תקמט

תקמח

קתני הך מילתא דומיא דאידך. רגיל תלמודא למימר בתרי מילי דסמיכי אהדדי במתניתין או בבריי' לא שנא שהמלמד יהיה שנוי ברישא ותהיה סיפא דומיא דרישא לא שנא שיהיה המלמד שנוי בסיפא ותהיה רישא דומיא דסיפא בכולהו גווני מצינו שהש"ס מדמי להו אהדדי והנה הצד הראשון דסיפא דומיא דרישא תמצאנו בפ' כיצד מברכין ל"ח ב' דקאמר קתני ירקות דומיא דפת וכו' והפת שהוא המלמד הוזכר ברישא וכן בפסחים פ"ב ב' ובקמא ל"ד ב' ובכמה דוכתי אחריני והצד השני דרישא דומיא דסיפא תמצאנו בפ' חבית קמ"ז א' דעלה דתנינן שם הרוחץ במי מערה ובמי טבריא קאמר תלמודא קתני מי מערה דומיא דמי טבריא הרי שהמלמד שהוא מי טבריא הוזכר לבסוף ואפ"ה מי מערה הקודם יליף מיניה וכיוצא בזה תמצא עוד בעירובין פ"ד א' וצ"ב ב' ובפסחים מ"א ב' ובריש חגיגה ב' ב' וי"ט א' וסוכה ל"א א' וב' ובקמא י"ד א' וכ"ו א' ול"ה א' וכאלה רבות עמדי נלאיתי לכותבם ועיין תוס' פ' הזהב נ"ט סע"א וגדולה מזו מצינו בפ' הערל פ' ב' דעלה דתנינן הסריס לא חולץ ולא מייבם וכן איילונית וכו' אמרינן שם בגמ' קתני סריס דומיא דאיילונית וכו' וכן בפ"ק דחולין י"ג ב' על מאי דתנינן שם השוחט בלילה וכן הסומא אמרינן שם בגמ' דקתני לילה דומיא דסומא הרי דאע"ג דמילת וכן מתפרש בכל מקום בלא זו אף זו כדמוכח בפ' חזקת הבתים נ"ב ב' וכמ"ש שם רשב"ם בהדיא וגם לשון זה מורה באצבע שבא להשוות הסיפא לרישא לגמרי כמו שכתבתי באות הוי"ו אפ"ה מפכינן ואמרינן דקתני רישא דומיא דסיפא וכ"ש היכא דליכא מילת וכן דמדמינן ומקשינן הני מילי דסמיכי אהדדי בין שקדם המלמד בין שקדם הלמד ולא סוף דבר במשנה ובריי' הוא דליכא קפידא לדמויי רישא לסיפא אלא אף בהיקשא דקרא אמרי' כן כדאשכחן בריש לולב הגזול ל' א' גבי פסוק והבאתם גזול ואת הפסח ואת החולה דקאמר גזול דומיא דפסח וכו' וכן תמצא עוד שם מ' א' לכם לאכלה לכם דומיא דלאכלה וכן בפ"ק דקידושין י"ד ב' מקיש עברי לעבריה ושם ל"ו א' ומלק והקטיר איתקש מליקה להקטרה וכן דוכתי טובא זיל גמור אלא דלפ"ז יש לדקדק על מ"ש התוס' בפ"ק דסנהדרין י"ד ב' ד"ה אימא וז"ל וי"ל דהתם בהמה כתיב בתריה לאקשויי בהמה לאיש אבל הכא כתיב שור ברישא והדר בעלי' לאקשויי בעלים לשור ולא שור לבעלים וכו' ע"כ מדבריהם מוכח דבהיקשא דקרא יש לנו להקיש השני לראשון לא הראשון לב' וזה תימ' דהוי הפך הני דוכתי דאייתינא דמקשינן ראשון לשני וצ"ע עוד ראיתי למוהר"ש אלגאזי בהליכות אלי כלל תרכ"ב דעל מאי דפרכינן בפ' כל הצלמים מ"ז ב' גבי ג' אבנים הן והא דומיא דבית תנן וכו' הקשה הוא ז"ל וז"ל אבל קשה דסוף סוף מאי חזית למימר דאבן יהיה דומיא דבית ואימא איפכא בית דומיא דאבן וכו' וי"ל דבשלמא סיפא דאבן שיהא דומיא דבית פרכינן אבל רישא דבית שיהא דומיא דסיפא לא פרכינן והביא ראיה לזה מהא דפרכינן בפ' כל התדיר צ"א ב' רישא משום סיפא מי תני ומשני אין במערבא תנא רישא משום סיפא דמשמע דדוקא במערבא אמרי הכי אבל על הסתם רישא עדיף ע"כ ודבריו אלו אינם מתישבים על הלב דכיון דחזינן בגמ' בכל הלין דוכתי דאייתינא דקאמר בפשיטות גמור רישא דומיא דסיפא שפיר שייך נמי להקשות ואימא איפכא בית דומיא דאבן ותיהוי רישא דומיא דסיפא וכדאשכחן בפ' מי שהחשיך קנ"ה ב' דרותיב תיובתא לר' יהודה מההיא דמחתכין את הדלועין לפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים וקאמר מאי לאו דלועין דומיא דנבלה וכו' אף דהוי רישא דומיא דסיפא ואע"ג דטרח תלמודא לשנויי אמר לך ר' יהודה לא נבלה דומיא דדלועין וכו' מ"מ שינויא דחיקא הוא וכלומר דאיהו לגרמיה יתרץ כן אבל הגמ' לא ס"ל הכי וכמו שכתבתי באות האלף יע"ש והכי נמי מצינו עוד בס"פ כיצד מעברין ס"א ב' דפריך תלמודא באדמויי רישא לסיפא ע"ש הפך מ"ש הוא ז"ל דל"ש למפרך שתהא רישא דומיא דסיפא דליתא אחרי המחילה רבה. גם הלום ראיתי מה שהביא ראיה לדבריו דהרישא היא העיקר מההיא דפ' כל התדיר צ"א ב' דאמרי במערבא תנא רישא אגב סיפא וראיה זו איני מכיר דהתם לא מיירי אלא בריש' דכדי נסבה ולא הו"ל למתנייה כלל אלא דאגב סיפא דאצטריך למתנייה תנא נמי הכי ברישא ללא צורך וכדמתבאר מדברי רש"י שם אבל ההיא דפ' כל הצלמים ודכוותה אנן קיימין ברישא וסיפא דצריך למתני תרווייהו אלא דמטעם היקש וסמיכות אנו באים לדמויינהו ולאקשינהו אהדדי באיזה פרט ובכגון דא הרי כבר הוכחתי בראיות ברורות דכל כך חשיב ליה לתלמודא לאקושי סיפא לרישא כמו רישא לסיפא ואין שום עדיפות לחד מן חבריה ולא כלום ודלא כמו שכ' הוא ז"ל דסיפא דומיא דרישא עדיף למימר טפי מלמימר רישא דומיא דסיפא דעדיפות זה מנין מאחר דחזינן בגמ' דשקולי' הם ויבאו שניהם ואין יתרון לזה מלזה כלל דזמנין נקט סיפא דומיא דרישא וזמנין נקט רישא דומיא דסיפא ומה שסיים עוד ואמר דדוקא במערבא אמרי הכי אני בעניותי שותיה דמר לא גמירנ' דמשמע מדבריו דגמ' דילן לא ס"ל הכי וזה אינו דמדמייתי לה הש"ס ואסכים עלה ואמר אין אמרי במערבא וכו' אין לך הוכחה גדולה מזו דקאי הכי אף לפום גמרין וצא ולמד מהא דאיתא בפ' החובל צ"א א' אמרי במערבא משמיה דר' יוסי בר אבין זאת אומרת ביישו בדברים פטור מכלום ופסקיה להלכה הרמב"ם בפ"ג מה' חובל ומזיק ומרן מוהריק"א בשלחנו הערוך ח"מ סי' ת"ך סעיף ל"ח וע"ע בפ"ב דחולין ל"ב א' אמרי במערבא משמיה דר' יוסי בר' חנינא כדי שיגביהנה וכו' ושם בפרק אלו טרפות נ"ה א' גבי כוליא ובפ' כל התדיר צ' ב' ואתה תחזה דכולהו הלכתא נינהו ולדידי טעמא הוי כדכתיבנא ואוף הכא נמי דכוותא וכל זה הוא לפי דרכו אשר דרך בה שהביא ראיה מההיא דפ' כל התדיר דלעיל אבל אנו כבר כתבנו שרב המרחק ביניהם ולא שוו בשיעוריהם:

תוכן העניינים

יד מלאכי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה