יד מלאכי חלק א· רבי מלאכי הכהן
כללי הקוף · תקלג
קולי ב"ש וחומרי ב"ה דקחשיב במסכת עדיות הם דברים דאית בהו נפקותא בדיעבד כגון איסור והיתר אבל מילי דליכא בהו שום נפקותא בדיעבד רק שלכתחלה אסירי אבל איסורא ליכא בדיעבד לא קא חשיב התם ר' בצלאל בש"מ לב"מ דף קט"ז ב' בשם תלמידי הרי"ף ובזה הוה ניחא לי מה דלא תני בעדיות מתני' דריש פ' האשה שנפלו דקתני נפלו לה משנתארס' בש"א תמכור ובה"א לא תמכור אע"ג דב"ש לקולא וב"ה לחומרא והיינו טעמא דלא נפקא לן מידי בדיעבד דהא קתני בתר הכי אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה קיים אך ממאי דהוקשה לו לירושלמי דפאה פ"ו ושם בכתובות אמאי לא הני לה בעדיות ולא אשכח פירוקא אחרינא אלא משום דהוי קל מצד א' וחמור מצד אחר ובעדיות לא תני רק מה שהוא חמור משני צדדין משמע דלא ס"ל לירושלמי הך חילוקא דאל"כ הכי הוה ליה למפשט כיון שהוא תירוץ יותר מרווח ולא היה צריך לדחוקי בכמה משניות אחרות שהקשו מהן על ההוא תירוצא. איברא דמדברי הרי"ף ס"פ ה שנפלו מוכח דס"ל דהבנת זה הירוש' הוא ממש מ"ש ר' בצלאל שהזכרתי שכת' וז"ל פי' חמור מצד א' דתנן ב"ה אומרים לא תמכור וקל מצד א' דתנן אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה קיים ע"כ ואני לא זכיתי לירד לעומק דבריו שאם כמו שפירש הוא ז"ל דחמור מצד א' מקרי מה שמחמירין בה דלכתחלה לא תמכור וקל מצד א' הוי מה שמודים ב"ה לב"ש דבדיעבד אם מכרה ונתנה קיים מאי זה דפריך עלה בירושלמי ממתני' דבש"א הפקר לעניים הפקר דהלא קל לעניים וחומרא לבע"ה ואפילו הכי תנינן לה בעדיות ומאי קושיא והלא בההי' מתני' לא מצינו שהודו ב"ה לב"ש כלל כי היכי דליתקרי חומר מצד אחד וקל מצד א' ותו דאם כדבריו לא יתיישב כלל מאי דהדר מקשה שם אוף הכא קל הוא לאשה ואינו חומר לבע"ה שעדיין לא זכה בה דהא לדעתו ז"ל אכתי עכ"ז הוי חומר מצד א' וקל מצד א' מצד ההודאה שהודו ב"ה לב"ש ולי אני המך הדבר צריך תלמוד כדי להתיישב היטב בדעת הרי"ף ז"ל כי פשט דברי הירושלמי כפי הנלע"ד הוא דקרי חומר מצד א' מצד האשה והבעל כי מה שהוא קולא לאשה לב"ש הוא חומרא לבעל ומה שהוא חומרא לאשה לב"ה הוא קולא לבעל והכי נקטו לה התוס' בפשיטות בריש האשה שנפלו ע"א א' ד"ה נפלו לה וז"ל י"ל לא תני אלא דבר שהוא חמור משני צדדין והכא קל לאשה וחומר לבעל וכו' ע"כ וכונתם מבוארת דהבינו הדברים כפשטן דחומר מצד א' וקל מצד א' דאמרו בירושלמי פירושו הוא מצד האשה והבעל וכדכתיבנא וכן תמצא עוד להריטב"א ולמהרי"ט בחידושיהם לכתובות ולהרמ"ע בתשובותיו ססי' ק' וססי' קכ"ז ולשדה יהושע שם לך נא ראה וכן מצאתי עוד להר"ב הון עשיר שבריש פרק האשה שנפלו הרבה גם הוא להקשות על סברת הרי"ף מדקדוק דברי הירושלמי הנ"ל והעלה כפי' התוספות יע"ש. ברם בהיותי נבוך בענין זה כי לא אאמין כי יסופר שיצאו דברים כאלה מפי קדוש כמוהו יגעתי ומצאתי דתלו בוקי סריקי בהרי"ף ז"ל ונהפוך הוא שהוא ז"ל דרך קסתו כאוהב לנתוש ולנתוץ זה הפירוש שהזכיר הוא ז"ל בסוף פרק האשה שנפלו וזה חזיתי ואספרה שבס' דרך תמים בהגהותיו על הרי"ף שם כת' וז"ל סוף הפרק חסר לשון וכצ"ל בפ' בית שמאי ע"כ לשון האכם המפרש ועיין בסוף הספר ותמצא מה שהקשה הרי"ף ז"ל על זה הפירוש ומה שפירש הוא ז"ל עכ"ד אלהים חיים וכאשר שמעתי כן ראיתי בס' תמים דעים סי' רי"ט כל אותה סוגיא שכת' הרי"ף בסתמא בסוף פ' האשה שנפלה הביאה שם הרי"ף גופיה בשם חכם א' וסתר כל דבריו הילך לשונו וההלכה השנית הוא האשה שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס לפי שראיתי אותה סתומה אצל החכמים וראיתי לאחד מהם פירוש כת' אותו בחבורו וז"ל ההיא מתניתא וגמרא דיליה חזינן בה וכו' עד ואיתא נמי בגמרא דפאה בפ' בית שמאי עכ"ל ועיינתי אותו וראיתי אותו פי' בלתי נכון ובלתי מתייש' ויש בו קושיות רבות אין תירוץ לאחד מהן ראשונה וכו' ומה שביאר עוד ז"ל במה שאמר הירושלמי בחומר מצד א' וקל מצד א' הוא ג"כ נמנע וזה שאם היה פי' קולא וחומרא כמו שזכר לא היה אפשר להוציאה מכלל קולי ב"ש וחומרי ב"ה הואיל וב"ש מתירין למכור לכתחלה וב"ה אינם מתירין למכור לכתחלה ואם הם שוים במי שעברה ומכרה שמכרה קיים זהו ענין שני שהסכימו עליו ולא יאמר קולא וחומרא אלא במה שנחלקו בו לא במה שהסכימו עליו אבל ראוי לפרש שדברי ב"ש הם קולא לאשה וחומרא לבעל ודברי ב"ה הם חומרא לאשה וקולא לבעל וכו' עד כאן תורף דברי הרי"ף ז"ל ועש"ב אתה הראת לדעת שנפל ט"ס בספרי הרי"ף ז"ל והשמיט עיקר דבריו דהוא ז"ל פליג על החכם שפירש כן ואחר עמל וטורח מצאתי עוד למהר"א דיל ויקייו בתיקוני הרי"ף שלו כ"י שכת' שם שנסחא משובשת היא ושבהרי"ף של דפוס קושטנטינה השמיטו כל אותה סוגיא ודי בזה להראות העמים והשרים שלא יצאו הדברים מפי הרי"ף ז"ל ואדרבא אפכא מסתברא ליה כאמור ומעתה נוראות נפלאתי מהר"ב שושנים לדוד ריש פ' האשה שנפלו שאחר שקרא ושנה דברי הראב"ד שאני המך הראיתי לו שנסחא משובשת הוא עודנו עומד על משמרתו ואמר דאין הנסחא משובשת אלא נכונה ואמיתית ופירש מה שפירש וכו' ע"ש ודין גרמא ליה שלא סר לראות בס' תמים דעים סי' רי"ט דאילו הוי חזי שם היה מקבל את האמת ממי שאמרו: