יד מלאכי חלק א· רבי מלאכי הכהן
כללי הסמך
תצה
סוגיא בדוכתה עדיפא. לא אמרינן אלא היכא דודאי פליגי תרי סוגיות אהדדי דאז נקטינן כסוגיא דבאתרא משום דסוגיא בדוכתא עדיפא אבל היכא דמצינן למימר דלא פליגי אהדדי אלא דבחדא סוגיא סתם ולא פירש ובאידך סוגיא פירש הדבר בהדיא אז לא שייך לומר סוגיא בדוכתה עדיפא אלא אדרבא בזה נאמר ילמוד סתום מן המפורש דאפושי פלוגתא לא מפשינן כ"כ הר"ב עיטור סופרים במקרא סופרים דף ח' א':
תצו
סוגיא בדוכתה עדיפא. למדתי כלל מחודש בזה מדברי הלחם משנה פ"ב מהלכות חגיגה דלדעת הרמב"ם ז"ל היכא דבסוגיא שלא בדוכתה, מקרב דעות החולקים ולא משוי פלוגתא ביניהם או היכא דמוקי ברייתא ככ"ע אז סוגיא שלא בדוכתא עדיפא וכוותה פסקינן וקרוב לענין זה כתב הפר"ח בה' גיטין סי' קכ"ה ס"ק ט"ל ד"ה גרסי' דלא שבקינן פשיטותא דסוגיא שלא בדוכתה מקמי ספיקא דסוגיא בדוכתא ע"ש:
תצז
סוגיות חלוקות. לא שייך אלא כשהם מרוחקות אבל לא היכי דסמיכי אהדדי ר' בצלאל בש"מ על ב"מ פ"ק דף ט' א':
תצח
סתם ואח"כ מחלוקת. לא מיקרי אלא כשבמחלוקת הוזכרו שני התנאים שחולקים זה עם זה אבל כשלא הוזכר במשנה או בברייתא אלא חד תנא דפליג אסתמא דלעיל מיניה נמצא ששתי המשניות הן הן המחלוקת בעצמן והלכה כת"ק תי"ט רפ"ד דזבים:
תצט
סתם ואח"כ מחלוקת דאמרינן אין הלכה כסתם. אין הכוונה דלעולם אין הלכה כסתם אלא לפעמים אין הלכה כסתם ולפעמים הלכה כסתם כ"כ הנימוקי יוסף בפ' החולץ בשם הרמב"ן וכ"כ עוד בשמו הריטב"א שם בשיטתו על יבמות כ"י ואישתמיט זה מהר"ב כנה"ג מדכתב כן בכלליו סי' כ"ט בשם בנימין זאב ועיין תי"ט פ"ו דנזיר משנה ט':
תק
סתם במתני' ומחלוקת בברייתא. לא מיקרי אלא כשהסתם שבמשנה הוא שסתם רבי כדעת איזה תנא אחר זולתו אבל היכא שהסתם שבמשנה הוא שסתם כדעת עצמו ור' חייא העיד דחכמים פליגי עליה לא הוי בכלל סתם במתניתין ומחלוקת בברייתא תי"ט פי"א דזבחים משנה ז' ומיהו כתב דמ"מ סברא זו צריכה ראיה מנ"ל למימר הכי וכדבריו אלה מצאתי למוהר"י קורקוס בפ"ו מה' מעשר שני הלכה ג' ע"ש ועיין ראשון לציון דף כ"ו ב' שהכריח דאף סתמא דהויא אליבא דרבי סתמא מעלייתא הוא דאי לאו דאשכח תנאי דקיימי כוותיה לא הוה סתים לן כדעת עצמו ע"ש ולי המך נראה טעם אחר שהרי כתב הכריתות כלל ש"ב סי' ח"ן דלא סתם רבי במשנה אף דבר המקובל אא"כ היה הדבר ההוא מוסכם לכמה חכמים שהיו עמו כאשר סידר המשנה יע"ש בארוכה וכן מצאתי לרש"י ז"ל בפ"ד דסנהדרין ל"ג א' וכ"כ הר"ב עץ חיים בהקדמתו בדרכי המשנה ומאחר שכן הוא אין ספק שכל מה שסתם כדעת עצמו גם הוא מוסכם מהחכמים שעמו והודו לו כל סיעתו ואין מקום לכללא דכייל לן התי"ט גם הלום ראיתי להר"ב ראשון לציון בדף ס"ה ב' ששנה את טעמו ממ"ש בדף כ"ו שהבאתי ע"ש שכתב קרוב לדברי התוי"ט כנראה שנתעלם מהם מ"ש רש"י והכריתות ועץ החיים שרמזתי לעיל:
תקא
סתם מתניתין ר"מ. ע"כ לא אמרו אלא במשנה או בברייתא שנשנית בי ר' חייא ור' אושעיא אבל בספרים חיצונים (כגון מס' שמחות או מס' סופרים) לית בהו הך כללא גנת ורדים כלל ב' סי' י"ז מחלק א"ח:
תקב
סתם מתניתין. דהיינו ת"ק ורבי יוסי דפליגי ובדוכתא אחרינא מייתי לה הש"ס ובמקום ת"ק הזכירו הרישא בשם רבי יהודה וגם בברייתא שנו א"ר נראין דברי רבי יהודה לרבי יוסי משמע דקים ליה דת"ק היינו רבי יהודה וידוע דרבי יהודה ורבי יוסי הלכה כר' יוסי כן כתב הכ"מ בשם מהר"י קורקוס בפ"ה מה' מעילה הל' ו' ואני המך לא זכיתי להולמו וכמו זר נחשב בעיני דהא כתבו התוס' בפ' הספינה ע"ש א' דלא גרסי' דברי רבי יהודה שאינו בסדר המשנה במסכת מעילה והא דקתני רבי בברייתא נראין דברי רבי יהודה יודע היה רבי דר' יהודה הוא ע"כ הרי דלדעת התוספות ז"ל אין מקום ללמוד כלל זה ואי נמי נימא דאית מאן דגרס דברי רבי יהודה אף גם זאת ליכא למילף מידי מזה שכן דרך רבינא ורב אשי לקצר ולדלג להפך להוסיף לשנות במשניות וברייתות כמו שמבואר בה"ע ש"ב פ"ב ובמוהריק"א ויבין שמועה שם ועיין מה שכתבתי עוד בזה בכללי החי"ת גבי חילוף נוסחאות ותו דדעת נוטה היא דכיון דהמשנה בדוכתה נשנית בסתמא אבתרה אית לן למיזל דעיקר ולא בתר מאי דמתנייא בדוכתא אחרינא ומה לנו בזה דבברייתא מוכח שהם דברי רבי יהודה הלא סתמא דמתני' עיקר טפי מהברייתא וצא ולמד ממה שכתבתי בכללי הרי"ש בשם הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ודעמייהו גבי ר"מ ורבי יהודה דאי סתם לן תנא כר"מ נגד רבי יהודה דפליג שם במשנה אע"ג דאיפליגו בהדיא בברייתא לא חיישינן למחלוקת דברייתא והלכה כר"מ כיון דסתם לן תנא כוותיה ומכ"ש הכא דלא איפליגו כלל בברייתא אלא שרבי הוא דאדכר לרבי יהודה משום דידע דאיהו הוא דפליג ארבי יוסי דודאי אית לן למעבד עיקר מסתמא דמתניתין שוב נדפס ספר חזון נחום ובדף ר"א ע"ב ראיתי שגם הוא נתעורר בזה ושמח לבי גם אני שכוונתי לדעתו הרמה:
תקג
סתם ספרי רבי שמעון. הכי איתא בפ' הנחנקי' פ"ו א' והכי מייתי לה רשב"ם בפי"ן קכ"ד ב' והערוך ערך סתם ומה שתמצא כתוב בהליכות עולם סוף שער א' סתם ספרי רבי ישמעאל דע שהוא טעות סופר ולקוח הוא מספר כריתות בלשון לימודים שער ב' סי' י"ג שגם שם נכתב בטעות ואין לומר דשמא הוו גרסי הכי בגמ' דהא ממקומו הוא מוכרע דעל רבי שמעון קא' דהכי אמרינן התם אני שונת ר"ש אומר מאחיו עד שיוציאנו מרשות אחיו וכו' דילמא הא ר"ש הא רבנן לא ס"ד דאמר רבי יוחנן סתם מתני' ר"מ וכו' סתם ספרי ר"ש וכולהו אליבא דר"ע ע"כ ועוד יש להוכיח כן ממאי דמסיים וכולהו אליבא דר"ע ופירש"י ממה שלמדו מר"ע אמרום ורבי ישמעאל לאו תלמידיה דרבי עקיבא הוה אלא חברו כדמוכח פ' יוה"כ ע"ה ב' ובס"פ איזהו מקומן נ"ז א' דאיתא התם וכשנאמרו דברים לפני ר' ישמעאל אמר להם צאו ואמרו לו לעקיבא עקיבא טעיתה ואי תלמידיה הוה לא היה אומר לאחרים שיאמרו לרבו טעיתה וכן מצאתי להרי"ף ז"ל בפ' השולח ובריש קמא דבמחלוקת רבי ישמעאל ור' עקיבא כתב וקי"ל הלכה כר"ע מחבירו וע"ע שם רפ"ד דב"ק ופ"ה וכן כ' בספר קבלת הראב"ד דחבירו דר"ע הוה וכ"כ התי"ט ספ"ג דתמורה גם הגר"ש בס' כריתות ימות עולם שער א' סי' ט"ו כתב שרבי טרפון ור"ע ורבי ישמעאל ורבי יוסי הגלילי קבלו מר"א ור' יהושע אלמא סבר דחבירים היו הן אמת שכתב הוא עצמו בריש ימות עולם ואחריהם ר' ישמעאל ור"מ קבלו מר"ע כנראה שסותר דברי עצמו והדבר צריך אצלי תלמוד אם לא שנאמר שסובר הגר"ש שר"ע היה רבו וחברו של ר' ישמעאל דהיינו תלמיד חבר וכמו שתירץ מוהר"ש אלגאזי בהליכות אלי דף ע' ב' בסתירה כיוצא בזו הנמצאת בס' כריתות גבי ר"ט דבחד דוכתא כתב שהיה חבירו של ר"א ובדוכתא אחרינא כתב שהיה תלמיד ר"א והכי נמי בענין ר"ט ור"ע יע"ש אף שלפק"ד הוא דוחק ומיהו מצינו להרמב"ם ז"ל בפתיחת חבורו שכתב דר' ישמעאל קבל מר"ע וכן בפ"ב דעדיות משנה ו' כתב בהדיא דר' ישמעאל תלמיד ר"ע הוה ולפי זה יקשה לו ההיא דיומא ודפ' איזהו מקומן שהבאתי דאמר עליו רבי ישמעאל טעיתה וכבר נתעורר בזה הר"ב ס' יוחסין בדף כ"ה וכ"ט וס"ח והוכיח בטוב טעם ודעת שחברים היו שלא כדברי הרמב"ם ז"ל והסכים על ידו הרב החבי"ב ז"ל בכללי התלמוד כלל ח"י בדף קנ"ז ב' לך נא ראה אלא שמ"ש בדף ס"ח שכן כתב הרמב"ם ז"ל בתשובותיו שר' ישמעאל אינו תלמיד ר"ע בעיני יפלא שא"כ הוא נמצא שהרמב"ם ז"ל סותר למ"ש הוא עצמו בפתיחת חבורו ובפ"ב דעדיות שהזכרתי ושהביא גם הוא בדף כ"ה וכ"ט הנ"ל לכן נ"ל דאפשר דט"ס הוא וצ"ל וכ"כ הרמב"ן בתשובותיו אף כי לא ידעתי היכן כתב כן האמנם מה דתמיהא לי בזה הוא דהרב המגיד בסוף פ"א מה' שביתות עשור וכן בפ"ב ופ"ג מה' איסורי ביאה ובכמה דוכתי אחריני כתב במחלוקת ר"ע ור' ישמעאל וידוע דהלכה כר"ע מחבירו וכן מצינו להכ"מ בפ"ג מה' כלאים ובפ"ה מה' ממרים ובמקומות אחרים השתא כיון דדעת הרמב"ם מבוררת שהיה ר' ישמעאל תלמידו של ר"ע הוה להו למנקט עיקר טעמא דאין הלכה כתלמיד במקום הרב ולא להזכירו בשם חברו ואשוב אתפלא עוד על כ"מ באשר ראיתי אליו בס"פ ח"י מה' כלים שכתב דאפשר שסובר רבינו דר' ישמעאל הוה רביה דר"ע ואחרי המחילה הראויה הם דברים תמוהים דמלבד שאי אפשר כלל למימר הכי לדעת הרמב"ם ממה שכתב איהו גופיה להפך בתחילת חבורו ובפ"ב דעדיות דאייתינא לעיל אף גם זאת לא מצאנו ולא ראינו לשום א' מהמחברים שכתב כן ואמת הדבר שאחרי מופלג יצא לאור עולם ספר יד אהרן וראיתי בכלליו כלל ס"א שגם הוא תמה על הכ"מ בזה ולא בא לכלל יישו"ב ואיך שיהיה האמת הוא דסתם ספרי ר"ש וכמו שהוכחתי מפ' הנחנקים דלא כמו שנמצא כתוב בכריתות ובהליכות עולם וכ"כ הר"ב ס' יוחסין באות שי"ן מהתנאים ומבואר עוד כן בתשובת רב שרירא גאון שבס' יוחסין ע"ש דף ק"ט ב' וכן תמצא עוד בס' צמח דוד דף כ"ח א' ובמבוא התלמוד לר"ש הנגיד ומפומיה דהרמב"ם נמי שמיעא לן הכי כמו שתמצא בכ"מ דפי"ב מה' נדרים ע"ש והכי נקט לה בפשיטות הפר"ח בנימוקיו על הרמב"ם בפ' ג' מה' ע"ז הלכה ו' ע"ש ומעתה יש לתמוה על מוהריק"א ומוהר"ש אלגאזי ז"ל שלא הרגישו בזה לתקן את אשר עיותו המדפיסים:
תקד
ספק ספיקא לא נקראת אלא מתהפכת משני צדדים כלומר איזה צד שתקח . בראשונה משכחת לה ס"ס אבל אם אינה מתהפכת לא מיקרי ס"ס ואפשר דלחומרא דיינינן לה כדין ספיקא א' והמשל וכו' כ"כ הר"ב הליכות עולם בסוף ספרו בשם רבו ואחריו נמשך הר"ב ט"ז י"ד ססי' מ"ט אך אמנם הפר"ח בי"ד סי' ק"י בכללי הספק ספיקא כלל י"ג העלה דכל ס"ס בין מתהפך ובין שאינו מתהפך מיקרי ס"ס וכן פסק מוהר"ר אליהו אלפאנדרי בסדר אליהו רבה וזוטא דף ט"ל ב' וכן פסק עוד בעל שו"ת משפטים ישרים סי' נ"ז יעוש"ב ועיין רמ"ע סי' קכ"ו ויד אהרן כלל צ"ג וזרע אברהם א"ה סי' ד' דף י"ט סע"ד לדעת אחרוני זמננו דדחו ענין מתהפך מהלכה ועיין בכנה"ג א"ה סי' ס"ח בארוכה:
תקה
ספק ספיקא. שהוא להחמיר אפשר שאף בדרבנן אזלינן לחומרא ואף שכע' לא מצאתי חילוק זה לא בדברי הראשונים ולא בדברי האחרונים מ"מ נ"ל שהסברא מצד עצמה היא נכונה שהרי כי היכי דגבי איסורי תורה דקי"ל בספיקן לחומרא אמרינן דבס"ס אזלינן לקולא מטעמא כיון דאיכא ספק ספיקא חשיב מיעוטא דמיעוטא ולא חשיב ספק א"כ גבי ספיקא דרבנן דקי"ל נמי דאזלינן לקולא היכא דאיכ' ס"ס להחמיר הוי מיעוטא דמיעוטא הקולא ולא חשיב ספק ולית לן למיזל לקולא משנה למלך ספ"ד מה' בכורות דף ק"ג א' וכן נראה מדברי ס' בני חיי שציין הכותב שם בא"ח סי' ר"ד הן אמת דבפ"ח מה' אבות הטומאות הלכה ה' ובפ"י דה' מקואות הלכה ו' לא החליט דבר זה לגמרי מפני שמצא קצת סתירה לדבריו ונשאר אצלו בספק ע"ש ודוק:
תקו
ספוקי מספקא ליה. אמרינן גם בתנאים כן מוכח מהא דאמרינן פ' כיצד מברכין ל"ו א' ב"ש ספוקי מספקא לה ועבדי הכא והכא לחומרא וכן בפרק בכל מערבין ל"ח א' איתא ורבנן ספוקי מספקי להו והכא לחומרא והכא לחומרא ואית' תו בפרק מי שהוציאוהו מ"ג ב' האי תנא ספוקי מספקא ליה אי יש תחומין או אין תחומין ולחומרא ובפרק לולב הגזול ל"ג א' אמרינן עוד או דילמא ספוקי מספקא ליה פי' לתנא כמו שפי' רש"י שם ועיין עוד בפרק רבן גמליאל נ"א א' ובפ' המדיר ע"ג ב' ובפ' חזקת הבתים נ' ב' וכן בפ' אותו ואת בנו ע"ט א' וב' ובפ"ק דגיטין י"ד ב' וט"ו א' ובפ' יש בכור מ"ט א' ושם י"ט א' ובפ' גיד הנשה צ' ב' ובפ' המפלת כ"ה א' ואתה תחזה בבירור דאמרינן אף בתנאים ספוקי מספקא ליה וכן מצאתי להגר"ש בס' כריתות לשון למודים שער ב' סי' ל"א שכתב מצינו דתנא עצמו מסופק ולבו נוטה למחמיר כי הא דפ"ק דנדרים ב' מנודה אני לך ר"ע היה חוכך להחמיר וע"ע שם סי' מ"ח ובהרא"ש פ"י דנדרים סי' ה' ומעתה אני המך תמיהא על מוהר"ש אלגאזי ז"ל שבספרו הליכות אלי כלל תרי"א אזיל בתר איפכא בזה שכתב וז"ל ספוקי מספקא ליה לאמורא אמרינן ולא לתנא תוס' חולין דף קל"א ד"ה תא שמע ז"ל וי"ל דלא משמע ליה שיש ספק לתנא ומכאן נתברר מה שנסתפק מהריב"ל ז"ל אי אמרינן ספוקי מספקא ליה בתנאים עכ"ד וברירה זו איני מכיר דהא מאן דשפיר חזי שם בלבבו יבין דהתוס' ז"ל לא כתבו כן לקושטא דמלתא אלא רצו בזה דהמקשה שהקשה על רב דאיסתפקא ליה אי לויים איקרו עם מהך ברייתא דכל דבר שבקדושה וכו' לא משמע ליה לומר דגם התנא יסתפק בהא מילתא כרב וע"כ לומר כן כי היכי דלא תיקשי להו מכל אילין דוכתי דאייתינן לעיל ובלאו הכי נמי הא אשכחנא להתוס' עצמם בפ' מי שהוציאוהו מ"ג ב' ד"ה האי תנא ובפ' השואל ק"ב רע"ב וכן בפ' המפלת כ"ה א' ד"ה שמא שכתבו בבירור דספוקי מספקא ליה לתנא ע"ש ואשוב אתפלא עוד עליו שהרי איהו גופיה ביבין שמועה שלו כלל רמ"ז הקשה על מוהריב"ל מההיא דלולב הגזול הנ"ל כנראה שדעתו דאף בתנא אמרי' ספוקי מספקא ליה הפך מה שכתב בהליכות אלי וצ"ע ואיך שיהיה הנך רואה בעיניך דאישתמיט מיניה דמוהריב"ל ודמוהרש"א שאר דברי התוס' וש"ס שהבאתי מדלא הזכירום וגם הכנה"ג בכללי הגמ' כלל צ"א הזכיר חקירת מהריב"ל ולא אמר בה ולא מידי והוא פלא:
תקז
סמוך מיעוטא לחזקה. לא אמרינן אלא כשהחזקה היא מענין א' והמיעוט ענין אחר אבל כשהחזקה והמיעוט הם ענין א' רובא עדיף מתרווייהו רבינו בצלאל בשיטה מקובצת על כתובות פ"ק דף מ"ד א' לדעת התוס' ובשם גליון תוספות ע"ש:
תקח
סמוך מיעוטא למחצה. לא אמרינן אלא היכא דתרווייהו המיעוט והמחצה מגרעין כח הרוב מחד טעמא כגון סמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקבות והוו להו זכרים מיעוטא דשניהם מגרעין כח הזכרים מחד טעמא ולכך הוה להו זכרים מיעוטא ולמיעוטא לא חיישינן אבל היכא דהמיעוט והמחצה לא הוו מחד טעמא לא אמרי' הכי שיטה הנ"ל שם ע"ש:
תקט
סימן כשנותן התלמוד סימן לדבר ואומר וסימניך וכו' לא תמצא לעולם הפך אותו סי' שאם תמצאנו איפכא מה סימניך הוא זה תוס' פ"ד דזבחים נ"ג ב' ד"ה וסימניך:
תקי
סלקא דעתין. לא מיקרי אלא היכא דמעיקרא אסקיה אדעתיה לקושטא ובזה הוא דרגיל רש"י לפעמים לפרש כפי הסלקא דעתין אבל בבעיא דצדדיה שקולי' אין לו לרש"י ז"ל הכרח לצד א' יותר מהצד האחר וכ"ש לצד דלא קאי הכי במסקנא קול הרמ"ז בפירושו על המשניות רפי"א דשבת:
תקיא
סתם תנא ברישא והדר מייתי מחלוקת ב"ש וב"ה לא מיקרי סתם ואח"כ מחלוקת תוס' חולין דף ק"ד כ"כ הר"ב הליכות אלי כלל תרי"ז ולי המך צ"ע דבפ"ק דנדה י"א ב' קרי ליה סתם ואח"כ מחלוקת ע"ש וע"כ הו"ל סתם ואח"כ מחלוקת ממש דהא התם ללוי מקשי' דמוקי לה למתניתין דס"ל מעין א' הוא כב"ש ולית הלכתא כוותיה ומשני סתם ואח"כ מחלוקת הוא כלומר האי סתמא כב"ש הוא ולית הלכתא כוותיה וא"כ ע"כ צריך לומר דחשיב שפיר סתם ואח"כ מחלוקת וע"כ צריך לחלק בין העניינים להסכים עם דברי התוס' דחולין דהתם דהו"ל סתם כב"ה לא חשיב מחלוקת סברת ב"ש לקולא דלקמן ולית' דקי"ל כסתמא דהכא וכב"ה אבל התם דהו"ל סתמא כב"ש לקולא ומחלוקת ב"ש וב"ה וקי"ל כב"ה ודאי דחשיב שפיר סתם ואח"כ מחלוקת ולית הלכתא כסתם אלא כב"ה דפליג עלה:
תקיב
סתם במתני' ומחלוקת בברייתא. אפשר שלא פסק כמתני' מפני שהבריית' שנויה בלשון תימא א"ל הפלגת וכו' משמע דלאו סברא הוא ולכך הביאו הך ברייתא לגלו' דלא קי"ל כסתם מתני' כ"מ פ"ח מה' ביאת המקדש הלכה ז':
תקיג
סתם במשנה ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם. לא אמרינן אלא כשהמחלוקת ביחיד עם יחיד אבל ביחיד עם רבים לא אמרינן כ"כ מהר"י איסקאפה בראש יוסף על א"ח דף נ"א א' ולא גילה מאין למד לומר כן ולפק"ד יש לדקדק עליו מדברי הרא"ש דפי"א דנדרים סי' ג' וו' דשם נקט הך כללא דהלכה כסתם אף דבבריית' הוו רבים אצל יחיד יע"ש ובפ"ק דבכורות סי' ה' וכן אני לומד עוד מדברי רשב"ם בפ' הספינה ע"ט ב' ד"ה מתני' יחידאה היא שכתב וז"ל ר' נתן קאמר לה אבל רבנן פליגי עליה מיהו הלכתא כמתני' כדאמר ביבמות מ"ב דסתם במשנה ומחלוקת בבריית' הלכה כסתם וכו' ע"ש והסכים הרא"ש שם לדבריו הרי דנקט גם הוא האי כללא אף בדפליגי רבנן בבריית' וע"ע תוס' פ' אלו טריפות נ"ה ב' ד"ה בלשון יחיד שוב ראיתי שדברי הרא"ש יוסף יש להן על מה שיסמוכו בדברי מרן בכ"מ פי"ד מה' מעה"ק הלכה י"ג שכתב וז"ל ואע"ג דסתם מתני' התם כר"ש לא חש לה רבינו משום דת"ק דבריית' פליג ור"מ וראב"י וכיון דרבים פליגי עליה לא חיישינן לסתם וכו' ע"ש ולקמן הלכה י"ז וכן מצאתי אליו עוד בפי"א מה' פסולי המוקדשין הלכה ח' שכתב בזה הלשון וצריך ליתן טעם למה לא פסק כסתם מתני' ואפשר שטעמו משום דרבי יהודה ור' שמעון פליג עליה והוה ליה ר"מ יחידאה לגבייהו ולא חיישינן לסתמא כיון דרבים פליגי עליה ע"כ וכ"כ עוד בפ"א מה' פרה אדומה הל' י"א ע"ש הרי מבואר דלדעת הרמב"ם ז"ל כפי מ"ש הר"ן כל היכא דפליגי רבים על היחיד לא משגחינן על סתם מתני' דאתי' כיחידאה ומכ"ש היכא שהרבים החולקים מוזכרים בברייתא בלשון חכמים דאין הלכה אלא כדברי הרבים וגם זה מבואר בדברי ה"ה ריש פ' ו' מהלכות נזקי ממון הל' ג' שכתב וז"ל שור חש"ו משנה ומחלוקת בבריית' ופסק כחכמים דבריית' דלא כמתני' לפי שהוא סובר דמתני' יחידאה היא ע"כ ועיין בס' הלכה למשה חלק א' שם שרבו החולקים עליו בזה ובתוכם הרא"ש ז"ל שכפי הנלפק"ד לשיטתיה דלעיל אזיל ותו לא מידי:
סליקו כללי הסמך. בס"ד