יד מלאכי חלק א· רבי מלאכי הכהן
כללי הנון
תפח
נעשה לא אמרינן כשהסיפא נישנית בלשון אבל. כן ראיתי למוהר"ר בצלאל בשיטה מקובצת לב"מ בפ"ב דף פ"ה ב' וקבעו בס' הכללים שלו כפי מ"ש בשמו מהר"ש אלגאזי בגופי הלכות כלל תכ"ג ונתן טעם לזה משום דכל היכא דתני בלשון אבל משמע שהסיפא נדרשת לעצמה ואין לה עסק עם הרישא ע"ש דקלסיה להך כללא ולי אני המך מאד עמקו מחשבותם דהא אשכחן בריש קידושין ה' ב' גבי נתן הוא ואמר הוא וכו' דמתרץ שם הגמ' נעשה וכו' אף דהסיפא שנויה בלשון אבל יע"ש ולי הדיוט צ"ע. איברא דמדברי הלחם משנה ספ"ב מה' שבת מוכח דהרמב"ם ז"ל לא ס"ל הך כללא לפי דעתו שהרי הא דתניא בעירובין דף מ"ה א' אבל באו על עסקי נפשות יוצאין עליהם בכלי זיינן וכו' פירשו הוא ז"ל לדעת הרמב"ם בנעשה משום דקשיא ליה דיוקא דרישא אדיוקא דסיפא ע"ש וגדולה מזו מצאתי להכנה"ג בח"מ סי' מ"א הגהות הטור אות ו' שפירש לשון הטור בנעשה אף שהסיפא כתובה בלשון אבל יע"ש ואם בפוסקים ס"ל הכי כ"ש בגמ' ואע"ג דלשון אבל משמע שהסיפא נדרשת לעצמה וכמ"ש ר' בצלאל עליה דהאי כללא כדלעיל אין זה טעם לשבח דהרי מצינו בפ' כל הבשר קי"ג א' דקאמר פרושי קא מפרש אף שהסיפא שנויה בלשון אבל יע"ש וע"ע מה שכתבתי בכללי התי"ו גבי תנא והדר מפרש ואחרי מופלג נדפס ספר יד אהרן על א"ח ומצאתי אליו בסי' שכ"ט שגם הוא נתעורר מההיא דקידושין שהבאתי וצדד לחלק דע"כ לא כתב כן רבינו בצלאל אלא כשאין צורך למכתב אבל אך כשהוא צריך למכתב אבל עכ"פ כולה עלמא מודו דאמרינן נעשה אף שהסיפא שנויה בלשון אבל עיין שם שהם דברים דחוקים לפק"ד:
תפט
נעשה לא אמרינן היכא דברישא תני לשני נושאין והשוה אותם בדינם והדר תנא להו בסיפא וחילקם באותו הדין השנוי בסיפא והטעם דכיון דקחזינן דבסיפא חילקם בדינא איכא למימר דברישא דילמא חד מינייהו דוקא הוא ואידך תנייה באגב וכן בסיפא וכיון דלא ידעינן מנו מתרווייהו דוקא הוא דהי מינייהו מפקת לכן לא שייך לומר נעשה דליכא למיקם אמילתא אהי מתרווייהו נאמר הנעשה רבי בצלאל בשיטה מקובצת לב"מ דף פ"ז ב' ע"ש להבין אמרי בינה:
תץ
נעשה למדתי עוד מתירוץ אחר שכ' שם דכל היכא דאי אמרינן ליה יצא לנו הדין היוצא מן המשנה הפך מה שמפורש בבריי' והויא בריי' פליגי אמתני' אז לא אמרי' נעשה:
תצא
נעשה דאמרינן בכולי תלמודא הוא מרישא לסיפא פי' נעשה הך דיוקא דרישא כמו מסיפא עצמה. ומצאתי כלל גדול מחודש שלא ראיתיו לשום א' מבעלי הכללים דאמרינן נעשה מסיפא לרישא כלומר הדיוק של הסיפא נעשה כמו הרישא עצמה כזה ראיתי וחדשתי בס' קול הרמז על המשניות בפ"ט דפסחים משנה ו' וזה לשונו אמרינן בגמ' לא שנו אלא שנמצא אחר שחיטה והימר בו אחר שחיטה אבל נמצא קודם שחיטה (פי' שהי' יכול לשחטו ודחאו) והימר בו אחר שחיטה תמורתו מכח קדושה דחויא אתא ולא קריבה ע"כ ואיכא לישנא אחרינא ארישא לא שנו דירעה אלא דנמצא והימר קודם שחיטה אבל נמצא קודם שחיטה והימר אחר שחיטה קרב שלמים והיינו דיוקא דרישא דאיהו איפכא לדיוקא דסיפא והאי לישנא בתרא איתותב וקיימא לישנא קדמאה דסיפא דייקא ונמצא דאמרינן נעשה מסיפא לרישא ודוק עכ"ד הנך רואה איך מימיו מים התלמוד יוצאים והוא חידוש גדול:
תצב
נשואין ומלקיות כרבי. וסתות ושור המועד כרשב"ג יבמות ס"ד ב' וע"ש פי' הענין וכ' הרשב"א בחידושיו שם וטעמא דמילתא דנישואין ומלקיות לחומרא כיון דעבר ושנה בחייבי כריתות מבערין עושי רשעה מישראל ובוסתות משום דמדרבנן נינהו אזלינן בהו להקל ובשור המועד משום דלא מפקינן ממונא אלא בדבר ברור ובקטלנית משום סכנה לחומרא ומילה נמי סכנתא היא ולחומרא עכ"ד וכן מצאתי להריטב"א בשיטתו כ"י ולהרמב"ן בחידושיו ולהנימוקי יוסף שם:
תצג
נהוג עלמא כר' עלאי בראשית הגז. לא נקטינן כוותיה אלא במה שנהגו דהיינו לפטור בח"ל אבל בשאר מילי לא נקטינן כוותיה דהא לא פסקינן הלכתא כר' אלעאי אלא נהגו אמרינן ומאי דנהוג נהוג ושבקינן להו ובמאי דלא נהוג נקטינן כרבנן דרבים נינהו כן כתב מהר"י קורקוס בפ"ו מה' ביכורים הל' ו' לדעת הרמב"ם וחזר ושנאו שם רפ"ט ובפ"י הל' י"א וכן כתב מרן בכ"מ שם בפ' ז' הל' י"א והן הן דברי הר"ן ר"פ ראשית הגז:
תצד
נהרדעי אמרי. הלכה כוותייהו לגבי יחיד משום דרבים נינהו כ"כ הרא"ש ז"ל בפרק היו בודקים גבי ברכת הלבנה דר' יעקב בר אידי אמר עד שבעה ונהרדעי אמרי עד ט"ז וכ"כ עוד מרן בכ"מ בפ"י מה' ברכות הלכה י"ז לדעת הרמב"ם ומכאן תשובה נצחת על מוהר"י אישקאפה שבספרו ראש יוסף על ח"מ סי' ל' סס"ב כתב דנהרדעי אמרי הוי יחיד לגבי תרי אמוראי דליתא ואפשר להליץ בעדו דסמך אהא דאמרינן ספ"ק דסנהדרין י"ז ב' דאמוראי דנהרדעא הוא רב חמא שהוא יחיד וכדאיתא בפ"ק דבתרא ז' על סברת רב חמא דנהרדעי אמרי לטעמייהו דאמר רב נחמן אמר שמואל וכו' והכוונה על ר' חמא שהוא מנהרדעא ועל שמואל נמי דהוה גם הוא מנהרדעא וכדכתבו התוספות שם וכמו שהארכתי בזה בכללי הדלת יע"ש אך להרא"ש והרמב"ם צריכים אנו לומר דדוקא כדקאמר תלמודא אמוראי דנהרדעא הוא על רב חמא משא"כ כדקאמר נהרדעי אמרי מסתמא רבים נינהו וכוותייהו פסקינן לגב' יחיד כל עוד דליכא הוכחה להפך בש"ס ודעת הרי"ף בזה לא ראיתי עד הנה בדברי המפרשים ז"ל לא ידעתי למה ואפשר דהטעם הוא משום דבס"פ תפלת השחר מייתי הרי"ף הך פלוגתא כאשר היא ולא קאמר בה ולא מידי ומדהביא דברי שניהם דבודאי פליגי ולא פסק כחד מינייהו ש"מ דאית ליה דמאן דעבד כמר עבד ומאן דעבד כמר עבד ואני בעניי לולי דמסתפינא הוה אמינא דדעתו ז"ל לפסוק כנהרדעי דרבים נינהו וכדעת הרמב"ם והרא"ש ולא הזכירו בהדיא משום דסמך עצמו אכללא דיחיד ורבים הלכה כרבים שהביאו בכמה דוכתי שוב בא לידי ספר ראשון לציון מהרב הגדול חיים ן' עטר זצ"ל ובדף ס"ג מצאתי סעד לדברי אלה בענין כיוצא בזה הילך לשונו וגם הרי"ף הוה ליה להביא בהלכותיו הך פלוגתא דרבא ונהרבלאי מיהא אז הוה סמכינן לומר דס"ל להרי"ף ז"ל דממילא כיון דאייתי פלוגתייהו דרבא ונהרבלאי והם הוו להו רבים לגבי דרבא ודאי דכוותייהו דנהרבלאי פסקי' דרבים נינהו ע"כ ודון מינה ואוקי באתרין:
סליקו כללי הנון. בס"ד