אור ברסלב
יד מלאכי חלק א כללי המם › תסז

יד מלאכי חלק א· רבי מלאכי הכהן

כללי המם · תסז

תסו

מנא הני מילי. כששואל על דברי תנא יחיד מוכח דהלכתא כוותיה מדלא קאמר בלשון מאי טעמא כ"כ מוהר"ש אלגאזי בס' גופי הלכות כלל תי"ג בשם ר' בצלאל בכלליו שמצא כן בשיטת סנהדרין נראה שהיא להר"ן דמטעם זה פסק הרמב"ם בפ"י מה' מלכים דבן נח נצטוה על הכלאים כר"א משום דקאמר בש"ס מנה"מ אמילתיה ובלשונותיו על הרמב"ם שם דף ק"ב א' הוסיף עוד שכ"כ הרא"ש לדעת הרמב"ם דה' מלכים הנז' והגם דמפי גאוני עולם יצאו הדברים לי אני בעניי קשה בעיני לומר כן לדעת הרמב"ם מדאשכחנא בס' כיצד מעברין נ"ז א' דעלה דתנינן תמן נותנין קרפוף לעיר דר"מ קאמר שם תלמודא מנה"מ אמר רבא דאמר קרא אמרה תורה תן חוצה ואח"כ מדוד וכתב שם הרמב"ם בפ' המשניות דאין הלכה כר"מ וכן בחבורו הגדול רפכ"ח מה' שבת פסק כחכמים משום דרבים נינהו כמ"ש שם הכ"מ הרי דאף דקאמר תלמודא מנה"מ אמילתיה דר"מ ומצורף לזה דקי"ל הלכה כדברי המקיל בעירו' ואפי' יחיד אצל רבים עכ"ז לא סמך הרמב"ם עליו לפסוק כר"מ וכן על מאי דתני' שם לעיל מיניה בדף נ"ו ב' אמר ר"א בר יוסי תחום ערי לוים אלפים אמה קאמר עלה בגמ' מנה"מ אמר רבא דאמר קרא וכו' ואפ"ה דחאה הרמב"ם מהלכה כמו שתמצא אליו ז"ל ברפי"ג מה' שמיטה ויובל ע"ש ומעתה יותר קרוב לשמוע מ"ש הכ"מ בפ"י מה' מלכים הלכה ד' דטעמא דפסק הרמב"ם כר"א הוא משום דשמואל מפרש למילתיה אלמא הכי ס"ל ע"כ וע"ש בלחם יהודה עוד י"ל לדעת הרמב"ם דס"ל דהך דשמואל חקים שחקקתי לך כבר וכו' דקאמר אמילתיה דר"א הלכה היא מדמקשינן בפ"ק דקידושין ט"ל א' על מאי דקאמר ר' יוחנן לוקין על הכלאים דבר תורה והחנן תנן הכלאים מד"ס ומשנינן לא קשיא כאן בכלאי הכרם כאן בהרכב' האילן כדשמואל דאמר שמואל את חקתי תשמרו חקים שחקקתי לך כבר וכו' והביאו הרי"ף והרא"ש ובה"ג וסמ"ג והטור ושאר פוסקי הלכות וסהדי במרומים שאחר שכתבתי כן דרשתיהו פגשתיהו בלחם משנה שם ועם מאי דכתיבנא ניחא ומיתרצא שפיר קושית מוהר"ש אלגאזי שהקשה על הכ"מ בס' גופי הלכות דף ק"ב א' וז"ל וק"ק דמי גרע סתמא דגמ' דמפרש מ"ט דר"ש דקאמר על הכישוף מצווים בני נח מסמיכות הפסוק והוא הסמוכים במשנה תורה דלכ"ע דרשינן וא"כ הוה ליה לרבינו ז"ל לפסוק דמצווים בני נח על הכישוף ע"כ והוא ז"ל תירץ עם הך כללא דאייתינא לעיל ולדידי כישוף שאני דלא שייכי ביה הני טעמי דאמרן בכלאים כאמור אך לא אוכל להתעלם ממה שהבליע מוהר"ש אלגאזי בתוך דבריו דהסמיכות דדרשינן אליבא דר"ש הוא מהסמוכים שבמשנה תורה דלכ"ע דרשינן והיא כשגגה שיוצאת מלפני השליט דהא סמיכות מכשפה לא תחיה וכל שוכב עם בהמה דאייתי תלמודא למילף לר"ש דמצווים בני נח על הכישוף כתוב הוא בפ' משפטים לא במשנה תורה ואגב ריהטיה לא דק ברש"י שם שכ' סמוכין הם בפ' אלה המשפטים דרצה בזה לענ"ד דהיינו טעמא דת"ק לא דריש להו לפי שהם כתובים בפ' אלה המשפטים דאילו הוו במשנה תורה גם איהו הוה דריש להו דאפי' מאן דלא דריש סמוכים בכל התורה במשנה תורה דריש כדאמרינן בפ' מי שמתו כ"א ב' ובפ"ק דיבמות ד' א' אף כי לפום קושטא דמילתא כפי הנראה אצלי יש חילוק בין סמוכין דעלמא להך דרשא דכל שישנו וכו' דדרשינן הכא אליבא דר"ש דהוי כמו היקשא וכן ראיתי לרש"י ז"ל בפ' בכל מערבין כ"ז א' דבהדיא קרי לה היקשא ע"ש וכן נראה מדברי התוס' בפ' אלו עוברין מ"ג ב' ד"ה ס"ד שתמהו דהיכי ס"ד למדרש כל שישנו בקום אכול מצה אדרבא איפכא יש לדרוש דלחומרא מקשינן וכו' ע"ש וכ"כ עוד בשבועות כ' ב' ד"ה כל שישנו ועיין שו"ת חוות יאיר סי' קל"ט וסי' ר"ג והנה כיון דאתא לידן האי ענינא נימא ביה פורתא במה שמצאתי להתוס' פ' התכלת מ"ג א' שכתבו גבי הא דפוטר שם ר"ש נשים מציצית וז"ל והכי נמי אין להקשות דנידרוש כי היכי דמרבינן גבי אכילת מצה דהתם שאני דכתיבי בחד קרא ע"כ דנראה מדבריהם דבתרי קראי ל"ש למדרש בכל שישנו וקשה טובא שהרי מצינו בהך דפ' ד' מיתות דאליבא דר"ש דאית ליה דבני נח נצטוו על הכישוף קאמר סתמא דתלמודא מ"ט דר"ש דכתיב מכשפה לא תחיה וכתיב כל שוכב עם בהמה מות יומת כל שישנו בכלל כל שוכב עם בהמה ישנו בכלל מכשפה לא תחי' ע"כ הרי מבואר דלר"ש שפיר דרשו כל שישנו וכו' אף בתרי קראי הפך דבריהם דהתכלת וכבר עלה בדעתי לכאורה לתרץ דשאני התם דאיכא הוכחה למדרש הכי אף בשני מקראות דמדלא כתב קרא דכל שוכב עם בהמה גבי עריות וכתביה גבי מכשפה ש"מ דלדרשא קאתי אבל מה אעשה שמצאתי להתוס' בפ"ק דיבמות ד' א' ד"ה דא"כ שכתבו דלר' יהודה דדריש סמוכין היכא דמוכח לא מקרי הוכחה מאי דלא כ' כל שוכב עם בהמה גבי עריות משום דאין זנות לבהמה ול"ש גבי' עריות אי נמי לא חשיב מוכח כיון שהלמד נכתב במקומו יע"ש. ברם עוד אחרת יש בפ' עשרה יוחסין ע"ז ב' דאיתא התם תני תנא קמיה דרב ששת כל שהוא ביקח הוא בלא יקח כל שאינו ביקח אינו בלא יקח פרט לכהן שבא על אחותו אלמנה (ופרש"י כל שהוא ביקח והוא אשה בבתוליה יקח וסמיך ליה אלמנה וגרושה וחללה זונה לא יקח וכו' ע"ש). א"ל דאמר לך מני ר"ש היא דאמר וכו' הא קמן מבואר דלר"ש שפיר דרשינן כל שישנו וכו' אף בשני מקראות ואע"ג דדחינן שם אפילו תימא רבנן וכו' ואיתא תו התם איכא דאמרי הא מני רבנן היא וכו' דאי ר"ש וכו' הא דחינן נמי לא"ד ואמרינן מה"ד וכו' ומצי אתי כר"ש ע"ש והנה לזה אפשר לתרץ לענ"ד דלדעת התוס' ז"ל הא דקתני כל שהוא ביקח ר"ל כי אם בתולה מעמיו יקח אשה דהוא סיפיה דקרא דאלמנה וגרושה ולא כפירש"י שפירש והוא אשה בבתוליה יקח ולהכי דריש כל שהוא וכו' כיון דחד קרא הוא והוא ג"כ מסיפיה לרישיה דטפי מסתבר למדרש הכי כמ"ש התוס' בפסחים מ"ג ב' אך קמייתא ודאי קשיא וצ"ע ותו קשה דמפשטא דשמעתתא שם בהתכלת משמע הפך דבריהם דהא מסקינן התם דכהנים איצטריכא ליה סד"א הואיל ואישתרי כלאים לגבייהו לא ליחייבו בציצית קמ"ל נהי דאשתרי בעידן עבודה בלא עידן עבוד' לא אשתרי ע"כ מבואר שפיר דאי הוי אישתרי גבייהו אף שלא בעידן עבודה הוו מפטרי מציצית דהוה דרשינן כל שאינו בלא תלבש שעטנז אינו בגדילים תעשה לך אף שהם שני מקראות ואע"ג דאליבא דת"ק דר"ש קאמר הכי מ"מ לר"ש נמי איתיה דהא לא פליג את"ק אלא בנשים כדמוכח שם ע"ש וכעת לא באתי לכלל ישוב בזה ועיין תומת ישרים סי' פ"א ולשון למודים על הטורים דף ט' ב' ושו"ת יד אליהו סי' צ"ט וס' יד אהרן על א"ח סי' ט"ז ולדידי יפה כיוונו כת קודמין של בעלי הכללים שלא הזכירוהו משם דלאו כללא הוא ואפי' לר"ש כדכתיבנא והכי נמי אשכחן בפ' השולח מ"ה דקאמר וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וכו' אף דתרי קראי נינהו וכן בריש חגיגה ד' ב' איתא ת"ר טמא פטור מן הראיה דכתיב ובאת שמה והבאת' שמה כל שישנו בביאה ישנו בהבאה וכל שאינו בביאה אינו בהבאה הרי לנו בריי' סתמית דליכא מאן דפליג עלה דדריש כל שישנו וכו' אף בשני קראי וע"ע בפ"ק דחולין כ' ב' כל שישנו בשחיטה ישנו בהבדלה וכו' אע"ג דשחיטה לא כתיבא גבי הבדלה וכל זה אישתמיט מיניה דהר"ב שושנים לדוד על המשניות פ"ג דברכות משנה ג' ע"ש שתירץ מדעת עצמו כדברי התוס' דפ' התכלת ולא הזכירם ונחזור לעניינינו ונאמר דכפי הנלע"ד אפשר דגם להר"ן והרא"ה לאו כלל גמור הוא דכל היכא דקאמר מנא הני מילי על דברי יחיד הלכה היא דהא בפרק אלו מעברין דאייתינא בראשית מאמר לא משמע הכי כאמור אחת למעלה ועד כאן לא כתבו כן אלא לישב דעת הרמב"ם דהלכות מלכים דפסק כר"א ולדידהו טעמא רבא איכא דמדגבי ר"ש נקט מ"ט וגבי ר"א נקט מנה"מ שמע מינה לחלק ביניהן יצא אבל אנן הא אשכחנא פתרי להרמב"ם בלאו הכי וכיון שכן שפיר איכא למימר דלא ילפינן מינה לעלמא ומעתה לא הוה להו לר' בצלאל ולמוהר"ש אלגאזי ז"ל להביאו לכלל מחודש:

תוכן העניינים

יד מלאכי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה