יד מלאכי חלק א· רבי מלאכי הכהן
כללי המם · תנח
מכת מרדות במילתא שהיא משום גדר וסייג והמכות ההן הן כפי ראות בית דין לא בעי התראה. אך באיסורי שבת ובשניות לעריות הוו מתיקון משמרת למשמרתי דהוו כעין תורה דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ובעו התראה וכן בכל אותן הדברים דאתמר בהו מכין אותו עד שתצא נפשו או עד שיקבל עליו גם באלו צריכין התראה דכיון דמכין אותם עד שתצא נפשם דין הוא שלא נענש אותם אלא בהתראה שו"ת הר"ש ן' הרשב"ץ סי' תר"י יעיש"ב שאסף איש טהור כל המקומות שהזכיר הרמב"ם ז"ל בהם מכת מרדות ונשא ונתן באמונה בכל הפרטים לפי דרכו ז"ל אף שלפק"ד יש מהדוחק במקצתם ונ"ל ראיה לדבריו מהא דאמרי' בפ' הנחנקין פ"ט ב' תני תנא קמיה דרב חסדא הכובש את נבואתו לוקה וכו' מאן מתיה ביה אמר אביי וכו' וכתבו התו' שם דלאו מלקות תורה הוא אלא מכת מרדות דרבנן עד שתצא נפשו כמו עשה סוכה ואינו עושה ע"כ הרי דבמכת מרדות דרבנן קאמר תלמודא מאן מתרה ביה וראיתי אליו עוד שם שכ' וז"ל והנה חבור רבינו הגדול ז"ל מלא ממחוייבי מכת מרדות ולא נמצא בהם במזיד זולת אלו (היינו גבי שבת ואיכורי ביאה שהביא לעיל ע"ש) שיש בהם טעם נכון ע"כ וכן בסוף התשובה חזר וכ' דלא הוזכר בזדון כי אם ב' פעמים בה' שבת וג' באיסורי ביאה ואחרי המחילה רבה אגב ריהטיה לא דק דגם בפ"ג מה' ביאת מקדש הל' ח"י דלאו שבת ועריות הוא הזכיר מזיד גבי מכת מרדות ע"ש גם מ"ש עוד לקמן כשהביא מפי"ד מה' מ"א ושם פ' ג' וכן בפ"א מה' שביתת עשור גבי האוכל חצי שיעור שאסור מן התורה שהרמב"ם ז"ל כ' דמכין אותו מכת מרדות ובשום א' מהם לא הזכיר מזיד לפי שבמקומו בפ' בתרא דיומא לא הוזכר שם שום עונש והכל גדר וסייג שנהגו בו הדורות ע"כ קשיא לי טובא צל דבריו דמה יענה ומה יאמר ביום שידובר בו דבפ"א מה' חמץ ומצה הל' ז' כתב הרמב"ם האוכל מן החמץ עצמו בפסח כל שהו הרי זה אסור מן התורה וכו' והאוכל פחות מכזית במזיד מכין אותו מכת מרדות ע"כ הרי דבחצי שיעור גופיה נקט במזיד הפך דרכו אשר דרך בה והיותר תימה הוא שהזכיר שם מכת מרדות המובא בפ"א מה' חמץ ומצה הל' ג' והל' י' ונעלמה ממנו הל' ז' שהבאתי והוא פלא וצ"ע ועיין ס' החינוך פרשת אחרי מות ס"ס קפ"ח שהזכיר התראה במכת מרדות דקריבה בעריות שהוא מגדר וסייג חז"ל הפך דבריו ועיין מגילת ספר על הסמ"ג דף י"ז ג' מהלאוין: