אור ברסלב
יד מלאכי חלק א כללי המם › תכג

יד מלאכי חלק א· רבי מלאכי הכהן

כללי המם · תכג

תכב

מעשה רב אמרינן אף במעשה שעשו התנאים כדאשכחן בריש פ' במה מדליקין כ"א א' דקאמר מעשה רב על מאי דקאמר רשב"ג של בית אבא היו כורכין פתילה על גבי אגוז ומדליקין ואמרינן תו התם סוף פ' כל הכלים קכ"ו ב' ואפ"ה מעשה רב על מעשה בימי אביו של ר' צדוק וכו' דתנן בסוף מכילתין וכן בפ' המוכר את הספינה פ"ג א' אמרינן מעשה עדיף על מעשה בצלמון וכו' דתנן בפ' ד' דכלאים ולפ"ז איכא למידק על דברי הרי"ף ז"ל בפ' כ"ש גבי מאי דתניא תמן אין לשין את העיסה ביין ושמן ודבש דפסק כר"ע דאמ' שבתי היתה אצל ר"א ור"י ולשתי להם את העיסה ביין ושמן ודבש ולא אמרו לי דבר ואלמיה לפסקיה ממאי דעבד ריב"ל דהוא אמורא עובדא כר"ע ואני המך לא ידענא בעניותי אמאי לא אשגח כלל על עובדא דעבד ר"ע גופיה דהא שפיר הוה מצי למימר דפסק כר"ע משום עובד' דידיה וקי"ל דמעשה רב כיון דאשכחן בגמ' דאייתינא דאמרינן הכי אף בעובדי דתנאי ולדידי חזי לי למימר דסבר הרי"ף ז"ל דלא אמרינן מעשה רב אלא ביחיד כנגד יחיד אבל ביחיד כנגד חכמים כי הכא לא אלים חיליה דמעשה רב למדחי כללא אלימא דיחיד ורבים הלכה כרבים שעיקרו מן התורה וכמ"ש הכנה"ג בי"ד סי' כ"א הגהות הב"י אות י"א דלא מהני שום כללא למדחי כלל גמור דיחיד ורבים ע"ש שהעמיק הרחיב בזה ומדברי הרי"ף גופיה היא דדייקנא למימר הכי שהרי אחר שכ' שפסק כר"ע משום דריב"ל כוותיה ס"ל הדר ופתח באלה הדברים ואי לאו דעביד ריב"ל דהוא אמורא עובדא כר"ע הוה אמינא הלכתא כרבנן דאסרי בין בלישה בין בקיטוף כדקי"ל בכל דוכתא דלא איפסיקא הלכתא בהדיא דיחיד ורבים הלכה כרבים אלא השתא כיון דאשכחן דריב"ל דהוא בתרא עבד עובדא כר"ע ש"מ דהלכה כר"ע וכו' ע"כ הרי מבואר שפיר דאי לאו עובדא דריב"ל דהוא אמורא משום עובדא דר"ע לחודיה לא הוה פסיק כוותיה אלא כרבנן דרבים נינהו וכן מוכח מדברי הרא"ש דלקמן גבי עובדא דר"א בר צדוק בסריקין המצויירים שכ' וז"ל ופסק רב אלפס כאיכא דאמרי והא דלא פסק כחכמים דלא פליגי בין נחתומין לשאר כל אדם לפי שנ"ל לומר מעשה רב ולכאורה היה נראה כחכמים דלעיל לא פסק רב אלפס ז"ל כר"ע אע"פ שעשה מעשה אי לאו דמסייע לי' עובדא דריב"ל שהוא אמורא עכ"ד ואע"ג דכ' ולכאורה היה נראה וכו' לפי הנלע"ד קושטא דמילתא הכי הוי לדידיה מדהזכירה באחרונה ונתן טעם לדבריו ואל תתמה על החפץ שהרי מצינו דוגמתו בדברי התוס' דפ' כיצד מברכין מ"א ב' ד"ה ויין דאף דכתבו לכאורה קאי הכי למסקנא הבאתי דבריהם בכללי הפוסקים כלל קס"ו ותדע עוד שכן הוא שהרי בקיצור פסקיו שם סתם וכ' ואין עושין אותם לכתחילה (דהיינו כחכמים) ורב אלפס התיר לנחתומין לעשותן ואסר לבעלי בתים ע"כ אך אמנם דברי הרא"ש ז"ל לא זכיתי להולמם דלמה ליה לאהדורי אטעמי למה שפסק הרי"ף כאיכא דאמרי הלא זה דרכו של הרי"ף לפסוק כלישנא בתרא בכל דוכתא ותו קשה על מ"ש דנראה לו להרי"ף לומר מעשה רב דאיך אפשר לומר כן מאחר שהרי"ף ז"ל הביא כל שאר הבריי' והשמיט מעשה דר"א בר צדוק ולא הזכירו ובלא זה נמי קשה דהא מה שהשיב ר"א לבנו לא של נחתומין אמרו וכו' לע"ד אינו מענין המעשה כדי שיצדק לומר עליו מעשה רב אלא פרושי קא מפרש לבריה באיזה צד אמרו אין עושין סריקין המצויירין כפי מה שקבל מרבותיו דזהו ענין בפני עצמו ולא תליא כלל בעיקר המעשה ואיך שיהיה ממ"ש לבסוף דניחא טפי לפסוק כחכמים ושלא לחוש על עובדא דר"א בר צדוק וכדלעיל גבי ר"ע נמצאינו למדין דגם לדידיה לית לן למימר מעשה רב נגד רבים דפליגי עליה דיחיד וכדכתיבנ' ומסתייעא תו הדין סברא ממאי דאשכחנא להרי"ף גופיה בפ' הכותב בפיסקא דנפרעת שלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה דפסק כרב נחמן דאמר אפי' ב"ח מכח כללין דהלכתא כרב נחמן בדיני ולא חייש כלל למעשה שבא לפני ר' יצחק נפחא ואמר אבל ב"ח לא להיותו כנגד כללא דרב נחמן ע"ש ומכ"ש שיסבור כן בכללא דיחיד ורבים דעדיף טפי וכ"כ שם דעת הרא"ש מדהביא דעת הרי"ף באחרונה וכן פסק הרמב"ם ר"פ י"ג מה' מלוה ולוה ומצאתיו מבואר בדברי הרא"ש דפ' במה מדליקין סי' ז' שכ' א"נ מבעיא אי סמכינן ארבה דעביד כשמואל או דילמא הלכתא כרב באיסורי ופשיט רב הונא בריה דרב יהושע דהלכתא כרב וכו' אלמא דסמכינן אכללין טפי מעובדא וכן מצאתי שוב להכנה"ג בסוף ספרו ובשיירי כנה"נ בכללי התלמוד כלל ל"ג שלמד מכאן דדעת הרי"ף כדעת מהר"ם אלשקאר סי' ל"ב דלא אמרינן מעשה רב ביחיד כנגד רבים וכן יש ללמוד עוד מהא דבפ' אלו טריפות גבי ניקב הזפק הביא הרי"ף המשנה כצורתה דזה מורה באצבע דפסק כת"ק דדוק' ניקב אבל ניטל לא ולא חייש למעשה דר' סימון ור' צדוק דהורו כר' בזפק להיתירא ע"ש וכן נראה דעת הרא"ש שם וכן פסקו בהדיא הרמב"ם בפ' ו' מה' שחיטה הלכה י"ז והרשב"א שם וצא ולמד ממ"ש הרמב"ן שם במלחמותיו בתשובתו להרז"ה שכ' על הרי"ף שהשמיט דין ניטל הזפק ושניטלה הנוצה ולא פירש הלכ' כדברי מי הילך לשונו ותמהני עליו שהרי הדבר ידוע שכל שלא נפסקה הלכה בדבר יחיד ורבים הלכה כרבים והכא נמי מפלג פליגי רבנן עלייהו ויחידאי אינון ואין ספק בדברי הרב ז"ל שאין הלכה לא כר' בזפק ולא כר' יהודה בנוצה ולפיכך כדתנן סתם דיו בכך ע"כ והכי אוליפכא תו ממאי דפסקו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש דלא כר"ג דאמר בפ"ק דביצה במתניתין דהבורר קטנית בי"ט אף מדיח ושולה הגם דבש"ס שם י"ד ב' מייתי ברייתי דקתני אמר ר"א בר צדוק כך הוה מנהגן של בית ר"ג שהיו מביאין דלי מלא עדשים וכו' והיינו טעמא כדאמרן דס"ל דלא חיישינן לעובדא היכא דמדחי בהכי כללא דיחיד ורבים וכ"כ הרב ראשון לציון שם בדף פ"ג ב' והכי חזינא למרן בב"י א"ח סי' תק"י שכ' דטעמא דהנך רבוותא שפסקו דלא כר"ג הוא משום דמשמע דפליג את"ק והלכה כת"ק דסתם לן תנא כוותיה אלא דבעא למיהב טעמא גם לדעת ר"י דפסק כר"ג ואמר שנראה טעמו משום שאמר ר"א בר צדוק כך היה מנהגן של בית ר"ג וכו' ומעשה רב ע"כ ולפ"ז דברי הר"ב שיירי כנה"ג בכללי התלמוד סי' ל"ג מגומגמים במ"ש בסתם שמדברי הרב ז"ל בב"י סי' הנז' יש להוכיח דכלל דמעשה רב אהני לן אפילו נגד כלל אחר כאילו מרן מודה בזה וזה אינו שהרי לא כ' כן אלא לדעת ר"י בלחוד וממילא שלדעת אינך רבוותא איכא לאוכוחי איפכא ואיך שיהיה גם בזה לא בחר אדוני המורים מהרש"ל ז"ל בים של שלמה שם סי' מ"ב וכ' עליו וז"ל ועוד אפילו את"ל דהוי הכרע היינו בין תנאי או אמוראי דלא בריר' לן כבר הלכתא כמאן אבל הכא דברירא לן כבר הלכתא כת"ק בכל דוכתא לית כאן הכרע משום מעשה לבטל ולסתור פסק הלכה הקבוע בתלמוד עכ"ד. איברא דהר"ן ז"ל בההיא דניקב הזפק כ' כיון דהורו כר' בזפק להיתירא נקטי' כוותי' דמעשה רב ומוכח דלדידיה מעשה רב דחי לכללא דיחיד ורבים הלכה כרבים וכ"כ עוד בפ"ג דר"ה גבי מתחיל בתורה וכו' דאע"ג דהתם תניא דלא כר' יוסי נקטינן כוותיה דמעשה רב וחזר ושנאו שם גבי נשים סומכות רשות ע"ש וכ"כ התוס' שם ל"ג רע"א וכ"כ הסמ"ג בה' ר"ה דשבקינן סתם מתניתין ופסקינן כמעשה רב הביאו מוהר"ש אלגאזי ביבין שמועה כלל מ"ז ומ"מ אנו אין לנו אלא דעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והרמב"ן והרשב"א ומהרש"ל ומהר"ם אלשקאר ובעל ראשון לציון שמדבריהם למדנו דלא חיישינן לעובדא במקום רבים ולהם שומעין שאמרו כהלכה ויש לתמוה על הכה"ג ועל מוהר"ש אלגאזי ז"ל הבקיאים בחדרי תורה איך לא הזכירו דעת הנך אשלי רברבי דאייתינא. ברם אכתי פש גבן לעיוני בההיא סוגיא דפ' במה מדליקין שהבאתי בראשית מאמר דלכאורה משמע דאתיא דלא כהרי"ף וסיעתיה דהא התם רשב"ג דהוא יחיד אצל ת"ק דמייתי עובדא ואפ"ה משנינן שם מעשה רב ופירש"י הואיל ומעיד שכך היו של בית אביו עושים הלכה היא אלמא דמעשה רב מהני אפי' יחיד אצל רבים אך לפי האמת נלע"ד דלא קשיא ולא מידי דהא התם לאו לענין פסק הלכה איתמר אלא דרך שקלא וטריא בעלמא הוא דקמשני תלמודא הכי אליבא דאביי על מה שהקשה לו רבה אדמותבח לי מדר"ש ב"ג סיעינהו מדת"ק וקאמר דאי משום הא לא קשיא לאביי משום דאיהו סבר בדעתיה דטפי עדיף לאותובי לרבה מדרשב"ג משום מאי דקי"ל בעלמא דמעשה רב וממילא דגם דברי רש"י שם אינם אלא לפי זה הס"ד ותדע שכן הוא דהא לפום סדרא דגמ' שהיו מתווכחין אביי ורבה זה עם זה דקאמר בעא מיניה אביי מרבה וכו' א"ל אדמותכת לי מדר' שב"ג סייעינהו מדת"ק הוה ליה למימר נמי הכא א"ל מעשה רב אבל השתא דמסדר תלמודא הוא דקא משני הכי על אביי אתי שפיר משום דאיהו ידע למאי דמסקינן שם לפום קושטא דמילתא שכולה בריי' רשב"ג היא וחסורי מחסרא והכי קתני וכו' ע"ש והכי איפסיקא הלכתא מכולהו רבוות' והשתא כיון דלפום מסקנא דתלמודא סמי מכאן ת"ק לית תו דוכתא למילף מהכא דאמרי' מעשה רב ביחיד אצל רבים מאחר דלא איתמר הכי אלא לתרוצי לדאביי וכדאמרן וגם תלמודא לא חש למיפרך עלה דבמילת' דלא קאי לאו אורחא לארווחי בה כמ"ש בכלל תק"מ יע"ש ועיין כיוצא בזה בפ' תנוקת ס"ה ב' דעלה דקמקשי רבא על רב חסדא הדורי אפירכ' למה לי לותיב ממתני' קא משני תלמודא אליביה הוא סבר מעשה רב ע"ש ומעתה אני בעניי לא ידענא איך הר"ב כנה"ג בכללי השיירי שלו כלל ל"ב ומהרא"י בהגהות שערי דורא שער ל"ד הוכיחו מכאן דאמרינן מעשה רב אפי' ביחיד אצל רבים דליתא לפי דעתי הקלושה וגם על מהרש"ל ז"ל אני תמיה דבפ' גיד הנשה סי' כ"ח הביא דברי מהרא"י ומשתק שתיק לה ואיהו איפכא תני בפ"ק דביצה סי' מ"ב האמור אחת למעלה:

תוכן העניינים

יד מלאכי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה