יד מלאכי חלק א· רבי מלאכי הכהן
כללי המם · תיז
משנת ראב"י קב ונקי אפי' כנגד רבים. כן מוכח בפ' החולץ ל"ז א' ובפ' הבא על יבמתו ס' א' דעל ברייתא דפליגי רבים על ראב"י מייתי הך כללא וכן דעת רש"י כפי מ"ש הר"ב בני יעקב בדף ש"ו ב' ע"ש וכן יש ללמוד מדברי בה"ג והרי"ף והרמב"ם והרא"ש והתוס' והמרדכי והריטב"א וסמ"ג והר"א ממיץ ור' בצלאל בשיטותיו המקובצות דאייתינא בכללין דלעיל דהא רובם ככולם ברייתות דפליגי עליה דראב"י נינהו ואפ"ה הזכירו כלל זה וכן מצאתי עוד להרא"ש ז"ל בתשובותיו כלל ל"א סי' י"א ובהלכות קטנות שלו הלכות טומאה ע"ש ובפירושו לנדרים דף כ"ג ב' ד"ה הלכתא הן אמת שהרא"ש גופיה שינה את טעמו בפ' אלו טריפות סי' ס"ד ופסק כרבנן נגד ראב"י הפך מ"ש בפ"ק דביצה וכבר ראיתי להר"ב שלטי הגבורים שם דף תרצ"ח א' ולהרב ט"ז בי"ד רסי' ט"ו שתמהו על הרא"ש בזה ולא באו לכלל יישוב ואפשר ליישב דבפ' א"ט העתיק דברי הרי"ף ככתבם וכלשונם אף דליה לא ס"ל הכי שכן דרכו בכמה מקומות כמ"ש בכללי הפוסקים אך העיקר הוא כמ"ש בפ"ק די"ט וכמ"ש הכנה"ג בי"ד סי' ט"ו לדעת הטור ע"ש וכן ראיתי שוב להש"ך בספרו נקודות הכסף סי' ט"ז ומה שפסק הרי"ף בפ' א"ט כרבנן נגד ראב"י כבר נתן טעם לשבח הר"ן שם דף חוח א' וז"ל ולענין הלכה איכא דקי"ל כראב"י דמשנתו קב ונקי ומוכח בהדיא בפ' החולץ דאפילו בברייתא נמי אמרינן הכי אבל הרב אלפסי ז"ל פסק כאן כרבנן דאע"ג דמשנת ראב"י קב ונקי הכא שאני משום דר' יוחנן קאי התם בפ"ק דביצה כרבנן דגרסי' התם וכו' ע"ש ומתוך לשונו אתה למד דדעת הרי"ף ז"ל לפסוק כראב"י נגד רבים ודוקא התם פסק כרבנן משום כללא דרב ור' יוחנן הלכה כר"י והשתא על כרחנו לומר דמ"ש הר"ן בפ' שבועת הדיינין דף שי"ט א' אין הלכה כראב"י נגד רבים היינו לדעת הגאונים שהזכיר שם וכמ"ש הכנה"ג שם וכן מצאתי להר"ן ספ"ק דשבת במתני' דר"א כדי שיקרום התחתון שלה שכת' וקי"ל כראב"י כדאמרינן משנת ראב"י קב ונקי ודע שהרב כנה"ג בכללי הגמרא סי' י"א רמז דעת הרי"ף והר"ן דפ' א"ט בהדי אינך רבוותא דסברי דמשנת ראב"י קב ונקי הוי אף כנגד רבים ע"ש ולפיכך כתב בשיירי שלו בכללי התלמוד אות ז' כתבתי במ"א בשם הר"ן ז"ל דהלכה כראב"י ואפי' לגבי רבים וכן מצאתי לה"ה בפי"ב מה' אישות גבי מזונות האשה ע"כ וכתבתי זה לפי שראיתי להר"ב יד אהרן שתמה עליו בסי' תקל"ז ואמר דליתא דשם כת' דדעת הר"ן דאין הלכה כראב"י כשחולק עם רבים וצ"ע אם לא שנאמר שנפל ט"ס בדבריו ע"ש ע"כ ואני תמה על תמיהתו דאיך העביר עיניו מראות דברי הכנה"ג שכת' בהדיא דעת הרא"ש והמרדכי ועיון בהרי"ף ובהר"ן פ' א"ט גבי כל השרץ השורץ לרבות אפרוחים שלא נתפתחו עיניהם וכו' וכלומר דשם מוכח שדעתם לפסוק כראב"י אף כנגד רבים ובתר דנא כתב אבל הר"ן ז"ל בפ"ק דשבועות כתב דדוקא לגבי יחיד אבל לא לגבי רבים והכוונה שסותר דברי עצמו מפ' א"ט לפ"ק דשבועות שדברי השיירי בזה נכונים בטעמם ושלא כדין תפס עליו אך אם חפץ אתה לעמוד על שרשן של דברים לך נא ראה בכנה"ג י"ד סי' ט"ו ריש הגהות הב"י שהעמיק הרחיב בדעת הרי"ף והרא"ש והוכיח במישור ששניהם המליכם לבבם לפסוק כראב"י אף דרבי' פליגי עליה כמדובר ודין גרמא לי תמיהא גדול על מוהר"ש אלגאזי הבקי בחדרי תורה שבספרו גופי הלכות בכלל שכ"ו כתב דיש מחלוקת בזה בין הרי"ף והרא"ש דהרי"ף ז"ל פסק כרבים לגבי ראב"י והרא"ש הכריע בפ"ק די"ט דיש לפסוק כראב"י ואפי' נגד רבים ואחרי המחילת רבה זה אינו דמלבד שהר"ן והכנה"ג כתבו הפך זה לדעת הרי"ף כאמור עוד זאת מצאנו ראינו להרי"ף גופיה בפ' שבועת הדיינין דף שי"ח ב' דעל ברייתא דרבנן פליגי עליה דראב"י בהדיא כת' דהלכה כראב"י כדאמרינן משנת ראב"י קב ונקי ע"ש הרי מבואר מפי כבודו ז"ל שדעתו כדעת הרא"ש לפסוק כראב"י אף כנגד רבים וזה אין צריך לפני' ולבבי לו כן יחשוב דמהרש"א ז"ל לא מפי עצמו כת' כן אלא מקור מקומו טהור הוא מדברי הרא"ש שכתב בפ"ק דביצה סי' ו' וז"ל והר' אלפס ז"ל פסק כת"ק בפ' אלו טריפות דיחיד ורבים הלכה כרבים ויש פוסקין כראב"י וכן נראה דמשנת ראב"י קב ונקי ואפי' בברייתא כדאיתא בפ' הבא על יבמתו דף ס' עכ"ד וכפי הנראה מריהטא דהאי לישנא שיער בדעתו מוהרש"א דבפירוש איתמר בדברי הרי"ף דאלו טרפות דפסק כרבנן מטעמא דיחיד ורבים הלכה כרבים ואילו כת' בחיקור דין כדרכו בכל מקום היה משכיל ממוצא דבר שהרי"ף ז"ל לא יהיב שום טעמא למלתיה אלא כת' בתר דעת רבנן וכן הלכתא ותו לא ושפיר אפשר דטעמיה הוי כמ"ש שם הר"ן הבאתי דבריו למעלה ואיך שיהיה על דברי הרא"ש הריני דן דאיך אפשר לומר דטעם הרי"ף דפסק בא"ט כרבנן הוא משום דיחיד ורבים הלכה כרבים והלא בפ' שבועת הדיינין חזינן ליה להרי"ף דבזקנותו חזר בו ממה שפסק בתחלה כרבנן ופסק כראב"י אף במקום רבים מכח כללין וכמ"ש שם הר"ן והרא"ש גופיה שם העתיק בסתם כל דברי הרי"ף יע"ש ואף על זה פקח עיניו הרב כנה"ג שם וכת' דאולי סובר הרא"ש דבפ' שבועת הדיינין לאו אהך טעמא סמיך הרי"ף אלא אמ"ש דסוגיין כוותיה והך טעמא דמשנת ראב"י באשגרת לישן נקטיה ע"כ והנה אף דכמסתפק אמרה למילתיה לדידי המך אי אפשר כלל למימר הכי דהא בסיומא דההוא עניינא סתם הרי"ף באלה הדברים ואע"ג דחזינן לקמאי דפסקו הלכתא וכו' אנן כתבינן מאי דסבירא לן מהני טעמי דפרשינן וטעמי דברירין אינון ולית בהו ספיקא עכ"ד הא קמן מבואר מפי עצמו דהשני טעמים דיהיב למילתיה שקולין הם ויבאו שניהם ליסוד ועיקר וצא ולמד עוד כן ממ"ש הרמב"ן במלחמותיו פ' הניזקין הילך לשונו וזהו דעת רבינו הגדול בזקנותו שפסק הלכה כראב"י ועוד סמך דבריו משום דקי"ל משנת ראב"י קב ונקי כדאמרינן בפ' החולץ אביי סבר לה כשמואל וכו' ותו אתמר נמי בפ' הבא על יבמתו וכו' שמעינן מינה דמשנת ראב"י אפי' במקום רבים קב ונקי הוא וכן נמי מוכח בפ' הדר בעירובין ומיהו האי כללא היכא דלא איתמר אבל היכא דאיתמר אין הלכה איתמר והכי אמרינן בפ' כיצד מעברין כל היכא דאיתמר הל' כראב"י למידי איצטריך וכולן צריכות תלמוד ע"כ והוסיף שנית ידו כדברים האלה בספר הזכות שלו פ' הניזקין דף מ"ז ג' והכי איתא התם והטעם השני משום שהגיה בסוף משו' דמשנת ראב"י קב ונקי נכון וברור הוא שמא תאמר לא במקום רבים יאמר אלא עם היחיד הרי אמרו ביבמות בפ' הבא על יבמתו וכו' ושם ביבמות אתמר בהחולץ וכו' כל אלו מעשים ברורים שמחזיקים הכלל הזה שהלכה כראב"י בכל מקום וכו' ע"ש ובדרך זה דרך בארוכה הריטב"א בשם רבו בחדושיו לגיטין פ' הניזקין דף ל"ח ג' לך נא ראה נמצאת אתה למד דזה הכלל יתד היא שלא תמוט לדעת הרי"ף ולעיקר טעמא נקטיה מאחר שבזקנותו הגיה כן ואי אפשר לומר שיסבור הרא"ש דהרי"ף נקט ליה באשגרת לישן וכיון שכן דברי הרא"ש דפ"ק דביצה קשים להולמם וצ"ע ומכאן אתה דן דלא צדק התי"ט כמ"ש בפ"ח דערובין משנה י' דלדעת הרי"ף לאו כללא הוא לכל מקום דליתא לפק"ד. וראיתי להר' כנה"ג בדינא דחיי שלו ח"ב דף כ"ח ב' שכת' דלדעת הרמב"ם והסמ"ג לית הלכתא כראב"י נגד רבים ודבריו אלה שגבו ממני שהרי כת' הר' המגיד בריש פ"ב מה' אישות ואע"פ שהם שנים לגבי ראב"י מ"מ משנת ראב"י קב ונקי וכ"כ עוד בספ"ו מה' שבת ע"ש והעיד עוד כן מרן בכ"מ ספ"ו מה' ע"ז ושם פי"ב הל' י' ובפ"ב מה' תשובה הלכה ח' וכ"כ הרל"מ שם וגם הסמ"ג נראה ברור דהכי ס"ל מדהזכיר הך כללא בלאוין ס' ושל"א גבי ברייתות דפליגי רבים עליה ע"ש. ברם אכתי לא מייתבא דעתי בדעת הרמב"ם ז"ל יען אשכחנא לה"ה גופיה בפט"ו מה' שבת הלכה ט"ז דרבינו פסק כרבנן נגד ראב"י משום דרבים נינהו וכו' נראה עוד מדבריו שבפ' ח"י שם הלכה י"א ע"ש וגם מרן בכ"מ לא עמד בנימוקיה וטעמיה בהדין כללא וסתר דידיה אדידיה דהא כת' בפ"א מה' שמיטה ויובל הלכה ח' דאע"פ שמשנת ראב"י קב ונקי פסק רבינו כחכמים דרבים נינהו וחזר ושנאו שם הלכה ט' ושם פ"ג הלכה ח' ובפ"ז מה' ביאת מקדש הלכה ח' ובסוף פ"ד מה' מקוואות שרשהו ודרשהו והדבר צריך תלמוד גדול ויש כאן מקום תימה על הכנה"ג שבכמה מקומות מספרו בא לכלל מגע מהאי כללא ולא זכר שר מכל זה ולא מידי ואחרי מופלג נדפס ס' צרור החיים ושם ראיתי שבפ"ב מה' תשובה הרגיש גם הוא בסתירת מרן בכ"מ אך על סתירת ה"ה שהזכרתי לא נתעורר בזה והוא פלא ואחרי הדברים והאמת האלה אני תמיה על הר"ב לחם יהודה שבדף ע"ד ג' כת' בפשיטות גמור דכנגד רבים לא קי"ל כוותיה דראב"י דאע"ג דלהראב"ד ור"ח והגאונים הכי ס"ל כמ"ש הר"ן בפ' שבועת הדיינין דף שי"ט א' מ"מ רבים וגדולים ועצומים הם הסוברים דאף כנגד רבים הל' כראב"י וכדכתיבנא ומאחר שכן לא הו"ל להחליט הדבר ולאכרועי כללא נגד עמודי גולה. אחר עידן ועידנין זכיתי לס' דברי אמת שנדפס מחדש ושם ראיתי שבקונטריס השלישי דף י"ג ד' ודף י"ד העמיק הרחיב בענין זה ושלי"ת שכיוונתי בהני תרי כללי חדתי לרוב דבריו ע"ש: