יד מלאכי חלק א· רבי מלאכי הכהן
כללי המם · תיב
מדשקיל וטרי תלמודא בהא מילתא ש"מ שכן הלכה לא אמרינן אלא כשב' תנאים או ב' אמוראים חולקים בדבר זה אומר בכה וזה אומר בכה ושקיל וטרי תלמודא בחדא סברא אז אמרינן מדשו"ט בהך סברא ולא שו"ט באידך סברא קים ליה דהכי הויא הלכתא ומ"ה שו"ט אליבא דהלכתא אבל כשבדבר א' נאמרו ב' טעמים ובטעם הא' ליכא לאקשויי מידי ובטעם האחר איכא לאקשויי ליכא למימר דמדשו"ט על טעם זה קים ליה דהך טעמא עיקר דאדרבא היא הנותנת דמשום דניחא ליה הטעם האחר דלית ליה פרכא מק' על הטעם השני שאין לו מובן וכוונתו היה לדחות טעם זה אלא שבא המתרץ ליישבו כדי שלא ישאר מוקשה וכיון שכן אין לנו הוכחה איזה טעם הוא העיקר דכיון דלשום חד מינייהו לית להו פרכא אפ' שזה עיקר או זה עיקר שכנה"ג א"ח בלשונותיו על הרמב"ם פ"ג מה' חגיגה: