אור ברסלב
יד מלאכי חלק א כללי המם › תט

יד מלאכי חלק א· רבי מלאכי הכהן

כללי המם · תט

תח

מדשקיל וטרי אליבא דפלוני ש"מ דכוותיה ס"ל הכי איתא בפרק במה מדליקין כ"ח ב' ומדקמתרץ רב אדא בר אהבה אליבא דרבי יהודה ש"מ כר"י ס"ל ומי אמר רב אדא בר אהבה הכי והאמר רב אדא בר אהבה וכו' ואע"ג דמשנינן שם לדבריהם דר"א ור"ע קאמר וליה לא ס"ל דוקא התם דחקינן בהכי כי היכי דלא ליסתרו דברי רב אדא אהדדי אבל היכא דליכא סתירה בדברי האמור' המתרץ לדעת התנא שפיר אמרי' דמדקמתרץ אליביה כוותיה ס"ל וכדמוכח מלישנא דתלמודא שם דבפשיטות נקט ומדמתרץ וכו' ש"מ כוותיה ס"ל והכי נקט ליה הש"ס תו בריש אלו קשרים קי"ב א' וכמו שיבא בכללין דלקמן וכן מצאתי עוד בפ' שבועות הדיינין מ' א' דקאמר. ור"א לימא מדסיפא כשמואל מתרץ רישא נמי כשמואל ס"ל וכו' ע"ש דמשם יש ללמוד דגם באמורא דמתרץ מתני' אליבא דאמורא אחרינא אמרינן דמדמתרץ אליביה כוותיה ס"ל דהא ר"א ושמואל תרווייהו אמוראי נינהו ואפ"ה קאמר תלמודא ור"א לימא מדסיפא וכו' וכן מתבאר עוד מדברי הרי"ף והרא"ש ר"פ במה בהמה שכתבו ואותבינן עליה דרב ולא קמה תיובתא אלא פריקו לה תלתא אמוראי בתראי דאינון אביי ורבא ורבינא ופריקו כולהו אליבא דרב ש"מ דהלכתא כוותיה עד כאן וכ"כ עוד בפרק קמא דב"מ בשם רב האי גאון דמדחזינן מר זוטרא ורב אשי ורב אחא ורבינא דבתראי איכון עת קא שקלו וטרו אליבא דרב ש"מ דהלכתא כוותיה דרב וכן פסק ר"ח כרב מהאי טעמא גופא וכמ"ש בשמו רבינו בצלאל ז"ל בשיטתו המקובצת על ב"מ דף נ"ה סע"ב קחנו משם והנה ממאי דפסק הרמב"ם בב' אלו הדינין כהגאונים והרי"ף יש מקום לדון שפיר שמסכים הולך לשיטתייהו זאת אלא שאין אנו צריכים לזה דבפירושא איתמר בכ"מ פ"ג מה' ע"ז הלכה ד' לדעת הרמב"ם דמדשקלו וטרו אמוראי אליבא דרב ש"מ כוותיה ס"ל וחזר ושנאו שם לקמן ובפ' ב' מה' פסולי המוקדשים הל' י' וע"ע פ"ה מה' נזקי ממון הל' ג' ובלחם משנה פ"ד מה' אישות מהדורא בתרא ד"ה המקדש בעד א' וכ"כ התוס' בפרק מי שמתו ד' סע"ב בשם ר"ח דהלכה כרב חסדא מדתרצו רב אדא ור"א למילתיה ש"מ כוותיה קיימי והזכירוהו גם הרא"ש והמרדכי שם וכן ראיתי עוד להר"ן בפרק המדיר דף תק"ז א' שכ' דהל' כשמואל משום דאמוראי אחריני שקלו וטרו אליביה בגמ'. אמנם ראיתי להר"ן גופיה בההיא דשבועת הדיינין שכ' וז"ל אע"ג דר"א מתרץ כשמואל ליכא לאוכוחי דס"ל כוותיה דאמוראי מתרצי אליבא דחד אמורא כי שמעי מאי דפרכי ליה אע"ג דלדידהו לא ס"ל כוותיה ורב אשי דבתרא הוא ודאי שמיע ליה מאי דפרכינן לשמואל ומתרץ אליביה אע"ג דלא ס"ל כוותיה אבל בדר' אלעזר דייקינן הכי משום דתלמידיה דרבי יוחנן הוה ובא"י הוה גמיר ולא שמיע ליה מאי דפרכינן לשמואל בבבל ואפי' הכי מתרץ סיפא כשמואל אלמא כשמואל ס"ל עכ"ל והגם שדבריו אלה הביאם מוהריק"א בכלליו בדף צ"ט א' מהיבין שמועה וגם השארית יוסף הזכירם בנתיב המתרץ כלל כ"ג עכ"ז אני המך בעניותי לא זכיתי להולמם מכמה טעמי חדא דשמואל נמי רביה דרבי אלעזר הוה כדאמרי' בהדיא בפרק הדר ס"ו א' ובפרק המוכר את הספינה פ' ב' יע"ש וע'הו בפרק המדיר ע"ז א' דקאמר אזל ר"א אמרה לשמעתא קמיה דשמואל אמר אכסוה שערי לאלעזר וכו' ע"ש וכיון שכן שפיר אפשר לומר דהדין קושיא ופירוקא הוה בבבל מקמי דסליק ר"א לא"י לשמש את רבי יוחנן דהא כשעלה חכם גדול היה כדמוכח בפ' הספינה פ"ז א' דקאמר כי סליק ר"א אשכחיה לזעירי אמר ליה מי כאן תנא דאתנייה רב מדות וכו' ע"ש וכה"ג איתא עוד בפ' כל הבשר גבי כחל ק"י א' (ומכאן תשובה מוצאת על הרב ב"ח שבי"ד סי' רמ"ב ס"ז כתב בפשיטות דר"א לא למד רק לפני ר' יוחנן דלית') ותו דלו הואלנו ונאמר כדברי הר"ן אכתי לא מכרעא מילתא דמה טעם הוא זה דמשום דר"א הוה גמיר בא"י קמיה דר' יוחנן מסתמא לא ידע מאי דפרכי לשמואל בבבל והלא כיון שכולן בדור א' היו קרוב לשמוע דר"א שמע מר' יוחנן רביה מימרא דשמואל ומאי דקשיא עליה ממתני' ותירוצא אליביה וכמ"ש הרב גידולי תרומה בדף נ"ב רע"ב ע"ש ומה גם דקושטא קאי דשמואל ורבי יוחנן היו כותבין זל"ז שאלות ותשובות כדאיתא בפרק גיד הנשה צ"ה ב' יע"ש וכן יש להוכיח מדברי הרדב"ז ז"ל בח"א ס"ס קס"ב דטעמיה דהר"ן גבי ר"א לא מיחוורא ליה דהא אף שקרובים מאוד דבריו לדברי הר"ן שינה את טעמו גבי ר"א וכ' וז"ל ואע"ג דרב אשי דהוא בתרא טפי מתרץ הבריי' דלא תקשה לשמואל ל"ק דאורח' דבתראי לתרץ הברייתות דלא יקשו לאמוראי קמאי והיינו דשיילינן בהך סוגיא לר"א מדמתרץ לשמואל לימא כשמואל ס"ל ולא שיילינן הכי בדרב אשי דר"א שהיה בזמנו של שמואל אלולי דס"ל כוותיה לא היה מתרץ מתני' אליביה אבל רב אשי דהוא בתרא מתרץ כל דברי האמוראים דלא תקשי להו מתני' אע"ג דלא ס"ל כוותיה עכ"ל הרי דנטה אשורו מני דרך הר"ן ז"ל ונקט לעיקר טעמא גבי ר"א דהא דשיילינן עליה מדמתרץ לשמואל לימא כשמואל ס"ל הוא לפי שהיה בזמן שמואל ואלו לא סבר כוותיה לא הוה מתרץ מתני' אליביה ואיך שיהיה מדברי שניהם למדנו דסבירא להו דגבי רב אשי ושאר אמוראי בתראי ל"ש למימר עלייהו מדמתרץ מתני' אליבא דאמורא ש"מ דכוותיה ס"ל דאורחייהו הוא לתרוצי כל מילי דקמאי אף דלא ס"ל כוותייהו ואיכא למידק עלייהו דהא דברי הרי"ף והרא"ש ורבינו האי גאון ור"ח דאייתינא לעיל הוויין תיובתיהו מדכתבו דכיון דבתראי פריקו אליבא דרב ש"מ דהלכתא כוותיה ואין סברא כלל לחלק ולמימר דדוקא התם ס"ל הכי משום דהוו טובא בתראי דאיכפלו לתרוצי אליבא דרב חדא דמה לי חד מה לי תרין מה לי תלתא כיון דטעמא הוי משום דהלכה כבתראי וצא ולמד ממ"ש הרמב"ן בפ"ק דביצה דמשום דרבא שהוא בתרא מתרץ בגמ' אליבא דאבוה דשמואל פסק הרי"ף הלכתא כוותיה וכ"כ הרז"ה ר"פ לולב הגזול ורב אשי דהוא בתרא מפרק אליביה אלמא הכי הלכתא והאריכות בזה אך למותר דהא אשכחנא ליה להרי"ף עצמו בפ"ק דסוכה על מחלוקת רב ושמואל גבי נסרים דמשום דר"פ דבתרא הוא יישב ופירש מילתיה דשמואל כ' והלכתא כשמואל דהא ר"פ כוותיה ס"ל אלמא סבר דאף בחד אמורא שהוא בתרא אית ליה נמי הכי וזה ברור ברם חזי הוית להרא"ש שם שדחה דברי הרי"ף ואמר דהא דר"פ אינה ראיה כ"כ לפי שדרך אמוראי בתראי לפרש דברי הראשונים ואע"ג דלא ס"ל כוותייהו וזה תימה אצלי דמלבד דממאי דכתיבנא לעיל בשמיה לא משמע הכי אף גם זאת בהדיא איפכא שמעינן ליה ברפ"ב דיבמות שכ' וז"ל ואע"ג דרב פליג עליה ואמר שומרת יבם שמתה מותר באחותה דאין זיקה והלכה כרב באיסורי בהא קי"ל כשמואל דאמוראי בתראי שקלו וטרו לתרוצי אליבא דמאן דאמר יש זיקה וכן בריש כיצד משתתפין סי' ג' כ' עוד דהלכתא כרב דקי"ל כרב באיסורי ועוד דרב הונא ושאר אמוראי שקלו וטרו לתרוצי מתני' אליבא דרב ע"כ ומאן דשפיר חזי בש"ס שם בעיניו יראה דבכלל שאר אמוראי דקאמר איכא רב אדא בר אהבה ואביי דבתראי אינון ובפ' הישן סי' ב' נמי כ' יראה דהלכה כשמואל מדשו"ט אביי ורבא אליביה וכ"כ עוד בפרק כירה סי' כ"ב ובפרק זה בורר ס"ס י"ג ובפ' תנוקת סי' ה' בשם הראב"ד לך נא ראה הא קמן מבואר מכל אילין דוכתי שדעתו הרמה נוטה טובא לדעת הגאונים והרי"ף למעבד עיקר מאמוראי בתראי דשו"ט אליבא דאמוראי קמאי הפך מ"ש בפ"ק דסוכה וכבר עלה בדעתי לתרץ ולמימר דההיא דפ"ק דסוכה שאני משום דר"פ לא תירץ שום מתני' או מתנית' אליביה דשמואל אלא יישב את דבריו ופירשם בלחוד אך כד אמורא בתרא מתרץ מתנייתא אליבא דקמאי אזיל ומודה להרי"ף ודעמיה דכוותיה ס"ל וכדכ' בהדיא בכל אלו המקומות שהזכרתי אבל אחרי יישובי נחמתי יען וביען ראיתי אליו ז"ל שכ' בפ' ב' דגיטין סי' ד' את הדברים האלה גם מה שהביא ראיה מעולא דמפרש משום תקנת ולד לאו ראיה היא דעולא אתא לשנויי הא דשקיל וטרי הש"ס אליבא דמ"ד משום פירות לפרושי מתני' אליביה ועולא פירשה אליביה אע"ג דלא סבר כוותיה וכן דרך האמוראים אף כשמקשה לבר פלוגתיה מתרגם לה אליביה עכ"ד הא למדת דגם היכא דמתרץ מתני' אליבא דאמורא אית ליה נמי שדרכם לתרוצי אע"ג דלא ס"ל הכי ולפ"ז הדר' קושיא לדוכתה דשיטתי' דהרא"ש מוחלפת ונסתר"ה והוא נתמה"ה. ואשר אני אחזה לי לישב דעתיה דהרא"ש הוא דאיהו אזיל לשיטתייהו דהגאונים והרי"ף ז"ל דאלים מילייהו דאמוראי בתראי דכד שו"ט אליבא דאמורא דקדים להו מסתמא אמרינן דכוותיה ס"ל וכדחזינן ליה בכולהו פסקי דינין דאדכרנא אך בההיא דפ"ק דסוכה דבעא הרי"ף לאכרועי פסקיה כשמואל נגד הכלל מטעמא דר"פ פי' דבריו וכוותיה ס"ל כ' עליה דאינה ראיה כ"כ מספקת לפסוק מש"ה דלא כרב באיסורי כיון דאשכחן בגמ' דלזמנין הוו מתרצי אליבא דאמוראי הגם דלא ס"ל כוותיהו וכדאיתא בפ' הגוזל קמא ק"ו א' אמר ליה רמי בר חמא לר"ן מכדי רב לא סבירא לך משכוני נפשך אדרב למה לך א"ל לפרושי לדרב דרב הכי מתרץ לה למתני' וכן בפ"ק דר"ה ו' ב' איתא דאביי לדבריו דר' זירא קאמר ובריש חולין ג' ב' נמי אמרינן דרבא לדבריו דאביי קאמר וליה לא ס"ל וע"ע ב"מ י"ב א' ובתרא ל"ח ב' וקע"ה ב' דקאמר טעמא דתנא קאמר וליה לא ס"ל וכן יש לפרש ההיא דפרק ב' דגיטין שהבאתי שכ' בעל העיטור דלאו ראיה היא כלומר דאין הכרח וראיה חותכת משם אבל לפום קושטא דמילתא לא פליג אעיקרא דדינא ותירוץ זה ראה למדתי אותו מהר"ב תפארת שמואל בחידושיו על הרא"ש בדף ס"ט ד' שכ' על הטור וז"ל וליתא דבפרק הגוזל הביא נמי דעת הרי"ף וכ' נמי שם דאין ראיה מדבריו אבל לא שחולק על דבריו עד כאן וכ"כ עוד שם דף ע"ט א' שעל מ"ש שם הרא"ש ואין נ"ל ראיה וכו' כ' הוא ז"ל פירוש ראיה אין כאן אבל הסברא נותנת דיכול התלמוד לפסוק נגד הכלל וכו' וכן הוא דעת הרא"ש גופיה ע"ש ואוף הכא נמי דכוותה דן אנכי דהרא"ש ז"ל לא דחה אלא הראיה אבל בעיקר כללא כבר מילתיה אמירא בכולהו אינך דוכתי דמסתמא כל מאן דמתרץ אליבא דאמורא כוותיה ס"ל גם בבתראי ונמצא לפ"ז שהשוה את מדותיו בכל חבורו והקול מתוקן לתעודה כן נראה לפק"ד. ובינותי בספרים לראות היש משכיל על דבר זה וזה חזית להרב ראשון לציון שבדף נ"ד א' כ' על דברי הרי"ף דפ"ק דסוכה וז"ל ודחה הרא"ש דבריו לומר דאין ראיה מדברי רב פפא מדפריש מלתיה דשמואל דסובר כוותיה וכבר גילה הרא"ש דעתו זו בשבת בהך סוגיא דמהלך כעומד דסובר דאין ללמוד ממה דמפרש למילתיה דהאיך דסובר כוותיה וכבר גליתי דעתי דכל דפליגי בתראי אקמאי בסבר' לא שבקינן סברת קמאי מקמי סברת בתראי ומה גם דעת הרי"ף דסוף הגאונים היה ודעתו כדעת גאון פשיטא דלא חיישינן לסברת הרא"ש כנגדה וכו' ע"ש דעוד ידו נטויה לתת טעם לדברי הרי"ף ומדבריו אלה כל חכם לב בלבבו יבין דאישתמיטו מיניה דמר כל הני מילי מעלייתא דאייתינא לעיל דאל"כ עדיפא מינה הו"ל לאקשויי להרא"ש מדידיה אדידיה או להזכיר מיהא דרב האי גאון ור"ח והרמב"ם אזלי בשיטתיה דהרי"ף ז"ל כאמור אחת למעלה והואיל ואתא לידן נימא ביה מילתא דמ"ש דכבר גילה הרא"ש דעתו זו בשבת וכו' לפענ"ד אינו מדוקדק דההיא דפ"ק דסוכה באמורא בתרא דמפרש דברי אמורא קמא קמיירי ואהא הוא דכ' הרא"ש שדרך אמוראי בתראי לפרש וכו' וכלומר דאין זו ראיה מכרחת כיון דנמצא בגמ' דלפעמים הוו מתרצי אף דלא ס"ל הכי כמדובר וסוגיא דמהלך כעומד שהביא בפ"ק דשבת סי' ז' באמורא קמא דשקלו וטרו אליבא דתנא יחידאה קיימינן ועיקר תמיהתו על הרי"ף בזה הוא דאמאי פסק כבן עזאי נגד רבנן דאי משום דר' יוחנן קאמר ומודה בן עזאי בזורק אין זו הוכחה שכן דרך האמוראין לפרש דברי התנאים אע"פ שאין הלכה כמותן ככתוב בדברי קדשו שם וכיון דתרי ענייני נינהו שניין דא מן דא לא יצדק לומר וכבר גילה הרא"ש דעתו זו בשבת וכו' ואדרבא משם ראיה נגד דבריו דדוקא התם פליג אהרי"ף משום דס"ל דלא אלים חיליה דשקלא וטריא כל כך לפסוק כיחיד נגד רבים אבל בחד לקבל חד לא בסתר דברי הרא"ש גופיה בכמה דוכתי דאית לן למפסק כמאן דשקיל וטרי אליביה וכמו שנבאר היטב בכללים הבאים לקמן. ועוד ראה זו מצאתי להרב חוות יאיר בכלליו דבסי' צ"ד שכ' עליה דהך כללא וז"ל ונ"ל דהיינו דוקא כשהאמורא בא לתרץ מילתיה משא"כ סתם גמ' דרכה להקשות ולתרץ אפי' דלא כהלכתא כמ"ש התוס' בדף קי"ג דמציעא ע"א בד"ה מחזיק את הכר ואנכי לא ידעתי מי דחקו לחלק בכך דאי משום מ"ש התוס' במציעא הלא אינהו גופייהו כתבו בפרק האשה שלום קי"ז א' ד"ה וליהמנה דהלכה כרב המנונא מדפריך סתמא דגמ' מרב המנונא וכ"כ עוד בע"ז ס"ו א' ד"ה ורבא וע' בפרק שמונה שרצים ק"ז ב' ד"ה אמר ובריש קמא ד' א' ד"ה ורב ששת וכן הוא דעת הרי"ף כמו שתמצא אליו ז"ל בפרק מי שמתו ובפרק חבית ובפ' בית שמאי ובפרק כל הבשר וכ"כ הרא"ש בפ"ק דב"ק ובפ' אותו ואת בנו והרמב"ן שם וכ"כ הר"ן בפ"ק דע"ז והכריתות בלשון לימודים שער ג' סי' י' והוא פלא על רוב בקיאותו איך תקע את אהלו בדברי התוס' דמציעא ולא שת לבו גם לזאת שכתבו הפך זה בכלהו אינך דוכתי דאזלי בשיטת הרי"ף והרא"ש והרמב"ן והר"ן והכריתות ובלא זה נמי נראה דחילוק זה אין סופו להתקיים מדחזינן ליה להרי"ף בפ' מי שהחשיך דעלה דתניא שם קנ"ה סע"ב אין גובלין את הקלי וי"א גובלין וסתם תלמודא קאמר והוא דמשני היכי משני וכו' כ' הוא ז"ל וכדמתרצינן אליביה דר"י ברבי יהודה ש"מ דהלכת' כוותיה וכ"כ הר"ן לדעת הרי"ף ריש פרק ראשית הגז על שו"ט דסתם תלמודא ע"ש הא למדת שאין דעת הרי"ף מסכמת לחילוקו זה וכן יש להוכיח מדברי ר' האיי גאון שהביא המרדכי בריש פרק הכותב והג"א שם הילך לשונו פסק רבינו האי גאון כרבי יהודה וכן פסק ריצב"א כיון דאשכחן דשו"ט תלמודא אליביה דקא בעי לר' יהודה אי פירי פירות דוקא וכו' ע"כ וכ"כ מרן בכ"מ לדעת הרמב"ם ז"ל בפרק ד' מהלכות ע"ז הלכה ו' ובפ' ג' מהלכות שבועות הלכה ו' ובפח"י מה' עדות הל' ח' דוק ותשכח דנקט האי כללא על שו"ט דסתם גמ' וכן מצאתי תו בספר תמים דעים סי' רכ"ב שכ' גם ראינו בעל הגמ' שו"ט אליבא דר"מ ומפרש דבריו באמרו מאי כפועל בטל וכו' שנראה דהלכה כר"מ ודי בזה להראות שלא צדק כלל הרב חוות יאיר במה שחשב לחלק בין שו"ט דאמורא של שו"ט דסתם גמ' דליתא אחרי המחילה רבה. גם הלום ראיתי מ"ש עוד שם וז"ל וגם בדאמוראי מפרשי' דבריו צריך לעיין דנראה דאם באו לפרש דבריו או לתרץ קושיא שבדבריו אין הכרח דס"ל כוותיה רק משום יגדיל תורה ומשום דמצוה להבין דברי חכמים וליישבם וזה נגד פסק ר"ח בדבור הנ"ל וכו' ע"ש שצדד עוד צדדין להתיש כחו של הכלל הלזה ששרשיו מרובין בלהג הרבה שיגיעת בשר להשיב על כל קוץ וקוץ אך בזאת שכ' וזה נגד פסק ר"ח לא אוכל להתאפק דהגם דרב גובריה ורב חיליה לא נכון לחלוק על ר"ח בלי ראיה והכרח מן הש"ס כיון שכל דבריו דברי קבלה הן כמ"ש התוס' בכמה דוכתי וכן מצאתי להרא"ש ז"ל בפ' ראוהו ב"ד סי' ה' דאע"ג דפליג על ר"ח במה שפסק כר' נתן דמדמפרש ר' יוחנן מילתיה אלמא כוותיה ס"ל לבסוף כ' מיהו דבריו דברי קבלה וכ"כ עוד בספ"ק דנדה שלא מלאו לבו לחלוק עליו שדבריו דברי קבלה הן ע"ש ועמו הסליחה כל זה מורה באצבע שלא ידע בכל אלה שאין ר"ח יחיד בשיטה זו ושנלוו אליו רב האי גאון והרי"ף והרמב"ם והרא"ש והרז"ה והמרדכי והרמב"ן והר"ן כמה דכתוב ומפורש לעיל וכפי הנראה לפק"ד אדני דבריהם הטבעו על הש"ס דפרק במה מדליקין ודפרק אלו קשרים ודשבועות שהבאתי בראשית מאמר ודין גרמא לי תמיה עליו איך במלתא כדנא שיש לה שורש וענף בש"ס וכולהו רבוותא אסכימו עלה שבקיה לבקיאותיה ובקש משכונות רבים לדחותה בב' ידים אתמהא עוד ראיתי להרב שארית יוסף בהשמטות שהרבה להקשות גם הוא בהאי כללא ולא בא לכלל יישו"ב ע"ש שערבב הענינים ולא חש לקמחיה כי במה שכתבתי בהני כללי חדתי יתיישבו הדברים על נכון והכל ניחא ולא אכחיד תחת לשוני שגם מהר"י חאגיז בספרו תחלת חכמה בכלל פסק הל' סי' ס"א אחר שהעתיק דברי השארית יוסף פתח ואמר גם אין דעתי נוחה באיזה חילוקי' שהיו עולים על דעתי שאין לעשות כלל בזה כיון דראינו מחלוקת הפוסקים זה אומר דהכי הלכתא מדשו"ט וזה אומר דלא מקרי זה שו"ט עכ"ד וכיוצא בזה גמגמו בו הרב הון עשיר בפרק ח' דגיטין והרב חזון נחום בסוף פרק א' דזבחים ובפ"ט דבכורות מ"ב ואני בעניותי הנלע"ד כתבתי:

תוכן העניינים

יד מלאכי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה