אור ברסלב
יד מלאכי חלק א כללי המם › תו

יד מלאכי חלק א· רבי מלאכי הכהן

כללי המם · תו

כללי המם

מאן חכמים ר' פלוני. משמע דהיכא דאיתמר האי לישנא בגמ' לאו למימרא דיחידאה הוא ולא קי"ל הכי אלא אדרב' אשמועינן תלמודא דאע"ג דסבר' יחידאה היא הכי קי"ל ולמדך דחכמים דקתני מתניתין אין זו סברת רבים אלא יחידאה היא ורבים קבלו מאותו יחיד סברא זו ומשום הכי הלכה כמותו והיינו דאפקה רבי בלישנ' דחכמים וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לס' זרעים פ"ו וז"ל אבל מה שנאמר במשנה חכמים ר"ל כי לפעמים יכנה בחכמים בשביל אחד מן האנשים שהקדמנו שמותם ופעמים ירצה לומר בשביל כל המון החכמים ופעמים יבאר בתלמוד ויאמר מאן חכמים ר"פ ואולם יעשה זה בהיות המקבלים רבים שקבלו מן החכם ההוא ובעבור היות אנשי הדעת ההוא רבים יקראם חכמים ואפילו שיהיה לאיש אחד עכ"ד ואתה למד מדבריו שאם לא היו המקבלי' ממנו רבים לא מפקינן לה בלשון חכמים אבל צריך לבאר דלפעמים הגם שלא היו המקבלים ממנו רבים מ"מ שנאה רבינו הקדוש בלשון חכמים להיות שטעם אותו יחיד הסכימו בו בני ישיבת רבי שטעמו נכון וברור לפסוק כמותו והיינו דאמרינן בפרק כסוי הדם פ"ה א' א"ר חייא בר אבא אמר ר' יוחנן ראה רבי דבריו של ר"מ באותו ואת בנו ושנאו בלשון חכמים ודברי ר"ש בכסוי הדם ושנאו בלשון חכמים ע"כ וזה ככל הסתמיות דמתני' שסתם כן אף שהם דברי יחיד מצד שנראה לו לר' לפסוק כמותו וכמ"ש רש"י ז"ל בספ"ב דמציעא ל"ג ב' וז"ל וסתם נמי במשנה דברי יחידים שראה רבי את דבריהם ושנאם סתם כדי לקבוע הלכה כמותם ע"כ והרי שלך לפניך דבסוף פרק הזהב קאמר תלמודא התם מאן חכמים ר' אחא ופסקו הפוסקים שם כמותו וכן בפ' ד' מיתות ס"ו א' קאמר מאן חכמים ר' מנחם בר' יוסי והלכת' כוותיה כמ"ש הר"ן שם בחידושיו אשר נדפסו מחדש דעל מה שפי' רש"י שם בסוגי' כתב ואין פי' מחוור דא"כ ר' מנחם בר' יוסי דאיתמר בלשון חכמים הלכת' כוותיה וקי"ל כמתני' וכבריית' דאינו חייב עד שיברך שם בשם וכו' ע"כ וכן מצאתי להרמב"ן ז"ל במלחמותיו ריש קידושין שכתב ז"ל ועוד מכיון ששנאו רבי בלשון חכמים הלכה כמותו עכ"ל וע"ע בחידושיו לנדה י"ט א' שכתב וז"ל אלא שיש לסמוך הלכה כרבי יוסי מפני ששנו אותה בלשון חכמים ואעפ"י שפירש דמאן חכמים ר' יוסי לכך שנו אותה תחלה כן להביא גאולה לעולם ע"כ לעניינינו ודבריו אלו הביאם הר"ן בחידושיו לנדה שם גם הרשב"א ז"ל בחידושיו שם ובספר תורת הבית בשער מראות הדמים כ"כ משמו ועוד כתב בת"ה בית ד' שער א' ק"ב ד' אבל הרמב"ם ז"ל כתב דאכילת פרס שלשה ביצים וכר' יוחנן בן ברוקה ונראה שפסק כן מפני שאמרו שם גבי ההיא ברייתא דר' יהודה ורבי יוסי אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא זו דברי רבי יהודה ור' יוסי אבל חכמים אומרים כביצה ומחצה שוחקות כלומר זהו חצי פרס ואמרי מאן חכמים ר' יוחנן בן ברוקא וכו' אלמא מדקאמר רפרם משמיה דרב חסדא אבל חכמים וכו' ש"מ דכוותיה ס"ל ולהכי קרו ליה חכמים וכו' עכ"ד וכ"כ הב"י א"ח סי' תרי"ב משמו וכ"כ ה"ה פ' א' מה' עירובין הלכה ט' והגם דהרשב"א שם בדברי אמורא איירי ה"ה דיש ללמוד מדבריו גם בלישנא דמתני' דהיכא דאפקה בלשון חכמים הכי קי"ל דמאי שנא וכדמוכח מדברי הרמב"ן שהעתקנו וע"ע רב שרירא גאון שבס' יוחסין דף קי"ג א' וראיה מפורשת דגם במשנה יש לומר כן מלבד הראיה שכתבנו מההיא דאותו ואת בנו עוד זאת ראיה מסוגיא דהמפלת ל' ב' דקאמר חכמים היינו ת"ק וכי תימא למסתמא רישא כדרבנן ויחיד ורבים הלכה כרבים פשיטא מהו דתימא מסתברא טעמיה דרבי ישמעאל דקמסייעי ליה קראי קמל"ן ופירש"י שם קמל"ן מדקמהדר רבי ושנאו בלשון חכמים ש"מ דהלכה כסתם ראשון ואע"פ שמחלוקת רבי ישמעאל בצדו עד כאן וע"ע בדברי הרי"ף ס"פ אלו עוברין אמתניתין דשיאור ישרף וכו' ומעתה אימא ודאי דהיכא דקאמר תלמודא אמתני' מאן חכמים ר"פ אין הכונה לסתור דהכא לא קי"ל הכי ולא ניחוש הכא למאי דאפקה ר' בלשון חכמים אלא אדרב' לאלומי כללא אתא ולומר דהגם שתמצ' הסבר' זו סברא יחידאה היא כוותיה קי"ל דלהכי אפקה רבי בלשון חכמים. והנה מסוגי' זו אתה למד דלפעמים היכא דמסתבר' טעמיה דאותו יחיד המוזכר במתני' הלכה כמותו ואף היכא דפליגי חכמים עליה השנוים במשנה בלשון חכמים דהא חזינן דאיצטריך רבי למהדר ולמימר סברת ת"ק בלשון חכמים כי היכא דלא נימא דהלכתא כוותיה דרבי ישמעאל ולא סגי ליה במה ששנה לנו סברת בר פלוגתיה בסתמא דהגם דסתמא חשיב כרבים כמ"ש התוס' ריש ביצה מ"מ הוה אמינא דהלכה כר' ישמעאל דמסתבר טעמיה וכיון שכן ה"ה שנאמר דהיכא דשנה לנו רבי סברת יחיד עם סברת חכמים דלפעמים הלכה כאותו יחיד אי מסתבר טעמיה דכך לי סתמא כלישנא דחכמים עיין מ"ש מ"א סי' קפ"ח ס"ק ה' אף שיש לדקדק על דבריו כמו שהארכתי בכללי התיו גבי ת"ק וחכמים דפליגי יע"ש ושוב מצאתי שכ"כ בהדיא הרשב"א ז"ל בשאלותיו סי' מ"ד דאהא דתנן בפ' אין מעמידין כ"ט ב' דר"מ ס"ל דחרצנים וכו' אסורין וחכמים אומרים לחין אסורין וכו' כתב שם דרב אחא דקאמר התם פורצני וכו' תרתי קאמר וכו' ועוד דמותרין כחכמים וכו' ואי תימא הלכתא פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים דילמא הוה מסתבר טעמיה דר"מ ולפום כן איצטריך למפסק דלא כוותיה ודכוותיה איכא טובא בתלמוד' וחדא מינייהו בנדה פרק המפלת וכו' א"נ דילמא ידע דמאן חכמים יחידאה ודכוותיה ביבמות פ' החולץ מ"ו ב' אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן הלכה לעולם אינו גר עד שימול ויטבול פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים מאן חכמים ר' יוסי עכ"ד. ויצא לנו מזה דהיכא דמוכח מתוך הסוגייא דמסתבר טעמיה דאותו יחיד פסקינן כוותיה נגד חכמים דמתני' ואי אשכחן דתלמודא יאמר שם מאן חכמים ר"פ על כרחנו יש לנו לפרש בכיוצא בזה דה"ק ר"פ היא ולא חיישינן לסברתו דומיא דההיא דהחולץ שהביא הרשב"א דמשום דמאן חכמים רבי יוסי הוצרך האמורא לפסוק כמותו ובזה ינוח דעתך לישב הא דתנן בפרק בא סי' נ"ב ב' הרואה כתם ה"ז מקולקלת וחוששת משום זוב דברי רבי מאיר וחכ"א אין בכתמים משום זוב וקאמר עלה בגמרא מאן חכמים רבי חנינא בן אנטיגנוס ופסק הרמב"ם ז"ל בחיבורו פ' ט' מהלכות ביאה כר"מ ולא עוד אלא שבפי' המשנה כתב שם ז"ל ולכך תחוש לזוב וזו היא סברת חכמים ורבי חנינא בן אנטיגנוס הוא האומר פה שאין בכתמים משום זוב וכן אוקים הש"ס זה הדבר ביחיד ואמר מאן חכמים רבי חנינא בן אנטיגנוס וכו' ע"כ ולכאורה משמע שזה הפך מדבריו שבהקדמת זרעים שהזכרנו ופירשנו לעיל אבל הדבר מובן בראות הסוגיא שם דבתר הכי שקיל וטרי תלמודא התם בסבר' ר"מ ורבי חנינא בן אנטיגנוס והזכיר התלמוד סברת ר"מ בלשון רבנן משמע דהכי קי"ל וכמ"ש התו' דנדרים יע"ש מ"ו א' מהש"ס ועוד דבתר הכי מייתי תלמודא פלוגתא דת"ק ורבי יהודה בן אגרא דברייתא דשייכי בסברת ר"מ דחוששת משום זוב אפילו במקום א' יע"ש ומש"ה הדבר מוכיח דהכא צריך לפרש האי דקאמר תלמודא מאן חכמים רבי חנינא דהכוונה ולא קי"ל כוותיה ולזה דייק ז"ל בפי' שקרא לסברת ר"מ בלשון חכמים כדקאמר תלמודא ועיין הרע"ב שם אבל היכא דאין לנו ראיה מוכחת לפסוק כאותו יחיד הדרינן לכללין דמדאפקה בלשון חכמים הכי קי"ל וכן תמצא להפוסקים ראשונים ואחרונים לשון זה מתוקן ושגור בפיהם מפי כתבם ע"ע בכ"מ ה' איסורי מזבח סוף פ' ד' ובה' עבדים רפ"ב ובכללי הגמ' שלו שבס' יבין שמועה ק"ב ב' וכן עיין בהרדב"ז קובץ ג' סי' רכ"ב מלשונות הרמב"ם גם בספר דמשק אליעזר על חולין ר"ו ד' ומן האמור אתה דן כי מה שנראה מדברי הר"ב חוות יאיר בכלליו דף צ"ב א' שדעתו להשוות היכא דקאמר תלמוד' מאן חכמים ר"פ להיכא דתלמודא קאמר מתניתין יחידאה היא אין נלע"ד לומר כן אלא כמו שחילקנו דדוקא היכא דמוכח מתוך הסוגיא כההיא דהמפלת יש לפרש כן דיחידאה היא ולא קי"ל הכי לא בשאר דוכתי וכדברי הרמב"ם ז"ל ותו לא מידי:

תוכן העניינים

יד מלאכי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה