יד מלאכי חלק א· רבי מלאכי הכהן
כללי הלמד · שסז
לפני עור לא תתן מכשול. דקעבר מי שמושיט כוס יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח נסתפקו בלימוד הישיבה היכא שהנזיר לא שתה אותו כוס של יין והבן נח לא אכל אותו אבר מן החי שהושיט לו אי קעבר המושיט משום לפני עור לא תתן מכשול או לא מי נימא דכיון דלא נכשלו באיסור ע"י ההיא ההושטה לא מיקרי תו מכשול או נימא כיון דסוף סוף הוא' נתן המכשול לפניהם עובר בלאו דלפני עור לא תתן מכשול אף דלא נכשלו בו והנה באמת ובתמים מכח הסברא אמרתי דמ"מ קעבר המושיט אף שלא באו על ידו לידי מכשול כיון דאנתינה קפיד רחמנא והרי נתן והבאתי ראיה נכונה לדברי מפרק אלו מגלחין י"ז א' דאיתא התם דאמתא דבי רבי חזיתיה לההוא גברא דהוה מחי לבנו גדול אמרא ליהוי ההוא גברא בשמתא דקעבר משום ולפני עור לא תתן מכשול דתניא לפני עור לא תתן מכשול במכה בנו גדול הכתוב מדבר ע"כ ופי' רש"י דכיון דגדול הוא שמא מבעט באביו והו"ל איהו מכשילו עכ"ד הא קמן מבואר דמיד שהאב מכה לבנו הגדול ונתן המכשול לפניו אז עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול הגם שאפשר שבנו לא יבעט בו ולא יכשל וכדכתיבנא ועיין שו"ת זקן אהרן סי' פ"ח שכתב בנדון שלו וז"ל וזה הנדון לא דמי מפני שהתם הנזיר אינו עובר אלא ע"י זה אבל הכא הוא בעצמו עבר כלל משעה שיצא מבית שמעון ואין כאן משום ולפני עור לא תתן מכשול דלא אשכחן זה אלא כשעדיין לא חטא כההיא דרודה בנו הגדול דשמתיה אמתיה דרבי כדאיתא במגלחין וכן בפושט כוס לנזיר אבל בעובר כבר או בעובר ואתי לא מצינו דין ולפני עור ע"כ לעניינינו הרי תנא דמסייע לי דלא שייך איסור דולפני עור לא תתן מכשול אלא קודם שחטא וכמשמעות סוגיא דפ' אלו מגלחין שהבאתי. איברא דלכאורה איכא למידק על זה מההיא דאמרינן בפ"ק דקדושין ל"ב א' רב הונא קרע שיראי באנפי רבה בריה אמר איזיל אחזי אי רתח אי לא רתח ופריך תלמודא ודילמא רתח וקעבר משום ולפני עור לא תתן מכשול ומשני דמחיל ליה ליקריה ע"כ והנה ממאי דנקט הש"ס האי לישנא דדילמא רתח וקעבר וכו' משמע דכל עוד דלא רתח רבה בריה לא היה עובר רב הונא אביו אלאו דלפני עור אף שנתן המכשול לפניו הפך הנראה בהדיא מההיא דמ"ק שהבאתי אך אמנם לפי האמת לא קשיא ולא מידי דמצינן שפיר לפרושי ולמימר דאה"נ דמיד דהוה קרע שיראי באנפי בריה קעבר משום ולפני עור וכו' משום שמא יבא בנו לידי מכשול וכוונת המקשה נמי זו היא ודילמא רתח ומשום האי חששא שמא יבא לידי מכשול קעבר אביו השתא בשעת קריעה אלפני עור לא תתן מכשול כיון שנתן אביו לפניו המכשול וכדין הוא דלפרוך סתמא ולימא והרי עבר אלפני עור וכו' אלא משום דלא ידעינן מאי מכשול איכא לקרוע שיראי לפני בנו משום הכי מפרש למילתיה וקאמר דהמכשול הוא דילמא רתח וקאמר לאבוהי מידי ברתחיה כנ"ל לפרש כי היכי דלא תיקשי אאידך סוגיא דמ"ק דשם נאמר בבירור דמיד שמכה לבנו גדול עובר משום ולפני עור וכו' אע"ג דאכתי אפשר דבריה לא ירתח ולא יחטא. ומצאתי אחר החיפוש עוד ראיה ברורה לדברי ממ"ש מהר"א ששון בסי' קס"ב בפשיטות גמור דאיסור הרבית הוא בתחלת ההלואה אע"פ שהלוה לא יתן הרבית ודייק לה מקרא דכתיב את כספך לא תתן לו בנשך כלומר משעת הנתינה שאתה מלוה אותו וכו' יעוש"ב וכתב הכנה"ג בי"ד סי' ק"ס הגהות הטור אות ו' דלדעת מהר"א ששון הנז' אף הלוה עובר משעת הלואה אלאו דלא תתן מכשול שנותן מכשול למלוה לעבור אלאו דלא תשימון ושכ"כ הר"ן בתשובותיו סי' ע"ג ובדפוס רומי אך בדפוס קוסטנטינא הוא סי' פ"ט הרי דלדעת כל הני רבוואתא קעבר הנותן המכשול משעת נתינה אע"ג דלא בא לידי מכשול וכדכתיבנא ותו לא מידי: