יד מלאכי חלק א· רבי מלאכי הכהן
כללי הכף · שז
כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו בר מערב וכו' נראה דלא ס"ל להרמב"ם ז"ל הך כללא בדוקא שהרי מצינו אליו ז"ל שבכמה מהדינים פסק דלא כוותיה וכמו שרשם מקום כבודם הר"ב תוס' יו"ט בפ"ח דעירובין מ"ז ופ"ד דפסחים מ"ד ואחריו נמשך הר"ב בני יהודה בדף י"א ע"ג וי"ד ע"ב ע"ש דרשהו וחקרהו וכן מצאתי בפירוש להרב בעל לחם משנה ספ"ז מה' חובל ומזיק שכ' דלא ס"ל להרמב"ם זה הכלל ושכ"כ הרא"ש בהדיא בפרק שור שנגח את הפרה ותמה שם הלחם משנה על הרב המגיד שכ' והדרינן לכללין דכל מקום ששנה רשב"ג וכו' דכיון שמצינו להרמב"ם ז"ל דבכמה דוכתי לא פסק כרשב"ג א"כ יהיו דבריו סתרי אהדדי והניח הדבר בצ"ע יע"ש וכן מצאתי עוד למהרש"ל ז"ל ביש"ש לב"ק פ"ה סי' י"ד שכ' דדעת הרמב"ם כדעת הרי"ף רבו דלא פסקינן כרשב"ג עד דאיכא טעמא ותמה גם הוא על המ"מ דבה' אישות גבי אף מנוה הרע לנוה היפה כ' שהרמב"ם פסק כרשב"ג משום שהלכה כרשב"ג במשנתינו דליתא וע"ש טעם לשבח למה פסק כרשב"ג וכ"כ הב"ח א"ח סי' תל"ג בשם רש"ל דהרי"ף והרמב"ם ל"ס להו הך כללא וע"ש בס' יד אהרן דאישתמיט מינה כל זה אלא דגם על הלחם משנה ה' חובל ומזיק יש לתמוה הפלא ופלא שהרי בפ"ז מהלכות ע"ז בד"ה צורת מקל או צפור כ' וז"ל שם במשנה מחלוקת חכמים ור"מ ורשב"ג אומר מי שיש בידו כל דבר וקשה על רבינו למה לא פסק כרשב"ג ככללין כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו וכמו שפסק לקמן גבי מתניתין דצורת דרקון וכו' בחילוק דמכובדין ומבוזין ע"כ ושם באותו פרק באותו מקום ד"ה אם היו כלי כסף וכו' הוסיף שנית ידו ואמר דפסק כרשב"ג דהלכה כמותו מכח כללין דכ"מ ששנה רשב"ג וע"ע בדבריו רפ"ד מה' ק"ש ובס"פ ט"ז מה' אישות ובס"פ י"ב מה' נזקי ממון וזה ודאי סותר דברי עצמו דחובל ומזיק שהבאתי וגם על הר"ב כנה"ג יש לתמוה שגם הוא בי"ד סי' קמ"א ריש הגהות הב"י תמה על הרמב"ם דע"ז אמאי לא פסק כרשב"ג מכח כללין וכן בח"מ סי' רל"א ריש הגהות הב"י צדד לומר שהרמב"ם סובר כאמוראי דאית להו הך כללא ולא שת לבו דלא ס"ל להרמב"ם הך כללא וכמ"ש הוא עצמו בא"ה סי' ע"ה ריש הגהות הב"י יע"ש שתמה על הרב"י איך כ' דהרמב"ם פסק כרשב"ג מכח כללין כיון דלא ס"ל להרמב"ם הך כללא ע"ש וכל זה צ"ע אצלי ואשוב אתפלא על הרב מוהריק"א בכ"מ פ"ח מה' גניבה שעל מ"ש שם ה"ה גבי ההיא דסיטון מקנח מדותיו א' לשלשים יום שרבינו פסק דלא כרשב"ג כתב הוא ז"ל ויש לתמוה למה דהא קי"ל כ"מ ששנה רשב"ג הלכה כמותו ע"כ וכן בפ"ו מה' ערכין עשה סמוכות לדין עושה קנוניא על ההקדש מכח כלל זה יע"ש וכן בפ"י מה' נדרים תמה עוד על הרמב"ם אמאי לא פסק כרשב"ג מכח כללין וע"ע פ"ה מה' סנהדרין הלכה ז' והוא פלא על נאמן ביתו של הרמב"ם ז"ל איך לא שת לבו דלא חייש הרמב"ם להך כללא ותימה על תימה שראיתי להכ"מ בפרק י"ט מהלכות טומאת מת הלכה ה' גבי הנקבר שלא ברשות יש לו תבוסה ואין לו שכונת קברות שכ' וז"ל והנקבר שלא ברשות וכו' בתוספתא פט"ז וכרשב"ג וצריך טעם למה פסק כיח כיחידאה דאע"ג דקי"ל כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו כבר כתבו המפרשים דבמשנתינו אמרו לא בבריי' וי"ל שרבינו אינו סובר כן אלא דה"ה בבריי' וזה ודאי קשה לשמוע דאחרי אשר העידו עדים נאמנים דלא ס"ל להרמב"ם הך כללא אף במשנה ה"ה הרא"ש והלחם משנה והתוס' יו"ט ומהרש"ל וכדחזינן מכמה פסקי דידיה שנאמר דאף בבריי' ס"ל הכי אתמהה ולא עוד אלא שדבריו אלה סתרי אמ"ש איהו גופיה פ"ב מה' בית הבחירה הלכה ח"י ובפ"ז מה' פרה אדומה ובמשנתינו דוקא אמרו ולא בברייתא ע"ש וכ"כ איהו גופיה בכללי הגמרא בשם רשב"ם דפי"ן. ותו דבר מן דין לא מצינו כלל למימר דהרמב"ם סבור דאף בברייתא הלכתא כוותיה דרשב"ג דאע"ג שרש"ם בפ' י"ן קל"ח א' וקע"ד א' הוא שכתב דהא דהלכה כרשב"ג היינו דוקא במשנה משום דמשנתינו מתניתין משמע ולא בריי' וכ"כ הנ"י שם רכ"א א' מ"מ לא מפי עצמם כ"כ כי היכי דלימא דהרמב"ם אינו סבר כן רק סמכו על המעיין שבלבבו יבין שהוא תלמוד ערוך דכל היכא שאמרו במשנתינו מתנית' משמע ולא בריי' וכדנראה בהדיא בפ' מי שמתו י"ט א' ועל מאי דקאמר ריב"ל בכ"ד מקומות בית דין מנדים על כבוד הרב וכולן שנינו במשנתינו פרכינן עליה ותו ליכא והאיכא דתני רב יוסף תודוס איש רומי וכו' ומשני' במשנתינו קאמרי' והא בריי' היא ע"כ הא קמן מבואר דהיכא דנקטו הך לישנ' דבמשנתינו לא נשתמ' מיניה אלא משנה דוקא ולא בריי' וכן מצאתי תו בפ' הקומץ רבה ל' א' דקאמר מי קאמר במשנתינו כ"מ ששנה קאמר ופרש"י מי קאמר במשנה דמשמע משנה ולא בריי' ע"כ וע"ע כתובות ק"א א' וכ"נ עוד מדברי רש"י בעירובין נ"ג א' ד"ה איבעית אימא שכ' בזה הלשון אב"א במשנתינו לא למד אלא דבר א' אבל ברייתות וגמרות גמר טובא ע"כ הרי דברייתות לאו בכלל במשנתינו הם ומאחר שכן דבר שאי אפשר לשמוע הוא זה שהרמב"ם יפרש כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו שהכוונה היא שגם בבריי' אמרו כן מאחר דנקטו ליה בהך לישנא דבמשנתינו ובעינינו ראינו בהש"ס דמילת במשנתינו אינו סובל כי אם משנה דוקא ולא בריי' כמדובר ועיין יבין שמועה כלל ת"ס שוב נדפס ספר יד אהרן על א"ח ומצאתי אליו ז"ל בסי' י"א שכ' בשם הרב משה ישראל זצוק"ל דהיכא דקאמר במשנתינו סובל פירושו בין על משנה בין על בריי' וכ"כ בספרו משאת משם חלק א"ח סי' ח' ולי הדיוט ליתא אחר המחילה וכדכתיבנא גם מה שעלה בדעתו הרמה שם לתרץ סתירת הכ"מ דלעיל לדעתי הם דברים דחוקים ע"ש ובס' צרור החיים שנדפס מחדש נתעורר גם הוא על כל הנ"ל בפ' כ"ו מה' שבת והניח הדבר בצ"ע יע"ש וגם על הרדב"ז אני תמיה שבתשובותיו ח"ב סי' תשע"ז כ' בפשיטות דבבריי' ליתא להך כללא וכ"נ עוד בספר יקר תפארת שלו פ' ט' מהלכות נדרים ופ' ט"ז מה' מעשר לדעת הרמב"ם ואילו שם בפ' ט' מה' תרומות כ' דספוקי מספקי ליה להרמב"ם אי אמרינן כן אף בברייתא אי לא. איברא שמצאתי להשפתי כהן בח"מ סי' קע"א ס"ק ט' שכ' דליכא למימר דהך כללא דכ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הוא דוקא במשנה דבתוס' פ' איזהו נשך דף ס"ט ד"ה אלא שיטה איתמר מוכח להדיא דה"ה בברייתא ע"ש עכ"ל ולכאורה נפלאתי על התו' ז"ל איך כתבו כן נגד מאי דמשתמע מדברי הש"ס שהבאתי וכמ"ש הרשב"ם אך אמנם אחר הדק היטב בדברי התוספות שם קא חזינא דהש"ך לא דק אחר המחילה וזה לשון התוספות שם אלא שיטה איתמר אומר ר"ת דמכל מקום הלכה כרשב"ג דהא אמרינן כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו עד כאן והנה הש"ך הבין מדבריהם אלו דכוונת התוס' היא על הברייתא דמתני שם ת"ר מקום שנהגו להעלות שכר כתף וכו' רשב"ג אומר שמין עגל עם אמו וסיח עם אמו ואפילו במקום שנהגו להעלות שכר כתף למעות ע"כ ואין הדבר כן כי אמיתות כוונת דבריהם היא על מתניתין דלקמן שם ע"ב דשם מתנייא הך לישנא גופיה דרשב"ג דברייתא דשמין עגל עם אמו וסיח עם אמו והכי תנינן שם שמין פרה וחמור וכו' רשב"ג אומר שמין עגל עם אמו וסיח עם אמו ולפ"ז מתיישב היטב לשון התו' דכל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו כיון ששנהו כן במשנה ומכח זה רצה ר"ת לפסוק כרשב"ג דברייתא מאחר שנשנה ג"כ במשנתינו ואף גם זאת לא בחרו התו' ז"ל בזה הפסק מטעמים אחרים הנז' שם ותדע עוד דגם לדעת התוס' כל היכא שאמרו במשנתינו לא הויא ברייתא בכלל שהרי כתבו בפ"ז דעירובין פ"א ב' ד"ה הכי גרסינן וז"ל וכן נראה בספרים דגרסי במשנתינו דבברייתא מצינו דאימתי דר' יהודה לחלוק בפי כסוי הדם וכו' ע"כ הרי דברייתא לאו בכלל משנתינו היא לדעתם ז"ל וכן נראה עוד מדבריהם דפ' כירה מ' א' ד"ה דילמא ע"ש ובפ"ק דר"ה ט' א' סד"ה ולאפוקי יע"ש ודוק וכ"כ הר"ב חוות יאיר דף צ"ה א' אלא שהצריך עיון לדברי התוס' דאיזהו נשך ולי הדיוט ניחא במאי דכתיבנא וכאשר כתבתי בהבנת דברי התוספות הנ"ל כן מצאתיו מפורש בדברי מוהרי"ט צהלון בחדושיו לפ' איזהו נשך דף ט"ו ע"ג יע"ש ואע"ג שהוקשה לו על זה דכיון דבברייתא קתני אפי' במקום שנהגו ומתניתין לא איירי במנהג איך קאמר כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו מ"מ ברור הוא דלא הדר ביה עכ"ז ממאי דפירש כוונת דבריהם דמלת במשנתינו קאי אמתני' ולא אברייתא ודוק וכן מצאתי תו בס' עין יהוסף על ב"מ יע"ש. שוב האיר ה' את עיני וכה הראני בגליון הש"ך של הרב המופלא אלופי ומיודעי כמהר"י אירגאז זצוק"ל וכדין כתיב בגויה לא מוכח מידי דאע"ג דהתם ברייתא היא מ מ"מ הכי איתא שם בע"ב במתניתין ע"ש ע"כ ואחרי מופלג נדפס ס' קרבן נתנאל על הרא"ש וראיתי אליו בפ' השולח סי' כ"א שכת' וז"ל ובש"ך ח"מ סי' קע"א ס"ק ט' וז"ל וליכא למימר דוקא במשנתינו דבתוס' פ' איזהו נשך דף ס"ט ד"ה אלא שיטה אתמר מוכח להדיא דה"ה בברייתא וכן בשו"ת חות יאיר סי' צ"ד הניח זה בצ"ע ותמהני על שני גדולי הדור איך שגו ברואה הלא באותו דף ע"ב תמצא דברי רשב"ג במשנה רשב"ג אומר שמין עגל עם אמו וסיח עם אמו וע"כ אפי' במקום שנוהגים לעלות שכר עמל ומזין עכ"ד ועע"ש פ' הניזקין סי' ה' ודין גרמא לי שמחת עולם על ראשי שכוונתי לדעת שני שרי צבאות ישראל ומצאתי להנ"י שכתב עלה דהך מתניתין דרשב"ג וז"ל ולית הלכתא כרשב"ג אלא בעינן שכר עמלו ומזונו וכן פסקו הרי"ף והרמב"ם ואע"ג דכ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו כבר פירשו המפרשים ז"ל בהרבה מקומות כיוצא בזה דאין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהן חוץ ועוד דהכא עיקר מילתיה דרשב"ג בברייתא איתא עכ"ל כנראה מדבריו אלה דלא חשיב לדוקא הך כללא דרשב"ג וכ"כ עוד בהדיא בפ"ק דב"ב על מתניתין דכופין אותו לבנות בית שער בשם הרנב"ר ונראה דהסכים על ידו מדלא פליג עליה והנה מלבד דזה סותר למ"ש איהו גופיה בפ' ג"פ רל"ז א' אמתניתין דושניהם נותנים שכר דקי"ל כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו ולמ"ש עוד בפי"ן רי"ח א' ורכ"א א' ע"ש אף גם זאת אני בעניי לא יכולתי להלום דבריו אלה שהרי כבר הוכחתי באות האלף מדברי התוס' ורש"י והר"ן וש"ג בשם ר"ת וכ"כ הכ"מ פ"א מה' איסורי ביאה דכל היכא דנחתו למניינא ואמרו הלכה כפלוני חוץ וכו' דוקא היא ע"ש ותו דאין למדין מן הכללות וכו' לא יאמר כ"א בדברי התנאים שדרכם לסתום אבל באמורא שדרכו לפרש לא שייך לומר כן כמו שתמצא באות האלף וכללין דכל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו ר' יוחנן דהוא אמורא קאמר ליה וכיון דלא אפיק מכללא רק ערב וצידן וראיה אחרונה דוקא קאמר דאל"כ הוה לפרש. איברא דהא לא קשיא כ"כ דאפשר דהנ"י סבר דאף באמוראים אמרינן אין למדין וכו' וכדמשמע מדברי הריטב"א בחידושי כתובות דף ה' ע"ב גבי אבל חייב בכל המצות חוץ מן התפילין הבאתי דבריו באות האלף ע"ש ואי קשיא הא קשיא מה שסיים הנמוקי יוסף ואמר ועוד דהכא עיקר מילתיה דרשב"ג בברייתא איתיה דלא ידענא אמאי קרי ליה להברייתא עיקר טפי ממתניתין ואי משום דבברייתא קא מפרש טפי דקאמר ואפי' במקום שנהגו אכתי אין זה טעם מספיק לשלא נפסוק כרשב"ג דמתני' לפחות מיהא בדליכא מנהג מאחר דבזה כ"כ עיקר הוי מתניתין כמו ברייתא ותו דבר מן דין הלא ע"כ מוכרחים אנו לומר דאף דבמתניתין לא הוזכר מנהג בדברי רשב"ג ממילא שמעינן דבמקום שנהגו מיירי דאלת"ה לא פליג את"ק כיון דת"ק נמי לא אמר אלא במקום שנהגו וכמ"ש בעל עין יהוסף שם ואיך שיהיה ננקוט בידן מיהא דגם להנ"י הך כללא דרשב"ג ליתיה בברייתא כדמוכח במ"ש ועוד דהכא עיקר מילתיה דרשב"ג בברייתא איתיה וכתב עוד כן בהדיא גבי שתק ולבסוף צוח יע"ש נמצאת אתה למד מכל האמור דאין מקום כלל למ"ש הכ"מ דס"ל להרמב"ם דהלכתא כוותיה דרשב"ג אף בברייתא גם לא למה שכתב הש"ך לדעת התוס' דבברייתא נמי איתיה להך כללא ואחריו נמשך הכותב שבספר אור יקרות דף מ"ט ע"ד דליתא דכיון דנקטו בזה הכלל מלת במשנתינו אין במשמעותה כ"א משנה בלחוד וכדכתיבנא וכן מצאתי אחר זמן למהר"י קולון שורש קל"ז שכתב כן בפשיטות גמור יע"ש וכן תמצא עוד בס' משנה למלך פ"ג מה' איסורי מזבח דין ה' ובעדות ביהוסף ח"ב ריש סי' ב' ובשיטת כתובות לר' בצלאל פ' ח' דף פ"א ע"ג בשם ר' ישעיה מטראני ולהכנה"ג בספרו דינא דחיי חלק א' דף קמ"ז א' וקמ"ח א' ושכ"כ בס' התרומה והר"ן והמרדכי בפ' בתרא דע"ז וכן מצאתי גם אני להמרדכי בפ' מי שאחזו סי' תל"א ע"ש וכן מצאתי להריטב"א ז"ל בחידושי ב"ב כ"י פי"ן וכ"כ הב"י ח"מ ססי' רמ"ה והב"ח שם והסמ"ע לדעת הרא"ש וכ"כ עוד הב"ח בא"ח סי' תל"ג ובח"מ סי' ס"ז סכ"ט ובריש סי' ע"ז ובסי' ר"ץ סי"ז ושם בדרישה וכן ראיתי להרא"ש פ' המפלת סי' ג' אך על הב"ח אני תמיה שבא"ח ריש סי' קל"ג כתב בשם הרמב"ן והלכה כרשב"ג במשנתינו על ברייתא דרשב"ג אומר הצרי אינו אלא שרף וכו' דמתניא בפ"ק דכריתות ו' ומשתק שתיק ליה דכהודאה דמיא הפך מ"ש בכל הנך דוכתי שהבאתי ואשוב אתפלא עוד על הרמב"ן ז"ל איך יצאת זאת מלפניו לומר כן על ברייתא כיון דמשנתינו אמרו וכדהוכחתי לעיל בראיות מכריחות מלבד שהוא בעצמו כתב בפ' ע"פ ובפ' יש נוחלין גבי אימתי דר"י לפרש דבמשנתינו אמרו ולא בברייתא יע"ש ובלא זה נמי הא אשכחנא להרמב"ן גופיה שכתב בפ' הכותב דהך כללא דרשב"ג ל"ד הוא וליתא אף במשנתינו יע"ש ואיך אם כן כתב כן על ברייתא ולי הדיוט צריך עיון: