יד מלאכי חלק א· רבי מלאכי הכהן
כללי הכף
שא
כל מקום שאמר ר"י אימתי ובמה אינו אלא לפרש דברי חכמים. הכי איתא בס"פ חלון פ"ב א' בשם ריב"ל ור' יוחנן פליג עליה ואמר דאימתי הוא לפרש ובמה לחלוק ועד כאן לא פליג רבי יוחנן אלא בבמה אבל באימתי תרווייהו שוין דלפרש בא ואע"ג דבפ' זהו בורר כ"ה א' מוכח דרמי בר חמא אית ליה דאימתי דר"י בא לחלוק וגם בפ"ק דגיטין ז' ב' איתא דר' ירמיה נמי הכי ס"ל מ"מ כיון דריב"ל ור"י שוין באימתי דלפרושי אתא כוותייהו קיימא לן וכמ"ש הרי"ף והרמב"ם והרא"ש בפ' מפנין ובכמה דוכתי וכן כתבו התוס' בפ"ק דגיטין שם ובדוכתי אחריני וכן פסק הסמ"ג ריש עשין ס"ד ופתח באלה הדברים פסק ר"ח וכל רבותינו שוין בדבר שאע"פ שסובר רמי בר חמא בפ' זה בורר ור' ירמיה בפ"א דגיטין שאימתי שבמשנה בא לחלוק אין הלכה אלא כריב"ל ור"י שאמרו בפ' חלון כ"מ ששנה ר' יהודה במשנתינו אימתי בא לפרש ובמה לחלוק ע"כ אלא שמה שסיים דלריב"ל ור"י במה לחלוק אינו מדוקדק דהא ר' יוחנן בלחוד הוא דסבר הכי ופליג עלי' דריב"ל בהא וצריכין אנו לומר דכיון דהמכוון שלו הוא לומר דבין לריב"ל ובין לר"י אימתי הוא לפרש לא דק בזה וכמ"ש הכנה"ג בספרו דינא דחיי שם וכן פסק עוד הגאון הר"א ממיץ בס' יראים מצוה קכ"ח והרמב"ן בס' המלחמות פ' כסוי הדם ושאר רבוואתא וזה פשוט וברור אין צורך להאריך בו ומצאתי להר"ש בפי' המשניות פ"ז דאהלות משנה ד' שכתב אמר ר"י אימתי פלוגתא הוא בפ' ז"ב דאימתי דר"י אם בא לפרש או לחלוק כנראה מדבריו דלא ידע לאכרועי איך קי"ל לענין הלכה ולא ידעתי מה ראה על ככה דכיון דריב"ל ור"י שוין בזה ודאי דכוותייהו אית לן למפסק נגד רמי בר חמא ורבי ירמיה ומה גם דאף רמי בר חמא לא סבר הכי אלא היכא דמוכח כמ"ש התוס' בפ' כיסוי הדם פ"ח א' ד"ה רבנן ובלאו הכי נמי יש לתמוה עליו דהא איהו גופיה ברפ"ב דחלה כתב האי אימתי דר"י לאו לפרש הוא כדמוכח בפ"ק דגיטין משמע דבכולהו שאר אימתי אית ליה דלפרושי אתא ובפירושא איתמר נמי בדבריו דפ"ה דדמאי משנה ה' דאימתי דר"י לפרש בא ע"ש וכעת לא ידענא ליה טעם כעיקר וע"ע בפ"ז דנגעים מ"ה שדבריו מגומגמים דהא בתוספתא דמייתי התם לא הוזכר בדברי רבי יהודה לא אימתי ולא במה והזכיר הך כללא לא ידעתי למה. ומעתה יש לחקור ולדרוש בענין במה דפליגי ביה ריב"ל ור"י כהי מינייהו פסקי' כיון דבש"ס דס"פ חלון לא איפסיקא הלכתא בהא וגם הרי"ף והרא"ש שם הביאו דברי שניהם ולא הכריעו ואמת הדבר דלכאורה הוה נלע"ד למימר דמדהרי"ף והרא"ש בס"פ חלון אייתו לעיל מיניה להא דאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יהודה (דקאמר במתני' בד"א וכו') ומסקינן בגמרא דשמואל פליג אריב"ל ש"מ דלדעתם ז"ל קאי שמואל בשיטת רבי יוחנן דבמה לחלוק והו"ל ריב"ל יחיד לגבייהו והוה מסתייעא קצת הדין סברא מדאשכחנא להרי"ף והרא"ש גופייהו בפרק מפנין שכתבו דקי"ל כל היכא דאמר ר"י אימתי אינו אלא לפרש דברי חכמים ואף דבאימתי הוא דקיימי מ"מ מדנקטו הך לישנא דקי"ל וכו' באימתי לחודיה ולא הזכירו בהדיא לבמה ש"מ דבבמה סברי מרנן דלחלוק קא אתי אך אמנם אחר החיפוש קא חזינא דאין סופו להתקיים שהרי מצאתי להרי"ף ז"ל בפ' כל הנשבעין שבהדיא כתב דקי"ל כל מקום שאמר ר' יהודה אימתי ובמה אינו אלא לפרש דברי חכמים וחזר ושנאו בפי' אותה סוגיא מבואר בל' ערבי הובא בהעתק לשוננו הקדוש בס' תמים דעים שם לך נא ראה והבאתי את השלישית מבואר ביתר שאת וביתר עוז בפרק כסוי הדם שכתב בזה הלשון וליתא לדרשב"ג דקאמרינן כ"מ ששנה ר"י אימתי ובמה אינו אלא לפרש דברי חכמים ואפי' ר"י לא פליג אלא בבמה אבל באימתי מודה הלכך עבדינן כרבנן וכדפריש ר' יהודא ודלא כרשב"ג עכ"ד והרי לנו בבירור דעת הרי"ף דבמה לפרש כריב"ל והשתא לפי זה חל עלינו חובת ביאור אמאי מייתי הרי"ף בס"פ חלון לההיא דשמואל דאמר הלכה כרבי יהודה דמשמע דפליג אריב"ל כיון שדעתו ז"ל לפסוק כריב"ל ולמה לא חש להא דשמואל ורב חסדא שם קיימי כרבי יוחנן והוו רבים לגבי ריב"ל ולעד"ן לומר דס"ל להרי"ף דמדאקשינן שם לשמואל הלכה מכלל דפליגי והאמר ריב"ל דבמה לפרש ש"מ דהלכתא היא ולשיטתיה אזיל שבפרק חבית כתב דמדאקשינן בפ"ק דע"ז ממימרת רב דכל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור אלמא הכי הלכתא ע"כ וכן מצאתי אליו עוד בפרק מי שמתו ובפרק בית שמאי ובפ' כל הבשר וכ"כ הרא"ש בפ"ק דב"ק ובפרק אותו ואת בנו והרמב"ן שם והתוס' בפרק האשה שלום קי"ו א' ד"ה וליהמניה ובע"ז ס"ז א' ד"ה ורבא וע"ע בפ' שמנה שרצים ק"ז ב' ד"ה אמר ובריש קמא ד' א' ד"ה ורב ששת ועם כל זה הוכרח הרי"ף להביא מימרא דשמואל דהלכה כרבי יהודה וכו' משום מאי דמסיים בה ולא עוד אלא כל מקום ששנה רבי יהודה בעירובין הלכה כמותו ואיידי דבעי לאשמועי' הך כללא נקט כולה מימרא דשמואל כאשר היא כי אין דרך הרי"ף להביא מקצת המימרא ולהשמיט מקצתה ותדע שכדברי כן הוא דהא בפ' מי שהוציאוהו גבי מתני' דמי שישב בדרך ועמד דאפליגי בה ר"י ור"מ כתב הרי"ף גופיה דקי"ל ר"מ ור"י הלכה כר"י ועוד גרסי' בהדיא בפרק חלון א"ר יהודה אמר שמואל הלכה כר"י ולא עוד אלא וכו' הרי לך דגם בסוגיא דלאו בדוכתה הביא כולה מימרא משום סיפא דאצטריכא ליה וכ"ש הכא דבדוכתה היא ועיין בכללי הפוסקים שלי בכללי הרי"ף והטור כיוצא בזה והא דלא חש הרי"ף לדשמואל ורב חסדא דנראה דקיימו בשיטת ר' יוחנן נלע"ד לומר דאפשר דס"ל להרי"ף ז"ל דעם כל זה לא מיקרי רבים לגבי ריב"ל דכיון דכל חד מינייהו אמר לשמעתיה אמילתא אחרינא ולא פליגי אכללא דריב"ל בהדיא נמצא דאינהו ור' יוחנן כל חד וחד מיקרי יחיד לגביה וסברא זו לא נפלאת היא ולא רחוקה דכיוצא בה מצינו להרי"ף גופיה ס"פ הגוזל בתרא שכתב דקי"ל דכל רב ושמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ופי' הכנה"ג בכללי התלמוד כלל מ"ג ומוהר"ש אלגאזי בגופי הלכות כלל קפ"ד דהיינו משום דרב ושמואל לא קיימי בחדא שיטה ואע"פ שבכולל חולקים על ר' יוחנן כל חד וחד יחיד מיקרי לגבי ר' יוחנן ואף ה"נ דכוותה הוי וכן מצאתי עוד להכנה"ג בי"ד סי' כ"א הגהות הב"י אות י"א שכתב ליישב דברי הרי"ף שמה שפסק כרב לגבי שמואל אע"ג דרשב"ל קאי כוותיה הוא מטעמא דלא איפליגי בבת א' אלא זה לבדו וזה לבדו וכל א' נתבטל סברתו לגבי רב והלכתא כוותיה ע"כ ומכ"ש היכא דלא פליגי בהדיא אכללא לא בבת א' ולא בזה אחר זה אלא מדיוקא הוא דאמרינן דכל חד וחד פליג אדריב"ל וכ"כ עוד בשיירי כנה"ג כללי התלמוד סי' ט' גבי משנת ראב"י קב ונקי ע"ש ובכללי כנה"ג סי' ה' ובהגהות מרדכי פ' המפקיד וצא ולמד עוד ממ"ש הרב המגיד לדעת הרמב"ם תלמיד הרי"ף בפ"ז מה' אישות הל' י"ב דלא מיקרי תרי לגבי חד אלא כששניהם חולקים על האחד מחד טעמא אבל כל א' חולק עליו מטעמיה לית כאן תרי לגבי חד וכ"כ הלח"ם בפ"ח מה' תמידין ומוספין גבי ר"ע יע"ש וכן תמצא עוד בכריתות בלשון לימודים שער ג' סי' ק"ט שכתב דאע"ג דשני תנאים סוברים הפך ר"ע כיון שלא חלקו שניהם עליו במקום א' אלא האחד מהם לא מיקרי אלא מחבירו והלכה כר"ע ודבר זה נראה פשוט וברור לא מצאתי ולא ראיתי חולק עליו באופן דשיטת הרי"ף ברורה ונכונה דהלכה כריב"ל דגם במה דר"י לפרש הוא. ומדי דברי בשיטת הרי"ף זו זה חזיתי ואספרה שרבינו הגדול מוהריק"א תפס עיקר כדברי הרי"ף שהרי בפ"י מה' טומאת מת כתב בפשיטות וידוע שכל מקום שאמר ר"י במד"א אינו אלא לפרש ולכאורה כמו זר נחשב בעיני דידיעה זו מנין כיון דבמחלוקת היא שנוייה אך האיר ה' את עיני וראיתי דלשיטתיה אזיל דבפ"ד מה' ברכות הל' ד' כתב להליץ בעד הרי"ף וז"ל ואני אומר דכיון דאשכחן בפרק זה בורר דאיפליגו ריב"ל ורבי יוחנן דלריב"ל כ"מ שאמר ר"י במד"א אינו אלא לפרש דברי חכמים ורבי יוחנן קאמר שהוא לחלוק וכתבו התוס' והר"ן פרק בני העיר דריב"ל ור"י הלכה כריב"ל וכו' אלא דשני רב נחמן דאפשר לרב חסדא למימר דס"ל דבמד"א לחלוק וכו' ומכיון דקי"ל דבמד"א לפרש ממילא קם ליה הלכה כרב ששת עכ"ד הא קמן מבואר דאזיל לשיטתיה דהרי"ף לפסוק כריב"ל דבמה לפרש וכ"כ עוד בפ"ט מה' ע"ז הל' ד' ומ"מ איכא למידק בדבריו שכתב דאפשר לרב חסדא למימר דס"ל דבמד"א לחלוק והוה מצי למימר בפשיטות דרב חסדא הכי ס"ל כדאיתא בס"פ חלון להדיא דאמר רב חסדא זאת אומרת חלוקין עליו חביריו על ר' יהודה והנה לזה אפשר לתרץ ולומר דאע"ג דקאמר זאת אומרת אולי לא ס"ל לרב חסדא הכי כמ"ש התו' בעירובין ל"ו א' וביומא ו' ב' ובזבחים ל"ג א' ובכתובות י"ט ב' וכן יש להוכיח מן הש"ס ספ"ק דיבמות ט"ז ב' ושלהי פ"ז דנדה נ"ו ב' דקאמר וכי תימא זאת אומרת וליה לא ס"ל והא וכו' הרי דשפיר אפשר לומר זאת ולא ס"ל אי לאו דקשיא קושיא אחריתי ועיין הרמב"ן בספר המלחמות ס"פ ראוהו ב"ד א"נ י"ל דס"ל למוהריק"א דמדאצטריך רבי חסדא לאוכוחי ממתני' דחלוקין עליו חביריו על ר"י ש"מ דבעלמא לית ליה לרב חסדא דבמד"א לחלוק ואי קשיא הא ודאי קשיא על מוהריק"א דמאחר שכל מ"ש שם הוא לאחזוקי פסקיה דהרי"ף אמאי לא הביא דעת הרי"ף דפ' כל הנשבעין ופ' כסוי הדם דאייתינא לעיל דבירו' פסק דבמה לפרש כריב"ל ותו קשה דאמאי מייתי מהתוס' ומהר"ן דפ' בני העיר דריב"ל ור"י הלכה כריב"ל הלא הוה מצי לאוכוחי מהרי"ף גופיה דס"ל הכי כדמוכח מדבריו דפר' ערבי פסחים במחלוקת ריב"ל ור"י שכתב דהלכה כר"י מדקם ר"י בשיטתיה דרבא וריב"ל כאביי משמע בהדיא דאי לאו הכי דעתיה לפסוק כריב"ל נגד ר' יוחנן וכן משמע תו בפ"ק דברכות ובפ"ק דע"ז דבמחלוקת ריב"ל ור"י פסק כר"י מטעמא דתניא כוותיה מבואר שפיר דאי לאו דתניא כוותיה דר"י הוה פסק כריב"ל. ואיך שיהיה נמצינו למדין דגם הרמב"ם ז"ל כהרי"ף רביה ס"ל לפסוק כריב"ל דבמה דר"י לפרש הוא מדפסק בפ"ד מה' ברכות בדין חברים שהיו יושבין לאכול ויצאו לקראת חתן וכו' כדעת הרי"ף וכמו שסיים מרן שם בכ"מ ורבינו ז"ל כהרי"ף ס"ל ומה גם דאף הרמב"ם פוסק בעלמא כריב"ל לגבי ר' יוחנן כמ"ש מרן בכ"מ בפ"ב דנדרים הלכה ט"ז ובס"פ י"ג ממעשה הקרבנות ע"ש וע"ע בפ"ח מה' תרומות הל' כ"ד ופ' י"א מה' פסולי המוקדשין הל' ט"ו ובלא זה נמי הא אשכחנא להרמב"ם ז"ל ספ"ג מה' מתנות עניים דפסק בהדיא כר' יהודה דברייתא דמייתי בירושלמי א"ר יהודה במד"א במידל לשוק וכו' ומינה שמעינן שפיר דאית ליה לרבינו דבמה לפרש כדעת הרי"ף רביה ע"ש ודוק וע"ע בפ"ב מה' שמיטה ויובל כיוצא בזה ובדברי הרדב"ז שם בספרו יקר תפארת ונראה בעליל לארש כדברי מרן בכ"מ פ"י מה' טומאת מת הבאתי דבריו למעלה אלא שאני בעניי לא נתקררה דעתי עכ"ז ממה שמצאתי להרמב"ם בפי' המשניות ספ"ח דסוטה עלה דתנינן שם אמר רבי יהודה בד"א במלחמת מצוה וכו' שכתב ואין הלכה כר' יהודה וכן בפכ"ח דכלים, מ"ז עלה דקתני אר"י במד"א בטלית וכו' כתב דר"י פליג אדרבנן ואין הלכה כר"י וכן בחבורו פכ"ג מה' כלים פסק כחכמים ונמצא לפ"ז שלא השוה את מדותיו בזה הכלל ולא אחד בהם שנתעורר בזה והנה בההיא דסוטה שפיר נוכל לומר דשנייא הוא דבגמרא שם איכא בהדיא דר' יהודה פליג ארבנן ומבאר פלוגתייהו ע"ש וכל הכללים לא נאמרו אלא על הסתה אך ההיא דכלים ודאי קשיא ולי המך צ"ע. ואחרי הדברים והאמת האלה יש לתמוה טובא על הפר"ח דפליג בזה על מוהריק"א בספרו מים חיים בלשונותיו על הרמב"ם פ"ד מה' ברכות וכתב וז"ל וליתא דבפ' חלון דף פ"ב מבואר דבמה לחלוק דאע"ג דריב"ל ור' יוחנן הלכה כריב"ל שאני התם דשמואל קאי בשיטת רבי יוחנן וא"כ יחיד ורבים הל' כרבים וא"כ צ"ע ליישב סברת הרי"ף ושמא י"ל כיון דבברי' קמייתא קתני סתמא משמע דהיא אליבא דכ"ע וגילה בזה במד"א שמפרש דברי חכמים ועיין ביבין שמועה כלל תל"ח דף קכ"א עכ"ל מדבריו למדנו שלדעתו ז"ל דעת הרי"ף בעלמא לפסוק כר' יוחנן דבמה לחלוק אך בברייתא דערבי פסחים משום דאיכא גילוי להפך אית ליה דלפרושי אתא וזהו שסיים בדבריו ועיין ביבין שמועה וכו' כלומר דשם נאמר בשם התוספ' דבמה זימנין לחלוק וזימנין לפרש ואני אומר דליתא לדבריו ודברי מוהריק"א שרירין וקיימין ואישתמיט מיניה דבהדיא פסק הרי"ף פעם ושתים ושלש דבמה לפרש כריב"ל וכדכתיבנא וכן מצאתי עוד בהדיא להרז"ה פי"ן דף רי"ש ע"א יע"ש שוב ראיתי שדברי הפר"ח יש להם על מה שיסמוכו והן הן הדברים שכתב הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות פ' ערבי פסחים הילך לשונו אבל הפסק שאמרו כרב ששת דאע"ג דפריק רב חסדא (צ"ל רב נחמן) שינוייא הוא חוכך אני בו כנגדם דהא מתניתא קמייתא ע"כ ר"י היא ולית לה לדר' ששת קיום אלא או שיפסוק הלכה כר"י יחיד במקום רבים או שיאמר שלא בא אלא לפרש דברי חכמים וסוגיין בעלמא אימתי לפרש ובמה לחלוק ועוד שלא אמרו כן אלא במשנתינו אבל בברייתא הכל לחלוק כדאיתא בדוכתה ושמא סברו הראשונים ז"ל לומר דמאחר שמצינו ברייתא קמייתא דקתני סתם בד"א כשהניחו שם זקן או חולה היא מוכחא על חבירתה שאין במה זה של ר"י אלא לפרש והן רואין שזה פשטן והצעתן עכ"ד וכ"כ עוד בפי"ן רי"ט ב' ע"ש פקח עיניך וראה שגם מהרמב"ן נאמן ביתו של הרי"ף נעלם מה שפסק הרי"ף בפרק כסוי הדם ובפרק כל הנשבעין דבמה לפרש כריב"ל ומה שכת' דסוגיין דעלמא אימתי לפרש ובמה לחלוק הם דברים תמוהין דהיכא אשכחן דכל התלמוד סוגיין זו אדרבא ממאי דקי"ל ריב"ל ור"י הלכה כריב"ל דעת נוטה היא דבמה לפרש ואי משום דבפ' חלון משמע דשמואל ורבי חסדא קיימי כר' יוחנן הא קא חזינן דהרי"ף ז"ל לא חש לזה וע"כ לומר כדתריצנא לעיל אליביה גם מ"ש ועוד שלא אמרו כן אלא במשנתינו אבל בברייתא הכל לחלוק כדאיתא בדוכתא מילתא דתמיהא היא בעיני דהרואה דבריו אלה בלבבו יבין שהיא הלכה ברורה והכל מודין בה וזה אינו דרבים וגדולים הם הסוברים דהך כללא איתיה בין במשנה בין בברייתא כמו שאכתוב בכללין דלקמן בס"ד וגם בזה אישתמיטיה דהרי"ף ז"ל לא גרס במשנתינו ולא עוד אלא שבהדיא כתב הך כללא בפרק כל הנשבעין על ברייתא יע"ש אמור מעתה שדברי מרן בכ"מ נכונים הם בטעמן וראוין הדברים למי שאמרן ודברי הפר"ח דחויין מעיקרן וכ"כ הט"ז בא"ח סי' רע"ח ס"ק י' שיפה אמר רבינו בעל ב"י בזה בודאי ע"ש אלא שהוא קיצר במקום שאמרו להאריך ואני הארכתי ועשיתי סמוכות לדבריו ולהכי כתב הט"ז שם רסי' קנ"ה בפשיטות גמור דאמרינן בכמה דוכתי כל אימתי ובמה דא"ר יהודה אינן אלא לפרש והכי נקט לה הב"ח שם יע"ש וכן ראיתי להדרישה בח"מ סי' רל"א ס"ח דנקט בפשיטות וכדקי"ל דכל לשון, אימתי ובמה לפרושי באו ולא לפלוגי וכ"כ הרדב"ז בס' יקר תפארת ספ"ד מה' נזירות לדעת הרמב"ם וקי"ל דכל בד"א אינו אלא לפרש ע"ש וכן מצאתי שפסק בעל האגודה בפ' ז"ב דכל מקום שאמר ר"י אימתי ובמה אינו אלא לפרש דברי חכמים והכי כייל לן מוהר"ש אלגאזי בספרו יבין שמועה כלל ת"ס מדעת עצמו ומ"מ אני תמיה על רוב בקיאותו איך לא הזכיר מיהא דעת הרי"ף והרז"ה והרמב"ם ומוהריק"א בזה גם לא דעת החולקים עליה כדבעינן למימר קמן. אבל מצאתי להריטב"א בחדושיו לעירובין ס"פ חלון גבי מחלוקת ריב"ל ור"י שכת' וז"ל ומסתברא דבהאי פלוגתא הלכתא כר' יוחנן אפי' לדברי ר"ת שפסק במסכת מגילה ובכמה מקומות דר' יוחנן וריב"ל הלכה כריב"ל שאני הכא דשמואל ור' חסדא קיימי כר' יוחנן והוה ליה ריב"ל יחיד ורבים וכו' עד וכן הסכימו בתו' לענין פסק משנתינו אלא שהם פוסקים במחלוקת ריב"ל ור"י הלכה כריב"ל דאפילו בד"א אינו אלא לפרש ונפקא מינה לענין מילי דעלמא עכ"ד הרי דלא בחר בשיטת הרי"ף והרמב"ם ופנה דרך לעצמו לפסוק כר' יוחנן דבמה לחלוק אפילו לדעת התוס' דרגילי למפסק בעלמא כריב"ל לגבי ר"י וכ"ש לפי דעתו שבפרק מי שהוציאוהו כתב בהדיא דריב"ל ור"י הלכה כר"י והנה לא תעזוב נפשי לשאול אמאי לא חש להא דמקשי הש"ס שם אדשמואל בפשיטות והאמר ריב"ל וכו' דמשמע מזה דדברי ריב"ל הלכתא נינהו וכדכתיבנא לעיל לדעת הרי"ף וי"ל דלשיטתיה אזיל שכת' בחדושיו לכתובות רפ"ב דף י"ב ע"ד וז"ל וכבר כתבתי בכמה מקומות דאורחא דתלמודא הוא דפריך לזמנין סתמא אליבא דמאן דלית הלכתא כוותיה וכ"כ עוד בחדושי קידושין ס"פ האומר והאמנם מה שסיים בדבריו ואמר שהתוס' פסקו כריב"ל דבמה לפרש אני בעניי יגעתי ולא מצאתי איה מקום כבודו של זה הפסק ואדרבא ממה שפסקו בע"פ ק"ב א' כר' חסדא בההיא דחברים שהיו יושבים לאכול וכו' משמע איפכא דהא לר' חסדא שם בד"א דר"י לחלוק בא כמבואר למעיין שם וכן יש לדקדק ממ"ש שם ד"ה תניא דמש"ה לא מייתי סיעתא מרבנן דר"י לר' חסדא משום דאיכא דאמר בסנהדרין דבמה נמי לפרש משמע מלשונם זה דאינהו לא סברי הכי לפום קושטא ותו דמדברי רשב"ם שפסק גם הוא כר' חסדא נשמע לדעת התוס' והנה רשב"ם כתב שם בזה הלשון אר"י בד"א מכלל דרבנן פליגי עליה וכו' כר' חסדא דאמר ר' יוחנן בעירובין בפ' חלון כל מקום שאמר ר"י במה לחלוק אימתי לפרש דברי חכמים בא ע"כ הא קמן מבואר דמי שפוסק כר' חסדא אית ליה כר' יוחנן דבמה לחלוק ובר מן דין הא אשכחנא להתוס' עצמם בפ"ק דביצה ט' ב' ד"ה ולא היא שהקשו בפשיטות וא"ת והא כל מקום דתני במה לחלוק ותירצו דהיינו דוקא במשנה אבל לא בברייתא הרי דבמשנה מיהא ס"ל דבכל מקום דתני במה לחלוק בא הפך דברי הריטב"א ומה שיש לדקדק בדברי תוס' אלה אכתבנו בכללין דבסמוך בס"ד שמעינן מיהא דהריטב"א והרשב"ם תרווייהו אית להו דבמה לחלוק וכר' יוחנן אך דעת התוס' בזה עדיין רופפת בידינו עד אמצא מקום וסעד לדברי הריטב"א ולעת כזאת לבד ראה זה מצאתי להתוס' ז"ל בפ' לולב הגזול מ' ב' ד"ה שמא שכתבו וז"ל ותימא דרבנן דהתם דאמרי ואם לקח בשוגג יחזרו דמים למקומם במזיד תעלה ותאכל במקום וי"ל דאיירי כמו שמפרש ר' יהודה התם בד"א במתכוין וכו' עד וכולה ברייתא דקידושין רבי יהודה היא דאפי' למ"ד פ' ז"ב אימתי דר"י לפרש ובמה לחלוק היינו דזמנין דבמה לחלוק ומ"מ זמנין נמי היינו לפרש ע"כ נקוט מיהא דאע"ג דר' יהודה קאמר בד"א נקטו לישנא שמפרש ר' יהודה התם בד"א וכו' ודוק נמי לישנא דאפי' למ"ד וכו' דמשמע דלדידהו לעולם במה לפרש ולפי זה אפשר דטעמייהו הוי כדאמרן לעיל לדעת הרי"ף דמדקא מקשי תלמודא בס"פ חלון לשמואל מריב"ל ש"מ דכן הלכה דהא אשכחן דגם התוס' אית להו הכי בפ' האשה שלום קט"ז א' ד"ה וליהמניה שכתבו אומר ר"י דהלכתא כר' המנונא מדפריך סתמא דגמרא מר' המנונא וכ"כ עוד בפ' השוכר את הפועל ס"ו א' ד"ה ורבא ע"ש ואע"ג דמצינו להתוס' ג"כ שכתבו בכתובות כ"א ב' ובפ' המקבל קי"ג א' דרך התלמוד להקשות אפי' מדבר דלא הוי הלכתא הכי מ"מ הכא א"א לומר דס"ל דלא כריב"ל כיון דאינהו רגילי לפסוק כריב"ל לגבי ר' יוחנן כמ"ש בפ' בני העיר כ"ז א' ד"ה כוותיה וכיוצא בזה תמצא בכנה"ג י"ד סי' צ"ח הגהות הב"י אות ס"ז גבי כלל דרבי יוחנן וריש לקיש ע"ש ומכאן אתה דן דהתוס' ז"ל לא חשו להא דשמואל ור' חסדא קיימי כר' יוחנן כמו דלא חשו לה הרי"ף והרמב"ם ומוהריק"א מטעמא דכתיבנא לעיל ומעתה אין מקום למה שכתבו בעל מגן דוד ויד אהרן בסי' קע"ח דדעת התוס' לפסוק כר' יוחנן דבמה לחלוק דליתא וכמו שהעיד על זה הריטב"א ז"ל בס"פ חלון הנ"ל ולפי זה צריכין אנו לומר לדעת התוס' ז"ל דאף דבעלמא אית להו דבמה לפרש מ"מ בההיא דערבי פסחים פסקו כר' חסדא משום דבגמ' שקלו וטרו אליביה ועוד דתני כוותיה ועיין מגן דוד סי' קע"ח ס"ק י' שכת' דס"ל להתוס' דבודאי במסקנא הוי בד"א גם כאן לפרש ע"ש כי העלה ארוכה ומאחר שכן מאי דכתבו בפ"ק דביצה דכל מקום דתני במה לחלוק לי הדיוט צ"ע וגם אנכי לא ידעתי למה נדחקו בפ' לולב הגזול למ"ד דבמה לחלוק דזמנין לחלוק וזמנין לפרש דהא לישנא דכל מקום שאמר ר"י וכו' לא משמע הכי ותו כיון דבברייתא אינון קיימין הוו מצו לתרוצי תירוץ יותר מרווח לפי שיטתם דביצה דלא אמרו כן אלא במשנה אבל לא בברייתא ובכל זה לא באתי לכלל יישוב לעת עתה ועיין ס' לשון למודים על הטורי' דף נ' ע"ב. וראיתי להכריתות בלשון למודי' ש"ב סי' כ"א וש"ג סי' ל"ו שכת' דבד"א לעולם לחלוק ואימתי פעמים לחלוק פעמים לפרש נראה מדבריו אלה שדעתו לפסוק כר' יוחנן ויש לתמוה דהא איהו גופיה בימות עולם ש"ג סי' ד' פסק דהלכה כריב"ל בכל מקום ואפשר לתרץ דהא דאית ליה דהלכה כריב"ל בכל מקום היינו היכא דפליג עם אמוראי אחריני חוץ מר' יוחנן ויש הכרח נכון לזה מדכת' איהו גופיה בימות עולם סוף ש"ב דריב"ל תלמיד דר' יוחנן הוה ועד אביי ורבא ואילך אין הלכה כתלמיד במקום הרב כמ"ש הוא עצמו שם בש"ג סי' ו' אלא ודאי דחוץ מר' יוחנן קאמר אע"פ שלא פירש דלא כשיירי כנה"ג שכת' בכללי התלמוד כלל ט"ל בשם הכריתות דריב"ל ור"י הלכה כריב"ל דליתא שהרי הוא לא כת' אלא דהלכה כריב"ל בכל מקום ועל כרחנו אפיקו ר"י מכללא כמו שהכרחתי א"נ י"ל שדעתו בזה כדעת הריטב"א דשמואל ורב חסדא קיימי כר' יוחנן והוה ליה ריב"ל יחיד לגבייהו וכגון זה דבר הלמד מעניינו הוא שהרי אחר סמוך שכת' הך כללא דהלכה כריב"ל בכל מקום כתב כלל אחר וז"ל אע"פ שנהגו חכמים לומר פלוני ופלוני הלכה כפלוני היכא דאיכא תרי אמוראי בתראי דקיימי כחד מינייהו הלכה כמותו ע"כ אלא שאני בעניי לא ידעתי אמאי הצריך שיהיו תרי אמוראי בתראי בשיטת היחיד כדי לפסוק כוותיה דהא אפי' בחד אמורא בתראה דקאי כחד מינייהו סגי למפסק כוותיה כדאשכחן להרא"ש בריש פרק מי שהוציאוהו שכת' דאע"ג דקי"ל משנת ראב"י קב ונקי בהא לית הלכתא כוותיה כיון דר' פפא סבר כרבנן הרי דהגם דבעלמא אית ליה להרא"ש דהלכה כראב"י אף כנגד רבים כדמוכח מדבריו אלה וכמ"ש בהדיא בפ"ק די"ט מ"מ פסק נגד הכלל משום דר' פפא קאי כרבנן וכ"כ התוס' שם אמ"ב א' ד"ה מכלל וכן מצינו עוד להתוס' פ' שלשה שאכלו מ"ט ב' ד"ה ר"מ שפסקו כר"מ נגד ר' יהודה משום דקם ליה ר' יוחנן בשיטתיה דר"מ אע"ג דבעלמא הלכה כר"י נגד ר"מ ושכן פסקו ר"ח ובה"ג והשאלתות וכ"כ שם הרא"ש ז"ל יע"ש וכעת לא מצאתי טוב טעם לדבריו אלה ואכתי לא מייתבא דעתי בדעת הכריתות גם לא במאי דתריצנ' אליביה מכמה טעמי חדא דאיהו גופיה כת' בלשון למודים ש"ג סי' י' דקי"ל דלא מקשינן לא ממשנה ולא מברייתא ולא מאמורא אלא א"כ היא הלכה והוא מה שכתבתי בראשית מאמר בשם הרי"ף והר"ן והרא"ש והתוס' ומאחר שכן היה לו לחוש דמדמקש' הש"ס בפשיטות בס"פ חלון לשמואל והא אמר ריב"ל כל מקום וכו' ש"מ דהלכה היא דאל"כ לא הוה מקשי תלמודא מיניה ותו קשה בעיני לומר דאיהו סבר כהריטב"א דשמואל ורב חסדא דלא פליגי בהדיא אכללא דריב"ל מיקרו רבים לגביה שהרי מצינו לו בלשון למודים ש"ג סי' ק"ט שכת' גבי הלכה כר"ע מחבירו דאע"ג ששני תנאים סוברים הפך ר"ע כיון שלא חלקו עליו שניהם במקום אחד לא מיקרי אלא מחבירו והלכה כר"ע וכ"ש הכא דלא זו דלא פליגי שמואל ור' חסדא במקום א' ובשיטה א' על ריב"ל אלא אף זו יש מקום וצדדין לומר דלא פליגי אכללא כדתריצנא לעיל לדעת הרי"ף גם מה שכת' דאימתי פעמים לחלוק פעמים לפרש לא ידענא מנא ליה הא דמלישנא בכל מקום שאמרו דנקטו משתמע טפי דאימתי לעולם בא לפרש בין לריב"ל בין לר' יוחנן והנה לזה אפשר לתרץ ולמימר דכוונתו בזה דהיכא דאיכא הוכחה דפליג רבי יהודה אז אמרינן דלחלוק בא וכרמי בר חמא דאית ליה הכי בפרק זה בורר כ"ה א' הובא בתוס' פ' כסוי הדם פ"ח א' ד"ה רבנן וגם הכריתות גופיה רמזו לחידוש בימות עולם ש"ג סי' ח"י והשמיט לר' ירמיה דגם הוא סבר כרמי בר חמא בפ"ק דגיטין ו' ב' לא ידעתי למה וכ"כ הר"ש בפי' המשניות רפ"ב דחלה האי אימתי דר"י לאו לפרש הוא כדמוכח בפ"ק דגיטין אך הרמב"ם בפירושו שם כתב דלעולם אימתי דר"י לפרש בא וכ"כ התוס' שם בגיטין ושההיא דחלה דמייתי שם הש"ס ברייתא היא ע"ש ותדע עוד דלדעת התוס' במתני' מיהא לעולם בא לפרש דהא בס"פ אותו ואת בנו פ"ג א' עלה דקתני ומודה ר"י הניחו בתימה דלמאן מודה דאימתי דר"י לפרש הוא ואי הוו סברי דהיכא דמוכח לחלוק בא אין לך הוכחה גדולה מזו דפליג מדקתני עלה ומודה ר"י אלא ודאי דלדידהו בכל גוונא אימתי לפרש הוא וכן נראה דעת שאר רבוותא קמאי ובתראי שכתבו סתמא דאימתי לפרש בא ולא אחד בהם שחילק בהכי. באופן שמ"ש הכריתות דאימתי פעמים לחלוק פעמים לפרש יש לו על מי שיסמוך אך במה שפסק נגד ריב"ל דבמה לעולם לחלוק לא מצאתי לו סמוכות מהטעמים שכתבתי הן אמת שאחר כתבי כל זה מצאתי לרש"י ז"ל במנחות ע"א ב' שכתב וקי"ל בסנה' בפ' ז"ב כ"ה כל מקום ששנה ר' יהודה אימתי אינו אלא לפרש ובמה לחלוק ע"כ וכן מצאתי עוד להמרדכי בפ' ע"פ גבי חברים שהיו מסובין וכו' שכ' וא"ת והא אמרינן בסנהדרין דלכ"ע במה לחלוק ולעיל קאמר ר"י במה וכו' ע"כ וכן ראיתי תו להרמ"ע בתשובותיו סי' כ"ט שכ' בפשיטות דהא קי"ל אין אימתי אלא לפרש כר' יוחנן וכרב חסדא ורב שזבי ס"פ חלון לא כריב"ל דסבר אף בד"א לפרש וכו' ע"כ אך לי בעניי מאד עמקו מחשבותיהם דבפ' ז"ב לא מסקינן ולא מידי בבמה אלא באימתי דביה קא קאי תלמודא ודכ"ע אימתי לפרש הוא אך בבמה כדקאי קאי ובמחלוקת היא שנויה וא"כ איך כתבו בפשיטות וקי"ל דבמה לחלוק והנה על רש"י ז"ל נוכל לומר בדוחק דכיון דבאימתי הוא דקאי שם במנחות דביה שוין ריב"ל ור' יוחנן דלפרש בא לא דקדק כ"כ גבי במה כיון דלאו דוכתיה הוא ואל חתמה על החפץ שהרי אף בש"ס מצינו כן כמ"ש הרמב"ן בס' המלחמות ר"פ הניזקין שכן דרך התלמוד בכל מקום שאינו חש לפרש דברים שלא במקום עיקרן ע"ש וכ"כ עוד המ"מ פ"ג מה' זכיה ומתנה הל' י"ג בשם הרשב"א וכ"כ הר"ן בפ"ג דנדרים כ"ה א' וכן מצאתי ברדב"ז ח"ב קובץ ג' שכ' בדף נ"ג ע"ב דסוגיא שלא בדוכתה לא חיישינן לה דלא דקו כולי האי ע"ש ובתי"ט פ"ב דגיטין משנה ה' ובתוס' פ' לולב הגזול מ"א ב' ד"ה הילך אך להמרדכי דבבמה קאי לא ידענא מה אדבר ומה אצטדק וצ"ע ועל הרמ"ע הבקי בחדרי תורה אני תמיה איך נעלם ממנו פסק הרי"ף הברור ודסמכין עלוהי. ואחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת לא ידעתי מה היה לו למוהר"י חאגיז שבספרו תחלת חכמה בש"ב כלל ו' כ' וז"ל ובא בלשון לימודים ש"ב סי' כ"ב ובסוכה דף מ' ומ"א בתו' דאפי' למ"ד בפ' ז"ב דאימתי דר"י לפרש ובמה לחלוק מ"מ זמנין נמי לחלוק עד כאן ואשתומם על המראה דהשוה דעת התוס' עם הכריתות דאימתי זמנין לחלוק בא וליתא שהרי לדעת התוס' לעולם בא לפרש כמדובר ובלא זה נמי אגב ריהטיה לא דק דהתוס' שם לא איירו באימתי כל עיקר אלא בבמה כמבואר שם בדבריהם שכתבו דאפילו למ"ד וכו' היינו דזמנין דבמה לחלוק ומ"מ זמנין נמי היינו לפרש וגם הבריי' דקידושין דמייתי התם בבמה היא ואולי איזו נסחא מוטעית נזדמנה לפניו וכדמוכח מדברי מהרש"ל שם בחכמת שלמה שהגיה היינו דזמנין דבמה לחלוק כצ"ל ומדהגיה כגירסא שלפנינו אתה למד דגירסא אחרת היתה לפניו והיא היא שהטעתו למוהר"י חאגיז ולא שת לבו גם לזאת דבבמה הדברים אמורים בכל אותו הדיבור. איברא דכדברי הריטב"א והכריתות יש לדקדק מדברי הרב הגדול הר"א ממיץ בס' יראים מצוה קכ"ח שהרי אחר שפסק שם הלכה כריב"ל ור"י דאימתי לפרש כתב דהא דתנן בפר' אותו ואת בנו א"ר יהודה אימתי וכו' ומודה רבי יהודה וכו' דמשמע מדקתני מודה דאימתי לחלוק צריכין אנו לפרש מדלא מייתי מינה תיובתא לריב"ל ולר"י שמעינן דאיכא דלא תני התם אימתי אלא במה אלו דבריו ז"ל והגם דגירסא זו לא ראינוה ולא מצאנוה לא בראשונים גם לא באחרונים ואיכא למימר דכל כי האי לא הוו שתקי מינה נקוט מיהא בידיך דס"ל דבמה לחלוק מדניחא ליה בגירסת במה דאז ר' יהודה לחלק בא ולא שייך לאותובי תו תיובתא לריב"ל ולר"י ואני עני ואביון לא זכיתי לירד לסוף דעתו הרמה דמה תיקן בגירסת במה הלא אכתי תיקשי דאמאי לא מותיב מינה תיובתא לריב"ל דאית ליה דבמה לפרש ואפשר לומר דכיון דרובא דגירסאות גרסי אימתי אף דאיכא מאן דגרס במה לא פסיקא ליה מלתא לאותובי תיובתא לריב"ל מאחר דקי"ל דהמקשה מקשה בכח אלא דאכתי איכא למידק בדבריו דאף בגירסת אימתי נמי נראה דלא שייך לאותובי מינה תיובתא לריב"ל ולר"י דהכא שאני דגילה לן תנא דלחלק בא מדקתני ומודה ר"י אבל בעלמא אין הכי נמי דלפרש בא ואף גם זאת יש לתרץ דאפשר דס"ל להרא"ם כדעת התוס' ז"ל דאימתי לעולם לפרש קא אתי אף דאיכא הוכחה וכדאמרן לעיל וטעמא דמילתא נלע"ד דכיון דריב"ל ור"י שהם אמוראים ודרכם לפרש לא אפיקו מכללא לשום אימתי שמע מינה דכולהו אימתי לפרושי נינהו ולהכי קא' דמדלא מותיב תיובתא מינה שמעינן דאיכא מאן דגרס שם במה וקושטא קאי שאחר שכתבתי כן מצאתי קרוב לדברי אלה להרמב"ן במלחמותיו פרק כסוי הדם בזה הלשון ומ"מ מ"ש בעל המאור ז"ל שאין למדין מן הכללות אינו שזה כלל גדול הוא שהרי הקשו בכמה מקומות בתלמוד ולא אמרו באחד מהם חוץ מזה וכו' עד ואנן הכי קי"ל ולא מפקינן חדא מכללא דלא איתמר בגמ' עכ"ד. יצא מן הכלל ללמד דכיון דהרי"ף והרמב"ם והרז"ה והתוס' ורבינו הגדול מוהריק"א והרדב"ז וספר אגודה פסקו כריב"ל דבין אימתי ובין במה דר"י לפרש דברי חכמים בא ואחריהם נמשכו הרב ב"ח והט"ז והדרישה ומהר"ש אלגאזי הכי נקטינן להלכה:
שב
כל מקום שאמר רבי יהודה אימתי ובמה אינו אלא לפרש דברי חכמים. כך היא גירסת הרי"ף והרא"ש ס"פ חלון ובפרק מפנין וכן היא גירסת הרמב"ם בפי' המשניות בפרק מפנין וברפ"ב דחלה ואין ספק אצלי דלמאן דלא גריס במשנתינו איתיה להך כללא בין במשנה בין בברייתא ומנא אמינא לה מהא דאמרינן בפ' שני דייני גזירות ק"ט א' א"ר יצחק בן אלעזר משמיה דחזקיה כל מקום שאמר ר"ג רואה אני את דברי אדמון הלכה כמותו א"ל רבא לרבי נחמן אפילו בבריי' א"ל מי קאמרינן במשנה בכל מקום שאמר ר"ג קא אמרינן ע"כ ואיתא תו בהקומץ רבה ל"א ב' גבי כ"מ ששנה ר"ש שזורי הלכה כמותו מי קאמר במשנתינו כ"מ ששנה קאמר ופירש"י מי קאמר במשנתינו דמשמע משנה ולא בריי' הרי מבואר דכל היכא דנקט לישנא דכ"מ ולא קאמר במשנתינו בין במשנה בין בבריי' במשמע ואע"ג דמילתא דנא פשוטה היא בעיני לא שקטתי ולא נחתי עד שיגעתי ומצאתי בחפיש"ה להרי"ף ז"ל בפ' כל הנשבעין דעל בריי' דאמר בה ר"י אימתי בזמן שהפירות צבורין וכו' כ' עלה דקי"ל כ"מ שאר"י אימתי וכו' הרי דלאו מכללא איתמר אלא בפירושא אתמר מפומיה דהרי"ף דאף בבריי' איתיה להדין כללא וכ"כ מוהר"י ן' מיגש בחידושי שבועות שנדפס מחדש בס' אוריין תליתאי דף ל' ב' ע"ש ודעת הרא"ש בהך דפ' כל הנשבעין לא יכולתי להולמו כאשר דבריו שם סתומים וחתומים וקשי ההבנה והן אמת שרבינו הגדול מוהריק"א בח"מ סי' צ"א כ' שמדבריו נראה שמפרש כפי' הרי"ף דר' יהודה לפרש דברי חכמים בא ונדחק לומר דמ"ש שם הרא"ש ומודו ליה רבנן וכו' שהוא אשגרת לישן אך מוהרש"ך ז"ל בח"ג סי' צ"ו קרא תגר על דבריו אלה וכ' שלא מצא ולא ראה צד ואופן להסכים דעת הרא"ש עם הרי"ף ושדבריו צ"ע וכ"כ בדורש משפט בשם מהרב"א וע"ע בספר גידולי תרומה דף מ"ז ובדרישה שם שהאריכו הרבה בזה כי אין כאן מקום להאריך במה שאינו נוגע לכוונת חבורנו ומה גם שמצאנו ראינו להרא"ש ז"ל בפ' כיסוי הדם שבהדיא כ' דאימתי דר"י לפרש לא אמרו אלא במשנה אבל לא בבריי' ושבעירובין ס"פ חלון בכל הספרים גרסי' כ"מ ששנה ר"י אימתי במשנתינו וכו' וכן מצאתי תו להרא"ש בפ' ע"פ שכ' דבד"א דבריי' ד"ה פליג את"ק והביאו מוהריק"א בכלליו דף ק"י ב' מס' יבין שמועה (אלא שמ"ש שם בפ' אע"פ הוא ט"ס וצ"ל בפ' ע"פ). והשתא לפ"ז איכא למידק על הרא"ש ז"ל דהא בס"פ חלון ובפ' מפנין שהבאתי לעיל לא גרס במשנתינו כגירסת הרי"ף והרמב"ם וכבר הוכחתי דלמאן דלא גרס במשנתינו שייך זה הכלל גם בבריי' ונמצא סותר למ"ש בפ' כסוי הדם ובפ' ע"פ דבמשנתינו דוקא איתמר ואפשר לומר דבפ' מפנין ובפ' חלון העתיק דברי הרי"ף בסתם אף שהוא אינו סובר כן כי זה הוא דרכו בכמה מקומות שמעתיק דברי הרי"ף אף שבמקום אחר גילה דעתו להפך וכמ"ש הש"ך בח"מ סי' ט"ל ס"ק ב' ובספרו תקפו כהן ר"ס מ"ו הבאתי דבריו בכללי הפוסקים ומצאתי עוד להגאון הר"א ממיץ בס' יראים מצוה קכ"ח וקל"ט ובס' אגודה פ' ז"ב דלא גרסי במשנתינו כגירסת הרי"ף והרמב"ם וא"כ לדידהו נמי איתמר זה הכלל בין במשנה בין בבריי' כאמור והכי אשכחן להרז"ה פ' יש נוחלין דף רי"ט א' דעל בריי' דמייתי שם כ' בבירור וכ"מ שאמר ר"י במה אינו אלא לפרש דברי חכמים וכן מצאתי תו לרשב"ם שכ"כ בהדיא בפ' ע"פ דף ק"ב ע"א דהא על בריי' דקתני אמר ר"י בד"א כ' הוא ז"ל מכלל דרבנן פליגי עליה דא"ר יוחנן בעירובין בפ' חלון כ"מ שאמר ר"י במה לחלוק אימתי לפרש דברי חכמים בא הנך רואה ה בעיניך דלא זו דלא גרס במשנתינו אלא אף זו בפי' כ' על בריי' להך כללא וכ"כ עוד בפ' יש נוחלין קל"ב ב' על בריי' יע"ש וגירסת הריטב"א בזה הגם דבפ' חלון לא מצאתי שום גילוי לזה מ"מ בחידושיו לחולין פ' כסוי הדם מצאתי אליו דגרס כגירסת הרי"ף ודעמיה וז"ל שם אבל הרי"ף ז"ל פסק כר' יהודה וטעם דבריו משום דהא קי"ל דכ"מ שאמר ר"י אימתי אינו אלא לפרש דברי חכמים דאפילו למ"ד במה לחלוק אימתי לפרש אפי' בבריי' קאמר דלהא לא אמר במשנתינו ע"כ הביטה וראה שדעת הריטב"א בזה כדעת הרי"ף דזה הכלל נאמר אף בבריי' מדלא אמרו במשנתינו שוב הגיעו לידי חידושי הריטב"א על בתרא כ"י וראיתי אליו ז"ל דעל מה דאיתא שם בפי"ן קל"ב ב' והא תניא אמר ר"י אימתי וכו' כ' וז"ל וא"ת והא קי"ל דבמה לחלוק ואפי' למאן דגרס אימתי לפרש ה"מ במשנה אבל בבריי' אפי' אימתי הוא לחלוק כדכתיב' בפ"ק דגיטין וי"ל ה"מ כשנשנה האימתי או בד"א באותה משנה או בריי' אבל בזה שדברי ת"ק ורבי יוסי במשנה ודברי רבי יהודה בבריי' לפרש הוא בא בבריי' עכ"ד וכל זה סותר למאי דכתב איהו גופיה בפ' כסוי הדם שהבאתי וצ"ע וע"ע בחידושיו לגיטין דף ה' ב' ומעתה אף אנו נאמר דגם הכריתות אזיל בשיטה זו מדהביא בימות עולם ש"ג סי' ח"י הך מימרא דכ"מ שאמר ר"י וכו' כגירסת הרי"ף וסיעתיה ומה גם שבלשון לימודים ש"ב סי' כ"א נקט הך כללא בסתם ולא חילק וכן נראה דעת הרמב"ם כמ"ש מרן בכ"מ פ"ד מה' ברכות ופ"ו מה' טומאת מת הבאתי דבריו בכללין דלעיל דהא תרוייהו ברייתות נינהו ועלייהו קאמר זה הכלל דכ"מ שאמר ר"י וכו' וע"ע בדבריו ה' ע"ז פ"ט הלכה ד' ובריש פ"ה מה' עבודת יוה"כ וכ"כ הרדב"ז בס' יקר תפארת ספ"ד מה' נזירות לדעת הרמב"ם. איברא דאיכא למידק על מוהריק"א דכיון דאיהו סבר דגם בבריי' איתא לזה הכלל כדעת הרי"ף ודעמיה למה זה בכלליו הנ"ל הביא בסתם דברי התוס' ר"פ כיסוי הדם ודברי הרא"ש דפ' ע"פ שכתבו דבבריי' ליתיה להך כללא כאילו הם הלכה ברורה ושמסכים הולך עמהם ולמה זה לא הזכיר מיהא שום אחד מכת של קודמין הנ"ל דסברי דאיתיה אף בבריי' ולי הדיוט צ"ע. אמנם התוס' שם בס"פ חלון ובפ"ק דגיטין ז' ב' כתבו דלא איתמר הך כללא אלא במשנה אבל לא בבריי' וה"ט משום דגרסי במשנתינו כמבואר בדבריהם שם ובפ' כסוי הדם פ"ח א' ובשבועות מ"ח א' יע"ש וכן מצאתי עוד בפ"ק דביצה ט' ב' ד"ה ולא היא שכתבו וא"ת והא כ"מ דתני במה לחלוק וי"ל דהיינו במשנה אבל לא בבריי' אלא שדבריהם שם אינם מובנים אצלי מכמה טעמי חדא דמעיקרא קושיא ליתא דהא הלכה היא בידוע שכל הכללים שמסורים בידינו אינם אלא על הסתם אבל לא היכא שדברי הגמ' מוכיחים להפך ויש לי על זה חבילות ראיות אלא שהמפורסמות אינן צריכות ראיה וא"כ כיון דהש"ס מסיק ולא היא ר"י טעמיה דת"ק קא מפרש ממאי וכו' לא שייך תו לאקשויי מכח הכלל וכן תמצא להרא"ש שם שכ' דלפרושי דברי ת"ק אתא אע"ג דבפ' ע"פ שהבאתי לעיל כ' דבבריי' ד"ה פליג את"ק והיינו טעמא דהכא שאני משום דבגמ' הכי איתא ותו דלא אתמר הך כללא דכ"מ שאמר"י וכו' אלא כי קאי אדברי חכמים וכמו שסיימו ביה אינו אלא לפרש דברי חכמים אבל כי קאי אתנא אחרינא אין כלל זה אמור וכמ"ש מוהרש"א ביבין שמועה כלל תמ"א וכאן ר' יהודה קאי אר"ש בן אלעזר ע"ש ועוד קשה דאיך הקשו בפשיטות דבכ"מ תני במה לחלוק הלא ריב"ל דאינהו רגילי לפסוק כוותיה נגד ר' יוחנן סבר בפ' חלון דבמה לפרש ואף גם זאת כ' הריטב"א ס"פ חלון דדעת התוס' לפסוק כריב"ל דבמה לפרש יע"ש ותו דאינהו גופייהו כתבו בפ' ע"פ ק"ב א' ד"ה תניא דלא מייתי סיעתא לרב חסדא מבריי' דאמר"י בד"א וכו' משום דאיכא דאמרי בסנהדרין כ"ה דבמה נמי לפרש ולמה זה בביצה לא חשו כלל לסברת ריב"ל ותו קשה דהא התוס' עצמם כתבו בסוכה מ"א דאף למ"ד דבמה לחלוק היינו דזמנין לחלוק ומ"מ זמנין נמי היינו לפרש וזה הוי אפי' במשנה דעיקר פלוגתא דריב"ל ור"י לדעתם ז"ל הוא במשנה דוקא כדלעיל ומאחר שכן מה פשיטות הוא זה דכ"מ תני במה לחלוק ולא מצאתי כעת מי שנתעורר בכל זה והדבר צריך תלמוד ונחזור לכללין ונאמר דגם הסמ"ג נראה דס"ל כהתוס' דדוקא במשנה אמרו כן אך לא בבריי' מדגרס במשנתינו כגירסת התוס' הבאתי לשונו בכללין דלעיל וכ"כ שם הכה"ג בפירושו על הסמ"ג וכן היא גירסת הר"ש בפ"ז דנגעים מ"ה ע"ש וכ"כ בהדיא הרשב"א ז"ל בחדושיו לחולין בפ' כסוי הדם והר"ן שם ובחדושיו לגיטין בפ"ק והרמב"ן בס' המלחמות פ' ע"פ הבאתי דבריו בכללין דלעיל ואחריהם נמשכו המרדכי פ' ע"פ והפר"ח בפ"ח מה' ע"ז ומוהר"ח אבולעפייא בס' מקראי קדש שם ודמשק אליעזר על חולין דף ר"ך א' ומוהרש"א ביבין שמועה כלל ת"ס. אתה הראת לדעת דמילתא דנא במחלוקת היא שנויה דלדעת הרי"ף והרז"ה והרמב"ם והר"א ממיץ ורשב"ם והריטב"א בפ' כסוי הדם דבתרייתא היא והכריתות ורבינו מוהריק"א והרדב"ז איתיה לזה הכלל בין במשנה בין בבריי' ולדעת התוס' והרא"ש והר"ש והסמ"ג והרשב"א והר"ן והגהות מרדכי והפר"ח ומוהרח"א ודמש"א ומוהר"ש אלגאזי ליתיה כי אם במשנה ואין בידי יד כהה להכריע:
גש
כל כולל לשונו שתי משמעות יש כל שהוא כולל כל הדבר כגון כל צפור טהורה תאכלו כל המצוה אשר אנכי מצוה אתכם ויש שמשמעותו מקצת הדבר כגון לא תחיה כל נשמה החיתם כל נקבה לא תאכל כל תועבה ומש"ה פליגי בכל נפש אדם אם היא כוללת הנפש או לשון מקצת הנפש בהשאלת לשון כל וזה נכון כ"כ הר"ן בחידושיו לסנהדרין דף ל' ב':
דש
כל מקום שאמר ר"ג רואה אני את דברי אדמון הלכה אפילו בבריי' לא אמרו שלא תהא הלכה כמשנתינו ואי פליגא בריי' אמתניתין ודאי הלכה כמשנתינו אלא על בריי' דלא פליגא אמתניתין אמרו כן הרמב"ן במלחמותיו ר"פ שני דייני גזירות:
שה
כיחידאה לא מוקמינן. איכא למימר דלאו דס"ל דלית הלכתה כוותיה אלא דמ"מ רצו להעמיד סתם מתניתן כרבים כ"מ רפ"ט מה' בכורים:
שו
כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה והטעם לפי שהלכות קצובות היה אומר מפי בית דינו ירושלמי סוף בתרא ופי' קצובות נלע"ד שר"ל הלכות מובחרות ומשובחות כדאמרינן בילקוט דשיר השירים דף רע"ג ג' בפסוק שניך כעדר הקצובות ולמה נמשלו לעדר לפי שלא נבחרו לקרבן אלא הקצובות כך לא נבחרו במדין אלא הכשרים שבכולם א"נ ועיקר ר"ל הלכות פסוקות וכן נראה מהא דאיתא בירושלמי גופיה ריש פ' אין עומדין גבי לא יעמוד אדם ויתפלל אלא מתוך דין של הלכה (פי' הלכה פסוקה כמבואר בגמ' דילן) דקאמר עוד הוא מהלכות קצובות תני וכו' הרי דפי' קצובות ר"ל הלכות פסוקות וכן מצאתי שוב למוהרי"ב בס' שדה יהושע שם בסוף בתרא דף ח"ן ע"ב וז"ל הלכות קצובות פסוקות בלי בלבול מפי בית דינו והיינו רבים ומ"ה אפי' כנגד הרבים הלכה כמותו ע"כ:
שז
כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו בר מערב וכו' נראה דלא ס"ל להרמב"ם ז"ל הך כללא בדוקא שהרי מצינו אליו ז"ל שבכמה מהדינים פסק דלא כוותיה וכמו שרשם מקום כבודם הר"ב תוס' יו"ט בפ"ח דעירובין מ"ז ופ"ד דפסחים מ"ד ואחריו נמשך הר"ב בני יהודה בדף י"א ע"ג וי"ד ע"ב ע"ש דרשהו וחקרהו וכן מצאתי בפירוש להרב בעל לחם משנה ספ"ז מה' חובל ומזיק שכ' דלא ס"ל להרמב"ם זה הכלל ושכ"כ הרא"ש בהדיא בפרק שור שנגח את הפרה ותמה שם הלחם משנה על הרב המגיד שכ' והדרינן לכללין דכל מקום ששנה רשב"ג וכו' דכיון שמצינו להרמב"ם ז"ל דבכמה דוכתי לא פסק כרשב"ג א"כ יהיו דבריו סתרי אהדדי והניח הדבר בצ"ע יע"ש וכן מצאתי עוד למהרש"ל ז"ל ביש"ש לב"ק פ"ה סי' י"ד שכ' דדעת הרמב"ם כדעת הרי"ף רבו דלא פסקינן כרשב"ג עד דאיכא טעמא ותמה גם הוא על המ"מ דבה' אישות גבי אף מנוה הרע לנוה היפה כ' שהרמב"ם פסק כרשב"ג משום שהלכה כרשב"ג במשנתינו דליתא וע"ש טעם לשבח למה פסק כרשב"ג וכ"כ הב"ח א"ח סי' תל"ג בשם רש"ל דהרי"ף והרמב"ם ל"ס להו הך כללא וע"ש בס' יד אהרן דאישתמיט מינה כל זה אלא דגם על הלחם משנה ה' חובל ומזיק יש לתמוה הפלא ופלא שהרי בפ"ז מהלכות ע"ז בד"ה צורת מקל או צפור כ' וז"ל שם במשנה מחלוקת חכמים ור"מ ורשב"ג אומר מי שיש בידו כל דבר וקשה על רבינו למה לא פסק כרשב"ג ככללין כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו וכמו שפסק לקמן גבי מתניתין דצורת דרקון וכו' בחילוק דמכובדין ומבוזין ע"כ ושם באותו פרק באותו מקום ד"ה אם היו כלי כסף וכו' הוסיף שנית ידו ואמר דפסק כרשב"ג דהלכה כמותו מכח כללין דכ"מ ששנה רשב"ג וע"ע בדבריו רפ"ד מה' ק"ש ובס"פ ט"ז מה' אישות ובס"פ י"ב מה' נזקי ממון וזה ודאי סותר דברי עצמו דחובל ומזיק שהבאתי וגם על הר"ב כנה"ג יש לתמוה שגם הוא בי"ד סי' קמ"א ריש הגהות הב"י תמה על הרמב"ם דע"ז אמאי לא פסק כרשב"ג מכח כללין וכן בח"מ סי' רל"א ריש הגהות הב"י צדד לומר שהרמב"ם סובר כאמוראי דאית להו הך כללא ולא שת לבו דלא ס"ל להרמב"ם הך כללא וכמ"ש הוא עצמו בא"ה סי' ע"ה ריש הגהות הב"י יע"ש שתמה על הרב"י איך כ' דהרמב"ם פסק כרשב"ג מכח כללין כיון דלא ס"ל להרמב"ם הך כללא ע"ש וכל זה צ"ע אצלי ואשוב אתפלא על הרב מוהריק"א בכ"מ פ"ח מה' גניבה שעל מ"ש שם ה"ה גבי ההיא דסיטון מקנח מדותיו א' לשלשים יום שרבינו פסק דלא כרשב"ג כתב הוא ז"ל ויש לתמוה למה דהא קי"ל כ"מ ששנה רשב"ג הלכה כמותו ע"כ וכן בפ"ו מה' ערכין עשה סמוכות לדין עושה קנוניא על ההקדש מכח כלל זה יע"ש וכן בפ"י מה' נדרים תמה עוד על הרמב"ם אמאי לא פסק כרשב"ג מכח כללין וע"ע פ"ה מה' סנהדרין הלכה ז' והוא פלא על נאמן ביתו של הרמב"ם ז"ל איך לא שת לבו דלא חייש הרמב"ם להך כללא ותימה על תימה שראיתי להכ"מ בפרק י"ט מהלכות טומאת מת הלכה ה' גבי הנקבר שלא ברשות יש לו תבוסה ואין לו שכונת קברות שכ' וז"ל והנקבר שלא ברשות וכו' בתוספתא פט"ז וכרשב"ג וצריך טעם למה פסק כיח כיחידאה דאע"ג דקי"ל כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו כבר כתבו המפרשים דבמשנתינו אמרו לא בבריי' וי"ל שרבינו אינו סובר כן אלא דה"ה בבריי' וזה ודאי קשה לשמוע דאחרי אשר העידו עדים נאמנים דלא ס"ל להרמב"ם הך כללא אף במשנה ה"ה הרא"ש והלחם משנה והתוס' יו"ט ומהרש"ל וכדחזינן מכמה פסקי דידיה שנאמר דאף בבריי' ס"ל הכי אתמהה ולא עוד אלא שדבריו אלה סתרי אמ"ש איהו גופיה פ"ב מה' בית הבחירה הלכה ח"י ובפ"ז מה' פרה אדומה ובמשנתינו דוקא אמרו ולא בברייתא ע"ש וכ"כ איהו גופיה בכללי הגמרא בשם רשב"ם דפי"ן. ותו דבר מן דין לא מצינו כלל למימר דהרמב"ם סבור דאף בברייתא הלכתא כוותיה דרשב"ג דאע"ג שרש"ם בפ' י"ן קל"ח א' וקע"ד א' הוא שכתב דהא דהלכה כרשב"ג היינו דוקא במשנה משום דמשנתינו מתניתין משמע ולא בריי' וכ"כ הנ"י שם רכ"א א' מ"מ לא מפי עצמם כ"כ כי היכי דלימא דהרמב"ם אינו סבר כן רק סמכו על המעיין שבלבבו יבין שהוא תלמוד ערוך דכל היכא שאמרו במשנתינו מתנית' משמע ולא בריי' וכדנראה בהדיא בפ' מי שמתו י"ט א' ועל מאי דקאמר ריב"ל בכ"ד מקומות בית דין מנדים על כבוד הרב וכולן שנינו במשנתינו פרכינן עליה ותו ליכא והאיכא דתני רב יוסף תודוס איש רומי וכו' ומשני' במשנתינו קאמרי' והא בריי' היא ע"כ הא קמן מבואר דהיכא דנקטו הך לישנ' דבמשנתינו לא נשתמ' מיניה אלא משנה דוקא ולא בריי' וכן מצאתי תו בפ' הקומץ רבה ל' א' דקאמר מי קאמר במשנתינו כ"מ ששנה קאמר ופרש"י מי קאמר במשנה דמשמע משנה ולא בריי' ע"כ וע"ע כתובות ק"א א' וכ"נ עוד מדברי רש"י בעירובין נ"ג א' ד"ה איבעית אימא שכ' בזה הלשון אב"א במשנתינו לא למד אלא דבר א' אבל ברייתות וגמרות גמר טובא ע"כ הרי דברייתות לאו בכלל במשנתינו הם ומאחר שכן דבר שאי אפשר לשמוע הוא זה שהרמב"ם יפרש כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו שהכוונה היא שגם בבריי' אמרו כן מאחר דנקטו ליה בהך לישנא דבמשנתינו ובעינינו ראינו בהש"ס דמילת במשנתינו אינו סובל כי אם משנה דוקא ולא בריי' כמדובר ועיין יבין שמועה כלל ת"ס שוב נדפס ספר יד אהרן על א"ח ומצאתי אליו ז"ל בסי' י"א שכ' בשם הרב משה ישראל זצוק"ל דהיכא דקאמר במשנתינו סובל פירושו בין על משנה בין על בריי' וכ"כ בספרו משאת משם חלק א"ח סי' ח' ולי הדיוט ליתא אחר המחילה וכדכתיבנא גם מה שעלה בדעתו הרמה שם לתרץ סתירת הכ"מ דלעיל לדעתי הם דברים דחוקים ע"ש ובס' צרור החיים שנדפס מחדש נתעורר גם הוא על כל הנ"ל בפ' כ"ו מה' שבת והניח הדבר בצ"ע יע"ש וגם על הרדב"ז אני תמיה שבתשובותיו ח"ב סי' תשע"ז כ' בפשיטות דבבריי' ליתא להך כללא וכ"נ עוד בספר יקר תפארת שלו פ' ט' מהלכות נדרים ופ' ט"ז מה' מעשר לדעת הרמב"ם ואילו שם בפ' ט' מה' תרומות כ' דספוקי מספקי ליה להרמב"ם אי אמרינן כן אף בברייתא אי לא. איברא שמצאתי להשפתי כהן בח"מ סי' קע"א ס"ק ט' שכ' דליכא למימר דהך כללא דכ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הוא דוקא במשנה דבתוס' פ' איזהו נשך דף ס"ט ד"ה אלא שיטה איתמר מוכח להדיא דה"ה בברייתא ע"ש עכ"ל ולכאורה נפלאתי על התו' ז"ל איך כתבו כן נגד מאי דמשתמע מדברי הש"ס שהבאתי וכמ"ש הרשב"ם אך אמנם אחר הדק היטב בדברי התוספות שם קא חזינא דהש"ך לא דק אחר המחילה וזה לשון התוספות שם אלא שיטה איתמר אומר ר"ת דמכל מקום הלכה כרשב"ג דהא אמרינן כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו עד כאן והנה הש"ך הבין מדבריהם אלו דכוונת התוס' היא על הברייתא דמתני שם ת"ר מקום שנהגו להעלות שכר כתף וכו' רשב"ג אומר שמין עגל עם אמו וסיח עם אמו ואפילו במקום שנהגו להעלות שכר כתף למעות ע"כ ואין הדבר כן כי אמיתות כוונת דבריהם היא על מתניתין דלקמן שם ע"ב דשם מתנייא הך לישנא גופיה דרשב"ג דברייתא דשמין עגל עם אמו וסיח עם אמו והכי תנינן שם שמין פרה וחמור וכו' רשב"ג אומר שמין עגל עם אמו וסיח עם אמו ולפ"ז מתיישב היטב לשון התו' דכל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו כיון ששנהו כן במשנה ומכח זה רצה ר"ת לפסוק כרשב"ג דברייתא מאחר שנשנה ג"כ במשנתינו ואף גם זאת לא בחרו התו' ז"ל בזה הפסק מטעמים אחרים הנז' שם ותדע עוד דגם לדעת התוס' כל היכא שאמרו במשנתינו לא הויא ברייתא בכלל שהרי כתבו בפ"ז דעירובין פ"א ב' ד"ה הכי גרסינן וז"ל וכן נראה בספרים דגרסי במשנתינו דבברייתא מצינו דאימתי דר' יהודה לחלוק בפי כסוי הדם וכו' ע"כ הרי דברייתא לאו בכלל משנתינו היא לדעתם ז"ל וכן נראה עוד מדבריהם דפ' כירה מ' א' ד"ה דילמא ע"ש ובפ"ק דר"ה ט' א' סד"ה ולאפוקי יע"ש ודוק וכ"כ הר"ב חוות יאיר דף צ"ה א' אלא שהצריך עיון לדברי התוס' דאיזהו נשך ולי הדיוט ניחא במאי דכתיבנא וכאשר כתבתי בהבנת דברי התוספות הנ"ל כן מצאתיו מפורש בדברי מוהרי"ט צהלון בחדושיו לפ' איזהו נשך דף ט"ו ע"ג יע"ש ואע"ג שהוקשה לו על זה דכיון דבברייתא קתני אפי' במקום שנהגו ומתניתין לא איירי במנהג איך קאמר כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו מ"מ ברור הוא דלא הדר ביה עכ"ז ממאי דפירש כוונת דבריהם דמלת במשנתינו קאי אמתני' ולא אברייתא ודוק וכן מצאתי תו בס' עין יהוסף על ב"מ יע"ש. שוב האיר ה' את עיני וכה הראני בגליון הש"ך של הרב המופלא אלופי ומיודעי כמהר"י אירגאז זצוק"ל וכדין כתיב בגויה לא מוכח מידי דאע"ג דהתם ברייתא היא מ מ"מ הכי איתא שם בע"ב במתניתין ע"ש ע"כ ואחרי מופלג נדפס ס' קרבן נתנאל על הרא"ש וראיתי אליו בפ' השולח סי' כ"א שכת' וז"ל ובש"ך ח"מ סי' קע"א ס"ק ט' וז"ל וליכא למימר דוקא במשנתינו דבתוס' פ' איזהו נשך דף ס"ט ד"ה אלא שיטה אתמר מוכח להדיא דה"ה בברייתא וכן בשו"ת חות יאיר סי' צ"ד הניח זה בצ"ע ותמהני על שני גדולי הדור איך שגו ברואה הלא באותו דף ע"ב תמצא דברי רשב"ג במשנה רשב"ג אומר שמין עגל עם אמו וסיח עם אמו וע"כ אפי' במקום שנוהגים לעלות שכר עמל ומזין עכ"ד ועע"ש פ' הניזקין סי' ה' ודין גרמא לי שמחת עולם על ראשי שכוונתי לדעת שני שרי צבאות ישראל ומצאתי להנ"י שכתב עלה דהך מתניתין דרשב"ג וז"ל ולית הלכתא כרשב"ג אלא בעינן שכר עמלו ומזונו וכן פסקו הרי"ף והרמב"ם ואע"ג דכ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו כבר פירשו המפרשים ז"ל בהרבה מקומות כיוצא בזה דאין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהן חוץ ועוד דהכא עיקר מילתיה דרשב"ג בברייתא איתא עכ"ל כנראה מדבריו אלה דלא חשיב לדוקא הך כללא דרשב"ג וכ"כ עוד בהדיא בפ"ק דב"ב על מתניתין דכופין אותו לבנות בית שער בשם הרנב"ר ונראה דהסכים על ידו מדלא פליג עליה והנה מלבד דזה סותר למ"ש איהו גופיה בפ' ג"פ רל"ז א' אמתניתין דושניהם נותנים שכר דקי"ל כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו ולמ"ש עוד בפי"ן רי"ח א' ורכ"א א' ע"ש אף גם זאת אני בעניי לא יכולתי להלום דבריו אלה שהרי כבר הוכחתי באות האלף מדברי התוס' ורש"י והר"ן וש"ג בשם ר"ת וכ"כ הכ"מ פ"א מה' איסורי ביאה דכל היכא דנחתו למניינא ואמרו הלכה כפלוני חוץ וכו' דוקא היא ע"ש ותו דאין למדין מן הכללות וכו' לא יאמר כ"א בדברי התנאים שדרכם לסתום אבל באמורא שדרכו לפרש לא שייך לומר כן כמו שתמצא באות האלף וכללין דכל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו ר' יוחנן דהוא אמורא קאמר ליה וכיון דלא אפיק מכללא רק ערב וצידן וראיה אחרונה דוקא קאמר דאל"כ הוה לפרש. איברא דהא לא קשיא כ"כ דאפשר דהנ"י סבר דאף באמוראים אמרינן אין למדין וכו' וכדמשמע מדברי הריטב"א בחידושי כתובות דף ה' ע"ב גבי אבל חייב בכל המצות חוץ מן התפילין הבאתי דבריו באות האלף ע"ש ואי קשיא הא קשיא מה שסיים הנמוקי יוסף ואמר ועוד דהכא עיקר מילתיה דרשב"ג בברייתא איתיה דלא ידענא אמאי קרי ליה להברייתא עיקר טפי ממתניתין ואי משום דבברייתא קא מפרש טפי דקאמר ואפי' במקום שנהגו אכתי אין זה טעם מספיק לשלא נפסוק כרשב"ג דמתני' לפחות מיהא בדליכא מנהג מאחר דבזה כ"כ עיקר הוי מתניתין כמו ברייתא ותו דבר מן דין הלא ע"כ מוכרחים אנו לומר דאף דבמתניתין לא הוזכר מנהג בדברי רשב"ג ממילא שמעינן דבמקום שנהגו מיירי דאלת"ה לא פליג את"ק כיון דת"ק נמי לא אמר אלא במקום שנהגו וכמ"ש בעל עין יהוסף שם ואיך שיהיה ננקוט בידן מיהא דגם להנ"י הך כללא דרשב"ג ליתיה בברייתא כדמוכח במ"ש ועוד דהכא עיקר מילתיה דרשב"ג בברייתא איתיה וכתב עוד כן בהדיא גבי שתק ולבסוף צוח יע"ש נמצאת אתה למד מכל האמור דאין מקום כלל למ"ש הכ"מ דס"ל להרמב"ם דהלכתא כוותיה דרשב"ג אף בברייתא גם לא למה שכתב הש"ך לדעת התוס' דבברייתא נמי איתיה להך כללא ואחריו נמשך הכותב שבספר אור יקרות דף מ"ט ע"ד דליתא דכיון דנקטו בזה הכלל מלת במשנתינו אין במשמעותה כ"א משנה בלחוד וכדכתיבנא וכן מצאתי אחר זמן למהר"י קולון שורש קל"ז שכתב כן בפשיטות גמור יע"ש וכן תמצא עוד בס' משנה למלך פ"ג מה' איסורי מזבח דין ה' ובעדות ביהוסף ח"ב ריש סי' ב' ובשיטת כתובות לר' בצלאל פ' ח' דף פ"א ע"ג בשם ר' ישעיה מטראני ולהכנה"ג בספרו דינא דחיי חלק א' דף קמ"ז א' וקמ"ח א' ושכ"כ בס' התרומה והר"ן והמרדכי בפ' בתרא דע"ז וכן מצאתי גם אני להמרדכי בפ' מי שאחזו סי' תל"א ע"ש וכן מצאתי להריטב"א ז"ל בחידושי ב"ב כ"י פי"ן וכ"כ הב"י ח"מ ססי' רמ"ה והב"ח שם והסמ"ע לדעת הרא"ש וכ"כ עוד הב"ח בא"ח סי' תל"ג ובח"מ סי' ס"ז סכ"ט ובריש סי' ע"ז ובסי' ר"ץ סי"ז ושם בדרישה וכן ראיתי להרא"ש פ' המפלת סי' ג' אך על הב"ח אני תמיה שבא"ח ריש סי' קל"ג כתב בשם הרמב"ן והלכה כרשב"ג במשנתינו על ברייתא דרשב"ג אומר הצרי אינו אלא שרף וכו' דמתניא בפ"ק דכריתות ו' ומשתק שתיק ליה דכהודאה דמיא הפך מ"ש בכל הנך דוכתי שהבאתי ואשוב אתפלא עוד על הרמב"ן ז"ל איך יצאת זאת מלפניו לומר כן על ברייתא כיון דמשנתינו אמרו וכדהוכחתי לעיל בראיות מכריחות מלבד שהוא בעצמו כתב בפ' ע"פ ובפ' יש נוחלין גבי אימתי דר"י לפרש דבמשנתינו אמרו ולא בברייתא יע"ש ובלא זה נמי הא אשכחנא להרמב"ן גופיה שכתב בפ' הכותב דהך כללא דרשב"ג ל"ד הוא וליתא אף במשנתינו יע"ש ואיך אם כן כתב כן על ברייתא ולי הדיוט צריך עיון:
שח
כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו היינו כד איהו גופיה פליג אבל אי תנא אחרינא קאמר משמיה דרשב"ג אין כלל זה אמור. רבי בצלאל בש"מ על כתובות פרק י"ב דף ל"ב ע"ד:
שט
כל דבר שאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו. כן כתב התי"ט בשם הראב"ע בפ"ב דנזיר מ"ב ובפ"ה דתמיד מ"ד אמנם הרב הגדול מוהרמ"ז שם בתמי' בפירושו על המשניות כתב שודאי לא אמר הראב"ע כלל זה וגם שאינו אמיתי שהרי השמש יש בו רוח חיים ונמצא זכר ונקבה ואי איתיה להאי כללא הכוונה היא שכך היא דרכה של תורה לקרותו לפעמים בשם זכר ולפעמים בלשון נקבה כמ"ש רש"י בפסוק המחנה האחת והכהו אבל לא שמה שנמצא בתורה בלשון זכר נוכל לאומרו בלשון נקבה או להפך וכן כתב הבית דוד בפ"ב דנזיר בשם ספר מקנה אברם וערוגת הבשם ותא חזי מאן גברא רבא דמסהיד עליה להאי כללא ה"ה הרדב"ז ז"ל שבחלק ב' מתשובותיו סי' של"ו כתב שהוא מן הראשונים ושכן היא הסכמת המדקדקים בשם ר"ת ז"ל וכן מצאתי עוד להרדב"ז ז"ל בקובץ ג' סי' קמ"ו מלשונות הרמב"ם שכתב כן בשם ר"ת בריש קמא אך אני בעניי יגעתי ולא מצאתי לר"ת שכתב כן לא בקמא גם לא בשום דוכתא אחרינא ועיין תוס' ריש קידושין ב' ב' ד"ה קשו שכתבו דאע"ג דמצינו כמה דברים שנקראים בלשון זכר ונקבה כגון יד ושמש ומחנה וכו' היכא דאיכא לשנויי משנינן ובקראי נמי יש שום דרשה ע"ש:
שי
כל העובר על דברי חכמים נקרא רשע היינו דוקא העובר על דבריהם בקום ועשה אבל בשב ואל תעשה אינו נקרא רשע. חוט השני דף כ"א א':
איש
כל מקום שאמר רבי יהודה אימתי הוא לפרש דברי חכמים. דוקא נקט ר' יהודה למעט דר' יהודה אין הא תנא אחרינא דאמר אימתי ובמה אינו נוהג זה הכלל מהר"ש אלגאזי ז"ל ביבין שמועה כלל תל"ט וכוונתו מבוארת דלא בא לשלול דלא יתכן בשום תנא אחר אימתי שבא לפרש רק בר' יהודה שהרי מצינו בפ"ב דכתובות דקתני אמר ר' אלעזר אימתי במקום שיש עוררין וכו' ופי' רשב"ם בבבא בתרא דף ל"א ב' דר' אלעזר לפרש בא לא לחלוק רק רצונו הוא דבר' יהודה דוקא כל היכא דאשכחנא ביה דקאמר אימתי לעולם הוא לפרש משא"כ בשאר תנאים דאימתי דידהו אינו מוכרח שלעולם יהיה לפרש שלפעמים יהיה לפרש ולפעמים לחלוק ולפי זה אין מקום כלל למ"ש הרמ"ז בפ"ב דכתובות על הך מתניתין דאמר רבי אלעזר אימתי שהוא נגד יבין שמועה כלל תל"ט שכתב שאין אימתי לפרש אלא דוקא ברבי יהודה דליתא ואמיתות כונתו היא כמו שכתבתי ומכאן תשובה למה שתמה בעל הדרישה בח"מ סי' רל"ה ס"ח על הרמ"ה ואמר דלשון במד"א דקאמר רשב"ג משמע דלא לפלוגי את"ק אתא אלא לפרושי וכדקי"ל דכל לשון אימתי ובמה לפרושי באו ולא לפלוגי דליתא דעל ר"י דוקא איתיה להך כללא איברא שמצאתי גם להרדב"ז ז"ל בספר יקר תפארת בפ"ד מה' נזירות דנקט בפשיטות לדעת הרמב"ם וקי"ל דכל בד"א אינו אלא לפרש על דברי ר' יוסי דקאמר הכי בברייתא אך לדידי המך לא מיחוורא דאם איתא הוה ליה לש"ס למימר כל היכא דאמרו אימתי ובמה וכו' ומדנקט כל מקום שאמר ר' יהודה וכו' מוכח דדוקא איתמר הך כללא גבי ר' יהודה לא זולת וכדברי מוהר"ש אלגאזי ז"ל:
שבי
כל מקום שאמר ר' יהודה אימתי לפרש דברי חכמים בא. אין הכוונה לומר דהיכא דלא קאמר אימתי אלא ר' יהודה אומר בלחוד דבודאי לחלוק בא דהא אשכחן בפ' ג' דבכורים משנה ו' ובפ"ק דתענית מ"ב ובפ"ד דמגילה משנה ז' וכן בפ"ו דנדרים משנה י' ושם פרק ז' משנה ג' ובפ"ד דנזיר מ"ג דבכולהו קאמר רבי יהודה אומר בלי מילת אימתי ואפ"ה לפרושי אתא ולא לאפלוגי כמ"ש שם מפרשי המשנה יע"ש וע"ע כ"מ ריש פ' א' מה' ת"ת ופ' ד' מה' עירובין ובסוף פ' י"ב מה' נדרים אלא ודאי ע"כ לומר דהכונה בזה הכלל הוא דכל היכא דקאמר ר' יהודה אימתי לעולם לפרש בא משא"כ כדקאמר רבי יהודה אומר בלחוד דלפעמים בא לפרש ולפעמים בא לחלוק ומעתה תמהני על הב"ח שבא"ה סימן רנ"ה וש"ן דייק מהך כללא דבלא אמר לא אימתי ולא במה ודאי לחלוק בא לדברי הכל דהא ודאי ליתא כדמוכח מכל הני מתנייתא דהבאתי וכ"כ בפשיטות הר"ב מגן דוד שם ופשוט הוא ועיין הר"ן פ' אלו טריפות תרפ"ח א' וע"ע בש"ס אלו טרפות נ"ב ב' לא בא ר"י לפרש דברי חכמים אע"ג דבמתני' קתני ר"י אומר ומכאן תשובה ג"כ להפר"ח דבפירושו להל' ע"ז פרק ט' הקשה על הכ"מ דמדלא קתני במתני' אימתי ש"מ דלאיפלוגי בא דליתא:
יגש
כל דבר שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו עירובין דף נ' א' וקידושין נ' ב' וע"ש תוכן הענין ועיין חזון נחום ריש פ"א דזבחים וכתבו התוס' בזבחים דף ל' א' דלא אמרינן הכי רק בדבר שאין בו שום שייכות לעולם לעשות בזה אחר זה אבל היכא דמשכחת לה באיזה צד ואופן שיהיה בזה אחר זה אז אף בבת אחת איתיה:
דיש
כל דבר שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו. לא אמרינן רק בדבר שאי אפשר לקיים שני הדברים משום דסתרין אהדדי כגון אשה ובתה וכן קיים ליכי ומופר ליכי דנדרים וכיוצא אבל היכא דמצי מקיים תרוייהו כגון הרי זו תמורת עולה ותמורת שלמים אע"ג דליתא בזה אחר זה איתיה בבת אחת תוספות דעירובין ובזבחים ל' א' הרחיבו ביאורם יותר וכ"כ הרא"ש והר"ן בנדרים ס"ט ב' וכ"כ עוד הרשב"א בחדושיו לנדרים שם ועיין מ"א סי' תע"ה ס"ק ב':
שטו
כל ת"ר או תניא ממנה אתה למד שהיא בתורת כהנים. כ"כ הכריתות בלשון למודים ש"ג סי' ע"ד ואני בעניי פליאה דעת ממני עומק כונתו שהרי רבו מאוד בה כמה וכמה תנו רבנן ותניא הנזכרים בגמרא ולא יראה ולא ימצא אותו ברייתא בת"כ אפילו ברמז וכן מצאתי להרמ"ע אחר זמן בתשובותיו רסי' כ"ה שכתב ע"ז בזה הלשון ראיתי בילקוטים שכל תניא הוא מת"כ ופשפשתי ומצאתי דלאו כללא הוא עד כאן:
שטז
כדברי ר' פלוני. מצינו דקתני במתניתין דבר זה כדברי ר' פלוני והוה מצי למימר נמי וכדברי ר' פלוני דליהוי תרי תנאי ולא נקט רק כדברי חד מינייהו משום דאותו תנא דנקט רב גובריה ודי בכך מנחות ס"א ב' דעלה דקתני במתני' והבכורים כדברי ראב"י פרכינן ולימא נמי כדברי ר' יהודה דתניא וכו' ומשני רב נחמן בר יצחק הואיל ורב גובריה דמשנת ראב"י קב ונקי וכיון דאלים חיליה בהזכיר איהו לחודיהו סגי:
שיז
כל שיעורי חכמים להחמיר. לא אמרו אלא במשנה או ברייתא אבל במימרת אמוראים לא אמרינן הכי כ"כ התוס' בפ' אלו טרפות מ"ו א' ד"ה עד ועד בכלל הביאו מוהריק"א בכלליו ואחריהם נמשכו קצת מן האחרונים וכ"כ הב"ח בי"ד סי' מ"ד ס"ג לדעת הכנה"ג ועיין שיירי כנה"ג בכללי התלמוד אות צ"א ודע דאף לדעת התוספות אין הכוונה לומר דמקילינן בכל שיעור האמוראים מהאי כללא אלא דליכא למפשט מידי מההוא כללא וכמ"ש מוהר"ח קאזיז ז"ל בקונטריס חק לישראל סי' ל"ב סס"ק ו':
שיח
כל שיעורי חכמים להחמיר היינו דוקא באיסורי תורה כגון טומאה וטריפות וכיוצא אבל באיסורין דרבנן אין הולכין בהן להחמיר אלא להקל כענין שאמרו בכתמים ומה שאמרו חוץ מכגריס של כתמים להקל לאו דוקא אלא כעין גריס של כתמים שהוא מדרבנן קאמרי כן כתב הרשב"א בחדושיו לפ' אלו טריפות דף נ"ח א' ושכן נראה מדברי רש"י וכיוצא בזה מצאתי להרלנ"ח בפסק הסמיכה דף שי"א א' ואנכי איש צעיר תמהתי על הרשב"א ז"ל בזה דהא כלל גדול מסר לנו איהו גופיה בחידושיו לפ"ק דחולין דף כ"ו ג' דהא דאמרינן בעירובין אין למדין מן הכללות ואפי' במקום שנא' בהן חוץ היינו דוקא במתניתין או מתניתא אבל לא במימרא דאמוראי דאינהו בדוקא קאמרי וכתבתיו באות האלף וכן כתב הכנה"ג בכללי הגמרא כלל צ"ד בשם מוהר"י קולון שורש י' וכללין דכל שיעורי חכמים להחמיר דלא אפיק מכללא רק כגריס של כתמים ר' אבהו אמר ר' יוחנן קאמר ליה שהוא אמורא ואם כן איך פריש דחוץ מכגריס של כתמים דנקט לאו דוקא אלא ה"ה כל דדמי ליה כלומר בכל איסורין דרבנן ויש לתרץ דהכא שאני דאחר דאית לן מסברא דבאיסורי תורה דוקא מיירי ר' אבהו דהא קי"ל דכל בדרבנן להקל אית לן למימר דהאי חוץ מכגריס של כתמים דנקט לדוגמא נקטיה כלומר חוץ מאיסורים דרבנן ואין ענין לאין למדים מן הכללות וכו' דאז מפקינן מכללא כל מאי דדמי לאותו חוץ דנקט דזה ודאי באמורא שדרכו לפרש לא אמרינן ועיין קרוב לדברי הרשב"א בפ' כירה מ"ה א' גבי כעין שמן שבנר קאמרינן וכו' ודוק ותשכח דאע"ג דרבי יוחנן נקט במילתיה אין מוקצה לר"ש אלא שמן שבנר וכו' מפרשינן למילתיה דכעין שמן שבנר קאמר ועיין עוד עירובין פ"ב ב' ובפסחים פ"ח א' דמאי דתניא שם חוץ מן האשה מפרשינן אשה וכל דדמי לה:
שיט
כל שיעורי חכמים להחמיר. היינו היכא דלא מוכחא מילתא אבל אי איכא הוכחה או איזה טעם לומר דעד ולא עד בכלל אזלינן בהו לקולא פרי חדש יורה דעה סי' ל"ב ס"ק ו':
שך
כללי ופרטי ורבויי ומיעוטי. איפליגו בהו בכמה דוכתי בגמרא הי מינייהו דרשינן וסוגיין דעלמא בכולי תלמודא רהיט והכי הוי פסקא דדינא דבכל התורה כולה דרשינן כללי ופרטי כדמוכח פ' שלשה מינין ל"ד ב' דהויא פלוגתא דר"א ורבנן אי דרשינן כללי ופרטי או רבויי ומעוטי ולרבנן דקי"ל כוותייהו סבירי להו דכללי ופרטי דרשינן וחזרה ונשנית פלוגתייהו בפ' נגמר הדין מ"ה ב' גבי כל הנסקלין נתלין ואיפסיקא הלכתא כוותייהו דרבנן וכן מוכח תו ממאי דאיפליגו עוד בזה רבי ורבי יוסי בר יהודה בפ"ק דקידושין כ"א ב' גבי מרצע ובפרק הקומץ רבה כ"ח ב' גבי מנורה וקי"ל כוותיה דר' דדריש כללי ופרטי דוק ותשכח וכן כתב התוס' בפ' המפלת ל' א' דקי"ל דדרשינן כללי ופרטי ע"ש וכן מצאתי להר"ב פר"ח שבי"ד ס' פ"ד ס"ק ז' ייחד הדבור בענין זה והוכיח במישור מהנך שמעתתי דכתיבנא ומסוגיי אחריני דהפסק המחוור והברור ושכולי תלמודא הכי רהיט ואזיל דדרשינן בכל התורה כללי ופרטי. איברא דהיטב חרה לו ונתקשה טובא בהאי מילתא מהא דאמרינן בפ"ב דשבועות כ"ו א' גבי שבועת בטוי דלר' ישמעאל דרשינן כללי ופרטי ולר' עקיבא רבוי ומעוטי והתם ע"כ הלכתא הוי כר"ע אי משום דקי"ל הלכה כר"ע מחבירו ואי משום דאסיקנא התם דרב אתי כר"ע וקי"ל כוותיה דרב באיסורי וכמו שפסק הרמב"ם בריש פ"ה מהלכות שבועות נמצא א"כ דהכא קי"ל דדרשינן רבויי ומעוטי כרבי עקיבא ובעלמא פסקינן כמאן דדריש כללי ופרטי ועלה בדעתו הרחבה לתרץ דהאמת הוא דקי"ל כוותיה דר"ע אך לא מטעמיה משום דדרשי' בכל התורה רבויי ומעוטי אלא דאע"ג דבעלמא דרשינן כללי ופרטי שאני הכא דכתיב לכל אשר יבטא האדם ומלת לכל רבויא הוא ע"ש כי בא בדרך ארוכה ולבסוף כתב דכל זה הוא דוחק ושהדבר צריך עיון גם הר"ב גנת ורדים בגן המלך פ' י"ז לא מצא מנוח לקושיא זו ועיין משנה למלך פ' ג' מה' עבדים הל' ט' ולחם יהודה על הרמב"ם דף ח' א' וב' וחזון נחום על ס' טהרות דף קכ"ח א' ותי"ט בבכורות פ"ח מ"ח ובס' מטה אשר דף מ"ז ע"ד ומ"ח בארוכה:
שכא
כל פטורי דשבת פטור אבל אסור בר מהני תלת דפטור ומותר וכו'. לא אמרו כן אלא היכא דאמרו שהוא פטור מחמת שאינה מלאכה גמורה דומיא דמתניתין אבל פטורי אחריני איכא במס' שבת שהוא פטור ומותר דתנן בפ' מדליקין בשביל החולה שישן פטור ואוקימנא בחולה שיש בו סכנה פטור ומותר הוא וכל הזריז הרי זה משובח הרשב"א ז"ל בשיטתו שבת דף ב' ג' ועיין בס' יראים דף מ' סע"ב דדיקא פטור ופטורין הוא דקאמר שמואל אך לא ר"פ פוטר:
שכב
כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב ואם לאו יבא עשה וידחה לא תעשה. לא אמרינן אלא היכא דאפשר לקיים את שניהם בלא דחיית לא תעשה כגון ההיא דאמרינן בפרק התכלת גבי סדין בציצית שאפשר לו לעשות ממינו דלא עבדינן מצמר וכן כל כיוצא בזה אבל היכא דלא אפשר לקיים העשה היום אלא בדחיית לא תעשה אף ע"ג שאם היה ממתין עד למחר היה יכול לקיים שניהם כיון שאי אפשר לקיימן עכשיו אי אפשר לקיים את שניהם מיקרי הרמב"ן ז"ל הובאו דבריו בחדושי הרשב"א למס' שבת דף י' א' והוא ז"ל אישר וקיים את דבריו בראיות חדשות עיין שם:
שכג
כל דין שאתה דן תחילתו להחמיר וסופו להקל אינו דין והענין בפ' כל שעה כ"ז ב' תניא אמר ר"י אין ביעור חמץ אלא שריפה והדין נותן ומה נותר שאינו בבל יראה ובל ימצא טעון שריפה חמץ שישנו בבל יראה ובל ימצא אינו דין שיהא טעון שריפה אמרו לו כל דין שאתה דן תחילתו להחמיר וסופו להקל אינו דין לא מצא עצים לשרפו יהא יושב ובטל והתורה אמרה השביתו שאור מבתיכם בכל דבר שאתה יכול להשביתו עד כאן וע"ש פי' רש"י וכן בפ' לולב הגזול ל"ו ב' הוה בעי ר"י להביא מן הדין שלא תהא סוכה נוהגת אלא בד' מינים שבלולב ואמרו כל דין שאתה דן וכו' לא מצא ד' מינים יהא יושב ובטל והתורה אמרה בסוכות תשבו ז' ימים סוכה של כל דבר וכ"כ הכריתות בסוף בית א' מבתי מדות דיליף לה מברייתא דת"כ פרשה כי תזריע ע"ש והנה לכאורה נפלאתי על הגר"ש אמאי לא מייתי הך כללא מהנך דוכתי דבגמרא עד שמצאתי למהר"ש אלגאזי בספר יבין שמועה כלל ע"ט שכתב שמה שלא הביא הכריתות הני סוגיי דפסחים ודיומא הוא משום דאיכא למימר דבהנהו סתרינן לק"ו מכח קראי אבל בההי' דת"כ סתרינן ליה מכח הק"ו עצמו ע"כ ואף גם זאת איננו שוה לי דהרי כיון שהגר"ש כל מגמ' חדושו הוא. שבא ללמדנו דכל דין שתחלתו להחמיר וסופו להקל אינו דין מה יתן ומה יוסיף שנסתור הק"ו מכח קראי או מכח הק"ו גופיה וכיון שכן שפיר הוה מצי להביא הך דפסחים ודיומא ואיך שיהי' איכא למידק על האי כללא מההיא דתנינן בפ' ט' דמנחות פ"ו א' אף כל המנחות היו בדין שיטענו שמן זית זך מה מנורה שאינה לאכילה טעונה שמן זית זך דמנחות שהן לאכילה אינו דין שיטענו שמן זית זך תלמוד לומר זך כתית למאור ולא זך כתית למנחות ע"כ משמע דאי לאו מיעוטא דזך כתית למאור שפיר הוה מייתינן מק"ו שיטענו כל המנחות שמן זית זך ותימה דאמאי לא קאמר דאף בלא מיעוטא לא הוה מצינן למילף הכי מק"ו כיון דהוי תחלתו להחמיר וסופו להקל דאם לא מצא שמן זית זך יהא יושב ובטל והתורה אמרה להקריב קרבן מנחה בכל שמן שהוא יכול וכבר היה נראה לכאורה לתרץ דלא הוה מייתינן מק"ו רק דלכתחלה ליבעו גם המנחות שמן זית זך לא לעיכובא ונמצא אם כן דלא הוי תו סופו להקל כיון דעל כל פנים לא יהא יושב ובטל מלהקריב מנחות אך אמנם אחזה אנכי אשית לבי דאין תירוץ זה סופו להתקיים שהרי כשהיינו למדים מק"ו דמנורה להצריך שמן זית זך בכל המנחות היינו לומר שיהיו שוים אל המנורה בכל צדדיה והנה במנורה אין ספק דגם לעיכובא בעינן שמן זית זך וכמ"ש הרמב"ם להדיא בפ"ו מה' איסורי מזבח וז"ל אין כשר למנורה אלא ראשון וד' וז' בלבד שנאמר כתית למאור אין כשר למנורה אלא היוצא מן הכתוש בלבד אבל למנחות כולן כשרין עכ"ל ומאחר שכן ה"ה והוא הטעם בכל המנחות דהוה אמרי' דליהוו דומיא דמנורה דאף לעיכובא ליבעי בהו שמן זית זך ולפ"ז אכתי תקשי דהוי דין שתחילתו להחמיר וסופו להקל כיון דאם לא מצא שמן זית זך יהא יושב ובטל מלהקריב המנחה ונהירנא כד הוינא טליא שכאשר עבר עלינו בשליחות דרחמנא הרב המובהק כמוהר"ר משה ישראל נר"ו ממתא מחסה יה רודיס יע"א שמעתי ממנו תירוץ מרווח לזה וכעת איני זוכר ומאי דנלע"ד לתרץ ואפשר שזאת התורה אשר שם משה הוא דשאני ההיא דפסחים ודיומא שאם לא ימצא עצים לשרוף החמץ או לא ימצא ד' מינים לסוכה יתבטל המצוה לגמרי כיון שאין בהם שום צד אחר לקיים המצות משא"כ גבי מנחות דאי נמי נימא דליבעי שמן זית זך ל"ש בה למימר אם לא מצא שמן זית זך יהא יושב ובטל ולא תתקיים המצוה שהרי מאותם הזתים עצמם שיש לו להוציא מהם השמן כשר למנחות ליטרח בהו טפי ויגרגרהו בראש הזית כדין המנורה ויהיה לו שמן זית זך גם למנחות ונמצא א"כ שאין מציאות כלל שיתבטל לגמרי מצות המנחות הגם דליבעו שמן זית זך דכיון דע"כ צריך שיהיה לו זתים לשמן השני בטרחא כל דהוא טפי מצי שפיר לעשותו שמן זית זך כן נלע"ד ועיין תוס' דשבת קל"ו ב' סד"ה דתניא הן אמת שהקשו לי חבירי על זה דאכתי אפשר שלפעמים יתרמה שכלה לגמרי כל השמן זית זך שבידו ולא יהיה לו כי אם שמן שני ובההוא זמנא מיהא יהא יושב ובטל מלהקריב המנחה ונמצא א"כ דהוי דין שסופו להקל לאותו הזמן ולי הדיוט ניחא דבשלמא גבי ביעור חמץ וסוכה לכל יחיד ויחיד שייך בהו למימר לא מצא יתבטל מן המצוה אבל גבי כהנים הזריזים הם והיו עושים שמן בשופע מילתא דלא אפשר הוא שיחסר להם שמן זית זך כיון דג' פעמים בשנה היו מלקטים את הזתים כדי לעשות את השמן כדתנן במנחות פ"ח ומאותם הזתים עצמם היו יכולים לעשותו ראשון כמ"ש אחר זמן האלהים אינה לידי ספר ידי אליהו שנדפס מחדש ומצאתי אליו ז"ל שהאריך הרבה בענין זה בדף פ"ט ג' ע"ש שתירץ בדרכים אחרים וע' מגילת ספר על הסמ"ג דף כ"ב ב' מהעשין שכ' דלאו כללא הוא וגמגומי קאי מגמגם ביה:
שכד
כתנאי כל היכא דאיתיה לשון זה בגמ' אחר שהזכיר פלוגתא דאמוראי באותו דין משמע דאמוראי לא הוה שמיע להו ההיא בריי' דאי הוה שמיע להו הוה להו למימר הלכתא כפלוני וכיון שכן אפלוגתא דתנאי סמכינן ולא משגיחינן בפלוגתא דאמוראי אי הוי רב כנגד שמואל במילתא דאיסורא או ר' יוחנן לגבי ריש לקיש כן כ' הכסף משנה בשם מהר"י קורקוס בפרק ד' מה' מטמאי משכב ומושב הל' ה' לדעת הרמב"ם וכ' הפר"ח בא"ח סי' מ"ז סוף ס"א דלית לן למדחי אמוראי מכח תנאי אלא אית לן למפסק כאמוראי שיש להם כח לפסוק אפילו נגד סתם משנה ע"ש:
שכה
כתנאי מצינו בגמ' דכיצד צולין דף ע"ז ב' דעלה דאיפליגו רב ולוי אי ריחא מלתא היא קאמר רב מרי כתנאי הרודה פת חוה וכו' מאי לאו תנאי היא דמר סבר ריחא מילתא היא וכו' וקשה דמדקאמר ברישא כתנאי משמע דברירא ליה לרב מרי דבהא איפליגו נמי תנאי וממאי דקאמר בתר הכי מאי לאו תנאי היא משמע דלאו ברירא ליה וא"כ הוה ליה למימר לימא כתנאי והנה לזה עלה בדעתי לומר דאה"נ דלרב מרי הוה פשיטא ליה דהוי כתנאי ואיהו לא קאמר אלא כתנאי דתניא וכו' וסתמא דתלמודא הוא דבעי לאכרוחי מלתא דרב מרי ולהכי קאמר מאי לאו וכו' והכי נמי מצינן למימר בפ' אלמנה נזונת דף צ"ו ב' דקאמר רב שימי בר רב אשי כתנאי וכו' מאי לאו בהא קמפלגי וכו' ובסוכה דף נ"א א' ובשבת קמ"ה א' ובמכות ט"ז ב' ובפרק ב' דזבחים ח"י ב' אבל מה אעשה שמצאתי כיוצא בו בפרק מי שהיה נשוי דף צ' ב' דל"ש תירוץ זה משום דכולה מילתא ש"ס קאמרו לה והכי איתא שם ואחת בחייו ואחת במותו תנאי היא דתניא וכו' מאי לאו בהא קמפלגי דמר סבר וכו' והשתא כיון דלש"ס גופיה לא ברירא ליה אמאי לא קאמר לימא כתנאי ולדידי הדבר צריך תלמוד אחר זמן אינה אלהים לידי ש"מ על כתובות לר' בצלאל ומצאתי אליו ז"ל שם שנתעורר בזה וכ' וז"ל ואפשר שלזה כ' רש"י ז"ל תנאי היא אי שקלו בני ראשונה כתובת בנין דכרין פירוש לאו כפלוגתא אי אית לן בנין דכרין בלחוד קאמר אלא אי נעשית מותר לחבירתה נמי קאמר וממה נפשך פליגי אי שקלי בני ראשונה כתובת בנין דכרין או לא דכי פליגי נמי בכתובה נעשית מותר לחבירתה פליגי נמי אי שקלי בני ראשונה ובן ננס ע"כ ס"ל דלעולם אפילו ליכא מותר דינר שקלי כתובת בנין דכרין וכדפירש ואזיל רש"י כנ"ל עכ"ד אלא דאכתי איכא למידק בפרק ב' דזבחים י"ז ב' דקאמר הש"ס ומחוסר כפורים דזב כזב דמי ותנאי היא וכו' מאי לאו בהא קמפלגי וכו' ודחי לה דכ"ע כזב דמי ע"ש וכן מצאתי עוד בפ' ו' דיומא ס"ו א' דקאמר סתמא דתלמודא ותקלה עצמה תנאי היא מאי לאו וכו' ודחי לה עד דמסיק דבתקלה פליגי ולזה אפשר לומר דכך הוא דרך הש"ס דאף דפשיטא ליה בעי למשקל ולמטרי כל מה שיכול ודוק:
שכו
כל באמת הלכה היא. הטעם כ' ר' בצלאל בש"מ שלו סוף פ' הזהב בשם רבינו יהונתן דהואיל שבאמת נשבע שכן הוא להודיענו בא שהלכה כמותו ואין לגמגם בדבר ע"כ ואנכי עפר ואפר לא אדע איך יתיישב לפי דעתו ז"ל מה דאיתא שם בגמ' עלה דמתניתין אמר ר' אלעזר עדא אמרה כל באמת אמרו הלכה היא דבשלמא לפרש"י והריטב"א שפירשו דמדיהיב טעם למלתיה מפני שמשביחו ואין לגמגם בדבר ונקט בה למתניתין באמת ש"מ דהלכה היא ניחא שפיר הך לישנא דעדא אמרה כיון דממתני' הוא דשמעי' כן אך לר' יהונתן דתלי טעמא מפני השבועה שנשבע מאי עדא אמרה ואיך שמעינן כן ממתניתין לא היה לו לומר רק אמר ר"א כל באמת אמרו הלכה היא ולו הואלנו ונאמר דלא גריס רבי יהונתן עדא אמרה אכתי יש כאן מקום שאלה אמאי נטר עד הכא ללמדנו זה כי מן הראוי היה להקדים זה החידוש בפרקא קמא דשבת גבי באמת אמרו החזן רואה היכן תינוקות קוראים וכבר חתרתי להסכים דעתו לדעת רש"י ולא יכולתי ודוק וע' שו"ת הר"ש בן הרשב"ץ סי' תקצ"ג ובהרא"ש סוף נדה ריש ה' מקוואות והר"ש בתרומות פ"ב מ"א ובקרית ספר ספ"ג מה' שבת ומרן בכ"מ פ"ו מה' מתנות עניים הלכה ה' ושם בס' צרור החיים ולחם שמים על המשניות פ"ב דתרומות וחות יאיר סי' קצ"ב בארוכה ובפרט בדף קע"ט א' וב' ע"ש ויתן מעדנים לנפשך:
שכז
כל היכא דאיכא מלקות ותשלומין מלקא לקי ממונא לא משלם. לא אמרו כן אלא בזמן שהיה נוהג בו דין המלקות אבל בזמן הזה דליכא מלקות חייב לשלם ממון אף במילתא דשייך בו מלקות ותשלומין כאח' דהא קי"ל דאם לא התרו בו או ששגג חייב בתשלומין אלמא דגבי חייבי מלקות בעינן דוקק דילקה ממש לכשיפטר מן התשלומין א"כ בזמן הזה דליכא מלקות הוי כלא התרו בו שפתי כהן על ח"מ סי' של"ז ס"ק ב' וכ' שכן משמע מדברי רש"ל בפ' הכונס סי' ו':
שכח
כל המחמיר בדברי סופרים עליו להביא ראיה. היינו דוקא כשאין הסברא ופשוטן של דברים מראין לחומרא אבל כשהסברא ופשוטן של דברים מראין לחומרא אז על המתיר להביא ראיה שו"ת מהר"ר צבי ס"ס ו':
שכט
כי מטית לשחיטת קדשים תא ואקשי לי הכוונה היא שלא חש המוקשה לקושי' המקשה וקאמר ליה בלשון זה דכי מטית וכו' כלומר מה לך להקשות עלי בסברתך בשחיטת קדשים דכולה תלוי במקראות ובי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן תא ואקשי לי ואז אשיב לך כ"כ הב"ח בח"מ ס"ס ש"ל וכפי הנראה אשתמיטו מיניה דהב"ח דברי רש"י בפרק המקבל ק"ט ב' שכ' הכרתי בך שאתה חדוד ויודע להעמיק ולהקשות וכי מטית למס' זבחים שהיא עמוקה תא ואקשי לי ואתן לב לתרץ לפי שאלתך וי"א דחויי מדחי ולא היא דע"כ קבולי קיבלה חדא דקוש' מעליא היא ועוד מדקאמר סבר רב אשי למימר מכלל דמסקנא לאו הכי הוא עכ"ד אחר כן מצאתי לר' בצלאל בש"מ שלו על ב"מ שפירש בשם ר"ח כדברי הב"ח יע"ש וע"ש בהרי"ף והרא"ש דאינהו נמי פירשו לה בלשון דחיה וגם הערך ערך שחט פי' כן: