אור ברסלב
יד מלאכי חלק א כללי היו"ד

יד מלאכי חלק א· רבי מלאכי הכהן

כללי היו"ד

כללי הטי"ת

רצה

יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה. היינו שיש כח בידם להחמיר ולאסור במלתא דלית ביה לא איסור ולא התיר מפורש בתורה אבל דבר שהתירתו התורה בפירוש אין כח ביד חכמים לאסור ולהחמיר בה כ"כ הט"ז בי"ד סי' קי"ז ס"ק א' וכיוצא בזה כתב עוד בא"ח סי' תקפ"ח וכ"כ שם הפר"ח וכן נראה מדברי התוס' דפרק איזהו נשך דף ע' ב' ד"ה תשיך וי"ל דהכי פריך מהאי קרא כיון דאמר רחמנא דמצוה לחסרם לא היה להם לחכמים לאסור ע"כ הן אמת דבש"מ לר' בצלאל שם כתב דלשון התוס' סתום דהא איכא מילי שהתורה התירם ואסרו חכמים לעשות סייג לתורה ומתוך כך פנה לו בדרך אחר ע"ש אמנם הר"ב חוות יאיר סי' קמ"ב שדא ביה נרגא בהאי כללא שהרי מצינו דאפילו מה שהוא מצוה לדעת קצת פוסקים אסרוהו חכמים משום גזירה כגון לנכרי תשיך שאסרוהו חז"ל שמא ילמד ממעשיו וגם זכיתי לחזות בנועם שיח של הרב המובהק והמופל' כבודי ומרים ראשי כמוהר"ר יוסף אירגאס זצוק"ל בספרו דברי יוסף סי' מ"ח ושם ראיתי שהוסיף גם הוא להקשות על הט"ז לכאורה מדם טוהר דמצינו מפורש בתורה דמותר לבעול על דם טוהר ועכ"ז אסרוהו חז"ל כמבואר בטי"ד סי' קצ"ד אמנם לבסוף עלה בהסכמה עם הט"ז ותירץ דמה שאסור לבעול על דם טוהר אינו אלא משום מנהג בעלמא כמבואר מתוך דברי הפוסקים ואף על זה פקח עיני השגחתו לתרץ קושית החוות יאיר ותשובה נצחת השיב דלא אסרו חז"ל להלות לנכרי בריבית מכל וכל רק ביותר מכדי חייו הוא דאסרו וגם זאת דוקא לע"ה אבל לצורבא מרבנן אפי' יותר מכדי חייו דליכא למיחש שילמוד ממעשיו ומאחר שכן אזדא לה השגת החוות יאיר שהרי עד כאן לא אמר הט"ז דאין כח ביד חכמים לאסור דבר שהיתירו מפורש בתורה אלא שאין כח בידם לאסרו מכל וכל אבל לאסור מקצתו יכולים לעשות כן כמו שמתבאר מדברי עצמו שם שכתב דהקונה נבלות להרויח ולמכור אסור הגם דכתיב או מכור לנכרי ועוד ידו נטויה לעשות סמוכות לדברי הט"ז מדברי רש"י דמציעא פ"ח א' ע"ש ומצאתי עוד דברים נחמדים בזה בס' קנאת סופרים למהר"ח קאזיז בשורש ששי וז"ל דוק ותשכח במה שכתבו ע"ז האחרונים ז"ל ובפרט מהר"ם פאדובה בהגהותיו לס' היד שנדפסו בסוף המיימוני הגדול משנת שי"א ובעל ב"ח י"ד סי' קנ"ט ובעל שני לוחות הברית דף רס"ו ע"ב והמשכיל המתבונן בדבריהם יבין ויבחין דליכא לאקשויי היכי עבדי רבנן תקנתא למעקר מצוה דאורייתא אי נימא דלנכרי תשיך מ"ע היא ליקח הרבית מן העכו"ם דלא תקנו להלות לו בחנם אלא שלא ילוה לו כלל כדי שלא יקח ממנו רבית דקרא דלנכרי תשיך לית ביה חיובא לענין ההלואה אלא דכשירצה ללות לנכרי לא ילוה לו כי אם בריבית אבל ההלואה גופה רשות היא ומצינו דכוותה בכמה מצות שיש בהן צד חיוב אבל לא על כל פנים כגון לישבע בשמו שאם ירצה לישבע בעת הצורך חייב לישבע בשמו וכן החיוב לבדוק בסימני ב"ח הטהורים אינו אלא כשירצה לאכול מהם ודקדק כן מדברי הרמב"ם סי' קצ"ח שאחר שכתב שהוא מ"ע להלות לנכרי בריבית כתב ולמצוה זו ג"כ תנאין דרבנן כלומר להלות לנכרי בריבית עד כדי חייו ולת"ח ביותר מכן ובהכי לא אתיא גזירה דרבנן למעקר לגמרי מ"ע דאורייתא וניצול מזה מהקושיא הנ"ל ומלבד כל זה יש מקום עוד לומר דאפי' בעקירת מ"ע מצו רבנן למגזר ולתקוני בשב ואל תעשה כדאיתא בפרק האשה רבה וכדתנן ברפ"ט דבכורות גבי מעשר בהמה עכ"ד ועיין בס' מוצל מאש שבסוף ספר שו"ת הר"י קצבי סי' נ"ב ודוק ועיין כסף משנה רפ"א מה' מעשר וע"ע בארוכה בס' ראשון לציון דף מ"ב א' וב' שתירץ ההיא דריבית כמ"ש דברי יוסף וקנאת סופרים ועיין לשון לימודים א"ח ק"ג ג':

רצו

יחיד ורבים הלכה כרבים. אע"ג דאמרינן דכי מסתבר טעמיה דיחיד פסקינן כוותיה למדנו הרא"ש ז"ל בסוף פ"ק דבתר' דאנו לית לן לאכרועי טעמא דיחיד מסברא דנפשין ואישתמיטו דברי הרא"ש אלו מיניה דהרב שושנים לדוד דטרח לאסבורי לן הכי באריכות דברים בפ"ז דסנהדרין משנה י' יע"ש:

רצז

יתיב פלוני קמיה דפלוני. מלשון זה משמע דההוא דהוה יתיב קמיה היה תלמידו כ"כ התוס' בפרק חזקת הבתים ל"ד א' ד"ה הוה יתיב ובפ' כל הנשבעין מ"ז א' ד"ה הוה יתיב וכן מצאתי עוד למהרי"ק שורש ק"ע דף קפ"ה ב' והביא ראיה מהא דאמרי' פ"ק דפסחים הנהו תרי תלמידי דהו יתבי קמיה דרב וכו' משמע שהיו תלמידים יושבים לפני רב לומדים לפניו שמעתתא וכו' יע"ש ולי הדיוט נלע"ד ראיה ברורה מתמורה כ"ה ב' דקאמר ר"א תלמידיה דר' יוחנן ויתיב לקמיה דר' יוחנן וכו' ועם כל זה יש להתעורר דלאו כללא הוא שהרי מצינו במנחות י"ז א' יתיב רב מנשיא בר גדא קמיה דאביי וכו' א"ל אביי עני מרי פי' ענני אדוני ועוד שם פ"א א' יתיב רב יצחק בר שמואל בר מרתא קמיה דרב נחמן וכו' א"ל עני מרי וכו' ואם איתא דרב מנשיא תלמידיה דאביי הוה וכן ר' יצחק בר שמואל היה תלמידו של רב נחמן לא זו הדרך שהרב ישיב לתלמיד עני מרי ואיתא עוד שם פ"א ב' יתיב רבי ירמיה קמיה דרבי זירא ויתיב וקאמר וכו' א"ל רבי אתה אומר כן אני אומר וכו' ואם כדברי התוס' ומהרי"ק איך יאמר הרב לתלמיד רבי ואין לומר דמדקאמר ויתיב וקאמר ר"ל דרבי זירא שהיה רבו הוא דקאמר לא שנו אלא מחטי מעשר שני וכו' ור' ירמיה הוא דקמהדר לרביה רבי אתה אומר כן שהרי הכריח בעל יבין שמועה בדף י"ג מדברי הרשב"א דיבמות דכל היכא דאיתיה לשון זה בגמ' פירושו הוא דההוא דיתיב (פי' פלוני קמא) קמיה הוא דקאמר אותו הדין או אותו החידוש וכן הבין גם כן מוהריק"א שם בכלליו וכן מצאתי להרשב"א בנדה דף ט"ו א' ועיין תוס' דזבחים קט"ו ב' ד"ה ויתיב ותו דבר מן דין הרי מצינו בסוכה י"א א' ובחולין ע"ד א' יתיב רב יוסף קמיה דרב הונא ויתיב וקאמר וכו' א"ל רב הונא וכו' וקאמר אהדרינהו רב יוסף לאפיה ופירש"י בכעס הרי בבירור דרב יוסף דהוה יתיב קמי רב הונא הוא דאמר אותו הדין ואפ"ה קאמר תלמודא דאהדרינהו רב יוסף בכעס ואם איתא דהוה תלמידיה דרב הונא לא היה מזלזל בכבוד רבו כ"כ למהדר אפיה מיניה בכעס וגם לא היה אומר ליה מי קאמינא לך ע"ש ביומא ובשבועות ל"ו א' והנה לדברי התוס' אפשר לומר דלאו דוקא תלמיד ממש הוא דקאמרי אלא כתלמיד וכקטן ממנו והכי דייקי דברי התוס' פ"ק דחולין י"ג א' ד"ה בעי מיניה שכתבו וז"ל משמע שהיה שמואל קטן מרב הונא וכן בריש גיטין ופ' יש בערכין הוו יתבי רב הונא וחייא בר רב קמי שמואל משמע כתלמיד היושב לפני רבו הרי דכתלמיד אמרו ולא תלמיד ממש וכלומר קטן ממנו ומצאתיו יותר בביאור בפ' נערה שנתפתתה ג' ב' ד"ה יתיב רב יוסף קמיה דרב המנונא וז"ל משמע דר' יוסף היה קטן מרב המנונא וכו' ע"כ הרי דלדידהו מצינן שפיר לתרץ דלאו תלמוד ממש קאמרי וכדכתיבנא אף שהוא קצת דוחק ג"כ לומר שלקטן ממנו יאמר לו עני מרי או רבי אך בדברי מוהרי"ק א"א לפרש הכי כמו שיתבאר למדקדק שם בדבריו דתלמיד גמור קאמר ע"ש ודוק ומדי דברי בו זכור אזכרנו עוד דמצאתי לשארית יוסף בנתיב השמועה שכתב וז"ל כשאומר יתיב פלוני קמיה דפלוני יש שפירשו דתלמיד הוא וראיה מריש פסחים וכו' אבל מן התוספות יראה שאם הוא גדול ממנו או חבירו יאמר יתיב קמיה ריש גיטין רב הונא יתיב קמיה דר' ירמיה ופי' ר"ת דאין זה רב הונא שמזכיר בכל הגמ' דאיהו גדול היה מר' ירמיה ולא הוה יתיב קמיה ע"כ והנה מלבד דאשתמיטו מיניה דברי התוס' דחולין ודכתובות שהבאתי דשם כתבו כן בהדיא אף גם זאת ראיה זו שהביא מדבריהם דגיטין איני מכיר דאי נמי נימא דס"ל להתוס' דדוקא על תלמיד היושב לפני רבו איתמר הך לישנא דיתיב וכו' שפיר כתבו דכיון שאותו רב הונא שבכל הש"ס היה גדול מר' ירמיה לא הוה יתיב קמיה פי' כתלמיד לפני רבו ותו לא מידי:

רצח

ילפינן אשכחן דקאמר בגמ' ואינו מדאורייתא אלא מדרבנן תוס' פ"ק דמציעא דף י"א א' ד"ה ילפינן והביאו מוהר"ש אלגאזי בס' הליכות אלי כלל תט"ו וכן מצאתי עוד לר' בצלאל אשכנזי בש"מ על מציעא בשם תוס' שאנץ אך הש"ך בח"מ סי' רמ"ג ס"ק ו' כתב דדבריהם דחוקים לפרש ולא ילפינן מדרבנן ושמלשון הרי"ף והרא"ש שם משמע להדיא דהאי ילפינן הוי מדאורייתא ע"ש ועיין מ"ש עליו הר"ב מגן שאול דף ל"ז סע"ד מלשונות הרמב"ם:

רצט

ידע אמורא רישא דברייתא ולא ידע סיפא הוא תימא לומר כן. כן כתבו התוס' ז"ל בפ"ט דפסחים צ"ז א' ד"ה אלא לאו ובפרק בהמה המקשה ע"ד א' ד"ה ולהאי ובריש קמא ד' א' ד"ה לאו ובפ' בנות כותים ל"ד א' ד"ה אילימא אך בפ"ק דע"ז י' א' ד"ה והתניא כתבו בפשיטות דאותו שהוא מתרץ הא דידיה הא דרביה לא היה יודע הברייתא כמו שהיא בסמוך אלא מתרץ על מה שהביא המקשה וכן בפ' הזהב נ"ה רע"א כתבו עוד וכי פריך לעיל וכו' לא מסיק אדעתיה מסוף ברייתא דמרבה אף קדשים קלים ע"כ וכן מצאתי להרשב"א ז"ל בחידושיו לשבת דף כ"א ע"ד שכתב בזה הלשון אלא נראה לי שר' זירא לא היה יודע כל אותה ברייתא אלא רישא דברייתא ויש כיוצא בזה בהרבה מקומות בתלמוד שהמקשה יודע תחלת הברייתא או סופה ואינו יודע כולה ומקשה ממנה וכיוצא בה אחת בפ' לא יחפור גבי אין פורסין נישבים ליונים עכ"ד וכן תמצא אליו עוד בחידושיו לקידושין דף כ"ד ע"ב ע"ש וגדולה מזו ראיתי להתוס' עצמם בפ"ק דמ"ק ה' א' ד"ה לאתויי שכתבו דהמקשה לא היתה מתני' שגורה בפיו ולא הוה ידע דגרס בה ומתקנין את הדרכים וזה ודאי קשה לשמוע דאמורא לא ידע מאי דקתני במתני' שהרי כל האמוראים היו בקיאים במשניות כדמוכח בפ' תולין קל"ח ב' גבי עתידה תורה שתשתכח מישראל דפריך הא נמי מתני' היא כדתנן וכו' וכמ"ש ר' בצלאל בשיטה מקובצת על ב"מ דף רי"ח ע"ג בשם הרא"ש יע"ש ולא זו בלבד אלא שהתוס' גופייהו בפ"ק דמנחות ט' א' ד"ה חסר הלוג תמהו על דאיתותב ר"ל ממתני' וכתבו וז"ל ותימא שלא היה יודע רשב"ל וכה"ג בפ' במה טומנין דף ן' דפריך ממתני' דהטומן לפת וצנונות ע"כ וכן בפרק ארבעה אחין ל' א' ד"ה אמר כתבו תימא שלא דקדק ר"ן על מתני' דריש כיצד והכי נמי תקשי לרש"י דבפ"ט דנזיר ס"ג סע"א כתב דלרמי בר חמא דקמבעיא ליה לא שמיעא ליה מתני' ואמטו להכי קא מבעיא ליה דיותר קרוב לשמוע מה שכתבו התוס' בפ' כירה מ"ד א' סד"ה לכ"ע ליישב ההיא דהטומן לפת וצנונות וז"ל ורב הונא ושמואל הוי ידעי לה דמתני' היא בסדר זרעים אלא הוו דחקי לאוקומא בדצה ושלפה והש"ס לא ניחא ליה לאוקומא הכי ועומדת בתיובתא ע"כ ועיין מוהריק"א בכלליו דף ק"ג ב' וברש"י פ"ק דפסחים י"ז ב' ד"ה קשיא:

ש

יכולני לפרש וכו'. משמע שהיה יכול לפרש כן אבל לפי האמת אינו מפרש כן כ"מ פ"ב מה' טומאת מת הלכה י"ט:

סליקו כללי היוד בס"ד

תוכן העניינים

יד מלאכי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה