יד מלאכי חלק א· רבי מלאכי הכהן
כללי הטי"ת
רצא
טעמיה דהך תניא. היכא דקאמר בירושלמי משמע דאיכא פלוגתא דתנאי במילתא ופי' טעמא דהך תניא וכדי שלא נבין שהוא מוסכם להלכה קפיד לומר דהך תניא לומר מכלל דאיכא אחריתי דפליג דאל"כ הול"ל בקצרא אמר ר"פ טעמא וכו' כ"כ הר"ב שער יוסף על הוריות דף מ' ע"ד ודומה לזה ראיתי להר"ן ז"ל בעבודה זרה דף ש"ף ע"ג שכתב דמדאמרינן האי תנא תרתי אית לי' מכלל דאיכא תנא אחרינא דלית ליה תרתי יע"ש ועיין כללי הקו"ף גבי קסבר וכו':
*) הנה חידוש גדול על רב בקיאות של הרב המחבר שנעלם מעיניו דהדין עם הרב זרע יצחק בענין חלוף האותיות הרי"ש עם למ"ד כי כ"כ רש"י להדיא איוב ו' פ' כ"ה מה נמרצו וכן מה נמלצו וכו' ולמ"ד מתחלפה עם הרי"ש גם הרמב"ן משפטים כ"ב פ' ט"ו האריך והביא הוי משתדל כמו הוה משתדר מזרות כמו מזלות (איוב ל"ח פ' ל"ב) ובלשון חכמים שרשרת שלשלת מפני שהלמ"ד מתחלף ברי"ש ע"ש באריכות הרמב"ן ואתן תודע עוד שאפילו הנו"ן מתחלף ברי"ש כמ"ש רש"י ערכין ל"ג ד"ה קציר והאיך החליט המחבר כי כל מבין יודע דלא שייך חילוף האותיות וכו' נגד המפורש כדאמרן גם הנו"ן והפ"א מתחלפין עי' תוס' ב"ב ד"ח נקוט רי"ף.
רצב
טעמא דבית שמאי אתא לאשמועינן. לפעמים לא פריך הכי משום דמצינן למימר דאתא לאשמועינן דאי משכחת תנא דאמר הכי ב"ש היא ולא תיחוש לה תוס' בעירובין י"ז ב' ד"ה אמר רב הונא וברכות דף מ"ז א' ודומה לזה כתבו בפרק ד' אחין כ"ח א' ד"ה ר"א אומר וכ"כ הריטב"א ספ"ק דעירובין אך אמנם בש"מ על ביצה דף ז"ך ג' כתב וכולה שקלא וטריא משום טעמא דב"ש היא ואע"ג דלית הלכתא כוותייהו כדאי הם לפרש דבריהם ע"כ וכ"כ עוד שם דף ל"ד ב' ע"ש:
רצג
טעמא דב"ש אתא לאשמועינן. לא שייך לאקשויי אלא היכא דפליגי תנאי אליבא דב"ש ולא נפקא לן מידי מינה לב"ה אבל היכא דילפינן מההיא פלוגתא מידי אליבא דב"ה לא פרכינן הכי כ"כ התוספות פ"ק דסוכה ט' א' ד"ה ואם עשאה ומדי עברי בכללי מוהריק"א ז"ל ראיתי שכבר קדמני בכלל זה אמנם הקשה על התוס' ז"ל מההיא דתנינן בפ"ב דאהלות ובגלגלת ב"ש אומרים מלא מקדח וב"ה אומרים כדי שינטל מן החי וימות באיזה מקדח אמרו בקטון של רופאים דברי ר"מ וחכ"א בגדול של לשכה ע"כ הרי דפליגי ר"מ וחכמים בשיעור מלא מקדח דב"ש אע"ג דלא נפקא לן מינה מידי אליבה דב"ה ולא העלה ארוכה לתמיהתו זאת וגם מהר"ש אלגאזי בספר י"ש כפי הנראה חשבה לטובה מדלא השיב עליה כלום ולי אני המך נלפק"ד לתרץ דכיון דקי"ל כל היכא דפליגי ב"ש וב"ה ב"ש לחומרא וב"ה לקולא חוץ מאותן המקומות השנוים בעדיות א"כ נמצא דכשנדע שיעורייהו דב"ש מדב"ש נשמע לב"ה דכדי שינטל מן החי וימות שהוא כסלע כדאיתא בבכורות ל"ח א' זוטר שיעוריה מדב"ש מדלא מתניא בהדי קולי ב"ש וחומרי ב"ה וכן מצאתי שוב להר"ב הון עשיר וכיוצא בזה כתב הרמ"ז ז"ל רפ"ג דפאה יע"ש וע"ע באות הקו"ף גבי קולי ב"ש וכו' והרב חזון נחום שלמד מההיא דאהלות דאורחא דמילתא לאיפלוגי תנאי אף אליבא דמאן דלית הלכתא כוותיה אחרי המחילה לא דק ואי קשיא הא קשיא דבפרק ה' דתרומות תנן סאה תרומה טמאה שנפלה למאה סאה תרומה טהורה ב"ש אוסרין וב"ה מתירין וכו' לאחר שהודו ר"א אומר תירום ותשרף וחכ"א אבדה במיעוטה ע"כ הא קמן דפליגי תנאי אליבא דב"ש אחר שהודו הן אמת דממאי דלא הקשה מוהריק"א מהך דתרומות כמו שהקשה מכך דאהלות לבי אומר לי דס"ל ז"ל דהך פלוגתא דר"א וחכמים לא הויא אליבא דב"ש דכיון שהודו לב"ה ודאי שהודו לגמרי עד שאין שום חילוק ביניהם אלא דגם אליבא דב"ה פליגי אכן מצאתי להתי"ט בריש פ"ג דפאה ובפ"ב דאהלות שכ' דר"א וחכמים אליבא דב"ש פליגי ולפ"ז צריך לומר דפלוגתייהו הוא אם כשהודו ב"ש הודו בכל מכל כל או אם הודו במקצת בלחוד דלר"א לא הודו רק בענין זה שתעלה בק"א אך להתיר השאר צריך דסאה א' תירום ותשרף ותלינן דההיא סאה שנפלה ולחכמים כשהודו לגמרי הודו שכל התערובות כאשר הוא מבלי העלאת שום סאה יהיה מותר מפני שאותה סאה של תרומה טמאה בטלה במיעוטה ונלע"ד דנימוקו עמו לפרש כן דדוקא אליבא דב"ש הוא דפליגי משום דאם איתא דגם אליבא דב"ה פליגי לעיל כי קאמר וב"ה מתירין תכף ומיד הול"ל ר"א אומר כשהתירו ב"ה לא התירו אלא וכו' אלא ודאי מדנטר להביא מחלוקתם זה עד לבסוף דקאמר לאחר שהודו ש"מ דאליבא דב"ש הוא דפליגי לידע אופן ההודאה איך היא כאמור ואיך שיהיה עכ"ז נלע"ד לתרץ דנ"מ שפיר אליבא דב"ה ג"כ דכיון דס"ל לחכמים דקים לן כוותייהו שהודו ב"ש לגמרי לדברי ב"ה ושהכל מותר לב"ש מבלי שתירום שום סאה א"כ מדב"ש נשמע לב"ה דכשהתירו לגמרי התירו דבלאו הכי הוה ס"ד שפיר למימר דלא התירו ב"ה רק המאה סאה של תרומה טהורה בלחוד אך הסאה תרומה טמאה שנפלה צריכין אנו להעלותה ותלינן דהיא היא הסאה שנפלה שהרי עיקר פלוגתייהו דב"ש וב"ה היא אם תרומה טמאה שנתערבה בטהורה עולה בק"א או לא כמו שנראה בהדיא מתוך לשון המשנה דקאמר אמרו ב"ה לב"ש וכו' מה טהורה עולה אף טמאה תעלה אמרו להם ב"ש לא וכו' ועוד היה לנו מקום לומר כן מדקאמר וב"ה מתירין סתמא וכלל גדול יש בידינו מהרמב"ם ז"ל בסוף פ"ה דתרומות דבכל מקום שאומר בעניינים אלו מותר עניינו שתעלה התרומה ויהיה השאר מן החולין אחר שיוציאו התרומה מותר ע"כ הרי דאי לאו פלוגתיה דר"א ורבנן הוה מצינן למימר שפיר דמעולם לא עלה על דעת ב"ה להתיר כל התערובות כאשר הוא מבלי העלאת הסאה תרומה טמאה אכן עתה דשמעינן להו לרבנן דאליבא דבית שמאי שהודו לגמרי לב"ה גם הסאה של תרומה טמאה המעורבת הותרה מפני שאבדה במיעוטה ממילא שמעי' דכשהתירו ב"ה התירו הכל כן נלע"ד. ברם מאי דתמיהא לי בזה הוא שמצאתי להתוס' ז"ל בפ' המפקיד מ"ג ב' דעלה דתנינן שם השולח יד בפיקדון בש"א ילקה בחסר וביתר וב"ה בשעת הוצאה ומוקי שם רבה פלוגתייהו אי שליחות יד צריכה חסרון אי לא הקשו הם ז"ל דא"כ תרי בבי הך דהכא וסיפא דהחושב לשלוח יד למה לי ותירצו וז"ל וי"ל דסיפא אשמועי' דלב"ש אפי' דיבור בלא משיכה חייב והך דהכא אשמועינן דלב"ה צריכה חסרון ע"כ הא קמן מבואר שכתבו דסיפא קתני לה משום חידושא דב"ש דלדידהו אפי' בדיבור בלחוד בלא משיכה חייב והוא פלא דליתני רבי משנה שאינה צריכה לאשמועינן כח וחידוש דלא כהלכתא וע"ע בפ' כל הכלים קס"ג ב' דבור המתחיל הכי נמי איברא שמצאתי להראב"ד ז"ל בהשגותיו לפי"ג מה' טומאת אוכלין הלכה ט"ו שכת' דאשמועינן תנא רבותא אליבא דב"ש ואחריו נמשך התי"ט גם הוא לפרושי איזה משניות לרבותא דב"ש עיין דבריו דריש טבול יום אך הכ"מ שם כ' על דברי הראב"ד דדוחק הוא לומר דאשמועי' רבותא לב"ש דלית הלכתא כוותייהו ע"כ ברם אכתי איכא למידק ע"ז הא דאיתא בפ"ק דביצה ו' ב' וכ"ת ב"ה אפי במעי אמן נמי אסרי והאי דקתני נולדה להודיעך כחן דב"ש דאפי' נולד נמי שרו אלא הא דתניא וכו' ע"כ ואם איתא אמאי לא קא מתמה תלמודא איך אשמועינן תנא כחן דב"ש דהוי דלא כהלכתא ויש לתרץ דאין ה"נ דהוה מצי למפרך הכי אלא דעדיפא מינה קא פריך דאי הכי לא אתיא ברייתא לא כב"ה ולא כב"ש:
רצד
טוביינא דחכימי. מצינו בפ' אלו נערות מ' א' דקרי רב עליה דר' אלעזר בן שמוע ופי' רש"י שם מאושר שבחכמים והר"ב ספר יוחסין פירש בשם רב צמח מופלא בחכמה וראיתי לר' בצלאל בש"מ שם שכתב וז"ל פירש"י מאושר שבחכמים וכו' וקשה קצת אטו משום דכיון לדעת רבו ואזיל בשיטתיה קרו עליה טוביינא דחכימי פי' מאושר שבכל החכמים והרי רבו גופיה דאמר שמעתתא ופליג עליה ר' יוסי הגלילי לא קרינן עליה טוביינא דחכימי וי"ל משום שהיה העולם שמם עד שבא ר"א ושנאה להם וכו' וכמ"ש רש"י ז"ל הלכך כל אחד מתלמידיו שהיה מכוין לדעתו הרי הסכים להלכה ור"ע היה להם במקום מרע"ה אדון הנביאים ע"ה לפי שהיה כבר נשתכח תורה שבעל פה עד שבא הוא ושנאה ומשום הכי כל מי שהיה מסכים לדעתו שפיר קרינן עליה טוביינא דחכימי כנ"ל ויש להשיב על זה דהתינח בההיא דכתובות דאיירי בה ר"ע אבל מה נעשה דבפרק כל הגט כ"ו ב' ובפרק אמרו לו י"ג ב' נקטו הך לישנא גופיה הגם שלא בא זכרונו של ר"ע כלל ואפשר דסרכיה דההיא דכתובות נקט תלמודא ואתא:
סליקו כללי הטית בס"ד