יד מלאכי חלק א· רבי מלאכי הכהן
כללי היו"ד · רצז
יתיב פלוני קמיה דפלוני. מלשון זה משמע דההוא דהוה יתיב קמיה היה תלמידו כ"כ התוס' בפרק חזקת הבתים ל"ד א' ד"ה הוה יתיב ובפ' כל הנשבעין מ"ז א' ד"ה הוה יתיב וכן מצאתי עוד למהרי"ק שורש ק"ע דף קפ"ה ב' והביא ראיה מהא דאמרי' פ"ק דפסחים הנהו תרי תלמידי דהו יתבי קמיה דרב וכו' משמע שהיו תלמידים יושבים לפני רב לומדים לפניו שמעתתא וכו' יע"ש ולי הדיוט נלע"ד ראיה ברורה מתמורה כ"ה ב' דקאמר ר"א תלמידיה דר' יוחנן ויתיב לקמיה דר' יוחנן וכו' ועם כל זה יש להתעורר דלאו כללא הוא שהרי מצינו במנחות י"ז א' יתיב רב מנשיא בר גדא קמיה דאביי וכו' א"ל אביי עני מרי פי' ענני אדוני ועוד שם פ"א א' יתיב רב יצחק בר שמואל בר מרתא קמיה דרב נחמן וכו' א"ל עני מרי וכו' ואם איתא דרב מנשיא תלמידיה דאביי הוה וכן ר' יצחק בר שמואל היה תלמידו של רב נחמן לא זו הדרך שהרב ישיב לתלמיד עני מרי ואיתא עוד שם פ"א ב' יתיב רבי ירמיה קמיה דרבי זירא ויתיב וקאמר וכו' א"ל רבי אתה אומר כן אני אומר וכו' ואם כדברי התוס' ומהרי"ק איך יאמר הרב לתלמיד רבי ואין לומר דמדקאמר ויתיב וקאמר ר"ל דרבי זירא שהיה רבו הוא דקאמר לא שנו אלא מחטי מעשר שני וכו' ור' ירמיה הוא דקמהדר לרביה רבי אתה אומר כן שהרי הכריח בעל יבין שמועה בדף י"ג מדברי הרשב"א דיבמות דכל היכא דאיתיה לשון זה בגמ' פירושו הוא דההוא דיתיב (פי' פלוני קמא) קמיה הוא דקאמר אותו הדין או אותו החידוש וכן הבין גם כן מוהריק"א שם בכלליו וכן מצאתי להרשב"א בנדה דף ט"ו א' ועיין תוס' דזבחים קט"ו ב' ד"ה ויתיב ותו דבר מן דין הרי מצינו בסוכה י"א א' ובחולין ע"ד א' יתיב רב יוסף קמיה דרב הונא ויתיב וקאמר וכו' א"ל רב הונא וכו' וקאמר אהדרינהו רב יוסף לאפיה ופירש"י בכעס הרי בבירור דרב יוסף דהוה יתיב קמי רב הונא הוא דאמר אותו הדין ואפ"ה קאמר תלמודא דאהדרינהו רב יוסף בכעס ואם איתא דהוה תלמידיה דרב הונא לא היה מזלזל בכבוד רבו כ"כ למהדר אפיה מיניה בכעס וגם לא היה אומר ליה מי קאמינא לך ע"ש ביומא ובשבועות ל"ו א' והנה לדברי התוס' אפשר לומר דלאו דוקא תלמיד ממש הוא דקאמרי אלא כתלמיד וכקטן ממנו והכי דייקי דברי התוס' פ"ק דחולין י"ג א' ד"ה בעי מיניה שכתבו וז"ל משמע שהיה שמואל קטן מרב הונא וכן בריש גיטין ופ' יש בערכין הוו יתבי רב הונא וחייא בר רב קמי שמואל משמע כתלמיד היושב לפני רבו הרי דכתלמיד אמרו ולא תלמיד ממש וכלומר קטן ממנו ומצאתיו יותר בביאור בפ' נערה שנתפתתה ג' ב' ד"ה יתיב רב יוסף קמיה דרב המנונא וז"ל משמע דר' יוסף היה קטן מרב המנונא וכו' ע"כ הרי דלדידהו מצינן שפיר לתרץ דלאו תלמוד ממש קאמרי וכדכתיבנא אף שהוא קצת דוחק ג"כ לומר שלקטן ממנו יאמר לו עני מרי או רבי אך בדברי מוהרי"ק א"א לפרש הכי כמו שיתבאר למדקדק שם בדבריו דתלמיד גמור קאמר ע"ש ודוק ומדי דברי בו זכור אזכרנו עוד דמצאתי לשארית יוסף בנתיב השמועה שכתב וז"ל כשאומר יתיב פלוני קמיה דפלוני יש שפירשו דתלמיד הוא וראיה מריש פסחים וכו' אבל מן התוספות יראה שאם הוא גדול ממנו או חבירו יאמר יתיב קמיה ריש גיטין רב הונא יתיב קמיה דר' ירמיה ופי' ר"ת דאין זה רב הונא שמזכיר בכל הגמ' דאיהו גדול היה מר' ירמיה ולא הוה יתיב קמיה ע"כ והנה מלבד דאשתמיטו מיניה דברי התוס' דחולין ודכתובות שהבאתי דשם כתבו כן בהדיא אף גם זאת ראיה זו שהביא מדבריהם דגיטין איני מכיר דאי נמי נימא דס"ל להתוס' דדוקא על תלמיד היושב לפני רבו איתמר הך לישנא דיתיב וכו' שפיר כתבו דכיון שאותו רב הונא שבכל הש"ס היה גדול מר' ירמיה לא הוה יתיב קמיה פי' כתלמיד לפני רבו ותו לא מידי: