אור ברסלב
יד מלאכי חלק א כללי היו"ד › רצה

יד מלאכי חלק א· רבי מלאכי הכהן

כללי היו"ד · רצה

כללי היו"ד

יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה. היינו שיש כח בידם להחמיר ולאסור במלתא דלית ביה לא איסור ולא התיר מפורש בתורה אבל דבר שהתירתו התורה בפירוש אין כח ביד חכמים לאסור ולהחמיר בה כ"כ הט"ז בי"ד סי' קי"ז ס"ק א' וכיוצא בזה כתב עוד בא"ח סי' תקפ"ח וכ"כ שם הפר"ח וכן נראה מדברי התוס' דפרק איזהו נשך דף ע' ב' ד"ה תשיך וי"ל דהכי פריך מהאי קרא כיון דאמר רחמנא דמצוה לחסרם לא היה להם לחכמים לאסור ע"כ הן אמת דבש"מ לר' בצלאל שם כתב דלשון התוס' סתום דהא איכא מילי שהתורה התירם ואסרו חכמים לעשות סייג לתורה ומתוך כך פנה לו בדרך אחר ע"ש אמנם הר"ב חוות יאיר סי' קמ"ב שדא ביה נרגא בהאי כללא שהרי מצינו דאפילו מה שהוא מצוה לדעת קצת פוסקים אסרוהו חכמים משום גזירה כגון לנכרי תשיך שאסרוהו חז"ל שמא ילמד ממעשיו וגם זכיתי לחזות בנועם שיח של הרב המובהק והמופל' כבודי ומרים ראשי כמוהר"ר יוסף אירגאס זצוק"ל בספרו דברי יוסף סי' מ"ח ושם ראיתי שהוסיף גם הוא להקשות על הט"ז לכאורה מדם טוהר דמצינו מפורש בתורה דמותר לבעול על דם טוהר ועכ"ז אסרוהו חז"ל כמבואר בטי"ד סי' קצ"ד אמנם לבסוף עלה בהסכמה עם הט"ז ותירץ דמה שאסור לבעול על דם טוהר אינו אלא משום מנהג בעלמא כמבואר מתוך דברי הפוסקים ואף על זה פקח עיני השגחתו לתרץ קושית החוות יאיר ותשובה נצחת השיב דלא אסרו חז"ל להלות לנכרי בריבית מכל וכל רק ביותר מכדי חייו הוא דאסרו וגם זאת דוקא לע"ה אבל לצורבא מרבנן אפי' יותר מכדי חייו דליכא למיחש שילמוד ממעשיו ומאחר שכן אזדא לה השגת החוות יאיר שהרי עד כאן לא אמר הט"ז דאין כח ביד חכמים לאסור דבר שהיתירו מפורש בתורה אלא שאין כח בידם לאסרו מכל וכל אבל לאסור מקצתו יכולים לעשות כן כמו שמתבאר מדברי עצמו שם שכתב דהקונה נבלות להרויח ולמכור אסור הגם דכתיב או מכור לנכרי ועוד ידו נטויה לעשות סמוכות לדברי הט"ז מדברי רש"י דמציעא פ"ח א' ע"ש ומצאתי עוד דברים נחמדים בזה בס' קנאת סופרים למהר"ח קאזיז בשורש ששי וז"ל דוק ותשכח במה שכתבו ע"ז האחרונים ז"ל ובפרט מהר"ם פאדובה בהגהותיו לס' היד שנדפסו בסוף המיימוני הגדול משנת שי"א ובעל ב"ח י"ד סי' קנ"ט ובעל שני לוחות הברית דף רס"ו ע"ב והמשכיל המתבונן בדבריהם יבין ויבחין דליכא לאקשויי היכי עבדי רבנן תקנתא למעקר מצוה דאורייתא אי נימא דלנכרי תשיך מ"ע היא ליקח הרבית מן העכו"ם דלא תקנו להלות לו בחנם אלא שלא ילוה לו כלל כדי שלא יקח ממנו רבית דקרא דלנכרי תשיך לית ביה חיובא לענין ההלואה אלא דכשירצה ללות לנכרי לא ילוה לו כי אם בריבית אבל ההלואה גופה רשות היא ומצינו דכוותה בכמה מצות שיש בהן צד חיוב אבל לא על כל פנים כגון לישבע בשמו שאם ירצה לישבע בעת הצורך חייב לישבע בשמו וכן החיוב לבדוק בסימני ב"ח הטהורים אינו אלא כשירצה לאכול מהם ודקדק כן מדברי הרמב"ם סי' קצ"ח שאחר שכתב שהוא מ"ע להלות לנכרי בריבית כתב ולמצוה זו ג"כ תנאין דרבנן כלומר להלות לנכרי בריבית עד כדי חייו ולת"ח ביותר מכן ובהכי לא אתיא גזירה דרבנן למעקר לגמרי מ"ע דאורייתא וניצול מזה מהקושיא הנ"ל ומלבד כל זה יש מקום עוד לומר דאפי' בעקירת מ"ע מצו רבנן למגזר ולתקוני בשב ואל תעשה כדאיתא בפרק האשה רבה וכדתנן ברפ"ט דבכורות גבי מעשר בהמה עכ"ד ועיין בס' מוצל מאש שבסוף ספר שו"ת הר"י קצבי סי' נ"ב ודוק ועיין כסף משנה רפ"א מה' מעשר וע"ע בארוכה בס' ראשון לציון דף מ"ב א' וב' שתירץ ההיא דריבית כמ"ש דברי יוסף וקנאת סופרים ועיין לשון לימודים א"ח ק"ג ג':

תוכן העניינים

יד מלאכי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה