יד מלאכי חלק א· רבי מלאכי הכהן
כללי הזין · רסה
זאת אומרת בכל מקום דאיתיה לשון זה בגמ' הלכה היא כן כתב הרב רבינו בצלאל בכלליו משם רבינו סעדיא גאון בדרכי התלמוד שחיבר בלשון ערב הובאו דבריו בס' גופי הלכות למהר"ש אלגאזי ז"ל כלל רכ"ד וכן מצאתי גם אני בשיטה מקובצת על ב"מ לר' בצלאל דף ר"ב ע"ד ע"ש אמר המך כבוד של הגאון ז"ל במקומו מונח דאשכחן באיזה מקומות שבא לשון זה בש"ס אע"ג דלאו הלכה נינהו וראשון לציון הנה הוא בפ' מי שמתו כ' ב' אמר רבינא זאת אומרת הרהור כדבור דמי ופסקו שם התו' והרא"ש והר"ן דלא כוותיה וכן בפ' במה אשה ס"ב ב' איתא אמר רב אדא בר אהבה זאת אומרת המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי חייב ודחי לה רב אשי שם ובהדיא תנן בפ' המצניע דפטור וכן פסק הרמב"ם בפי"ח מה' שבת ותו איתא בפ"ק דיומא ו' ב' אמר רב תחליפא אבוה דרב הונא בר תחליפא משמיה דרבא זאת אומרת טומאת המת הותרה הוא בצבור וקי"ל דטומאת המת דחויה היא בצבור וכמו שפסק הרמב"ם בפ"ד מה' ביאת מקדש ועוד שם בפ"ו ס"ו ב' אמר רפרם ז"א עירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה ליום הכפורים ובכריתות י"ד א' דחינן לה ומסקינן אלא דרפרס ברותא היא יע"ש וכן בפ"ג דיבמות ל' א' אמר רב נחמן זאת אומרת אין זיקה ואפי' בחד אחא ושם באותו עמוד על משנה אחריתי קאמר רב אשי זאת אומרת יש זיקה ואפי' בתרי אחי וכוותיה פסקו שם הלכה דף מ"א א' וכן תמצא בפוסקים ע"ש וע"ע דף ל' בתוס' ד"ה אמר רב נחמן וכן ריש הגוזל ומאכיל קי"א ב' קאמר רמי בר חמא זאת אומרת רשות יורש כרשות לוקח דאמי ורבא דחי לה ופסקו הפוסקי' דרשות יורש לאו כרשות לוקח דמי ועוד תמצא בפ"י דמנחות צ' א' זאת אומרת כלי שרת מקדשין שלא מדעת ואנן קי"ל דאין מקדשין אלא מדעת כמו שתמצא בהרמב"ם ז"ל פ"ג מה' פסולי המוקדשים וכן בפרק העור והרוטב קכ"ה א' זאת אומרת מוח שבפנים אין מעלה ארוכה מבחוץ ומצינו להרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' טומאת מת ובפ' ב' וד' מאבות הטומאה שפסק דמוח שבפנים מעלה ארובה מבחוץ ותדע עוד דליתא להאי מילתא דהא אמרינן בסוף פ"ק דיבמות י"ז ב' ובשלהי פ"ז דנדה נ"ו ב' וכי תימא זאת אומרת וליה לא ס"ל והא וכו' הרי דשפיר אמרינן זאת וליה לא ס"ל אי לאו דקשיא קושיא אחריתי ואם איתא דלעולם הלכה היא אמאי לא יסבור כן האמורא גופיה שאמר אלא ודאי כדאמרן ועוד תמצא להתוס' ז"ל שתירצו זאת ולא ס"ל בערובין ל"ו א' וביומא ו' ב' ובזבחים ל"ג א' ע"ש ובכתובות י"ט ב' ד"ה אמר: