יד מלאכי חלק א· רבי מלאכי הכהן
כללי הויו · רנג
ולא היא. אשכחן בפ' הכותב (וכן בפ' האשה בתרא דף קכ"א א' ובפ' ערבי פסחים גבי יקנה"ז ק"ג ב' ובפ' המקבל ק"ד ב') דקאמר על דברי רב אשי ולשון זה לא שייך לפרשו כמו והלכתא דלעיל דהכל הוא מדברי רב אשי כן כתב הרא"ם בחידושי סמ"ג ה' חמץ ומצה ובעל נחפה בכסף דף קס"ד ע"ד כתב דנמוקו עמו וז"ל שם דבשלמא הלכתא אפשר לומר שהוא חושש להחמיר והלכתא היא לקולא אבל לשון ולא היא משמע שאינה סברא כלל ולא שייך לומר הוא עצמו כן אם לא שנאמר הדרי בי דלא היא אלא ודאי נראה שיתכן לחלוק על דברי רב אשי וכבר רשום בזכרוני שלמדתי בש"ס שאחר דברי רב אשי קאמר תלמודא הלכתא בהפוך אלא שבעונותי שר של שכחה מצוי אצלי ולא ידעתי איזהו מקומן והמחפש אחריו ימצאנו ומיהו מדברי הראב"ד והרא"ש שכתבו כאן שהם דברי הש"ס אין ראיה לזה דאפשר דדוקא הכא דמוכח מדברי רב אשי שמחמיר על עצמו היה הוא דקא פסיק תלמודא הכי אבל היכא שדברי רב אשי הם להלכה לא יתכן לחלוק עליו אבל ראית הרא"ם מכרעת היא עכ"ד ולי אני הדיוט הדבר ברור כשמש דמצי תלמודא לחלוק על דברי רב אשי איבעית אימא קרא אי בעית אימא סברא איבעית אימא סברא דהא רב אשי לא היה מחבר תלמוד הוא לבדו אלא עם שאר חביריו בחברה כמו שכתב הרמב"ם בסוף פתיחת חבורו וז"ל נמצא רבינא ורב אשי וחביריה' סוף גדולי חכמי ישראל המעתיקים תורה שבע"פ ושגזרו גזרות וכו' ע"ש ומאחר שכן קרוב לשמוע שאם חביריו ראו שרב אשי לא כיון אל האמת פסקו דלא כוותיה וכמו שכתב בהדיא הגאון מהר"י חאגיז בכלליו כלל ו' וז"ל וכן חתימת הש"ס היה בב"ד הגדול של רב אשי ורבינא ועל פיהם היו סותמין ופוסקין ההלכות ואפילו רב אשי שהיה ראש ישיבה אם אמר דבר אשר לא ייטב בעיני הועד היו אומרים עליו הא דרב אשי ברותא היא כלומר חוץ מן ההלכות אלא שנקרא על שמו כמ"ש במשנה עם רבינו הקדוש וכו' ע"כ ובלא זה נמי הכי כתוב בס' יוחסין ק"ס ע"ב מדפוס קראקא שלא הספיק רב אשי לגמור התלמוד וסיימוהו מרימר ומר בר רב אשי וע"ע שם דף ק"ו ב' וכ"כ עוד מהר"י ן' וירגא בס' שארית יוסף סוף נתיב השמועה דף ל"ה ב' בשם ספר יסוד עולם ובשלשלת הקבלה דף ל"ה א' ובס' צמח דוד דף ל"ג ע"ב יע"ש ולפ"ז שפיר אפשר שמרימר ומר בר רב אשי הבאים אחריו פסקו דלא כוותיה בכל המקומות אשר ראו והבינו שלא צדקו דבריו. איבעית אימא קרא דהא אשכחן בפ"ק דפסחים י"א א' ובפ"ב דיבמות כ"א א' ושם בפרק הערל פ"ב א' דקאמר אמילתיה דרב אשי הא דרב אשי בדותא היא ע"ש ובפ' טבול יום ק"ב ובפ"ו דמנחות ס"ח א' ושם צ"ה ב' ועיין מ"ש באות ההא גבי הלכה כרב אשי ומי לנו גדול ממר בריה דרב אשי שסיים התלמוד וקי"ל דהלכתא כוותיה בכולא תלמודא חוץ ממיפך שבועה וכו' ואפ"ה מצינו בפ"ד דכתובות נ"ד א' ובפ' יש נוחלין קכ"ח א' דמסיק תלמודא ולית הלכתא כמר בר רב אשי יע"ש וכן בפ' אע"פ קאמר ש"ס על דברי מר בר רב אשי ולא היא ההיא שוטה הות דלא חנקי נשי לבניהם וכן תמצא עוד בפ' הניזקין ס' א' ע"ש וע"ע שבת קמ"ו דקאמר ולא היא על סתם תלמודא וע"ע תוס' פ' אלו טרפות נ"ח א' ד"ה במאי קמפלגי שכתבו דשמא ברייתא לא שמיע ליה לרב אשי ולכאורה כמו זר נחשב לומר כן על מחבר הש"ס אך במאי דכתיבנא הכל ניחא וע"ע חידושי הריטב"א לעירובין דף ס"ו ע"ג ובחידושי ב"מ שלו דף כ"ג ע"ד: