אור ברסלב
יד מלאכי חלק א כללי ההא › רלח

יד מלאכי חלק א· רבי מלאכי הכהן

כללי ההא · רלח

רלז

הלכה כר' מחבירו ולא מחביריו ובמקום אביו אין הלכה כמותו. כ"כ הכריתות בימות עולם ש"ג סי' ד' ואחריו נמשך הר"ב ה"ע בפ"א משער החמישי וכן ראיתי להרי"ף והרא"ש ז"ל בפ' הניזקין שהביאו דברי הגאון שפסק כרשב"ג לגבי רבי משום דאביו ורבו היה ומדשתקו ליה ולא הזכירו שום חולק עליה משמע דאודויי אודו ליה הן אמת דלפום כללא דכייל לן הרא"ש בפ' השולח סי' כ"א בשם הראב"ד דכל היכא דהרי"ף מביא דברי גאון ולא כתב עליה ומסתברא כוותיה אלמא לא מסתבר ליה כפסקא דגאון נמצא דדעת הרי"ף בזה דלא כהכריתות וה"ע מדלא כתב דמסתברא כוותיה דגאון אבל האמת הוא דהרשב"א ודעמיה פליגי עליה דהראב"ד בהא הבאתי דבריהם בכללי הרי"ף שלי ובעניותי הראיתי פנים לדבריהם והעליתי דכל עוד דלא פליג הרי"ף על הגאון מסתמא ס"ל כוותיה ע"ש ואיך שיהיה הרי מצינו להרא"ש ז"ל שכתב בפירושו להלק"ט של הרי"ף ה' ציצית דף פ"ח א' דקי"ל הלכה כר"י מחבירו ולא מרבו וכ"כ עוד בהלק"ט שלו שם סי' ז' וגם בפ' המקבל סי' י"ד כתב בהדיא דבמאי דלא איפסיק הלכתא נראה דהלכה כרשב"ג דהוה אבוה ורביה דרבי וכ"כ הנימוקי יוסף שם והמרדכי בפ' אלו מגלחין סי' תתקכ"ה בשם ראבי"ה ומוהרי"ב בשדה יהושע בפ"ז דפאה דף צ"ט א' וחזר ושנאו בפ"ק דערלה ק"ז ב' בשם מהר"ש סידיליו ע"ש וכ"כ גם הריטב"א בחדושי גיטין דף ט"ל א' ושכ"כ הרי"ף משמיה דגאון ויש לתמוה מעתה על הרב"ח שבי"ד שי' קפ"ז בפלוגתא דר' ורשב"ג תמה על הרי"ף ז"ל דהיה לו להביא הברייתא כצורתה ולפסוק הלכה כר' מחבירו כדרכו בכל פסקיו והוא פלא דאישתמיט מיניה דבפ' הניזקין מייתי הרי"ף דעת הגאון דאין הלכה כר' נגד רשב"ג אביו וכ"כ עוד אליביה הרא"ש בפ' נערה שנתפתתה ססי' כ"ב ע"ש וכבר עלה בדעתי להליץ בעדו ולומר דאולי נטה בתר כללא דהראב"ד הנ"ל דכל עוד דלא קאמר הרי"ף אחר דברי הגאון ומסתברא כוותיה לא סבר ליה כפסקא דגאון אבל מה אעשה שמדברי הרב"ח גופיה בח"מ נו סי' רצ"ו ס"ו מוכח דאית ליה דכל פוסק שמביא סברת איזה פוסק אחד בסתם ולא הזכיר דעת החולקים עליו מסתמא ס"ל כוותיה וע"ע שם סי' צ"ג ס"ה ובססי' קס"ג ובי"ד ססי' ט"ל סל"א ומאחר שכן הדרא קושין לדוכתה איך לא שת לבו דהרי"ף ז"ל מסכים הולך לדעת הגאון וכעת הדבר צריך תלמוד. ברם אכתי לא מצינא למיקם שפיר אטעמיה דהרא"ש בזה יען ראיתי להר"ב יבין שמוע' שם שכתב בשם הרא"ש דפ' ואלו מגלחין וקי"ל הלכה כר' מחבירו ואע"ג דאביו פליג עליה כיון דלא פליג עלי' אלא יחידא' הלכה כר' מחבירו קרינן ביה ע"כ וזה ודאי סותר למ"ש הרא"ש גופיה בפ' הנזקין ובפ' המקבל דאייתינא לעיל ותימה על מוהרש"א איך לא נתעורר בזה ומה גם שמוהריק"א שם רמזו כמ"ש ברישא דברי הרא"ש דפ' אלו מגלחין ואבתריה כתב אבל בפרק המקבל כתב דהלכה כרשב"ג אלא שאנכי לא ידעתי אמאי לא שת לבו גם הוא לבא לכלל יישוב סתירת דברי הרא"ש. והנה ראיתי בשו"ת עדות ביהוסף חלק ב' סימן כ' שהרגיש בסתירת דברי הרא"ש הנ"ל ותורף דבריו הוא דפ' הניזקין ה"ק וחזינא לגאון דפסיק הלכתא כרשב"ג הכא דוקא וקי"ל כהגאון אבל הגאון גופיה אין ה"נ דבדוכתי אחריני לא פסיק הכי ושאני הכא דמסתבר טעמיה ע"כ ודבריו אלו דחוקים הם בעיני טובא בלשון הגאון דהא טעמא קאמר משום דלית הלכתא אלא לגבי חבירו ולא לגבי אביו דמשמע דכללא הוא דכייל לן לכל דוכתי והכי נקט לה הר"ן שם דף תר"ע א' דלא קי"ל כר' במקום רשב"ג אלא היכא דאיתמר וכן ראיתי להריב"ש ז"ל ססי' שכ"ד שכתב ופסק רב אלפסי ז"ל בשם גאון כרשב"ג דהלכה כר' מחבירו ולא מאביו וכן דעת הרמב"ם ז"ל ותו דכפי הנראה אישתמיטו מיניה דברי הרא"ש דפ' המקבל דלא חש להזכירם ולתרצם וכל הרואה בעין יפה בעיניו יראה דאכתי סתרן אהדדי דברי הרא"ש דפ' המקבל עם מ"ש איהו גופיה בפ' אלו מגלחין וגם ראיתי את הלחש אשר לחש הר"ב שושנים לדוד פ"י דסנהדרין מ"ג וז"ל והיכא שמקדים תנא דעת ר"ע לדר"א לאורויי אתא דלא ניזיל בתריה דר"ע ודומה לחילוק זה הארכתי בדיני ס"ת על פלוגתא דר' עם רשב"ג אביו והוכחתי דהיכא דמקדים מלתא דרשב"ג בההיא הלכה כרבי והיכא דמקדים מלתיה דרבי בהא הלכה כרשב"ג ויישבתי בזה לשונות הרא"ש ז"ל דסתרי אהדדי עכ"ל ואף שדבריו אלו לא נראו בעלי"ל לארש ואין אני יכול לחטט אחריהם מ"מ אמינא דתירוץ זה אין סופו להתקיים דהא מצינו ספ"ק דשבת י"ט א' דפליג ר' ורשב"ג בפוסק עמו על מנת לשבות דמקדים דברי ר' לדרשב"ג ואפ"ה בפסקי הרא"ש שם סי' ל"ח הביא דברי רבי בסתם ולא הזכיר לדרשב"ג כלל אלמא שדעתו לפסוק כרבי וכן פסק הרמב"ם בפכ"ד ול' מה' שבת כרבי וכתב הב"ח א"ח סי' רמ"ח דטעמו הוא משום דקי"ל בכל דוכת' הלכה כר' מחבירו וה"נ אשכחן בפ"ק דב"מ ז' א' דמתנייא סברת רבי קודם לרשב"ג ואפ"ה פסק הרא"ש שם כרבי וכן בפ"ד דכתובות נ"ב ב' דתניא שם נשבית והיו מבקשים ממנו עד עשרה בכתובתה הוזכר רבי קודם רשב"ג כפי גירסת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש וכולם פסקו כוותיה דרבי וכ"כ מהר"י קורקוס בפ"י מה' מעשר הל' י' לדעת הרמב"ם ז"ל האי כללא דהלכה כרבי מחבירו אף שנזכר קודם רשב"ג יע"ש. אמנם אחרי יישובי נחמתי מכל זה האריכות משום דלפק"ד קושיא מעיקרא ליתא דהא דברי הרא"ש דפ' אלו מגלחין לאו דידיה אינון אלא שכתב כן בשם רבינו אבי העזרי דהוא ראבי"ה כידוע אך עיקר דעתו האמיתית הוא מ"ש בפ' הניזקין ובפ' המקבל ובהלק"ט וכדי שיתברר לך הענין היטב אעתיק כל לשונו וזה הוא ורבינו מאיר גמגם הרבה בדבר והיה תמיה היאך נהגו העולם להתאבל על פי עד אחד דהא מסקינן בפ' האשה רבה דעד אחד לא מהימנא וכו' ורבינו אבי העזרי הביא ראיה דנכרי מסיח לפי תומו נאמן לענין אבילות מההיא דתניא בתוספתא דדמאי ומייתי לה בשלהי מסכת יבמות עכו"ם שהיה מוכר פירות בשוק ואמר של ערלה הן של עזיקה הן של נטע רבעי הן לא אמר כלום לא נתכוון זה אלא להשביח את מקחו ומסיים בתוספתא דברי רשב"ג ר' אומר נאמן העכו"ם להחמיר אבל לא להקל וקי"ל הלכה כר' מחבירו ואע"ג דאביו פליג עליה כיון דלא פליג עליה אלא יחידאה הלכה כר' מחבירו קרינן ביה דכל שעתא הלכתא כוותיה לבד מהיכא דרבים פליגי עליה דאמרינן הלכה כר' מחבירו ולא מחביריו וכן פי' רש"י בפ' זה בורר וכן פסק רשב"ם בפ' גט פשוט בפלוגתא דר' ורשב"ג גבי בא לידון בשטר ובחזקה כי היכי דאמרינן הלכה כר' מחבירו ולא מחביריו ה"נ היכא דפליג אביו עליה אע"ג דרבו היה כיון דלאו רבים פליגי עליה הלכך נאמן העכו"ם לענין אבילות ואין נראה ראיה לרבינו מאיר דשאני התם וכו' עכ"ל הא קמן מבואר דלא דבר הרא"ש מאומה בהאי עניינא כלל אלא דעת הר"מ וראבי"ה הוא דקמייתי ואף גם זאת נראה מדברי המרדכי שם סי' תתקכ"ה דכולי לישנא דמייתי הרא"ש מרישיה לסיפיה לשון רבינו מאיר הוא ע"ש וכיון שכן לא שייך כאן רמז סתירה כלל לפק"ד וגם לא טרח לחלוק על ראבי"ה בזה לפי שכבר גילה דעתו בפ' הניזקין ובפ' המקבל דאין הלכה כר' במקום אביו אמור מעתה שלא צדקו יחדיו מוהריק"א ועדות ביהוסף ושושנים לדוד במה דשויוהו להרא"ש כסותר דברי עצמו דליתא אחרי המחילה רבה כמדובר אכן מאי דפליאה דעת ממני הוא דעת ראבי"ה ז"ל שהרי המרדכי כתב בפרק אלו מגלחין בשמו דאין הלכה כר' במקום אביו ואילו בהגהות המרדכי על כתובות תקמ"ח ע"ב כתב בשם ראבי"ה גופא דהלכה כר' אף נגד אביו דאע"ג דאביו ורבו היה כדאיתא בהפועלים אח"כ נתחכם יותר ממנו כדתניא בכל דוכתא מלתא דר' קודם דרשב"ג ע"כ והובא בדברי מוהריק"א שם והיות' תימה הוא דבההוא עניינא גופא דפ' אלו מגלחין המובא למעלה כתב הרא"ש בשם ראבי"ה הפך ממ"ש המרדכי בשמו והוא פלא על מוהריק"א ומהרש"א שלא נתעוררו בזה ולדידי המך צ"ע. ואכתי פש גבן למיהב טעמא אמאי פסקו הרי"ף והרא"ש כרבי במקום רשב"ג בההיא דפ' א' דמציעא ז' א' גבי שנים אדוקים בשטר וכו' מאחר דסברי מרנן דבמקום אביו לית הלכתא כוותיה ולדידי חזי לי הטעם משום דמוקינן שם לפלוגתייהו במודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו דר' סבר צריך לקיימו ורשב"ג סבר אין צריך לקיימו וה"נ בפ' מי שמת קנ"ד א' מוקמינן פלוגתא דר' מאיר ורבנן בהכי דר' מאיר סבר מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו ורבנן סברי צריך לקיימו וכיון דסברת רבי אתיא כרבנן דהתם מש"ה פסקו כוותיה ומה גם דר"נ דהלכתא כוותיה בדיני ס"ל נמי הכי כמבואר בפ"ב דכתובות י"ט א' ע"ש ולהכי דייקי הרי"ף והרא"ש למנקט בלישנייהו וקי"ל כר' דאמר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו וכלומר משום דתלי פלוגתייהו בהכי הוא דקי"ל כרבי כן נלע"ד ואחרי מופלג יצא לאור עולם ס' קרבן נתנאל וראיתי בפ' הניזקין שנתעורר גם הוא בזה ותירץ דשאני התם דרב נחמן דהלכתא כוותיה בדיני הכי ס"ל בפ"ב דכתובות דף י"ט ואני את נפשי הצהלתי ועיין מוהריק"א בכלליו שם שכתב שהרשב"א ז"ל נתן טעם למקומות שהלכה כר' לגבי אביו מי יתן ידעתי ואמצאהו אבוא עד תכונתו. יצא מן הכלל ללמד כיון שהגאון כתב בהדיא דאין הלכה כר' במקום רשב"ג אביו ואחריו נמשכו הרי"ף והרא"ש והרמב"ם והר"ן והריטב"א והנ"י והריב"ש ומוהרי"ב והכריתות והליכות עולם ומהר"ש סידילייו הכי נקטינן

תוכן העניינים

יד מלאכי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה