יד מלאכי חלק א· רבי מלאכי הכהן
כללי ההא · קסג
הלכתא כרב נחמן בדיני תלמוד ערוך הוא בידינו בפ"ק דכתובות י"ג א' והכי איתא התם הכי נמי מסתברא כדקא משנינן דרב נחמן הא דאמר כר"ג דא"כ קשיא הלכתא אהלכתא דקי"ל הלכתא כרב נחמן בדיני וכו' ע"ש והובא בהלכות הרי"ף ובהר"ן שם וגם הריטב"א בחדושיו שם מייתי לה הכי ואיתא תו בפרק המקבל ק"י א' והא קי"ל הלכתא כרב נחמן בדיני כגירסת רש"י שם וכן מצאתי להרא"ש ז"ל בפרק המוכר את הבית סי' ו' דמייתי להך דהמקבל וגריס כגירסת רש"י ז"ל יע"ש ואמרינן עוד בפרק המוכר את הבית ס"ה א' א"ל רב נחמן לרב הונא הלכתא כוותין או הלכתא כוותייכו אמר ליה הלכתא כוותייכו דמקרביתו לבבא דריש גלותא דשכיחי דייני ופי' רש"י רב נחמן חתנא דבי נשיאה היה ורגיל במקום הדיינין דשכיח דייני וראה מעשים בכל יום היאך דייני ע"כ ודיינא נמי הוה כדאית' בפ' מי שהיה נשוי צ"ד ב' דא"ל ר"ן לר"ש חדא דאנא דיינא ומר לאו דיינא וכן מוכח תו בפרק עשרה יוחסין ע' א' גבי ההוא גברא דאזמיניה לרב יהודה לקמיה דרב נחמן דאייתי פתקא דהזמנה וכתב שם רש"י שרב נחמן היה ראש בנהרדעא ודיין לראש גלותא וחתניה דבי נשיאה ואמרינן עוד בפרק הגוזל עצים צ"ו ב' דאמר ליה רב נחמן לרבא לא אמינא לך כי יתיבנא בדינא לא תימא לי מידי דאמר הונא חברין עלי אנא ושבור מלכא אחי בדינא מבואר דדיין מובהק הוה ובקי בדינים כשמואל רביה ושקולים הם למפסק הלכתא כוותייהו בדיני וכן ראיתי הגהה מקדמון אחד בגליון הרי"ף שלי ומכאן למד ס' יוחסין גם הוא דהלכתא כרב נחמן בדיני אף שלדידי לא היה צריך לזה כיון שתלמוד ערוך הוא וכדכתיבנ' וע"ע פ' איזהו נשך ס"ו א' דאמר רב נחמן כ"ע לגבי דידי בדינא דרדקי נינהו וכן בפ"ק דסנהדרין ה' א' אמר רב נחמן כגון אנא דן דיני ממונות ביחידי ודי בזה להוכיח יקר תפארת בקיאותו בדינים כי רב הוא. האמנם מצאתי להכנה"ג בדף אחרון מספרו שדחה ראית אנא ושבור מלכא אחי בדינא מטעמא דההיא לאו לפסק הלכה אתאמרא ולהורות נתן בלבו שכלל זה אינו מן התלמוד ודין גרמא ליה לשבש גירסת כל הש"ס הנמצאות וגם גירסת הרי"ף בההיא דכתובות דאייתינא באמרו שמגיהי ספרים הגיהו כן בש"ס וכמו שהגיהו בגמ' כך הגיהו בהלכות הרי"ף ושגם התוס' ז"ל לא נסתייעו בשום דוכתא מדברי הגמ' דכתובות ואני המך אשתומם כשעה חדא מכמה טעמי חדא דהדבר קשה למחוק כל הנסחאות דגמרין ודהרי"ף שבכולן כתוב לאמר דקי"ל הלכתא כרב נחמן בדיני ותו דאשכחנא להתוס' ז"ל באותו פרק באותו מקום דף י"ד ב' ד"ה כמאן שקיימו וקבלו עליהם גרסתין שבדף י"ג שהרי כתבו שם בזה הלשון וכן לעיל דף י"ג פריך הלכת' אהלכת' קי"ל כרב נחמן בדיני וכו' ע"ש ואשכחנא תו להרי"ף והרא"ש בפ"ק דמכות שכתבו וקי"ל כרב נחמן בדיני כדאית' בכתובות הרי לנו מיט"ב תלתא כחדא הרי"ף והרא"ש והתוס' דמפומייהו שמיע לן שגירסת הש"ס דכתובות מאושרת ומקויימת ומכאן אתה דן דאשתמיט מיניה כל זה דאי הוה חזי להו אין ספק דהוו חייש להון והיותר תימה הוא שהכנה"ג גופיה שם בסוף דבריו הזכיר הך דמכות ומה שכתב הרא"ש שם ואגב שיטפיה לא דק למה שסיימו שם הרי"ף והרא"ש כדאיתא בכתובות והוא פלא ולא שת לבו גם לזאת שהר"ן והריטב"א שם בכתובות קיימוה וקבלוה ולרש"י והרא"ש דגרסי הכי בההיא דפ' המקבל ובר מן דין אישתמיט מינה נמי ההיא דהמוכר את הבית דאתמר בהדיא לענין פסק הלכה גם מה שחשב להוכיח מדברי הרא"ש דפרק הזהב דכלל זה אינו מן הגמ' ליתא לענ"ד דההיא לא אמרה הרא"ש אלא לגבי רב ששת באיסורי דכלל זה ודאי אינו מן התלמוד כדאמינא בכללין דלעיל ותדע לך שכן הוא דהא הרא"ש גופיה שם בפרק המוכר את הבית סימן ו' מייתי ההיא דפרק המקבל והא קי"ל הלכה כר"ן בדיני כגירסת רש"י שם דמשם מוכח דס"ל דכללא כר"ן בדיני הוא מן הש"ס וקיימו עוד בהך דמכות שהבאתי באופן דלא צדקו כלל בזה דברי הכנה"ג אחר המחילה רבה: