יד מלאכי חלק א· רבי מלאכי הכהן
כללי ההא · קן
הלכה כשמואל באיסורי פסקינן לפעמים היכא דאשכחן ברייתא דפליגי תנאי בההיא פלוגתא גופא דאיפליגו בה רב ושמואל ואתי שמואל כת"ק די"ל דברייתא לא הוה שמיע ליה לרב דאי הוה שמיע ליה לא הוה פליג את"ק כ"כ מרן בכ"מ פרק ה' מה' מעשה הקרבנות הלכה ו' וכיוצא בזה תמצא אליו עוד בפ' ב' מה' שגגות הלכה ו' ובפ' ד' מה' מטמאי משכב ומושב הלכה ה' בשם מוהר"י קורקוס ז"ל ובפרק ג' מה' ביאת המקדש הלכה א' בשם הסמ"ג וכתב עליו בעל חזון נחום בזבחים פרק ה' משנה ד' דאין זה כדאי לדחות הכלל דקי"ל כרב באיסורי דשמא אי הוה שמיע ליה אפילו הכי הוי פליג כדאמרינן בכמה דוכתי בעלמא אנא דאמרי כר"פ ואף שהוא יחיד לגבי רבים וכל שכן לגבי רב דאמרינן בש"ס עלה רב תנא הוא ופליג ע"כ. ולי אני המך נראה דאין זה כדאי לדחות דברי הכ"מ דמה ענין אנא דאמרי כר"פ דההוא לא לענין פסק הלכה אתמר ולא פסקינן כיחיד במקום רבים משום זה אלא דקאמר הכי להראות שסמך דבריו אאיזה תנא אף שהוא יחיד כי היכי דלא לימרו דאתי דלא כמאן או כי היכי דלא ליתותב מברייתא כמ"ש הכ"מ בפרק ב' מהלכות שגגות הלכה ו' ע"ש ותו דאי נמי נימא כדבריו דהוה פליג רב הוה עבדינן עיקר כבריית' ולא כרב וכמו שתמצא להרמב"ם ז"ל בפרק ו' מה' תרומות הלכה ו' דפסק כבריית' ולא כרב דפליג עליה ע"ש ומה גם דלא אמרינן רב תנא הוא ופליג אלא מתוך דוחק גדול כמ"ש ה"ע בש"ב פ"ב וכן מצאתי להריטב"א בשיטת עירובין דף ג' רע"ג ודף ט"ו ע"א ולר' בצלאל בשיטה מקובצת על ב"מ דף י"ט ע"ד וכ"כ הכריתות בלשון לימודים ש"ג סי' קמ"א יע"ש ואף גם זאת מצינו דאיתותב רב מבריית' ולא משני תלמודא רב תנא הוא ופליג כמ"ש שם מוהריק"א בכלליו מפ"ג דמכות ואני מצאתי עוד כן בפ"ק דסוכה י"א ב' ובפ"ק דמנחות ה' א' ע"ש וצא ולמד ממ"ש הרי"ף ז"ל בפרק א"ט גבי גלודה הילך לשונו ואילו איתא להא מתנית' לא הוה מפליג עלה רב ור' יוחנן ואי אפילו איפליגו עלה ואיתה הוה מותבינן להו תיובתא וכו' ע"כ לענינינו מוכח שפיר דדברי הכ"מ נכונין בטעמן דאי הוה שמיע ליה לרב ההיא ברייתא לא הוה פליג אתנא קמא ויש להן על מה שיסמוכו בדברי הגאונים ז"ל שכל דבריהם דברי קבלה דרשתים פגשתים בנמוקי יוסף פ"ק דבתרא דף קס"א ע"ב וז"ל ופסקו הגאונים כרבי משום דקי"ל הלכה כר' מחבירו ודלא כרב הונא דאף על גב דמלתיה דרב הונא אזלא כרשב"א היינו משום דברייתא לא שמיעא ליה דאי הוה שמיעא ליה הוה ליה למימר הלכה כרשב"א ולא הוה ליה למעבד המימרא באנפי נפשה אלא ודאי לא שמיעא ליה הלכך סברא לומר דאי שמעה הוה אמר כר' ולמיזל בתר כללא דאית לן הלכה כר' מחבירו הילכך כר' קיימא לן ע"כ אוף הכי נמי אית לן למימר דאי ברייתא הוה שמיעא ליה לרב מסתמ' הוה אזיל בתר כללא דיחיד ורבים הלכה כרבים ולא הוה פליג את"ק וכדעת מרן ז"ל וע"ע במים חיים להפר"ח דף ט"ו ע"א ובס' חזון נחום גופיה בפ"י דמנחות דף ע' ב' שגם הוא נתנבא בזה הדבר בשעת דוחקו וע"ע הרמב"ן במלחמותיו ר"פ המביא כדי יין וס' ראשון לציון דף ע' ע"ג ובש"ס פרק במה אשה ס"א א' ואמת הדבר דאמורא יש לו כח לפסוק דלא כמתניתין כמ"ש הרא"ש בפרק לולב הגזול סי' ז' והכי מוכח בס"פ שואל ע"ש אמנם זהו דוקא היכא דקים לן דידע למתניתין או מתניתא ופוסק דלא כוותיה אבל היכא דאמורא אמר מלתא מסברא דנפשיה ונמצא בריית' דלא כוותיה כבר כתב הרא"ש גופיה בפרק מי שמתו סי' ל"ה דאז סמכינן אבריית' דאילו הוה יודע האמורא הבריית' לא הוה פליג עלה ע"כ וכן כתב עוד בפ"ק דבתרא סי' מ"ב ע"ש וע"ע בפרק ר"א דמילה ססי' ו' וכפי הנלע"ד גם הרמב"ם ז"ל אזיל בשיטת הרא"ש זו דהא בפ"ז מה' ס"ת הלכה ט"ז פסק ומותר לכתוב שלש תיבות בלא שירטוט יותר על זה אסור והיינו כבריית' דמייתי תלמודא בפ"ק דגיטין ו' ב' עלה דקאמר ר' יצחק שם שתים כותבין שלש אין כותבין והיינו טעמא דאילו ידע ר' יצחק הבריית' לא הוה פליג עליה וכמ"ש הרא"ש ז"ל. ואי קשי' על הכ"מ ודאי קשי' וצריכה רבה דאשכחנא למרן גופיה בפ"ה מה' שחיטה הלכה ו' שכתב וז"ל ונראה שהטעם דכיון שרב חסדא אמר וכו' הכי קי"ל ודחינן בריית' מקמי דברי רב חסדא דהוה קים ליה כבריתא וידע דלאו דסמכא הוא מיהו בנץ שלא נחלק בו רב חסדא בהדי' נקטינן כבריית' עכ"ד והכי נמי אשכחנא ליה תו בפ' י"ג מה' מעשה הקרבנות הלכה י"ג שעל מה שהקשה שם מוהר"י קורקוס איך יחלוק רב פפא על הבריית' ואיך נפסוק כרב פפא הפך הבריית' כתב הוא בזה הלשון ואני אומר שאפשר לומר דכיון דחזינן דרב פפא דבתראה אמר פשיטא לי כדקמצי אינשי ממיל' משמע דאיהו ידע דהאי מתניתא משבשתא היא ולא מתנייא בי ר' חייא ור' הושעיא ע"כ והנה מלבד שהדבר בעצמו קשה לשמוע דמה לנו בזה שיסברו רב חסדא ורב פפא דבריית' לאו בר סמכא היא הלא כיון דרב אשי מסדר התלמוד שהוא בתרא טפי מייתי להו בתלמוד לאותובי מינייהו תיובתא אין לך סימן גדול מזה דלדידיה מתניא בי ר' חייא ור' הושעיא כמ"ש רשב"ם בפרק ג"פ קע"א א' וכוותיה אית לן למפסק הלכה וכדמוכח מדברי הרי"ף הנ"ל אף גם זאת נמצאו פסקי הרמב"ם ודברי הכ"מ דסתרי אהדדי וכעת לי הדיוט צ"ע: