יד מלאכי חלק א· רבי מלאכי הכהן
כללי הבית · צא
בעיא מצינו בש"ס דבכמה דוכתי בעי אליבא דמאן דלא קי"ל כותיה כי ההיא דריש פרק אלו קשרים קי"א ב' עניבה לר"מ מהו וכו' וכההיא דפ"ק דעירובין י"א ב' אבעיא להו ר"א לחיין וקורה קאמר וכו' ושם פרק כל גגה צ' א' בעי רב ביבי בר אביי שתי אמות בגג וכו' וע"ע פסחים ע' א' ור"פ חרש קי"ג א' בעי רב אשי מ"ט דר"א וכו' ובכתובות נ"ג ב' איבעיא להו הויה דאירוסין וכו' ושם ק"ד א' ובריש סוטה ד' א' ובתמורה ט' א' ותראה דכולהו הני בעיי הוו דלא כהלכתא ויש עוד כהנה וכהנה נלאתי לכותבם וגדולה מזו מצאתי ספ"ק דתמורה י"ג ב' דבעי בעיא לסברא דליתיה אלא דאי משכחת תנא דאית ליה דלא כהלכתא ע"ש והטעם נ"ל דמשום יגדיל תורה ויאדיר היו מפלפלים וחוקרים אף ממה דלא קאי הכי כהלכתא כמו שמצינו שהיו שואלים לפעמים דברים שהם כמעט בלתי אפשריים בההיא דפרק לא יחפור כ"ג ב' דבעי ר' ירמיה רגלו אחד בתוך חמשים אמה ורגלו אחד חוץ מנ' אמה מהו וכההיא דפרק ארבע מיתות כ"ה א' המערה בעצמו מהו וכן בחולין ע' א' בלעתו חולדה וכו' והיינו טעמא דברוחב דעתם היו מצדדים כל מאי דאפשר להשיג אמיתת העניני' ולדרוש ולקבל שכר כמ"ש התוס' בפ"ק דכתובות דף ב' ד"ה ע"ד וה"נ דכותה ועיין שו"ת רמ"ע סי' כ"ד ותוס' שבת קנ"ב סע"ב. אחר זמן הגיעו לידי חידושי שבועות להרמב"ן כ"י ובפ"ג עלה דאבעיא שם כ"ב ב' לרב אשי נזיר שאמר שבועה שלא אוכל חרצן בכמה מצאתי אליו ז"ל שכתב וז"ל אלא בעיא דרב דרב אשי כר"ל אתיא וכו' ואע"ג דלית הלכתא כותיה יגדיל תורה ויאדיר הוא ויש כיוצא בזה בתלמוד ע"כ ושמח לבי גם אני שכוונתי לדעתו הרחבה והמלאה ומצאתי עוד בשיטת כתובות לר' בצלאל בפ"ו דף מ"א שכתב בשם ר' ישעיה מטראני וז"ל דאע"ג דבעיי דרב פפא ורבינא שייכי אליבא דר"ע לאו דס"ל כוותיה אלא דייקי אמילתא למידע טעמא דידיה ולעולם לא ס"ל כוותיה וכו' ע"כ וע"ש בע"ג. ואחרי הודיע אלקים אותנו את כל זאת פליאה דעת ממני מאי רמי גלא בפומייהו דרבנן אשר מימיהם אנו שותים לומר דדעת הרמב"ם ז"ל דמדבעי בש"ס אליבא דחד תנא או אמורא ש"מ דהכי הלכתא וכמ"ש הכ"מ נאמן ביתו של הרמב"ם בפ"ט מה' ע"ז הלכה ו' דמשמע לרבינו דכיון דרב אשי בעי אליבא דר"י סבר דהלכתא כוותיה דאי לאו הכי לא הוה בעי אליביה וכ"כ עוד בריש פ"א מה' מתנות עניים ובפ"ב מה' טומאת אוכלין דין ו' וכ"כ ג"כ הלחם משנה בריש הלכות שבת ודמש"א על חולין דף מ"ז ג' ומג"ד סי' פ"ז והוא פלא דהא קחזינן דזה הוא דרך התלמוד למבעי בעיי אליבא דמאן דלא קי"ל כוותיה כנזכר הן אמת דהפר"ח בפירושו לה' ע"ז שם תבר לגזיזיה דהכ"מ וכתב דאע"ג דר' אשי בעי לה אליביה הא אשכחינן בפ"ק דסוטה גבי שיעור ביאה דמבעיא להו כמה בעיי דלא הוו אליבא דהלכתא וכן בכמה דוכתי בש"ס אבל מה אעשה שגם הוא נשתמש מזה לעת הצורך וסתר דברי עצמו שהרי מצאתי אליו ז"ל במים חיים שלו בפ"ה מה' נזירות ובפרק י' מה' מתנות עניים ובפ"ב מה' עבודת יה"כ שכתב גם הוא לדעת הרמב"ם דמדאבעיא לן אליבא דחד תנא או אמורא משמע דהכי הלכתא וכעת הדבר צריך תלמוד. איברא שמצאתי להתוס' ז"ל ר"פ מי שהחשיך קנ"ג ב' שכתבו וז"ל כי תבעי לך אליבא דרבנן הכא משמע דהלכה כרבנן ובמס' יבמות פ' חרש קי"ג משמע דהלכה כר"א דס"ל לר' חייא בר אשי ומר שמואל כוותיה מ"ר ע"כ ומפשטן של דבריהם מוכח דמדבעי אליבייהו דרבנן הוא דמשמע להו להתוס' דהלכה כוותייהו וכ"כ בשמם מוהר"ש אלגאזי בגופי הלכות כלל רס"ח ואנכי לא ידעתי מה יענו ומה יאמרו בכל הנך סוגיות שהבאתי ואחרים מלבד אלה שמהם תצא תורה שדרך התלמוד למבעי בעיי דלא כהלכתא וצ"ע אם לא שנאמר בדרך דוחק דמשמעות התוס' אינו מדבעי אליבייהו דרבנן אלא מדקאמר תלמודא כי תבעי לך אליבא דרבנן משמע דאף דבבריי' לא הוזכר כ"א דעת ר"א רבנן פליגי עליה ומדסתם לן ר' מתני' דתרומת כוותייהו א"כ הו"ל סתם במתני' ומחלוקת בבריי' דהלכה כסתם ויש לי קצת הכרח לזה דבפרק חרש הנז' נמי בעי רב אשי בעיא אליבא דר"א והשתא אם איתא דמשמעות התוס' הוא משום דבעי אליבייהו הוה להו לסיומי ולמימר ובפרק חרש משמע דהלכה כר"א משום דבעי רב אשי אליביה דעדיף טפי לפי דרכם מהמשמעות שהביאו והגם שלא נעלם ממני דפשטן של דברים הן כמ"ש למעלה מ"מ מוטב לסבול זה הדוחק מלאשויי כולהו סוגיות דלעיל דלא כוותייהו כך כתבתי זה ימים ושנים האמנם מצאתי בפירוש בדברי התוס' דפ' אין צדין ז"ך א' ד"ה אלא ר"מ שכתבו וז"ל ופסק ר"י דהלכה כר' יהודה דקבעי התם בבכורות סתמא דש"ס אליבא דר' יהודה וע' ס' הון עשיר רפ"ח דיומא ושם בתוס' ישנים וכ"כ הר"ן בפ' אע"פ תצ"ג ב':