אור ברסלב
יד מלאכי חלק א יד מלאכי כללי האלף › ל

יד מלאכי חלק א· רבי מלאכי הכהן

יד מלאכי כללי האלף · ל

כט

אין גזרה שוה למחצה ואין היקש למחצה כריתות פ' דם שחיטה כ"ב ב' גבי הזיד במעילה ר' אומר במיתה וחכ"א באזהרה וכו' והובא בפרק איזהו מקומן מ"ח א' יע"ש ומוכח שם בבירור דהכונה בזה הוא דדבר הלמד מחבירו ע"י גזרה שוה או היקש צריך שילמוד כל הפרטים הנמצאים במלמד ולא שילמוד ממנו אותו הפרט הצריך לו בלחוד. וכמ"ש רש"י בהדיא בזבחים מ"ח א' וז"ל אין גזרה שוה למחצה וכי היכי דגמרת לה להא מלתא גמור מינה נמי דאינו בא אלא על ספק כרת ע"כ. וכן מתברר עוד בפ"ק דנדרים ז' א' גבי את"ל יש יד לצדקה דאין היקש למחצה פי' כיון דאתקש לקרבנות לכל מילי איתקיש ולא לענין בל תאחר בלבד וע"ש וכן נראה תו בפ"ק דמנחות ד' א' דקאמר אלא כי גמרי ג"ש למותר נדבה הוא דגמרי וכ"ת אין ג"ש למחצה גלי רחמנא וכו' הרי דאי לאו דגלי רחמנא גבי חטאת הוו ילפי כל פרטי מינה ע"ש וזו היא שיטת התוס' ג"כ שהרי בפ"ט דמציעא קי"ד א' ד"ה ואידך הקשו וז"ל וא"ת מכל מקום נילף נמי בהיקשא דמסדרין דאין היקשא למחצה כלומר ונילף ממנו כל פרטי דאית ביה וע"ע בדבריהם דפרק תמיד נשחט ס"ד ב' ד"ה אתיא וכן בסנהדרין נ"ב ב' ד"ה אלא ובסוטה כ"ו א' ד"ה זו וביבמות ט"ו ד"ה אמר ליה ופ"ו א' ד"ה אף מעשר ובקדושין ל"ו א' ד"ה תפילין וביומא ר"פ שני שעירי ס"ב א' ובערכין כ' א' ד"ה ואין ואתה תחזה שפי' אין ג"ש ואין היקש למחצה לדעתם הוא כדקאמינא וכן נראה מדברי הר"ן בפ"ק דנדרים ו' ב' גבי יש יד לפאה ע"ש ומדברי הכ"מ דפח"י מהא"ב וממה שכתב הרשב"א בחדושי שבועות דף ה' ע"א וממ"ש הרא"ם ה' חמץ ומצה וכמו שפירש דבריו בעל נחפה בכסף דף קע"ה ע"ג וכ"כ הרב מגילת ספר על הסמ"ג עשין כ"ו לדעת הרמב"ם ע"ש. ובהכריתות בבתי מדות בית ב' סי' י"א וכ"א ובמהר"ש אלגאזי בהליכות אלי כלל רס"ז. הן אמת שהרב בעל מדות אהרן בדף ח"י סע"ב כתב וז"ל ההיקש והגזירה שוה שניהם שווי החלטי ומתהפך שזה ילמוד מזה וזה מזה ר"ל דכל אחד ילמוד מחבירו מה שיש בו ולזה אמרו דאין היקש וג"ש למחצה והטעם מבואר שאחר שהשווי הוא ע"י קשור בתיבה או בחבור סמיכות כ"א מקושר עם חבירו וילמוד מחבירו עכ"ל וכן מצאתי לבעל ה"ע בש"ד פ"ב שכתב וכן בכוליה גמרא אמרינן אין ג"ש למחצה פי' ילמוד זה מזה וז"מ וכן פי' לקמן בפירוש אין היקש למחצה וכ"כ הכנה"ג בכללי היקש וג"ש בשם הגהות הרי"ף מהלכות ציצית ואחריהם נמשך מהר"ש סידיליו בכלליו באות אלף והמ"ם. ולדידי עני ואביון לא מחוורא כיון דלא מוכח הכי בש"ס גם לא ברש"י והתוס' כמדובר. ולא עוד אלא שרש"י ז"ל בכריתות שלל פירוש זה להדיא דהא כתב וז"ל ור"ע אין היקש למחצה לא גרסינן לה דלאו היינו היקש למחצה ע"כ פי' דמאי דלא יליף ר"ע תחתון מעליון לא מקרי היקש למחצה ע"ש ודוק ואחר זמן שמח לבי שמצאתי להרב המובהק בעל חות יאיר סי' ר"ג דשדא נרגא גם הוא בפירוש בעל מדות אהרן מדברי הש"ס ורש"י ותפס עיקר כדכתיבנא יע"ש כי העמיק הרחיב בכל מיני הקשות שנמצאו בש"ס ושם הראנו ידו הנפלאה ובקיאותו כי רב הוא. וכן יש להוכיח תו מדברי הרמב"ן בחידושיו כתיבת יד לשבועות פרק קמא דעל מאי דאיתא שם דף ט' א' תנא דבי ר' ישמעאל הואיל וזה בא בזמן קבוע וכו' כתב הוא ז"ל משמע דלית ליה לתנא דבי ר' ישמעאל הא דאמרינן לקמן אלה תעשו לה' במועדיכם הוקשו כל המועדות זה לזה דאי אית ליה ממילא ידעינן דלא מכפר אלא אטומאת מקדש וקדשיו והטעם משום דאנן השתא כר"י קאמרינן ור"י לית ליה הוקשו דאי הוקשו אין היקש למחצה ולכל דבריהם הוקשו עכ"ד מוכח שפיר דלדידיה נמי כי אמרינן אין היקש למחצה ר"ל דלית לן למילף מקצת פרטי המלמד ומקצת לא אלא לכל דבריהם הוקשו וכדעת רש"י והתו' ודעמייהו וכפשט הסוגיות שהבאתי והיינו טעמא דאשכחן בכוליה תלמודא דזמנין כד עביד הקש' או ג"ש פרכינן אי מה להלן כך וכך אף כאן כך וכך כלומר דכיון דהוקשו לפרט אחד אית לן למימר דלכל הפרטים הוקשו אלא דאשכח איזה מיעוט כי היכי דלא נקיש אותו לכל הפרטים כמו שתמצא בפרק אין דורשין ח"י א' מה שביעי עצור אף ששת ימים עצורים אי מה שביעי עצור בכל מלאכה אף ששה ימים עצורים בכל מלאכה ת"ל וכו' וכן בפרק קמא דקידושין כ"ב ב' אי מה שדה אחוזה וכו' וכן סנהדרין ל"ד ב' אי מה ריבים בשלשה וכו' ובחולין ע"ד ב' ובבכורות י"ב א' וב' ובר"ה ל"ד א' וכאלה רבות בגמרא אין צורך להאריך בזה *). וזה חזיתי ואספרה שמצאתי להרשב"א ז"ל בחידושי קידושין דף ל"ב ע"א שכ' וז"ל ואע"ג דרבנן נמי לה לה מאשה גמרי סבירא להו דלאו לכולהו מילי דעבד גמרינן ליה אלא לגופו של גט שיהא גיטו של זה כגיטה של אשה וטובא איכא בפ' השולח כה"ג דמר משוה להו ומר לא משוה להו וכו' ע"כ. ולכאורה קשה דמאחר דקי"ל **(*)** הג"ה מאת הגאון האמיתי מו"ה צבי ז"ל שהי' אב"ד בק"ק בערלין יע"א וז"ל. מה שהשיג בכלל זה על הרב קרבן אהרן בענין גזירה שוה למחצה עיין שם שכתב קרבן אהרן דהיינו שלמדין זה מזה והוא ז"ל ס"ל דלא נאמר זה אלא שילמד כל הפרטים הנמצאים במלמד אבל לא שילמד זה מזה וזה מזה וכן הביא בתשובה חו"י. ואני תמה על גדולת חכמתו שנראה שהי' בקי בכל חדרי תורה שנעלמה ממנו בב"ב ק"כ ב' דמוכח בהדיא כדברי בעל קרבן אהרן דאל"ה לא הוי ליה לאקשוי' ולב"ש דלית להו ג"ש וכו' דדלמא אית להו. וכן כתב הרשב"ם ז"ל שם בד"ה האי זה וזה מאי עבדי להו וז"ל ואפילו למילף נדרים משחוטי חוץ לאהרן ולבניו ולכל בני ישראל דאין ג"ש למחצה. וכן פי' הרא"ש ז"ל בההוא עניינא בנדרים ע"ח ומה שיש לי לעיין בזה אין כאן מקומו. וכן בנזיר מ"ח בתוס' ד"ה הכי גרסינן משמע כן עכ"ל. (מצאתי מכ"י הגאון בבית הגביר הנכבד התורני והשלם כהר"ר משה שלמה זלמן נ"י במהור"א קעזיר ז"ל בק"ק לונדן יע"א):

אין גזירה שוה למחצה אמאי לא גמרי' לה לה מאשה לכלהו מילי אמנם אחר קצת התבוננות יש לתרץ דאנן לאו עבד מאשה גמרי' אלא לה לה הוא דגמרי' וס"ל לרבנן דכי נתקבלה ג"ש זו לכתיבה דסמיכא אמילת לה הוא דנתקבלה ומינה גמרינן לגופו של גט שיהא גיטו של זה כגיטה של זה ולא גמרינן כולהו מילי דאשה מפני ג"ש דלה לה ואם יקשה בעיניך תירוץ זה בא ואראך דוגמתו בחידושי הרשב"א גופיה שם בריש קידושין דף ד' ע"ב וז"ל הקשה הראב"ד כיון דגמרינן משדה עפרון ושדה עפרון מקני בחליפין אע"ג דאיתנהו בפחות משוה פרוטה הוה לן למימר גבי אשה דליקנו דומיא דשטר וכו' ותירץ דאנן לא גמרינן אשה משדה אלא מקיחה דכתיבא ביה וקיחה שבשדה עפרון בכסף היא ולא אשכחן ביה חליפין וכו' ע"כ לענינינו וע"ש באורך. וכיוצא בזה כתב עוד בחידושי ב"מ ר"פ איזהו נשך הביא לשונו רבי בצלאל שם בשיטה מקובצת שלו ובשיטת כתובות פרק אלו נערות דף נ"א ע"ד לאסתיועי מיניה ע"ש ודון מינה ואוקי באתרין שהוא דומה בדומה לנדון שלפנינו וכיוצא בזה כתבו התוספות שם דף ג' א' ד"ה ואשה ע"ש ודוק. אלא דכל זה איננו שוה לי דהא אמרינן בריש חגיגה ד' א' דמלה לה גמרינן דכל מצוה שהאשה חייבת בה עבד חייב בה ולא מצינו חולק בזה וכיון שכן הדרא קושיא לדוכתי' דאיך כתב הרשב"א דלרבנן לאו לכלהו מילי מדמינן להו מאחר דקי"ל דאין ג"ש למחצה. ואף גם זאת נלע"ד לתרץ דס"ל לרבנן דדוקא לענין מצות הוא דילפינן נמי עבד מאשה משום דאיכא סברא דכיון דמל וטבל לשם עבדו' דין הוא דנחמיר עליה בהא דליחייב מיהא במצות שהאשה חייבת בהן מה שאין כן בשאר מילי דכיון דליכא סברא לית לן לאקושינהו אהדדי מטעם דאין ג"ש למחצה. ומצאתי הון לי בדברי התוס' דפרק טבול יום ק"ג א' ד"ה אין לי אלא שכתבו וז"ל וי"ל דגבי מצות הוא דילפי' מהדדי בג"ש דלה לה אבל גבי עדות לא שייך למילף וכו' הילכך היכא דגלי גלי ע"כ ועיין עוד בדבריהם דהחובל ע"ח א' ד"ה והא עבד שכתבו דכי גמרינן לה לה מאשה היינו להחמיר על העבד לעשותו כישראל ולכל הפחות במצות שהאשה חייבת בהן אבל לגורעו מאיש ולפוסלו מעדות כאשה לא נלמד וכו' ע"ש ובסוף דבור דקדושין דלעיל והכי נמי מצינו בהיקשא דעבדים לקרקעות דהיכא דאיכא טעם סברא דלא לאקושינהו לא מקשינן להו כמ"ש התוס' בפי"א דיבמות צ"ט א' ד"ה מני וז"ל שם אע"ג דבכל דוכתא אמרינן הוקשו עבדים לקרקעות הכא יש לחושבים כמטלטלי דלא סמכ' דעתיה עילוייהו וכו' יע"ש וע"ע שם דף פ"ו א' ד"ה אף מעשר ומצאתי עוד להתוס' בפ"ג דמעילה י"ג א' ד"ה אתיא דגבי ג"ש דאמו אמו כתבו דלא דריש לה אלא לענין דבר התלוי באם כגון הנקה ולענין לידה אבל לענין דבר אחר לא ניתנה לידרש וכו' ע"ש וע"ע בדבריהם דריש יוצא דופן מ' א' ד"ה גמר ומ"ג ב' ד"ה מנין ובקדושין ל"ו א' ד"ה תפילין ובהליכות אלי כלל י"ד וקצ"ה ורס"ז ובתוס' פרק כלל גדול דף ס"ט א' ד"ה מה ע"א ובסנהדרין ע"ה ב' ד"ה אמר ובריש פרק הערל ע' א' ד"ה מה ובמנחות נ"ו א' ד"ה לרבות ובחולין ל"ו ב' ד"ה חד וי"ג ב' ד"ה תקרובת הא קמן מבואר דמצינו ג"ש והיקשות דלאו לכל מילי הוקשו ונדרשו כי אם לחדא מלתא בלחוד וכדברי הרשב"א שהבאתי ועיין מג"ד סי' תרל"ח ס"ק ג' ולשון לימודים שם שוב מצאתי כן בש"ס בהדיא דאיתא בפ"ב דתענית י"ז ב' וכי איתקו' למיתה הוא דאיתקיש אבל לאחולי עבודה לא איתקוש וכן במעילה פ"ד דף י"ז א' אמר ליה כי קא מקיש רחמנא לבל תשקצו אבל לשיעורין לא הרי דאע"ג דהיקשא דבהמה לשרצים סתמא איתמר קאמר הש"ס דלאו לכל מילי איתקיש אלא לבל תשקצו ועיין עוד פי"ן קט"ו א' לעולם דריש וכו' וברשב"ם שם ובריש נדה ג' א' דלדעת רבנן דר"ש לאו לכל דבר אקשינן ספק טמאה לסוטה ולרבי שמעון מקשינן להו לגמרי ע"ש ודוק. והכי נמי איתא בב"ק בפרק הפרה נ"ד ב' להנחה הקשתיו ולא לדבר אחר וכיוצא בזה איתא תו בזבחים דף כ"ב א' לנחשת הקשתיו ולא לדבר אחר וכן בפ"ו דמנחות ע"ד א' לאכילה הקשתיו ולא לדבר אחר וכן בפ"ק דבכורות דף י"ב ב' לפדיה הקשתיו ולא לדבר אחר ועיין גופי הלכות כלל קע"ו וכן בספ"ק דהוריות ו' ב' לנחלה הוקשו ולא לדבר אחר ומכל זה תשובה לבעל נתיבות משפט שבריש ספרו ב' ג' תמה בזה על הכ"מ דפ"ג דסנהדרין ואחרי המחילה לא דק ועיין ס' לשון לימודים ריש ח"מ ותו לא מידי בזה אך אמנם כפי מה שכתבתי בפי' אין היקש למחצה ואין ג"ש למחצה דר"ל שהלמד ילמוד כל פרטי המלמד ולא מקצתן מעתה הוי עניינו ממש כמ"ד דון מינה ומינה וא"כ הוא הדבר צ"ע דהא מסקינן בזבחים ובכריתות דלכולי עלמא אין ג"ש למחצה. ואף על זה פקח עיני עיונו הרב הגדול הנ"ל בעל חות יאיר בס"ס ר"ג וכתב ז"ל ומ"מ לא קשה על מה דמצינו פלוגתא בדון מינה ומינה די"ל דמ"ש הש"ס דכ"ע אין ג"ש למחצה הוא רק לדחות מה דבעי למימר דבהא פליגי והכי דרך הש"ס ע"כ ועיין עוד שם שכתב דצ"ע מאד לישב פסקי הרמב"ם בספרו הגדול דסתרי אהדדי דפעם פסק כמ"ד דון מינה ומינה ופעם פסק כמ"ד דון מינה ואוקי באתרה. ועיין תי"ט פ"ט דנזיר מ"ה ופי"ג דמנחות מ"ה ושם בקול הרמ"ז ובלחם משנה פירוש משניות וברכת הזבח שם ובלקט הקמח על המשניות דף ל"ה ע"ד ובלח"מ ס"פ ט"ז מה' מעשה הקרבנות ובשמות בארץ בכפות תמרים דף ל"א ובספ' יבין שמועה להרשב"ץ שנדפס מחדש דף נ"א ע"ב וג' ובצאן קדשים דף ע' ע"ד. ומצאתי להריטב"א ז"ל בשיטת יבמות כ"י בפרק הערל שפסק כמ"ד דון מינה ואוקי באתרה משום דסתם מתניתין דהתם דף ע"ח ב' אתיא כוותייהו וכן פסק בכריתות וכך כתב הר"ב גו"ר חא"ה כלל ב' סי' ג':

לא אישתמיטתיה לרבי פלוני הא דאמר ר"פ דאמרי' בכולי תלמודא הוא לשון נקיה ודרך כבוד לומר דבאותה שעה נשמט ממנו הדבר ההוא כי השכחה הוא טבע אנושית כוללת כל האישים ואם יש חילוק ביניהם בין רב למעט. חוט השני סימן כ' דף כ"ג ע"א בתשובתו אשר השיב לגדול א' כי אשום אשם לו על ההשגות שמשיג לקדמונים ובפרט באמרו שאישתמיט מינייהו דברי השיתא סדרי ע"ש שהפליא לעשות וזה מורה באצבע כמה וכמה דברים דאישתמיטו מהקדמונים גאוני עולם לך נא ראה רוב בקיאותו כי עצום הוא. ולי אני הדיוט נלע"ד ראיה לדבריו דלשון אישתמיטתיה על דבר השכוח נאמר מהא דאיתא בפרק ו' דזבחים נ"ט א' דאמר רב מקרא הוא בידינו ושכחנוהו ולבתר דמייתי קרא קאמר רב כהנא היינו קרא דאשתמיט ליה לרב הרי דקאמר תלמודא אישתמיט על פסוק ששכח רב. ודע שכתב ר' בצלאל בשיטת כתובות פרק א' דף ע"ז ע"א דלא אמרינן כי האי לישנא אלא על משנה או על מימרת אמורא הקדמון ממנו ע"ש ויש לתמוה דהא בפ' עשרה יוחסין ע"א ב' מצינו דקאמר על רבי יוחנן אישתמיטיה הא דאמר רבי אלעזר וכו' אע"ג דר' יוחנן רביה מובהק דר"א הוה כמו שהוכחתי באות התי"ו גבי תלמיד חבר בראיות נכונות ע"ש:

תוכן העניינים

יד מלאכי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה