יד מלאכי חלק א· רבי מלאכי הכהן
יד מלאכי כללי האלף · ב
אם אינו ענין לזה תנהו ענין לזה. ידוע הוא שהיא אחת מל"ב מדות שהתורה נדרשת בהן לרבי יוסי הגלילי ככתוב בדברי קדשם של הכריתות וה"ע. ורש"י כתב בפסחים כ"ד רע"א בזה הלשון זו מדה בתור' דבר שלא הוצרך לגופו תנהו ענין לענין אחר ותלמוד דבר לדבר אחר וכל המדות הל"מ ע"כ. וגדולה מזו כתב הכריתות בנתיבות עולם סימן ב' דאם אינו ענין לא חשיב דרשה אלא מקר' מלא כמו יתור ומלה מיותרת דרשי' מינה והוי יותר מהקיש דלא חשיב ר' ישמעאל משום דחשיב כאילו נכתב בהדי' ע"כ. והגם שדברי גאון אינם צריכים חיזוק ומה גם שמלת אא"ע גופה מורה באצבע שהוא מכח יתור ומ"מ אמינא שבהדיא איתא הכי בפ"ב דשבועות ט"ז ב' גבי טומאה בעזרה מנ"ל דבתר דמפיק לה ר"א מאא"ע קפריך הש"ס וקראי מייתרי הא מצר' צריכי וכו' ע"ש וע"ע רש"י ס"פ שבועת העדות ל"ו א' ד"ה בנקבו ובפרק ארבע מיתות ס' ב' ד"ה אבל ושם בש"ס ס"א א' ומעתה לאו למימר' בעי ומלתא ברירא הי' דדברים הנלמדים במדה זו מכין ועונשין עליהם מלקות ומיתה אי לרש"י ז"ל דחשיב הל"מ דרוב התורה בביאור' תלויה בהל"מ כמו שהאריך בזה הרמב"ן בהשגותיו לס' המצות בשרש השני דף כ"א א'. ואי לדעת הכריתות ביתר שאת דחשיב לה טפי מהיקש וכאילו נכתב בתורה בהדיא וכמו שהוכיח במישור הרב הנז' שם דף י"ז ב' מכמה סוגיות וסיים מאלו ומכיוצא בהן נלמוד שההיקש אצלם כדבר מפורש ועונשים בו מלקות ומיתה מבלתי קבלה אחרת ע"כ. ואף באא"ע גופיה כתב הרב ז"ל שם דף י"ח א' וכן בטבול יום שעבד בלאו ומיתה ואין לו מקרא ובא מיתור הכתוב באא"ע ואח"כ בג"ש והרב מנה אותו ע"כ והוא מן הש"ס בס"פ הנשרפין פ"ג ב' ע"ש והריני מוסיף על דבריו דמצינו בשבועות כ"א א' דנשבע על שקר לוקה באכלתי ולא אכלתי דלא קעביד מעשה מדכתיב לשוא לשוא שני פעמים אא"ע לשוא תנהו לענין לשקר ופסקו הרמב"ם ריש הלכות שבועות ועיין מוהר"י קולון שורש קל"ד ואף סקילה אשכחן בפ"ד מיתות ד"נ ב' דענשינן לנשכב מן הבהמה מכל שוכב עם בהמה אא"ע לשוכב תנהו ענין לנשכב ופסקו הרמב"ם בפ"ח מהלכות א"ב ושם ע"א א' מחייבינן נמי לזובח למרקוליס באא"ע וכן פסק הרמב"ם בפרק ג' מה' עבודה זרה הלכה ג' ע"ש וע"ע בפ"ב דשבועות ט"ז ב' דילפינן טומאה בעזרה מאא"ע:
ואחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת תמהני טובא על הרל"ם רפ"ט מה' מ"א כתב דלא לקי על מלתא דנפיק באא"ע כנראה מדברי התוס' בר"פ איזהו נשך דף ס"א. דמלבד דזה הכלל אין סופו להתקיים כמו שהוכחתי אף גם זאת הפך דבריו ממש כתבו שם בד"ה לעבור עליו בשני לאוין וז"ל וא"ת ולוקמיה בגזל גופיה ולעבור עליו בשני לאוין וי"ל משום דלא לקי אלאו דגזל משום דניתק לעשה אבל כי מוקמינן אכובש שכר שכיר באא"ע לקי שפיר עכ"ד ולי המך צ"ע. אחר זמן הגיע לידי ס' מוצל מאש וראיתי בסי' כ' שגם הוא תמה על הרל"ם בזה ופירש דברי התוס' בתלתא אנפי יע"ש וע"ע מל"מ דף ג' ב' בדברי הכותב שכתב שמדברי התוס' לא מוכח מידי ולדידי לא זאת דלא מוכח מידי אלא אף גם זאת מוכח בהדיא דלקי כאמור וראיתי תו בס' נחפה בכסף דף קנ"ט ע"ב שכתב דט"ס נפל בדברי הרל"ם וכו' ע"ש. וגם הר"ב מנחת בכורים דף מ"ב נדחק בזה ומכל אלו התשובות שראיתי אחת מהנה לא נסברה לפק"ד ומצאתי עוד בשו"ת זרע אברהם ח"א סימן י"ז דף מ"ט ג' שכתב וז"ל וא"כ שאר הטומאות אע"ג דמפקינן להו ביתורא או באא"ע וכיוצא אינן דין תורה וד"ס מקרו ואין הכהן מוזהר עליה דהיינו דלא לקי. ולי אני בעניי קשה כחומץ לשינים למימר הכי וכדכתיבנא. שוב האיר אל עבר פנינו נר המערבי אחינו ושרינו כמהור"ר יהודה עייאש זצוק"ל וראיתי חזות קשה בספרו בני יהודה שבדף ג"ן א' צדד לומר דלדעת ה"ה והכ"מ דרשת אא"ע אינה דרשה גמורה אלא מדבריהם ממש אפי' לענין הדין פה אל פה דברתי עמו את הרשום בכתב אמת ושפתי צדיק לא מצאו מענה ועיין בכללי הפוסקים כללי הרמב"ם מ"ש בפי' ד"ס: