אור ברסלב
יד יצחק - ב שבת › דף צג:

יד יצחק - ב· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי

שבת · דף צג:

דף פד.

אמר מר זה יכול וזה יכול ר"מ מחייבי איבעיא להו בעינן שיעור לזה ושיעור לזה או דילמא שיעור אחד לכולן רב חסדא ורב המנונא חד אמר שיעור לזה ושיעור לזה וחד אמר שיעור אחד לכולן אמר רב פפא משמיה דרבא אף אנן נמי תנינא היה יושב על המטה וארבע טליות תחת ארבע רגלי המטה טמאה מפני שאינה יכולה לעמוד על שלש ואמאי ליבעי שיעור זיבה לזה ושיעור זיבה לזה לאו משום דאמרינן שיעור אחד לכולן אמר רב נחמן בר יצחק אף אנן נמי תנינא צבי שנכנס לבית ונעל אחד בפניו חייב נעלו שנים פטורין לא יכול אחד לנעול ונעלו שוים חייבין ואמאי ליבעי שיעור צידה לזה ושיעור צידה לזה לאו משום דאמרינן שיעור אחד לכולן וכתבו [תוס' ד"ה אמר מר) זה יכול וזה יכול ר"מ מחייב איבעיא להו כו' תימא לר"ח אמאי בעי לה אליבא דר"מ ומצי למיבעי אליבא דר' יהודה דקיימא מתני' כוותיה בזה אינו יכול וזה אינו יכול ונראה דגירסא זו טעות וגרסינן אמר מר זה אינו יכול וזה אינו יכול ואומר ר"י דאין למחוק הספרים משום זה כו' ועל גירסת ר"ח הנ"ל קשה לר"י דמאן דבעי שיעור לזה ושיעור לזה אטו מי לא שמיע ליה מתני' דמייתי בסמוך לא יכול אחד לנעול ונעלו שנים חייבין אבל לגירסת הספרים דף ליגי בזה יכול וזה יכול איכא למימר דבאין יכול מודו כולהו דשיעור אחד לכולן ומאן דמייתי סייעתא מצבי שנכנס לבית אין נראה ליה לחלק בין שניהן יכולין לאין יכולים [ומיהו לגירסת ר"ח] איכא למימר דמאן דבעי שיעור לכל אחד ואחד יאמר דצבי שנכנס לאו דוקא אחד אלא כלומר שנים עכ"ל וכתב מרן וז"ל קשה לי הא ע"כ גם להר"י צריך לומר כן (דצבי שנכנס לאו דוקא אחד) דאל"כ יקשה למאן דף שט מד' טליות דתחת רגלי המטה וא"כ סבירא ליה דאין לחלק בין זה יכול וזה יכול ובין זה אין יכול וזה אין יכול א"כ מאי פשיט בדרך דמיון שבת לטומאה וממתני' דזבין אמאי לא פשיט בפשיטות יותר ממתני' דמסכתין ומדין שבת עצמו מהא דלא יכול אחד לנעול ונעלו שנים אלא ע"כ דמההיא י"ל דנכנסו שנים וא"כ מאי הקשה הר"י לגירסת הר"ח הא גם לשיטתו צ"ל כן דיש לאוקמה בנכנסו שנים וצ"ע עכ"ל ואולי נאמר קצת בדעת הר"י ז"ל דהנה לעיל בסוגיין הובא מתני' דזבים (פ"ד מ"ז) היה יושב על גבי המטה וארבע טליות כו' ומובא ג"כ דר"ש פליג ומטהר וכתבו התוס' ד"ה ור"ש וז"ל ונראה דטעמא משום דבעי שיהא רוב הזב נישא על כל אחד וכן משמע במס' זבים (פ"ד מ"ח) דתנן הזב בכף מאזנים ומשכב ומושב כנגדו כרע הזב טהורין כרעו הן טמאין ר"ש אומר ביחיד טמאין (פי' כשאין אלא משכב אחד או מושב אחד) במרובים טהורין שאין כל אחד נושא רובו עכ"ל וא"כ לדעת התוס' מבורר כמעט במתניתין דזבים דטעמא דת"ק משום דלא בעינן שיעור לכל אחד ואחד ולכן פליג על ר"ש משא"כ במתני' דשבת אין זה עיקר הטעם ורק בזה יכול וזה אינו יכול תלוי. ולכן הביא מארבע טליות. ואף דממילא שמעינן דחייב גם בפחות מכשיעור עכ"ז עדיפא ליה להביא ראייתו מארבע טליות דכמפורש להדיא דמי) אבל להר"ח ז"ל תקשי דמאן דבעי שיעור לכל אחד ואחד איך יפרנס מתניתין דצבי שנכנס. דע"כ מוכח משם דלא בעינן שיעור לכל אחד ואחד ועי':

שם אמר רבא אף אנן נמי תנינא השותפין שגנבו וטבחו חייבין ואמאי ליבעי שיעור טביחה לזה ושיעור טביחה לזה כו' וכתבו תוס' ד"ה ואמאי ליבעי] שיעור טביחה לזה. אבל מגנבו דרישא לא מצי למיפרך דהתם לא בעי שיעור דתשלומי כפל נוהג [בכל דבר ובכל שהוא] עכ"ל וכתב מרן וז"ל עי' בב"ק (ס"ג א') תוס' ד"ה דבר שאין מסויים וצע"ק. והוא דשם אמרינן דהא דכתיב כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור ואח"כ כתיב על כל דבר פשע הוי ריבה ומיעט וריבה וריבה הכל וכל הני פרטי דשור וחמור ושה ושלמה חד למעוטי קרקע וחד למעוטי עבדים וחד למעוטי שטרות ושלמה למעוטי דבר שאינו מסויים ופירשו התוס' שם דדבר שאינו מסויים היינו חצי רמון וחצי אגוז דממעט להו בטוען טענת גנב מכפל וכן לקמן (ס"ד ב') בגנב עצמו דאמר שדי חמור בין המצא המצא למעוטי דבר שאינו מסויים היינו ג"כ חצי רמון וחצי אגוז דממעט להו מכפל עכ"ל בקוצר והכא כתבו דתשלומי כפל נוהג בכל שהוא. אך אולי נאמר קצת בדעת התוס' דהנה בסוף הסוגיא דהתם הקשו בגמ' על הא דאמרו בתחלה שדי חמור בין המצא להמצא דא"כ שה ל"ל ומסיק אלא ריבה ומיעט וריבה הוא כדתנא דבי ר' ישמעאל במים במים שני פעמים אין זה כלל ופרט אלא ריבה ומיעט וריבה וריבה כל מילי וכל הני פרטי ל"ל חד למעוטי קרקע וחד למעוטי עבדים וחד למעוטי שטרות גניבה וחיים לכדרב ולפי אוקימתא זו לית לן מיעט לדבר שאינו מסויים בגנב עצמו ושפיר קאמרי התוס' הכא דנוהג בכל שהוא. ואף דבאמת נחלקו בכלל זה (דתרי כללי דסמיכי להדדי אם נדרוש בכלל ופרט או בריבה ומיעט) רבי ורבנן כמובא בתלמודין שבועות (ד' ב') ובבכורות (נ"א ב') דרבי דאמר בכל פודין בכור אדם חוץ מן השטרות סובר דתרי כללי דכתיב בפדיון היינו ופדויו ותפדה דסמיכי להדדי דרשינן להו בריבה ומיעט וריבה וריבה הכל ונתמעט רק שטרות לחודייהו דאין גופן ממון ורבנן סברי כבני מערבא דדרשינן להו בכלל ופרט וכלל וא"כ לרבנן לא סבירא להו על כרחין כתנא דבי חזקיה דדריש להמצא המצא בריבה ומיעט רק דסבירא להו כמאן דאמר התם דתרי קראי דכתיבי גבי ש"ח אם ימצא הגנב ואם לא ימצא הוי חד לגנב וחד לטוען טענת גנב וא"כ למדים זה מזה כיון דעל כל דבר פשע אתרווייהו קאי [ומכלל זה קשה לי על המ"מ שכתב בפ"ב מהלכות מאכלות אסורות הלכה י"ח על דברי הקרן הרמב"ם שכתב שם וז"ל שרץ המים הנברא בבורות בשיחין ובמערות הואיל ואינן מים נובעין והרי הן עצורין הרי הן כמים שבכלים ומותר עכ"ל. וכתב המ"מ נראה מדברי רבינו שחריצין ונעיצין המושכין אע"פ שאינן נובעין אסורין כו' וכתנא דבי רבי ישמעאל דמשמע התם דף ליג את"ק כו' עכ"ל ופלוגתת ת"ק ותנא דבי ר"י תליא אם תרי כללי דסמיכי אהדדי נידונים בכלל ופרט או בריבה ומיעט ותנא דבי ר' ישמעאל סובר דנידון בריבה ומיעט וקשה לכאורה דא"כ איך פסק הר"מ ז"ל כתנא דבי ר' ישמעאל כיון דחכמים דרבי סברי דנידון בכלל ופרט והלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו וכן פסק להדיא הר"מ ז"ל כרבנן דרבי בפי"א מהל' בכורים ואחר כותבי זאת נודעתי שהפר"ח ז"ל העיר ע"ז] ולפ"ז יש מקום לקושיית מרן לפי מאי דקי"ל כרבנן דף ליגי עליה דרבי א"כ עדיין ממעטינן דבר כאינו מסויים בגנב עצמו. אך עדיין נאמר דכוונת התוס' ז"ל דלא ניחא לרבינא להביא ראיה מהא דלא בעינן שיעור גניבה לזה ושיעור גניבה לזה משום דהתם לא מוכרח כ"כ דאולי באמת בעינן שיעור לזה ולזה אך ברייתא זו סברה כתנא דבי חזקיה דסבר דתרי כללי דסמיכי דרשינן בריבה ומיעט וכתנא דבי ר' ישמעאל ולכן הביא רבינא סייעתא ברורה מטביחה דבעי לכ"ע שיעורא וא"כ ליבעי שיעור לזה ולזה ועי':

תוכן העניינים

יד יצחק - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה