יד יצחק - ב· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי
שבועות · דף מג.
אלא אמר רבא לעולם אינו חייב (אף דטענו בית זה מלא) עד שיטעננו בדבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין ויודה לו בדבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין תניא כוותיה דרבא ממרה גדולה יש לי בידך אין לך בידי אלא מנורה קטנה פטור כו' אבל אמר לו מנורה בת עשרה לטרין יש לי בידך והלה אומר בת חמשה לטרין חייב כללו של דבר לעולם אינו חייב עד שיטעננו דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין ויודה לו בדבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין כללו של דבר לאתויי מאי לאו לאתויי בית זה מלא ומאי שנא מנורה גדולה] ומנורה קטנה מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו אי הכי בת עשר בת חמש נמי מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו וכתב מרן וז"ל לשון זה מוקשה הא בזה פשוט דף טור דלא הוי דבר שבמדה וכמ"ש תוס' וא"כ איך שייך ומאי שנא וה"ל למיפרך מסברא מנורה בת י' ליטרין הא לא הוי ממין הטענה (ובאמת ליכא פירכא דדילמא אתי כר"ג) עכ"פ לישנא ומאי שנא תמוה עכ"ל ואולי נאמר בכוונת תלמודין דף שוט להו דמנורה גדולה דנקט הברייתא לאשמעינן אתא דבעינן ממין הטענה ועיקר פטור במנורה גדולה משום שאינה ממין הטענה ולכן אמרו ומ"ש דאם איתא דרוצה לאשמעינן דבעינן דבר שבמדה ועיקר הפטור הוא משום דלא הוי דבר שבמדה הוה ליה להברייתא לנקוט כלישנא דמתני' (מ"ב ב') אין נשבעין אלא על דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין כיצד בית מלא מסרתי לך וכיס מלא מסרתי לך והלה אומר איני יודע אלא מה שהנחת אתה נוטל פטור אבל מדנקט מנורה דנכלל בזה שאינה ממין הטענה משמע דרוצה לאשמעינן דבעינן ממין הטענה. ועי':
שם [תוספות ד"ה לאו] לאיתויי בתה"ד כתבו וז"ל אבל קשיא אמאי תני זה הכלל הא לא שייך לרישא דהוי מה שטענו לא הודה לו [ולמאן דמוקי לה במנורה של חוליות] ניחא דברישא אפילו של חוליות פטור אע"ג דהודה לו מה שטענו דבעינן דבר שבמדה כו' עכ"ל וכתב מרן. וז"ל משמע דלמסקנא ישאר הקושיא וק"ל הא גם למסקנא ניחא דו"ל דהברייתא נקטה פסקי דינין מה שהם בכל גווני דברישא מנורה גדולה פטור אף בחוליות ומשום דבר שבמדה וסיפא דעשרה חייב אף באינה חוליות דיכול לגוררה אבל אזור לא נקט דלא שייכא בכל גווני רק בדלייפי עכ"ל ואולי נאמר דמטרת כוונת התוספות הוא למה שכתבו בסוף הדיבור וז"ל והשתא ניחא נמי דמייתי בזה הכלל בית זה מלא דלבית סתם לא איצטריך דמרישא שמעינן לה כיון דלא הויא דבר שבמדה עכ"ל וזה לא ניחא אלא למאי דלא מצאו תלמודין בתחלה מקום לדברי הברייתא רק במנורה של חוליות ואז הוכרח לן לומר ע"כ דהתנא לא נחית בזה לאשמעינן דין דמין הטענה כמש"ל. רק דין דדבר שבמדה אלא דמה לי בית ומה לי מנורה וא"כ ממילא לבית סתם לא איצטריך לן זה הכלל דמרישא שמעינן לה משא"כ לפי מאי דמתרץ ר' אבא בר ממל דשאני מנורה הואיל ויכול לגוררה ולהעמידה על חמש ליטרין (אבל במנורה גדולה וקטנה ליכא למימר הכי וגם באזור ליכא למימר חתך הימנה שהרי ראשיה ניכרין) א"כ כיון דיש מקום לדברי התנא גם בלא מנורה של חוליות חוזר וניעור מה שכתבנו לעיל בדעת תלמודין דכיון דנקט דין דמנורה ולא כמו שנקטה מתני' משמע לתלמודין דקמשמע לן דין דמין הטענה. וא"כ לדידיה שפיר הקשו התוס' דהא מיבעי לן זה הכלל לבית סתם דמניין נדע קודם זה הכלל דבעינן דבר שבמדה ולפי זה יש מקום קצת גם לתחלת דבריהם שהקשו התוס' ז"ל אמאי תני זה הכלל הא לא שיך לרישא דהוי מה שטענו לא הודה לו ועי':