אור ברסלב
יד יצחק - ב שבועות › דף כג.

יד יצחק - ב· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי

שבועות · דף כג.

דף כ.

אלא אמר רב אחא בר יעקב מהכא (גמרינן דשתייה בכלל אכילה הוי לכל דבר) כתיב ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשיך בבקר ובצאן ביין ובשכר מכדי יין חמרא הוא וכתיב ואכלת ופריך ודילמא ה"נ ע"י אניגרון ומשני שכר כתיב מידי דמשכר ופריך ודילמא דבילה קעילית דתניא אכל דבילה קעילית ושתה דבש וחלב ונכנס למקדש ועבד חייב אלא גמר שכר שכר מנזיר. וכתבו [תוס' ד"ה גמר] ז"ל וא"ת לר' יהודה דמחייב באכל דבילה קעילית ונכנס למקדש ולא גמר שכר שכר מנזיר מנ"ל דשתייה בכלל אכילה כו' ועוי"ל דר' יהודה יליף דשתייה בכלל אכילה כדיליף בירושלמי מדכתיב וכל דם לא תאכלו ואי בשקרש [והתניא דם שקרש] אינו לא אוכל ולא משקה אלא ודאי כמות שהוא והתורה קראה אותו אכילה עכ"ל: וכתב מרן וז"ל עי' חולין (ק"כ א') ומנחות (כ"א א') דהקפה דם ואכלו חייב וצע"ג. אח"כ ראיתי דבירושלמי פריך עלה כן והתניא הקפה את הדם ואכלו אם יש בו כזית חייב מה עביד ליה רבי יונה (היינו בההיא ברייתא שהביא שאינו לא אוכל ולא משקה) אינו אוכל לטמא טומאת אוכלין לא משקה לטמא טומאת משקין (וא"כ אינו ראיה דשתייה בכלל אכילה) חזר ר' יונה ופתר מהכא ונתת בכל אשר תאוה נפשך כו' הרי דהירושלמי עצמו חזר מזה הראיה דבאמת יש לאוקמי בקרש וצריך עיון גדול עכ"ל ואולי נאמר בדעת התוס' ז"ל דלא יסתרו דבריהם מהירושלמי עצמו שהביאו דהא דמחלק הירושלמי בין לקבל טומאת אוכלין ומשקין ובין לחייב אאיסור דם בקרש. נוטה קצת למה שאמרו בתלמודין יבמות (ק"ג ב') איסור מטומאה לא ילפינן דאם חלצה בסנדל המוחלט אמר שה רב פפי משמיה דרבא לא תחלוץ בו ואם חלצה חליצתה פסולה ופרש"י דלשריפה קאי ואין שיעורא בעינן חופה את רוב רגלו והאי כתותי מכתת שיעוריה ופריך שם דמצינו דלענין טומאה לא אמרי דמכתית דמי ומשני איסורא מטומאה לא ילפינן וכן נחית הירושלמי הכא לחלק בין איסור לטומאה אבל לפי מאי דמסקינן התם ביבמות אמר רבא אחד סנדל המיסגר ואחד סנדל המוחלט ואחד סנדל של עובדי כוכבים לא תחלוץ בו ואם חלצה חליצתה כשרה והטעם כדף רש"י התם מוחלט כדאמרן שאפילו בשעת שריפה קרוי בגד ולאו מילף הוא אלא גילוי מילתא בעלמא הוא אם כן גם הכא אינו רק גילוי מילתא בעלמא מה נקרא דם אם גם קרוש או דוקא לאו קרוש ולא נחלוק בזה בין איסור לטומאה ולכן שפיר כתבו התוס' דלר' יהודה גמר כדיליף בירושלמי מדכתיב וכל דם לא תאכלו ואי בשקרש והתניא דם שקרש אינו לא אוכל ולא משקה כו'. ור"ל דודאי דמיא להדדי איסור וטומאה וברייתא המובא בחולין פליג באיסורא דחייב וכ"כ בטומאה ואולי דהירושלמי דדחי שם אזיל בשיטת רב פפי דיבמות דלא גמר איסור מטומאה אף בגילוי מילתא. והא דבאמת מצינו במקומות רבות בש"ס דילפינן איסור מטומאה כבר העיר ע"ז הגאון מהר"י ז"ל בספרו קהלת יעקב בתוס' דרבנן אות א' ועי':

תוכן העניינים

יד יצחק - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה