יד יצחק - ב· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי
קידושין · דף לח:
[רש"י ד"ה כלאים] שאיסורן איסור עולם וז"ל זרע חטה וחרצן אסורין הגפנים לעולם [ואסורין בהנאה] דכתיב תקדש לשון הקדש] עכ"ל וכתב מרן וז"ל אין זה המסקנא דלקמן (נ"ו ב') וצ"ע עכ"ל והוא דשם אמרו כלאי הכרם מנלן שאסור בהנאה אמר חזקיה אמר קרא פן תקדש פן תוקד אש רב אשי אמר פן יהיה קודש ופריך אי מה קודש תופס את דמיו ויוצא לחולין אף כלאי הכרם תופס את דמיו ויוצא לחולין אלא מחוורתא כדחזקיה הרי דלמסקנא לא הוי כפרש"י ז"ל ואולי נאמר קצת בדעת רש"י דבחולין (קט"ו א') הקשו בתלמודין כלאי זרעים ליתסרו דהא תיעבתי לך הוא ומשני מדגלי רחמנא גבי כלאי הכרם פן תקדש פן תוקד אש מכלל דכלאי זרעים שרו והקשו בתוס' שם ד"ה פן תקדש וז"ל וא"ת והא איצטריך לאשמעינן דמצותו בשריפה הא כלאי זרעים אין מצותן בשריפה אבל בהנאה אסור ותירצו וז"ל א"נ לכתוב פן תשרף ומדכתיב תקדש משמע דאתא לאסור הנאה כקדש עכ"ל וא"כ הכא דרשב"י חשיב רק שלש מצות דנוהגות בין בארץ בין בחוץ לארץ והמה חדש וערלה וכלאי הכרם ולא קחשיב כלאי זרעים ג"כ דליהוו ארבעה דברים. ע"כ דממעטינן מהנאה כתלמודין דחולין מדכתיב הכא בכלאי הכרם פן תקדש ולא בכלאי זרעים ולכן לא ניחא לרש"י ז"ל לתפוס דרשה דף ן תוקד אש דא"כ תקשי דלמא גם זרעים אסורין בהנאה ורק דלא הוי מצותן בשריפה ע"כ תפיס דרשה דתקדש לשון הקדש וממילא אימעיטו זרעים גם מהנאה וכדברי התוס' ועי':