אור ברסלב
יד יצחק - ב קידושין

יד יצחק - ב· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי

קידושין

גיטין

דף לח:

[רש"י ד"ה כלאים] שאיסורן איסור עולם וז"ל זרע חטה וחרצן אסורין הגפנים לעולם [ואסורין בהנאה] דכתיב תקדש לשון הקדש] עכ"ל וכתב מרן וז"ל אין זה המסקנא דלקמן (נ"ו ב') וצ"ע עכ"ל והוא דשם אמרו כלאי הכרם מנלן שאסור בהנאה אמר חזקיה אמר קרא פן תקדש פן תוקד אש רב אשי אמר פן יהיה קודש ופריך אי מה קודש תופס את דמיו ויוצא לחולין אף כלאי הכרם תופס את דמיו ויוצא לחולין אלא מחוורתא כדחזקיה הרי דלמסקנא לא הוי כפרש"י ז"ל ואולי נאמר קצת בדעת רש"י דבחולין (קט"ו א') הקשו בתלמודין כלאי זרעים ליתסרו דהא תיעבתי לך הוא ומשני מדגלי רחמנא גבי כלאי הכרם פן תקדש פן תוקד אש מכלל דכלאי זרעים שרו והקשו בתוס' שם ד"ה פן תקדש וז"ל וא"ת והא איצטריך לאשמעינן דמצותו בשריפה הא כלאי זרעים אין מצותן בשריפה אבל בהנאה אסור ותירצו וז"ל א"נ לכתוב פן תשרף ומדכתיב תקדש משמע דאתא לאסור הנאה כקדש עכ"ל וא"כ הכא דרשב"י חשיב רק שלש מצות דנוהגות בין בארץ בין בחוץ לארץ והמה חדש וערלה וכלאי הכרם ולא קחשיב כלאי זרעים ג"כ דליהוו ארבעה דברים. ע"כ דממעטינן מהנאה כתלמודין דחולין מדכתיב הכא בכלאי הכרם פן תקדש ולא בכלאי זרעים ולכן לא ניחא לרש"י ז"ל לתפוס דרשה דף ן תוקד אש דא"כ תקשי דלמא גם זרעים אסורין בהנאה ורק דלא הוי מצותן בשריפה ע"כ תפיס דרשה דתקדש לשון הקדש וממילא אימעיטו זרעים גם מהנאה וכדברי התוס' ועי':

דף נח:

נימא כתנאי הגונב טבלו של חבירו משלם לו דמי טבלו של חבירו דברי רבי רבי יוסי בר' יהודה אומר אינו משלם לו אלא דמי חולין שבו מאי לאו בטובת הנאה קמיפלגי כו' ודחי לא דכ"ע טובת הנאה אינה ממון והכא בטבלים שנפלו לו מבית אבי אמו כהן ובמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמי קמיפלגי מר סבר (היינו רבי וכפרש"י) כמי שהורמו] דמיין ומר סבר לאו כמי שהורמו דמיין ודחי לא דכ"ע כמי שהורמו דמיין כו' וכתב מרן וז"ל עי' תוס' ב"ב (קכ"ג ב') ד"ה וקסבר וצ"ע עכ"ל והוא דשם כתבו התוס' ד"ה וקסבר מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמו תימא דבסמוך מוקי לה כרבי ובסוף פ"ב דקדושין אית ליה דלאו כמי שהורמו דמי כו' עכ"ל וא"כ דבריהם דהתם הוי כנגד דברי תלמודין דהכא אך אולי נאמר דהרשב"א ז"ל מביא גירסת הספרים דגרסי הכא לא דכ"ע מתנות שלא הורמו לאו כמי כהורמו דמיין עי"ש. ואולי גם גירסת התוס' כן ולכן שפיר הקשו התם לפי תירוץ זה. ועי':

דף ס:

במתניתין [ע"מ שיש לי בית כור עפר] הרי זו מקודשת ויש לו וכתב מרן וז"ל עיין ב"ב למ"ד ב') תוס' ד"ה דלא וצע"ג עכ"ל אולי כוונתו דשם כתבו התוספות וז"ל דלא הוי ליה קרקע מעולם מכאן תשובה לאומרים דמה שנהגו לכתוב בהרשאות ונתתי לו ארבע אמות בחצירי אע"ג דלית ליה קרקע משום דאין לך אדם שאין לו ארבע אמות בארץ ישראל דקרקע אינה נגזלה כו' דהכא משמע דאפשר שאין לו קרקע וכן משמע בפרק שלישי דקדושין (ס') הרי את מקודשת לי ע"מ שיש לי קרקע משמע דאפשר שאין לו ודוחק לה להעמיד בגר שאין לו חלק בארץ כו' עכ"ל. ודבריהם תמוהים דהא הכא תנן ע"מ שיש לי בית כור עפר ואיך הביאו ראיה מכאן לדחות דעת האומר דאין לך אדם שאין לו ארבע אמות. אך אולי נאמר בכוונת התוס' דהא מפורש במתניתין דבעינן דוקא שיש לו כדקתני ויש לו ואף למאי דמסקינן בתלמודין דקדושי ספק הוי גם אי לא ידעינן בודאי דיש לו דחישינן שמא יש לו וכדתניא בברייתא מ"מ הא לא הזכירו א דניחוש שמא יש לו בארץ ישראל מאבותיו ופשוט דאם יש עדים שאין לו קרקע מקנייה וירושה ומתנה לא הוי אף ספק קדושין. ואם איתא לדעת האומרים המובא בתוספות היה לן למיחש דילמא ירש מאבותיו בארץ ישראל קרקע המחזקת בית כור ממש כיון דלדעתם קרקע אינה נגזלת והיה לה להיות מקודשת לעולם מספק. והא דכתבו וכן משמע בפ"ב דקידושין הרי את מקודשת ל' ע"מ שיש לי קרקע משמע דאפשר שאין לו ר"ל דאפשר דידעינן בודאי שאין לו והתוס' ז"ל שם לא הסכימו לסמוך על זה לבדו לדחות דעת האומרים הנ"ל רק כתבו זאת לסניף לדבריהם הקודמים שהכריחו שלא כדעת האומרים מסוגיא דשם שאמרו בתלמודין לא צריכא דקאמרי עדים ידעינן ביה בהאי דלא הוה ליה ארעא מעולם וגם אח"כ הביאו עוד ראיה לדבריהם דא"כ לא יעשה אדם שני שטרי הקנאה עי"ש:

תוכן העניינים

יד יצחק - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה