אור ברסלב
יד יצחק - ב פסחים › דף קא.

יד יצחק - ב· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי

פסחים · דף קא.

דף ק.

גמ' בני אדם שקידשו (קידוש היום) בבית הכנסת אמר ר' יוחנן אף ידי יין יצאו (ואין צריכין לברך על היין שבתוך הסעודה) והקשו עליו מהא דתניא שינוי מקום צריך לברך שינוי יין אין צריך לברך תיובתא דר' יוחנן תיובתא ואח"כ אמרו יתיב רב חסדא וקאמר משמיה דנפשיה הא דאמרת שינוי מקום צריך לברך לא אמרן אלא בדברים שאין טעונין ברכה לאחריהן במקומן אבל דברים הטעונין ברכה לאחריהן במקומן אין צריך לברך כו' מיתיבי בני חבורה שהיו מסובין לשתות ועקרו רגליהן כו' כשהן חוזרין אין טעונין ברכה לכתחלה בד"א כשהניחו שם זקן או חולה אבל לא הניחו כו' טעונין ברכה לכתחלה מדקתני עקרו רגליהן מכלל דבדברים הטעונין ברכה לאחריהן במקומן עסקינן וטעמא דהניחו שם זקן או חולה כו' אבל לא הניחו כו' טעונין ברכה לכתחלה קשיא לרב חסדא אמר רב נחמן בר יצחק מאן תנא עקירות (דקתני דגם דברים הטעונין ברכה לאחריהן צריך לברך) ר' יהודה היא דתניא חברים שהיו מסובין כו' אין טעינין ברכה א"ר יהודה במה דברים אמורים בזמן שהניחו שם מקצת חבירים אבל לא הניחו שם מקצת חבירים כשהן יוצאין טעונין ברכה למפרע וכשהן חוזרין טעונין ברכה לכתחלה ודקדקו שם בגמרא (ק"ב א') אלא טעמא דבדברים הטעונין ברכה לאחריהן במקומן הוא דכשהן יוצאין אין טעונין ברכה למפרע וכשהן חוזרין אין טעונין ברכה לכתחלה אבל דברים שאין טעונין ברכה לאחריהן במקומן אפי' לרבנן טעונין ברכה נימא מהא נמי תיהוי תיובתא דר' יוחנן ומשני אמר לך ר' יוחנן הוא הדין] דאפי' דברים שאין טעונין ברכה לאחריהן במקומן נמי אין צריכין לברך והא דקתני עקרו רגליהן להודיעך כחו דר' יהודה) וכתב מרן וז"ל קשה לי דא"כ גם מהתם ליכא תיובתא (על ר' יוחנן) די"ל דהברייתא דשינוי מקום צריך לברך אתיא כר' יהודה ואיהו סבר כת"ק עכ"ל ואולי נאמר קצת בדעת תלמודין דאין לומר דברייתא דשינוי מקום אתיא כר' יהודה דא"כ רבותא טפי ה"ל לאשמעינן דאף עקירת מקום (דהיינו דברים הטעונין ברכה לאחריהן במקומן וכמו שאמרו לעיל בגמ' דמדקתני עקרו מכלל דבדברים הטעונין ברכה לאחריהן במקומן עסקינן) נמי צריך לברך אבל מכיון דקתני שינוי מקום מכלל דדוקא דברים שאינן טעונין ברכה הוא דצריך לברך אבל דברים הטעונין ברכה דבדידהו מקרי עקירת מקום אין צריכין לברך וע"כ דלא אתיא כר' יהודה והוי שפיר תיובתא לר' יוחנן ובשלמא אם לא נזכר כלל דיש פנים לחלק בין דברים הטעונין ברכה לאחריהן ובין אין טעונין אזי לא תקשי לנו כ"כ וכמו שלא דקדק רב ששת בזה משא"כ עתה דנזכר רבותא זו בהברייתא דחבירים שהיו מסובין אליבא דר' יהודה א"כ אם נאמר דגם ברייתא זו ר' יהודה היא ה"ל לאשמועינן טפי דעקירת מקום צריך לברך. וזהו שהעלו תיובתא מברייתא זו לר' יוחנן ועי':

שם תניא כוותיה דרב חסדא (דאמר אבל דברים שטעונין ברכה לאחריהן במקומן א"צ לברך) חבירים שהיו מסובין לשתות יין ועקרו רגליהן וחזרו א"צ לברך וכתב הרשב"ם וז"ל והא בהדייא מסייע לרב חסדא מדקתני יין אבל בההיא דלעיל לא תנא יין בהדיא כו' עכ"ל ובתוס' שם פירשו בענין אחר ע"ש וכתב מרן וז"ל [רשב"ם ד"ה ה"ג ת"כ דר"ח ובתוס' ד"ה ת"כ דר"ח] קשה לי למאי הוצרכו הא כפשוטו ניחא דלא מייתי ראיה מברייתא דלעיל די"ל דנקט עקרו לרבותא דר' יהודה וכדדחי לעיל אליבא דר' יוחנן לזה מייתי סייעתא מהך ברייתא דלא קתני פלוגתא א"כ מדנקט עקרו מוכח דדוקא בטעונה ברכה במקומה עכ"ל ואולי נאמר קצת דלא אמרו לעיל די"ל עקרו לרבותא דר"י רק דמברייתא זו לחודה לא תקשי לר' יוחנן משא"כ עתה כיון דכבר הובא גם ברייתא דשינוי מקום צריך לברך והוי תיובתא דר' יוחנן דאם נאמר דר' יהודה היא הו"ל לאשמעינן עקירת מקום צריך לברך וכמש"ל א"כ ממילא הוי סייעתא דרב חסדא דאם נאמר דאין לחלק כלל בין דברים הצריכין ברכה לאחריהן במקומן ובין אין צריכין לרבנן רק לר' יהודה לחודיה א"כ ברייתא זו שינוי מקום כמאן אתיא אלא ע"כ דרבנן מחלקי באמת דרק שינוי מקום צריך לברך והיינו דברים שאין צריכין ברכה אבל עקירת מקום דהיינו דברים שצריכין ברכה אין צריכין לברך. אלא דכל זמן שלא נודענו מברייתא זו דחבירים שהיו מסובין לא הוכרח לן כ"כ כרב חסדא דהיה מקום לומר דלא מחלקינן כלל בינייהו וכמש"ל אבל כאשר נודענו משתי הברייתות הוי סייעתא לרב חסדא דע"כ ברייתא דחבירים לדעת חכמים בעצמם היא ומסייע לר"ח לכן משני הרשב"ם משום דלא תנא יין בהדיא התוס' משני לפי פירושם ועי':

תוכן העניינים

יד יצחק - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה