אור ברסלב
יד יצחק - ב פסחים › דף עט.

יד יצחק - ב· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי

פסחים · דף עט.

דף עז.

נטמא קהל או רובו או שהיו הכהנים טמאים יעשו בטומאה וכתבו [תוס' ד"ה או שהיו] וז"ל אע"פ שיכולין ליזהר [שלא יגעו בבשר] כיון דאישתראי טומאת אימורים אישתראי נמי טומאת בשר דאמר במי שהי' טמא כל היכא דאישתראי טומאת בשר אישתראי נמי טומאת אימורים משמע שהם שווים עכ"ל וכתב מרן וז"ל לא זכיתי לעמוד על עומק דבריהם הקדושים הא אין ההיתר מצד טומאת בשר שהוא בלאו רק משום טומאת גברא שהוא בכרת וא"כ לא תלוי כלל ביכולין ליזהר בנגיעת בשר אם לא ואף אם זר ישחוט מ"מ הזריקה מתעביד בטומאת הגוף דבכרת עכ"ל ואולי נאמר קצת דהתוס' ז"ל באו ליתן טעם למה דמשמע להו ממתניתין דתנן סתמא יעשו בטומאה ולא חלקו כלל באכילתן בין נטמא קהל לטומאת כהנים אם כן משמע דאף בטומאת הכהנים לבדם מ"מ נאכל הבשר בטומאה כמו בנטמא קהל. לזה באו ליתן טעם ואמרו אע"פ שיכולין ליזהר שלא יגעו בבשר וא"כ יוכל להיות הבשר טהור ממש ולמה נתיר לאכול בטומאה ועל זה אמרו כיון דאישתראי טומאת אימורים אישתראי נמי טומאת בשר. ועי':

שם ת"ר הרי שהיו ישראל טמאין וכהנים וכלי שרת טהורין או שהיו ישראל טהורין וכהנים וכלי שרת טמאין ואפילו ישראל וכהנים טהורין וכלי שרת טמאין יעשו בטומאה שאין קרבן ציבור חלוק אמר רב חסדא לא שנו אלא שנטמא הסכין בטמא מת דרחמנא אמר בחלל חרב חרב הרי הוא כחלל וקא מטמא לגברא דמעיקרא כי מיתעביד בטומאת הגוף דברכת קט מתעביד. וכתבו [תוס' ד"ה אלא שנטמא] וז"ל תימא [א"כ מאי אפילו] דקאמר היינו רישא ממש היו ישראל טהורין וכהנים וכלי שרת טמאין כיון דמטמא גברא מחמת סכין עכ"ל. וכתב מרן ז"ל ק"ל הא בדיבור שלאחר זה הקשו דלשחוט בסכין ארוכה כו' וא"כ זהו גופא החידוש דבכהנים טמאים א"א בלא דחיית כרת דהא יצטרכו לזרוק בטומאה אבל בסכין טמא ס"ד דלא לדחי דהא אפסר בסכין ארוכה והזורק יהי' כהן אחר שהוא טהור מ"מ דחייא לכרת כתירוצם דתוס' הכא דאין פנאי וצ"ע עכ"ל והוא דהתוס' בדיבור שאחר זה הקשו על דברי רב חסדא. שאמר דבנטמא סכין בטמא מת אז מעיקרא כי מתעביד בטומאת הגוף דבכרת קא מיתעביד וז"ל וא"א ישחוט בסכין ארוכה ולא יצטרך לכנס לעזרה אי נמי יאחוז הסכין בפשוטי כלי עץ וישחוט ואומר ר"י דאין פנאי לכל הפסחים לשחוט בענין זה ואף להביא סכינים אחרים אין פנאי עכ"ל וא"כ כיון שבעצמם זכרו דאפשר לשחוט דלא יטמא הלא זהו גופי' החידוש דלא מצרכינן לכל זה. אך אולי נאמר קצת בזה דהנה בחולין (דף ב' ב') דאמרינן שם דטמא לא ישחוט במוקדשים אף בסכין ארוכה כמא יגע בבשר כתבו התוס' וז"ל הקשה רבינו אפרים איך יתכן שתהא סכין ארוכה כ"כ מהר הבית עד עזרת ישראל דהאי טמא מוקמינן לה בסמוך אף בטמא מת ותנן בפ"ק דמס' כלים כו' שאין טמא מת נכנס לשם ואפילו למאן דמוקי לה דנטמא בשרץ והלא עזרת נשים ארוכה קנ"ה אמה ואיך יתכן שתהא סכין ארוכה כ"כ ותירצו בשם י"מ דהכא מיירי בבמה עכ"ל וא"כ ליש מפרשים אלו דלא מחלקי כלל (כמו שהובא בתוס' בתחלה בשם ר"י ור"ת) בין היכא דנטמא בחוץ ובין נטמא בפנים ובין עזרת נשים לשאר מקום לדידהו אין חידוש כלל לאשמעינן דלא מצרכינן לשחוט בסכין ארוכה כיון דלא אפשר והחידוש דלא מצרכינן לאחוז הסכין בפשוטי כלי עץ ג"כ לא יעלה ארוכה לפי דעת הריצב"א המובא בתוס' יומא (נ"ח א') ד"ה מין במינו וז"ל וריצב"א תירץ דבשמעתא גבי כלי שרת מין בשאינו מינו חוצץ בכל ענין דאפילו את"ל דגבי לול יש חילוק כדף רישית גבי כלי שרת בכל ענין מין בשאינו מינו חוצץ נהי דכי עביד כעין בית יד מיקרי לקיחה אבל לגבי כלי שרת דכתיב ולקח הכהן לא מיקרי לקיחה בעצמו של כהן עכ"ל וכ"כ נאמר ג"כ לדעתו דגבי שחיטה נמי לא מיקרי קיחה דאף דלא כתיב בהו הכהן דשחיטה כשרה גם בזר מ"מ כיון דלמדים אנו דבעי כלי מדכתיב וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת. כתלמודין בזבחים (דף צ"ז ע"ב) דאמרי' שם אמר שמואל משום ר"א זאת התורה לעולה למנחה לחטאת ולאשם ולמילואים ולזבח השלמים הוקשו כולם זה לזה לעולה כי עולה מה עולה טעונה כלי אף כל טעונה כלי ושאלו מאי כלי אילימא מזרק כו' אלא דסכין (ופרש"י אלא סכין לשחיטה לאפוקי צור וקנה דכלי שרת בעינן עכ"ל) ונפקא לן מויקח את המאכלת. וכיון דכלי שרת בעינן ובכל כלי שרת לא מיקרי לקיחה ע"י דבר אחר א"כ גם בשחיטה כן דאין לחלק כ"כ בין כלי שרת זה לזה. ונאמר א"כ דקושיית התוס' דהכא סובב לדעת הי"מ והריצב"א. ודברי התוס' שבדיבור שאח"ז שהקשו דישחוט בסכין ארוכה או שיאחוז בפשוטי כלי עץ סובבים לדעת ר"ת ור"י שבתוספות דחולין שם ושלא לדעת ריצב"א הנ"ל והתוס' הקשו לכ"ע. ואין לדחות דגם לדעת הי"מ עדיין קמשמע לן רב חסדא דאף בבמה דאפשר בסכין ארוכה מ"מ אין צריך לזה דאין כן הדבר דבאמת בבמה אף שנטמא הסכין בטמא מת לא יעשו בטומאה דכל סברת רב חסדא הוא משום דמעיקרא כי מתעביד בטומאת הגוף דבכרת קא מתעביד ובאמת כי נטמא סכין של שחיטה לחודיה עדיין אין הכרח דהכהן יעשה בטומאה דהא שחיטה כשרה בזר וע"כ כדברי הרש"א ז"ל שכתב וז"ל כיון דההוא גברא שהוא השוחט נטמא בטומאת הגוף מחמת הסכין הרי נכנס לעזרה בטומאת הגוף שהוא בכרת ומ"ל זר טמא ומ"ל כהן טמא שנכנס בעזרה כו' עכ"ל וא"כ באמת בבמה דאין כאן כרת לזר הנכנס לא שייך כלל דין זה. ועי':

תוכן העניינים

יד יצחק - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה