יד יצחק - ב· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי
פסחים · דף לח.
בגמ' על מה דתנן הלקוח בכסף מע"ש שנטמא יפדה ר' יהודה אומר יקבר. כתבו [תוס' ד"ה רי"א] וז"ל טעמא דר"י משום דדריש כסף ראשון ולא כסף שני ולכך אינו נפדה לקוח טהור ברחוק מקום וה"ה שאינו נפדה טמא בקרוב מקום דתרוייהו מחד קרא נפקי מלא תוכל שאתו ורבנן לא דרשי כסף ראשון ולא כסף שני וסברי דלקוח טהור נפדה ברחוק מקום וה"ה טמא בקרוב מקום וקשה לרשב"א דבריש איזהו מקומן פריך ולא מצינו שטפל חמור מן העיקר והרי מעשר הוא נפדה ולקוח אינו נפדה כו' [אלמא לקוח לרבנן נמי אינו נפדה טהור ברחוק מקום] כו' עכ"ל וכתב מרן וז"ל תמוה לי דלמאי צריך לזה הוכחה הא מפורש כן בהך מתניתין בעצמה דקתני בסיפא א"ל לא אם אמרתם במ"ש עצמו שכן נפדה בטהור ברחוק מקום תאמרו לקוח שאינו נפדה טהור ברחוק מקום ומדהשיב כן לרבנן מוכח דרבנן מודו לו בזה עכ"ל ואולי נאמר קצת בזה דבמתניתין שם במע"ש איתא הלקוח בכסף מע"ש שנטמא יפדה ר' יהודה אומר יקבר א"ל לרבי יהודה מה אם מע"ש עצמו שנטמא הרי הוא נפדה הלקוח בכסף מעשר שני שנטמא אינו דין שיפדה אמר להם לא אם אמרתם במע"ש עצמו שכן הוא נפדה בטהור ברחוק מקום כו' וא"כ לפי האמת דרבנן סברי דרק מע"ש עצמו נפדה ברחוק מקום אבל לקוח אינו נפדה ושפיר דחה ר"י להק"ו שלהם מדוע א"כ לא הודו לר"י דלקוח שנטמא לא יפדה דהא לא מצינו במתניתין דחזרו בהם חכמים. וע"כ דעיקר טעמם לא הוי משום הק"ו ורק דכל זמן דלא מצינו מיעוט להדיא אין לנו לחלק בין מע"ש עצמו ובין לקוח והק"ו שנקטו הוא רק להקשות על ר"י שמחלק בינייהו ולכן כל זמן שאין לנו הכרח דרבנן מודו בלקוח שאין נפדה ברחוק מקום לא יוכרח לנו ממתניתין דר"י משיב לדעת חכמים דמה ישיב להם דבר שאינו מעלה ואינו מוריד לדעתם כיון דאינו תלוי זה בזה וכל זמן שאין לנו קרא לחלק בין לקוח ובין מעשר שני עצמו לא נחלוק בינייהו בשום צד. ואדרבה פשוט ומוכרח קצת לפרש דר"י מתרץ רק לדידיה בעצמו כדמצינו בכ"מ דטעמיה דנפשיה קאמר ועי':