יד יצחק - ב· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי
עירובין · דף ג:
אמר אביי משמיה דרב נחמן אמת סוכה ואמת מבוי באמת בת חמשה טפחים אמת כלאים באמת בת ששה ומפרש תלמודין אמת כלאים באמת בת ששה למאי הלכתא [לקרחת הכרם] ולמחול הכרם כו' וכתב מרן וז"ל ק"ל אמאי לא נקט ולעבודת הכרם שהוא בד' אמות עכ"ל ואולי נאמר קצת בזה דהנה הטעם של ארבע אמות דעבודת הכרם הוא משום שהיו בוצרים בשוורים ובעגלות ושיעורם הוי ד' אמות וכמו שכתב הרע"ב ז"ל בכלאים (פ"ד מ"א) ובב"ב (כ"ו א') דתנן שם לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חבירו אלא א"כ הרחיק ממנו ארבע אמות איתא בגמ' תנא ארבע אמות שאמרו כדי עבודת הכרם אמר שמואל לא שנו אלא בארץ ישראל אבל בבבל (שמחרישהן קצרה) שיעורו שתי אמות ולכאורה כיון דגם שיעור זה דד' אמות בכלאים הוא משום שמחרישתן ובצירתן היה בעגלות ובשוורים תלוי שיעורן רק בשיעור רוחב המחרישה וא"כ אולי באמת כל מחרישתן היו באמות בת חמשה טפחים ולכן די באמות בת חמשה ולא החמיר ר"נ בזה ודוקא בקרחת הכרם בד' אמות שמצד זה ומצד זה דטעמייהו משום שיהיה מקום חשוב ולא ליבטל בדידהו בעינן אמות של ששה טפחים לחומרא משא"כ בד' אמות של עבודת הכרם שתלוי רק במחרישה כנ"ל באמת לא בעינן אף גם בקרחת ובמחול אמות של ששה טפחים ור"נ אין צריך לפרשם כ"כ דממילא נדע כיון דלא חשיב לעבודת הכרם ואף אם נאמר דהתם הכל בכלל היינו משום שלא יבואו לטעות בהצדדין. משא"כ בד' אמות של עבודת הכרם לחודייהו אפשר דתלוי רק ברוחב המחרישה ועי':