יד יצחק - ב· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי
עירובין · דף ב.
מבוי שהוא גבוה למעלה מעשרים אמה ימעט:
וכתב רש"י [מבוי שהניחו את הקורה למעלה מעשרים] אמה כו' עכ"ל וכתב מרן וז"ל וכן כתב הרע"ב:
ובחידושי למשניות כתבתי לתמוה הא מסקינן לקמן דחלל מבוי תנן וא"כ אפשר לקורה להיות מונח למעלה מכ' אלא דהחלל צריך שלא יהיה למעלה מכ' עוד כתבתי לתמוה במה דכתב רש"י בזה הדיבור וכן הרע"ב ושריוה בתקנתא דלחי וקורה דליהוי היכר. הא קי"ל דלחי העומד מאליו הוי לחי משום מחיצה עכ"ל והוא דלקמן (ט"ו א') פליגי אביי ורבא בלחי העומד מאליו דאביי סבר הוי לחי (דלחי משום מחיצה ומחיצה העומדת מאליה לדברי הכל מחיצה הוא). ורבא סבר לא הוי לחי (דסובר לחי משום היכר וכיון דנעשה מאליו אין היכר בזה) וכיון דקי"ל הלכה כאביי ביע"ל קג"ם והלמ"ד הוא לחי העומד מאליו. א"כ סבירא לן דלחי משום מחיצה ולא משום היכר אך אולי נאמר בדעת רש"י והרע"ב ז"ל דעל מה שכתב מרן לראשונה אפשר לומר קצת בישובו דבספר ת"ח כתב על מה שהעלו בתלמודין הכא דחלל מבוי תנן וז"ל משמע דלישנא דמתני' הכי משמע ליה דקאי אחלל. ונראה דדייק הכי מדקתני מבוי שהוא גבוה למעלה מעשרים אמה ולא הני מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה כו' משמע דבחלל איירי שהקורה הונח מעשרים אמה ולמעלה מהן נמצא שהחלל מן הקורה לארץ הוא יותר מכ' וכו' עכ"ל ולפי דבריו פשוט קצת דכן הוא גם כוונת רש"י ז"ל דהא גם הוא נקט בדבריו לשון זה ועל דבריו האחרונים אולי נאמר דהיכא דאיכא היכר כולי עלמא לא פליגי דגם לחי מהני משום היכר דידיה. ורק דאביי מקיל דגם במקום שאין היכר כגון בלחי העומד מאליו המובא לעיל מ"מ נידון משום מחיצה אבל להיפך כל היכא שאין יכולים לדונו משום מחיצה כגון שנעשה לחי מסיד טחוי בכותל דמדין מחיצה אינו נידון ללחי דהוי מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה וכל מחיצה שאינה עומדת ברוח מצויה לא שמה מחיצה מ"מ נידון משום לחי דהיכר לבדו די לנו וכמובא ברמ"א או"ח סי' שס"ג ס"ז. והא דכתב שם סעיף ה' דלחי דאי נשיב ביה זיקא לא מצי קאי לא חשיב לחי היינו משום דגם היכר דידיה לאו כלום הוא כיון דלית ביה שום קיום משא"כ בסעיף ז' דנעשה מסיד טחוי בכותל דהתם מתקיים איידי דכותל אף דמחיצה דידיה היינו הסיד לבדו ואי נשיב ביה זיקא לא קאי מ"מ נידון משום היכר. ובזה מיושב קושית הט"ז שם סק"ד על הרמ"א ע"ש ולכן נאמר דנקט רש"י והרע"ב ז"ל בלשונם ושריוה בתקנתא דלחי וקורה משום היכר דגם משום היכר לבדו הותר בלחי ואיידי דנקט היכר בקורה תפסי לשון זה גם בלחי כיון דלפי האמת לדעתם די לנו בהיכר לחודיה ועי':