אור ברסלב
יד יצחק - ב סנהדרין › דף סו.

יד יצחק - ב· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי

סנהדרין · דף סו.

דף סג.

בגמרא רצו למילף אזהרה לקללת האב מנשיא ודיין וחרש ופריך מה לצד השוה שבהן שכן משונין. אלא א"כ [נכתוב קרא] או אלהים וחרש או נשיא וחרש. אלהים ל"ל אם אינו ענין לגופו תנהו ענין לאביו וכתב מרן וז"ל קשה לי דהא צריך קרא דנשיא למלקות דעל לימוד במה הצד אין מזהירין ועי' בתשובת ת"ח סימן ר"ה עכ"ל והנה השובת ת"ח אינו אתי אך לפי מה שכתבתי בח"א (י"ג ב') יש מקום לדעת תלמודין דהנה באמת גם לאחר שנכתב קרא זה דונשיא עדיין אין באפשרות ללקות עליו דהא הוי לאו שאין בו מעשה דעקימת שפתיו לא הוי מעשה רק היכא דבדיבורו עביד מעשה כגון חסמה בקול דמחמת עקימת פיו נמנעה הבהמה מלאכול וכגון ממיר בקדשים דבדיבורו עביד מעשה כמו שאמר ר' יוחנן לתנא בתמורה (דף ג') לא תתני ממיר דבדיבורא עביד מעשה וכמו שכתבו התוס' באיזו מקומות והובא שם בחדושינו והא דלוקין על קללת חבירו כדתני תנא קמיה דר' יוחנן כל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע וממיר ומקלל את חבירו בשם היינו כדנפקא לן בתלמודין שם מדכתיב, אם לא השמור לעשות גו' והפלה ה' את מכותך וזהו מלקות וא"כ לפי זה כיון דמלקות אלו מפורשין בתורה שפיר נוכל ללמוד האזהרה לבדה גם מן הדין וכדברינו בשם הרמב"ם וכמו שכתבנו לעיל לדעת התוס' ז"ל. ועי':

שם [רש"י ד"ה בנקבו] היה לו לכתוב מה ת"ל שם תנהו ענין למקלל אביו ואמו ור' מנחם (דדריש מכאן למקלל אביו ואמו) לא סבירא ליה הא דדרשינן לעיל מהאי קרא [עד שיברך השם בשם] ואפילו לא ברך שם בכם אלא יתברך יוסי ר' מנחם בר' יוסי מחייב עליה עכ"ל וכתב מרן וז"ל קשה לי הא ממילא גם לדידהו (היינו לרבנן דף ליגי עליה) מקלל אביו ואמו אינו חייב עד שיברך בשם המיוחד בק"ו מאם מברך השם בכינוי פטור ק"ו למקלל אביו בכינוי ולמ"ש התוס' ד"ה גמר י"ל דבשר ודם חמור דמתביישין. אבל הסמ"ג בלאוין אות מ' כתב לתרץ הא דנסתפק משה רבינו במברך השם ולא למד בק"ו ממקלל אביו דדילמא כיון דחמור לא סגי ליה בכפרה א"כ תיקשי כנ"ל דליפטר שפיר יש ללמוד במקלל אביו בכינוי ממברך השם בכינוי דהא בזה לא שייך לומר דדילמא מברך השם בכינוי פטור משום דחמור ולא סני ליה בכפרה דהא אפילו במקלל בשם המיוחד דחמיר יותר סגי ליה בכפרה וצ"ע עכ"ל ואולי נאמר לדעת הסמ"ג דלא יחלוק על דברי התוס' ז"ל דהא דבריהם מוכרחים לכאורה בסוגייא. רק דבאמת יש פנים לכאן ולכאן דיש לומר דמקלל השם חמור כסברא הפשוטה וגם יש לומר דבשר ודם חמור משום דדואג ומתבייש והסמ"ג נקט לספק זה אף דיכול לתפוס החומרא גם כן דמקלל אביו חמור מפני שדואג דניחא ליה לנקוט סברא זו הפשוטה לכל ולכן הוצרך הכתוב להשמיענו דיש לו כפרה כשממיתין אותו והשתא דכתיב תרתי קראי מקלל השם וגם מקלל אביו אין ללמוד כלל אחד מחבירו לא לקולא ולא לחומרא ואם נבוא ללמוד למקלל אביו ממקלל השם דבעינן דוקא שם המפורש נאמר לך בשר ודם חמיר ואין לך בכל אחד רק מה דגלי לן רחמנא בהדיא והתם גילה לן רחמנא דוקא שם המפורש אבל במקלל אביו דכתיב סתמא גם כינוי בכלל ועי':

תוכן העניינים

יד יצחק - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה