אור ברסלב

יד יצחק - ב· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי

סוכה

יומא

דף ב.

סוכה שהיא גבוה למעלה מעשרים אמה פסולה ור"י מכשיר ושם ע"ב הביא ר"י ראיה. לדבריו מעשה בהילני המלכה שישבה היא ושבעה בניה בסוכה שגבוה למעלה מכ' אמה (וודאי היו בבניה קטן שאין צריך לאמו) והיו זקנים נכנסין ויוצאין ולא אמרו לה דבר וכי תימא קטן שאין צריך לאמו [מדרבנן הוא דמיחייב] ואיהי בדרבנן לא אשגחה ת"ש ועוד כל מעשיה לא עשתה אלא ע"פ חכמים. וכתב מרן וז"ל עי' יומא (פ"ב ב') בתוספות ישנים במה שכתבו שם, שאשה אינה מחוייבת בחינוך בנה והילני המלכה שישבה היא ושבעה בניה בסוכה היתה מחנכתן למצוה בעלמא וקשה לי איך אמרינן בסוגיא וכ"ת קטן שאין צריך לאמו מדרבנן הוא דמיחייב ואיהי בדרבנן לא אשגחה ת"ש ועוד כו' הא אפי' מדרבנן לא מיחייבה איהי לחנך אותם וצע"ג עכ"ל ואולי נאמר קצת בזה דבעירובין (מ' ב') מסקינן דאמרינן זמן ביוה"כ. אבל לא על הכוס ולא אמרינן ליתביה לינוקא משום דילמא אתי למסרך ומטעם זה גם במצוה דעבדינן לקטן מיבעי לן למעביד ליה כדינא דלא ליתי למסרך וכן כתב הרשב"א ז"ל לכן אף דחינוך קטן אינו מוטל אאשה והילני המלכה היתה מחנכתן למצוה בעלמא כדברי התו"י מ"מ שפיר הביא ר' יהודה ראיה דלמעלה מכ' כשרה דאל"כ מדוע לא מיחו בידה חכמים דכיון דמחנכתן שלא כדין חיישינן דלמא אתי למסרך. וטוב יותר שלא ישבו בסוכה כלל כיון דאינה מחוייבת בחינוך מיישבו בסוכה פסולה ועי':

דף יג.

אמר ר"ח איגד בחד לא שמיה אגד ולא לענין חבילה לסכך לפסול משום אגידהן ולא לענין אגודת אזוב) שלש שמיה אגד [שנים מחלוקת ר' יוסי] ורבנן דתנן מצות אזוב שלשה קלחים ובהן שלשה גבעולין ר' יוסי אומר מצות אזוב שלשה גבעולין ושיריו שנים וגרדומיו כל שהוא כו' עד שהעלו לר"י שלשה לעכב לרבנן שלשה למצוה וכתב מרן וז"ל לא זכיתי להבין מה ראיה מחכמים דמכשירין בדיעבד באזוב דשמיה אגד (ר"ל גם לענין פסול חבילה לסכך) הא בלא אגדו כלל ג"כ כשר באזוב כדקתני במתניתין לא פסקן ולא אגדן כשרי ובתוס' הקשו דאמאי כשר (כיון דר' יהודה למד בלולב דבעי אגד לקיחה לקיחה בגז"ש וא"כ ליפסל גם באגודת אזוב אם לא אגדן ולמה תנן סתמא דאם לא אגדן כשר) ובכ"מ כ' בשם התוס' דהג"ש הוי רק אסמכתא א"נ רק למצוה יהיה איך שיהיה כיון דלא אגדו כשר דיעבד מהיכן נשמע דאגד ב' שמיה אגד וצ"ע עכ"ל ואולי נאמר בזה דהנה בקרא דף סח מצרים כתיב ולקחתם אגודת אזוב גו' ומפשט הכתוב דרשינן תרתי חדא דבעינן שיאגדו ממש וממילא לא הוי אגידתן בידי שמים (דא"כ אגודה ל"ל הא כבר נאגדים בידי שמים) וגם דבעינן שיעור אגודה והיינו לכל חד כדאית ליה ושלש בודאי מיקרי אגודה ומפסח מצרים גמרינן גם באזוב דף רה אף דהתם לא כתיב אגודה רק ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת מ"מ ילפינן בג"ש דלקיחה לקיחה מה להלן שלשה דאין אגודה פחות משלשה אף כאן שלשה וכהתוס' ד"ה מצות אזוב ולכן נאמר דבאמת ג"ש זו גמרינן לכ"ע דבעינן שיעור שיקרא אגודה היינו שלשה או שנים לכל חד כדאית ליה משא"כ לענין שיהיו נאגדים יחד לא מוכרח דגמרינן בג"ש. דאף דהתם בפסח היו נאגדים ג"כ ומפשט דאגודה כמש"ל לא גמרינן באזוב מהתם משום דבתלמודן דיומא (מ"א ב') איתא למה כורכן (לעץ ארז ואזוב בשירי לשון כדתנן בפרה פ"ג מי"א) כדי שיהיו כולן באגודה אחת דברי רבי. וא"כ הא אהני ג"ש זו לענין שיהיו באגודה יחד העץ ארז ואזוב ושני תולעת ולכן תנן בהו דאם לא פסקן ולא אגדן כשר דאף שלמדין אנו שיעור אגודה שיהיו שלשה או שנים מאגודה דף סח היינו דבר שבגופו ממש כמה קלחים יהיו משא"כ לענין אגידתו הא בלא הכי מקויים ביה אגידה במה שנכרכים השלשה מינים ביחד ולכן אף שלא אגד האזוב כלל כשר. והא שהביא הכ"מ בשם התוס' דהג"ש אינה רק אסמכתא או רק למצוה הנה לא הראה לנו מקום התוס' ואולי לא אמרו שהיא אסמכתא אלא לענין דלא בעינן שיאגדו ממש וכשהיא אסמכתא לא תיקשי לן כל כך מהא דקיימא לן דאין ג"ש למחצה אבל לענין שיעור שפיר למדים אנו דבעינן שיעורא לדעת תלמודין ואף אם היא ג"ש שלימה לא תיקשי לן כ"כ מדאין ג"ש למחצה דכבר כתבנו דגם אגידה מקיים בשלשה מינין שלהן. וכן מה שאמרו שאינה רק למצוה אפשר לומר ג"כ דרק לענין אגודה ממש אמרו ולא לענין שיעורא והכא בחבילת סוכה דמה דף סולה אינה רק גזירה מדרבנן אמרינן בהו דאגד בידי שמים לאו שמיה אגד משום דהוי דבר שאינו שכיח דלגזור כ"כ ולכן די לנו להחמיר באגודה דדמיא ממש לאגודת מצרים והתם נקשרו בידי אדם משא"כ לענין שיעורא דזהו עיקר פשטיות דאגודה גם התם לענין אזוב לא שמענו להקל ובעינן ודאי שיעור אגודה ורק אף דלא פסקן ואגדן כשר באזוב וגם הכא בחבילת סוכה בעינן שיעורא לכ"ע ועי':

דף לא.

[בתו' ד"ה אבל] כתבו בסה"ד וז"ל כגון בראובן שקנה סוכה בחצירו של שמעון מדעתו ובא שמעון ותקף את ראובן והוציאו מסוכתו דאין עליה תורת שאולה [כיון דלא קיימא ברשותו של ראובן] ולא דמיא לקרקע דבחזקת הבעלים עומדת [ולכך אין קרקע נגזלת] עכ"ל וכתב מרן וז"ל תמוה לי הא אמרינן יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות א"כ אם גזל עבדים והכניסן לביתו אין נגזלים ושטפם נהר אין חייב באחריות הרי אף דאין קיימי ברשות בעלים והן ברשות הגזלן ואפ"ה אין נגזלות וצע"ג עכ"ל ואולי נאמר דהתוס' ז"ל סברי כדעת הראב"ד ז"ל ריש פרק ט' מהלכות גזילה דסובר דכשמת העבד או נשרף חייב לשלם את דמיו שהרי כשמת אין שלו לפניו וכשמת לגזלן מת עכ"ל בקוצר ולכן שפיר החליטו כדבריהם. ועי':

תוכן העניינים

יד יצחק - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה