יד יצחק - ב· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי
נדרים · דף עב.
בגמ' על מה דאיבעי להו גירושין כשתיקה דמיא או כהקמה דמיא אמרו ת"ש אימתי אמרו מת הבעל נתרוקנה רשות לאב בזמן שא שמע הבעל או שמע והפר או שמע ושתק ומת בו ביום ואי אמרת גירושין כשתיקה דמיא ליתני נמי או שמע וגירש ומדלא הני הכי ש"מ גירושין כהקמה דמיא ודחי אימא סיפא אבל אם שמע וקיים או שמע ושתק ומת ביום שלאחריו אין יכול להפר ואי אמרת גירושין כהקמה דמיא ליתני ואם שמע וגירש ומדלא קתני הכי ש"מ גירושין כשתיקה דמיא אלא מהא ליכא למשמע מינה אי רישא דוקא נסיב סיפא משום רישא ואי סיפא דוקא נסיב רישא משום סיפא וכתב [הר"נ ד"ה אי רישא] וז"ל אי סיפא דוקא דלא מצי הני בסיפא גירושין משום דכשתיקה דמיא נסיב רישא משום סיפא דלא בעי למיתנא ברישא חלא גוונא [דמצי לאפוכי להו] בסיפא עכ"ל וכתב מרן וז"ל תמוה לי הא א"נ מתני ברישא שמע ושתק וגרשה בו ביום (דכשתיקה דמיא) הוה מצי לאפוכי בסיפא שמע ושתק וגירשה למחר וכמו דתני במיתה עכ"ל ואולי נאמר בכוונת הר"נ דמה שכתב דלא בעי למיתנא ברישא אלא גוונא דמצי לאפוכי להו בסיפא ר"ל דמצי לאפוכי ויהיה חידוש בההיפוך כיון דכל בבא דרישא רק איידי דסיפא היא בעינן לפחות שיצטרך לבבא דסיפא וא"כ איך יתהפך התנא בדבריו בבבא דסיפ' עצמה שהיא העיקרית למנקט בה דבר שאין בה שום רבותא כי אם אגב דרישא דאם גירשה ומת ביום שלאחריו אין צריך לאשמעינן דהא מילתא דף שיטא היא דמה אם שמע ולא עשה כלום אינו יכול להפר כ"ש כשהוסיף מעשה כזה. ועי':