יד יצחק - ב· רבי יצחק צבי הכהן ארונובסקי
נדרים · דף ס:
איבעיא להו אמר קונם יין שאני טועם יום מאי דינו כהיום (ואינו אסור אלא עד שתחשך) או כיום אחד (ואסור מעל"ע) ת"ש קונם יין שאני טועם היום אין אסור אלא עד שתחשך הא יום כיום אחד דמי ודחי אימא סיפא אמר יום אחד אסור מיום ליום הא יום כהיום דמי [אלא מהא ליכא למשמע מינה] וכתב מרן וז"ל עי' ב"מ (ל"ד א') תוס' ד"ה אלא מההיא וצ"ע עכ"ל והוא דשם א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן דהא דתנן במתניתין המפקיד אצל חבירו בהמה או כלים נגנבו או שאבדו שילם ולא רצה לשבע כו' נמצא הגנב משלם תשלומי כפל כו' למי שהפקדון אצלו לא שילם שילה ממש אלא כיון שאמר הריני משלם אע"פ שלא שילם. והקשו עליו מדתנן שילם ומשמע שילם אין לא שילם לא ודחי אימא סיפא נשבע ולא רצה לשלם (ואז שייך הכפל לבעל הפקדון) טעמא דלא רצה הא רצה אע"פ שלא שילם. אלא מהא ליכא למשמע מינה וכתבו התוספות שם ד"ה אלא וז"ל תימא כיון דקשיא רישא לסיפא נימא נעשה כדאמרינן בפ"ק דקדושין (ה' ב') ותיקשי לר' יוחנן ותירוצם לא שייך הכא עי"ש וא"כ תיקשי דגם הכא נימא דאם אמר יום נעשה כמו שאמר יום אחד ואסור מיום ליום אך אולי נאמר דהתם בקידושין איתא ת"ר כיצד בכסף נתן לה כסף או שוה כסף ואמר לה הרי את מקודשת לי כו' הרי זו מקודשת אבל היא שנתנה ואמרה היא הריני מקודשת לך כו' אינה מקודשת. מתקיף לה ר"פ טעמא דנתן הוא ואמר הוא הא נתן הוא ואמרה היא אינה מקודשת אימא סיפא אבל היא שנתנה ואמרה היא לא הוו קידושין טעמא דנתנה היא ואמרה היא הא נתן הוא ואמרה היא הוי קידושין ומשני אלא הכי קאמר נתן הוא ואמר הוא פשיטא דהוו קדושין נתן הוא ואמרה היא נעשה כמו שנתנה היא ואמרה היא ולא הוו קדושין ואב"א נתן הוא ואמר הוא מקודשת נתנה היא ואמרה היא אינה מקודשת נתן הוא ואמרה היא ספיקא הוא וחיישינן מדרבנן ולכן נראה לומר דהא דאמרינן באיזו מקומות בש"ס אלא מהא ליכא למשמע מינה היינו דקמספקא לן וכאב"א דקדושין ורבותינו החו' שהקשו בב"מ על ר' יוחנן הוא משום דאיך שנאמר הוי מתני' תיובתיה דאם נאמר דדוקא שילם אבל אם אמר לבד נעשה כמי שאומר איני משלם ולא מקני ליה כפילא פשיטא דקשיא לר' יוחנן אלא אף אם נאמר דקמספקא לן וכאב"א דקדושין עדיין תיקשי ליה דהא קי"ל דכל ספק ממונא מוקמינן בחזקת מרא קמא ולא מפקינן ממון מספק וא"כ הוה ליה לפסוק שהכפל לבעל הפקדון ולא להנפקד ובפרט הכא דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וגם דאיכא מי יימר טובא מי יימר דמיגנבא ומי יימר דמשתכח גנב ואי משתכח גנב מי יימר דמשלם דלמא מודה ומפטר. ואינו קונה כפילא רק משום דנעשה כאומר ליה לכשתגנב ותרצה ותשלמני הרי פרתי קנויה לך מעכשיו א"כ בודאי דאין לנו להוציא ממון מספק ולכן שפיר הקשו התוס' ז"ל שם משא"כ הכא אין להקשות כ"כ משום שנאמר כאב"א דקדושין דקמספקא לן ועי':